בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תערוכה חדשה במוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס: למה דווקא מנורה וענפי זית?

התערוכה מתארת את השתלשלות העניינים שהובילה לעיצוב סמל המדינה, אבל בעיקר מתרכזת באופן שהשתמשו בו הקריקטוריסטים כדי לבקר את החברה

תגובות

לושה שבועות לאחר הכרזת המדינה בשנת 1948, הזמינה הממשלה את הציבור להציע דגל וסמל למדינה. ההנחיות לעיצוב הסמל היו: הצבעים - תכלת ולבן, "וכל צבע נוסף לפי טעמו של הצייר"; בגוף הסמל - מנורה בעלת שבעה קנים ושבעה כוכבים; ועוד שתי הערות חשובות: "תתקבל כל הצעה אחרת או רעיון אחר", ו"אין הממשלה מתחייבת לקבל כל הצעה שהיא מן המוגשות".

ההזמנה הניבה 450 הצעות שהגישו 164 משתתפים, אבל מועצת המדינה הזמנית החליטה שלא להחליט ומינתה ועדה. הצעד הראשון שנקטה הוועדה היה הזמנת הצעות משלושה גרפיקאים נוספים. לאחר שגם הצעותיהם לא התקבלו על ידי מועצת המדינה, הוועדה פירסמה מודעה נוספת. 131 בני אדם הגישו הצעות, חלקן בציור וחלקן במלל. מבין ההצעות נבחרה לבסוף הצעתם של גבריאל ומקסים שמיר מסטודיו האחים שמיר. הצעתם הראשונית היתה סמל מודרני וכללה חמישה מרכיבים: מנורה, ענפי זית, שבעה כוכבים, מגן (הראלד) וצבעים כחול וכסף. ב-10 בינואר 1949 הורתה הוועדה לאחים שמיר להחליף את המנורה המודרנית במנורה של שער טיטוס.

השתלשלות האירועים עד לעיצובו של הסמל הסופי על ידי האחים שמיר מוצגת בתערוכה חדשה שנפתחה לרגל יום העצמאות ה-63 במוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס בחולון. התערוכה מציגה עדויות, סקיצות, מסמכים אותנטיים ועוד. חלקה השני והגדול יותר כולל קריקטורות רבות שמדגימות את הדרך שבה סמל המדינה גויס בידי יוצרי הקריקטורה הישראלית, מסוף שנות ה-40 ועד ימינו. עבודותיהם של הקריקטוריסטים מבטאות באמצעות הסמל הלאומי אמירות חדות במגוון נושאים קיומיים: חילוקי דעות אידיאולוגיים וקיטובים פוליטיים, עיוותים ושחיתויות במערכות השלטוניות וגם אחדות לאומית.

הדוגמאות רבות: בעבודה מוקדמת של דוש מ-1962 ניצבת המנורה כשתיל צעיר כששרוליק הצעיר צריך לבחור מה יעזור יותר לשתיל: מים מ"ענן הסוכנות" או קרני שמש המופיעות כשיער ראשו הפרוע של ראש הממשלה דויד בן גוריון. מושיק לין מתאר בעבודתו מהלך הפוך: בתמונה הראשונה מנחם בגין, ראש הממשלה אז, צועד לקראת עץ כשהוא אוחז בסולם ומספרי גיזום וכשהוא מסיים את מלאכתו, בתמונה השנייה, נותר גזע עץ חשוף הנראה כמנורה בעלת שבעה קנים. באיור של ירמי פינקוס מ-2007 מחליף את המנורה חיים יבין, ובסוף 2010 תיאר מושיק לין את השריפה ביערות הכרמל כשהוא מצייר עץ חרוך בצורת המנורה.

חלקי הסמל מתחלפים בידם של הקריקטוריסטים בסמלים החדשים של העם. בקריקטורה מ-1988 צייר דוש את המנורה כגריל עצום שמעליו מחמם הפקיד הממוצע שיפוד בשר. שלמה כהן בחר להחליף את שני ענפי הזית בשני שיפודים עמוסים בשר, תירס, עגבניות ובצל. ב-2007, בעקבות פרשות השחיתות הרבות, מחליף זוס את ענפי הזית בשני אשכולות של בננות, כסמל לרפובליקת בננות.

מבית אבא

"הרעיון לתערוכה צץ מהסמל של המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס, שילוב של הבלון מהקומיקס עם המגן של סמל המדינה", מספר יורם שמיר, אחד משני אוצרי התערוכה. "פגשתי במוזיאון את גלית גאון, מנהלת המוזיאון. אמרתי לה שהסמל שלה, שעיצב גדעון עמיחי, קשור לסמל המדינה, והצעתי לה לעשות תערוכה. היא היתה בטוחה שיש לי אוסף גדול. היו לי רק שלוש-ארבע דוגמאות. פניתי ל'אוסף הורוביץ', אוסף ענק של חבר קיבוץ בית השיטה שבמשך 40 שנה אסף קריקטורות. בתחילה הוא אמר על כל קריקטורה את הנסיבות ההיסטוריות של פרסומה. אחר כך הוא התעייף ורק גזר גזרי עיתונות. זה חייב אותנו לבדוק בקפדנות את הרקע הפוליטי-חברתי-תרבותי של כל קריקטורה".

לשמיר, עורך חדשות החוץ של פרסומי התנועה לאיכות השלטון, חבר בחבר נאמנים של מוזיאון תל אביב ואוניברסיטת תל אביב, איש פרסום לשעבר וחוקר תולדות הגרפיקה בארץ, יש קשר אישי לסמל: הוא בנו של גבריאל שמיר, אחד משני האחים שעיצבו את הסמל. "ינקתי צבע במקום חלב", הוא אומר. "אבי, אמי ודודי היו מעצבים גרפיים". יחד עמו אצרה את התערוכה דניאלה סנטו-גרדוש, מנהלת מחלקת הילדים והנוער של ערוץ 1, שגם לה קשר אישי לתערוכה. היא בתו של הקריקטוריסט קריאל (דוש) גרדוש.

מה גיליתם בזמן העבודה על התערוכה?

שמיר: "היינו בטוחים שסמל המדינה מסמל שותפות גורל, אחדות וסולידריות. גילינו שהוא משמש גם לביקורת על אירועים נקודתיים, כמו פרשת קו 300, או תופעות כלליות יותר כמו שחיתות, לא רק ביקורת על השלטון אלא גם ביקורת עלינו כחברה".

סנטו-גרדוש: "וזה כל העניין בתערוכה, השבירה של הסמל, של קונסנזוס, של לאומיות, ובכלל של מה שהוא ישראלי". שמיר: "קריקטוריסטים רבים השתמשו בעץ שצומח מתוך מנורה, היו שעיקמו ופיתלו את הקנים, שקרעו את עלי הזית, שהפכו את הסמל על פניו, חתכו את הסמל לשני צבעים שונים, 'התעללו' בסמל כדי להמחיש את המסר שלהם. אנחנו נתנו עדיפות ברורה למי שעשה מהסמל דבר אחר. כמו כן גילינו שבניגוד לקריקטוריסטים ישראלים, הזרים משתמשים כמעט תמיד במגן דוד כדי לייצג את ישראל. אין אצלם הבחנה בין אנטי ישראליות לאנטישמיות, אין הבחנה ברורה בין יהודים לישראלים".

מה היה חשוב לכם באוצרות?

סנטו-גרדוש: "בעיקר היה חשוב לנו לספר סיפור ולשם כך היינו צריכים לעשות סדר, לחלק את הקרירטורות לפרקים, כי לכל פרק יש אמירה שלו. התערוכה מספרת את הסיפור של החברה הישראלית ויוצרת נרטיב. היה גם פרק שלא נכנס: סמלים של ארצות אחרות, כמו הדוד סם, הנשר הגרמני".

שמיר: "מעצבי התערוכה, סטודיו קרן וגולן, הלכו על קונצפט של עיתון קיר, עם כותרות גדולות, ציטטות וכותרות משנה. זה נתן לקריקטורות הרבה חיים".

סנטו-גרדוש: "מכיוון שמדובר במשהו אקטואלי, היה לנו חשוב שהמבקרים יוכלו להבין את הרלבנטיות של כל קריקטורה. הטקסט נותן הקשר; הוא לא מסביר את הקריקטורות, זו לא פרשנות. לא פעם התלבטנו כמה להרחיב. זה לא שיעור בהיסטוריה".

שמיר: "לדוגמה פרשת לבון. אנחנו ערים לכך שמתחת לשכבת גיל מסוימת לא כולם יידעו במה מדובר".

סנטו-גרדוש: "ולכן חשוב לציין שהתערוכה כן חינוכית ולא צריך להתנצל על כך. אנחנו לא מתביישים בעובדה שיש לתערוכה ערך חינוכי, לא דידקטי".

בזמן העבודה על התערוכה גילו שמיר וסנטו-גרדוש עובדות חדשות על תהליך בחירת הסמל. כחודשיים לפני פתיחת התערוכה נתקל שמיר במכתב של א"ז כהנא, מנהל המחלקה לענייני הדת במדינה, "שפתאום אומר, 'רגע, זה אני הצעתי את זה, ולמה הצעתי את זה? סמל שמביע את הרעיון שהמנורה חוזרת ארצה למקומה'. זה מאוד מעניין כי לרב הראשי הרצוג היתה ביקורת נגד בחירת המנורה של שער טיטוס כי היא לא המנורה המקורית לפי התנ"ך. הבסיס של המנורה כנראה היה שייך למנשא שהיהודים נשאו ולא למנורה.

"בנוסף, בזמן העבודה על התערוכה שאלנו את עצמנו מה פתאום מגן? הצורה הזאת עם השפיץ למטה נפוצה מימי הביניים כסמל של בתי אצולה ומלוכה, ויותר מאוחר גם של מדינות. בראיון שהתפרסם עם האחים שמיר בפברואר 1949 ב'מעריב' וב'ידיעות אחרונות' הם אמרו שהם עשו מחקר של כל סמלי המדינות בעולם. כדי להיכנס לראש שלהם ולהבין מה הם ראו ב-1948 הסתכלנו על אירופה; הם היו ילידי לטביה ולמדו בברלין. מצאנו שבכל אירופה, למעט שלוש ארצות, השתמשו במגן. היום בכל העולם שני שליש משתמשים במגן. בשבילם זה היה להצהיר על ריבונות וממלכתיות".

הם קיבלו על העבודה שלהם שכר?

"ביוני 1949 זאב שרף, מזכיר הממשלה, שלח להם מכתב תודה. יש שם דברי שבח יפים והודעה על מענק כספי. לפני חודש, כשהתערוכה היתה סגורה לחלוטין, מצאנו בגנזך המדינה מכתב מש' קדר ממזכירות הממשלה מאפריל 1949, חודשיים לפני מכתב ההוקרה, שלפיו לאמנים לא נמסרה כל הודעה רשמית והם לא קיבלו תשלום על עבודתם. הוא מציע שראש הממשלה יכתוב להם מכתב תודה ולשלם להם 300 לירות כאות הוקרה על עבודתם. בסוף שילמו להם 200 לירות". *



מושיק לין, 1981


סמל המדינה מובא לאישור מועצת המדינה, פברואר 1949



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו