בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עכשיו את סביליה תזהו בקלות בתמונות

העיר סביליה שבספרד מצטרפת אל רשימת הערים המתהדרות באייקון אדריכלי עכשווי. בראיון עמו מסביר מתכנן ה"מטרופול פרסול", האדריכל הגרמני יורגן מאייר, מה גרם לו לבנות מטריות ענקיות באמצע עיר עתיקה ואיך מחברים בין עבר להווה

תגובות

עיר סביליה בספרד ידועה בעולם בזכות האדריכלות המשובחת שלה. במשך מאות שנים הגיעו אליה מבקרים כדי לחזות מקרוב בארמון אלקזר - שריד מפואר לנוכחות האיסלאם בעיר - ולבקר בקתדרלת "מריה הקדושה של הים", השלישית בגודלה בעולם.

לפני כשבועיים הצטרף לרשימת האתרים המכובדת מונומנט עכשווי ששמו "מטרופול פרסול", בניין רב תכליתי המשלב שוק עירוני, מוזיאון ארכיאולוגי, טיילת עילית שצופה אל גגות העיר ושלוש "מטריות" ענק המקרות את הכיכר המרכזית של העיר.

מטרופול פרסול (מטרייה עירונית) מסתמן כאחד הפרויקטים האדריכליים החדשניים והמתוחכמים ביותר שנבנו בשנים האחרונות. הוא חדשני לא רק בצורתו, אלא גם בטכניקת השימוש בחומרים ובקשרים המפתיעים שהוא יוצר בין שימושים שאינם קשורים לכאורה. לדברי המתכנן שלו, האדריכל הגרמני יורגן מאייר, "זהו טיפוס חדש לגמרי למרחב ציבורי עירוני".

הרקע להקמתו של המטרופול הוא פרויקט חידושה של כיכר לה-אנקרנאסיון. היא שימשה במשך שנים ארוכות מגרש חניה בלב העיר העתיקה של סביליה ונהפכה לגבול הבלתי רשמי בין האזור התיירותי המטופח לבין החלק הדרומי והמוזנח של העיר.

לפני כעשור החלו במקום עבודות חפירה לקראת הקמתו של שוק עירוני, שבהן התגלו מתחת לכיכר שאריות בניינים עתיקים בעלי חשיבות ארכיאולוגית מהתקופה הרומית. עיריית סביליה נאלצה לעצור מיד את העבודות ולאחר שורה של דיונים פנימיים הכריזה על תחרות תכנון בינלאומית לשיפוץ הכיכר.

בשונה מרוב תחרויות התכנון, שנוטות להיות מפורטות ומדוקדקות מאוד, האדריכלים המשתתפים התבקשו לגבש פתרון מקורי וכולל משלהם לתיכנון כיכר עירונית, שחלקה ייחפר וייהפך למוזיאון ארכיאולוגי וחלקה ישמש שוק עירוני.

משרדו של מאייר, אז אדריכל צעיר בן 35, זכה בפרויקט. הוא הציג רעיון קוהרנטי שביקש לתפוס את רוח העבר המפואר של סביליה יחד עם ההוויה העכשווית שלה. "הכיכר היתה חור שחור בעיר העתיקה של סביליה שחיכה להתערבות", אומר מאייר. "החלטנו לבנות לכיכר גג שיהפוך אותה למקום נעים לשהייה. את המשקל של הגג היינו צריכים להשעין על היסודות, אבל בגלל הממצאים הארכיאולוגים היינו מוגבלים מאוד במיקום שלהם. לכן החלטנו לבחור בפתרון של 'מטריות' ולהשתמש בחלק העליון שלהן כמצפה פתוח לעבר העיר".

כבר בשלבים הראשונים של הפרויקט, הציבור הוזמן להשתתף בתהליך התכנון ולבטא את הצרכים והרצונות שלו. הגרסאות הראשוניות של התכנון הוצגו בסדרה של מפגשים בין המתכננים לבין התושבים ואף הועלו לאתר האינטרנט של העירייה. כך הצליחו מאייר וראש העיר לרכך את ההתנגדות להקמתו של בניין עכשווי בלב החלק ההיסטורי של העיר. למאמצי ההסברה הם גייסו בין השאר את הניסיון המוצלח של מרכז פומפידו בפאריס, שהוקם בסוף שנות ה-70 חרף התנגדות ציבורית חזקה, ונהפך בסופו של דבר לאחד מסמליה של הבירה הצרפתית.

חובב מזג אוויר

אורכו של המטרופול מגיע ל-140 מטרים בחלקו הארוך ביותר והוא מתנשא לגובה של שבע קומות. בקומה תת קרקעית ממוקם מוזיאון ארכיאולוגי, ובקומת הרחוב שוק מקורה, מסעדות וחנויות. מעליהם נבנתה עוד רחבה ציבורית שמשמשת לאירועים ולהופעות. על גג המטריות נבנו מסעדה נוספת וטיילת עילית, שמזכירה מעין רכבת הרים להולכי רגל. זהו שילוב לא מוכר ובלתי צפוי בין שימושים שונים, חלקם ציבוריים וחלקם פרטיים. "בן כלאיים של שימושים - זיכרון, פנאי ומסחר", כהגדרתו של מאייר. "זה אולי אפילו סוג של קתדרלה פתוחה".

קשה לראות את הקשר של הפרויקט למורשת האדריכלית המקומית של סביליה. ליתר דיוק, הוא כלל אינו קיים. זהו גוף זר בעל שפה עצמאית, שמהדהד דווקא מחשבות מהעבר ולא סגנון אדריכלי מסוים. "סביליה נהפכה לעיר חשובה משום שהיא ידעה לקבל לתוכה רעיונות חדשים לאורך ההיסטוריה ולשמש מקום מפגש בין העולם הערבי לבין אירופה. כשם שבעבר היא הכניסה לתוכה אדריכלות מוסלמית, אני משוכנע שהיא תדע לקבל גם אדריכלות עכשווית", אומר מאייר.

פרט מעניין נוסף בעיצוב של המטרופול פרסול נוגע לטכנולוגיית הבנייה שלו. הוא מורכב ממאות לוחות עץ, כל אחד מהם בעל ממדים וצורה אחרת, המודבקים יחד באמצעות דבק שפותח במיוחד לפרויקט. באמצעות הטכנולוגיה הזאת התאפשרה בנייתו של גג גדול במיוחד, שנראה כמו כוורת פתוחה. כל חלק מתחבר למשנהו כמו בפאזל תלת ממדי, ולצורך כך צוות הפועלים היה חייב לשמור על דיוק מילימטרי במשך הבנייה. דרישה זו, בין השאר, הזניקה את עלויות הבניה ל-162 מיליון דולר.

המטריות של סביליה אינן זרות לעולם הדימויים של יורגן מאייר. הוא מעיד על עצמו כחובב מזג אוויר, ועוסק בו בהרחבה כמעט בכל פרויקט שהוא מתכנן. הפילוסוף היהודי-גרמני ולטר בנימין טען בפרויקט הפסאז'ים שלו כי מזג האוויר הוא ההתחלה והסוף של כל שיחה סתמית בין בני אדם ואף פטר אותו כ"משעמם". מאייר, לעומתו, רואה את מזג האוויר כסוגייה תרבותית.

"אני מתעניין בשאלות כיצד מזג האוויר מעצב את החברה ואת התרבות שלנו, ואיזה סוג של אינפורמציה הוא יוצר. למזג האוויר יש היום חשיבות מכרעת לכלכלה העולמית. הוא חלק בלתי נפרד מתכנון של תשתיות או פרויקטים תיירותיים. הוא

שפה עקלתונית

יורגן מאייר, בן 45, הוא ככל הנראה האדריכל הגרמני הבולט בזמננו. הוא למד אדריכלות באוניברסיטת שטוטגרט, ואחר כך בקופר יוניון בניו יורק ובאוניברסיטת פרינסטון. כיום הוא גר ועובד בשכונת שרלוטנבורג הבורגנית בברלין.

במקביל לעבודתו כאדריכל הוא עוסק גם בפיסול ובעיצוב מוצר. בין השאר, הוא תיכנן פרויקטים לבית האופנה של קלוין קליין ועיצב קרונות לחברת הרכבות הגרמנית. בישראל הוא עתיד להקים מיצב אורבני אינטראקטיבי בכיכר "שערי צדק" בירושלים, פרויקט שכרגע תקוע ומאייר עצמו אומר כי אינו בטוח שבסופו של דבר אכן ייבנה.

מאייר נודע כיוצר מלא תשוקה, על גבול הראוותני, תכונה שמשתקפת בסגנון הדיבור הנמרץ שלו, כמו גם בחיבתו לבגדי מעצבים. מבחינה זו הוא משתייך לקבוצה לא קטנה של אדריכלים-כוכבים בהתהוות (מושג שזכה לכינוי "starchitect"), על המשמעויות החיובות והשליליות שטמונות בהגדרה זו. הוא מכיר היטב את עולם המדיה ויחסי הציבור ומתבטא בדף הפייסבוק שלו ללא הפסקה.

כיום מאייר מתכנן פרויקטים באירופה, באסיה ובארצות הברית. קשריו הטובים עם צמרת השלטון בגיאורגיה הניבו כמה פרויקטים גדולים, בהם בנייתו של שדה תעופה חדש בעיר מסטיה והקמת תחנת גבול עם טורקיה. פרויקט גדול אחר שנבנה בימים אלה הוא קריית בתי משפט בעיר הסלט שבבלגיה, והוא גם שותף מרכזי בתכנון כפר גימלאים חדש לקהילה הגאה, בעיירה פאלם ספרינגס שבארצות הברית.

הפרויקטים של מאייר מאופיינים בשפה עקלתונית ודינמית שמבוססת על שימוש בתוכנות מחשב מתקדמות. הוא מסכים עם הקביעה שפרויקט מסוגו של מטרופול פרסול הוא תוצר מובהק של אדריכלות דיגיטלית, משום שלדבריו לא ניתן היה לעצב, להנדס ולייצר אותו ללא מחשבים. את המטרופול מאייר מגדיר כפרויקט החשוב ביותר שלו עד כה. "קשה לי לראות איך אפשר להתעלות עליו", הוא מסנן בחיוך.

מעסיק מאוד את עולם האופנה וכמובן את העולם הטכנולוגי. היום כבר מדברים על גשם מלאכותי ועל עננים מהונדסים, תחשוב איזה פוטנציאל יש בזה לאדריכלים".

בשנה שעברה פירסם מאייר ספר פורץ דרך ששמו "Arium", שעסק ביחסים המורכבים, ואף מעורערים לעתים, בין מזג האוויר לאדריכלות. את השינויים הדרמטיים באקלים כדור הארץ הוא רואה כאחת התופעות המשפיעות ביותר כיום על האנושות. "הגשם נהפך בשנים האחרונות לדרמה והעיתונות הופכת אותו לקטסטרופה. מצד אחד, השליטה שלנו במזג אוויר מלאכותי הולכת ומתגברת. מצד שני, אנחנו לא מצליחים להתמודד עם שיטפונות או בצורות. האדריכלות לא יכולה להתעלם ממזג האוויר. זה כבר לא דיון על 'להיות ירוק', אלא על השאלה האם אפשר לנתק את עצמנו ממשהו שהוא חלק בלתי נפרד מהאופי האנושי".

המטרופול פרסול הוא דו שיח מעניין בין טכנולוגיה למזג האוויר. המטריות הענקיות יוצרות אזורי שהייה מוצלים, אבל פתוחים לחלוטין. בעיר שבה הטמפרטורות מטפסות בקיץ ל-35 מעלות זהו מצרך נדרש. אפשר לדמיין כיצד היו נראות מטריות כאלה בערים בישראל ואיזה פוטנציאל היה להן לסייע בהחייאה של כיכרות עירוניות צרובות משמש וריקות מעוברים ושבים.

חלק מהתפריט

כשמדברים על המטרופול צריך לבחון אותו לא רק כפרויקט אדריכלי אלא גם כתופעה תרבותית עכשווית. לפני כ-14 שנים הולידה ספרד את אחת התופעות האדריכליות המרתקות של זמננו: מוזיאון גוגנהיים בבילבאו, מבנה מונומנטלי מרשים ביותר שהצליח להפוך עיר תעשייתית מנומנמת למוקד עליה לרגל לחובבי אמנות, אדריכלות ועיצוב מכל העולם.

"אפקט בילבאו" נהפך מאז למושג מוכר ולעתים קרובות גם לשם גנאי לערים שמבקשות לזכות בהכרה בינלאומית באמצעות השקעה בפרויקטים אדריכליים מפוארים. למרות שזוהרו של מוזיאון גוגנהיים בבילבאו הועם מעט לאחרונה, בספרד עדיין מאמינים כי פרויקט איקוני עכשווי הוא חלק בלתי נפרד מהתפריט שעיר צריכה להציע לתיירים.

בעיר סנטיאגו דה קומפסטלה, מרחק אלף קילומטרים מצפון לסביליה, נחנך באחרונה מתחם "עיר התרבות" שתיכנן האדריכל האמריקאי פיטר אייזנמן, גם הוא תוצר מובהק של אפקט בילבאו ושל עידן הבועה האדריכלית. כל זאת בזמן שספרד שרויה במשבר כלכלי חמור. "סביליה מבקשת כמובן להתחרות בערים אחרות בספרד", מסביר מאייר. "בתחרות אמנם ביקשו מאתנו לתכנן שוק ומוזיאון ארכיאולוגי, אבל גם ליצור אייקון עירוני חדש".

אבל הוא לא רואה כל בעיה אתית או אסתטית בהקמת בניינים איקונים. "בסופו של דבר מדובר אולי באלפית מהבניינים שנבנים כיום בעולם. אני חושב שזה די מדהים ליצור פרויקט שמצליח לשנות את המציאות המסוימת של מקום. תחשוב לדוגמה על בניין האופרה של סידני. זה בניין שמייצג יבשת שלמה. אני חושב שעבור סביליה המטרופול פרסול הוא קודם כל חגיגה עירונית. הם הצליחו לגייס את הכסף ולבנות את הבניין. זה אחד מהרגעים הנדירים שבהם אדריכלות יכולה לפרוץ קדימה". *



מטרופול פרסול. כמו פאזל תלת ממדי


המוזיאון הארכיאולוגי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו