בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

וסיקה של "מוהאבי 3" מעניינת, אבל לא צריך לשמוע אותה

אחרי ההופעה שלהם די ברור שכדאי שמישהו ינעל אותם באולפן ויזרוק את המפתח

תגובות

אחת מקלישאות הרוקנרול השחוקות ביותר גורסת כי הופעה חיה היא המקום שבו סופרים את הכסף. לא רק משום שמשם מגיעים עיקר הרווחים בשוק המוסיקה, אלא גם מפני ששם נמדד ערכם האמיתי של האמנים; זה המקום שבו עליהם להוכיח שהם מסוגלים לתרגם את נפלאות האולפן - המרמה לכאורה - להתרחשות בימתית ספונטנית. זה כמובן קישקוש; מחשבה ריאקציונית שתופשת את הרוק כישות חד-מימדית (ומובילה להתנשאות הטבועה בהרכבי גיטרה-בס-תופים על ראפרים, אלקטרונאים וסתם מוסיקאים שנעזרים בהפקה מורכבת ובלתי ניתנת לשחזור).

האם ההופעה האיומה של מיסי אליוט בקיץ שעבר, למשל, גורעת משהו מהגאוניות של אלבומיה? ומה עם האנמיות שקרנה מ"יו לה טנגו", אחת הלהקות הטובות ביקום שבבארבי נשמעה כמו חבורת חובבנים? והקטסטרופה של MGMT בגני התערוכה לפני שנתיים מורידה משהו מההישג של "Oracular Spectacular" ומשירים גדולים כמו "Kids" ו"Weekend Wars"?

נכון אמנם שניסים כמו ההופעה של "LCD סאונדסיסטם", שמחיים על הבמה ניואנסים אולפניים, או איגי פופ, שגיל הפנסיה רק טוען אותו בדלק גרעיני, הם אירועים מתגמלים, אבל הם נדירים למדי. לרשימת ההופעות שאינן עומדות בסטנדרטים המוקלטים מצטרפת כעת ההופעה של "מוהאבי 3" - הרכב ההמשך הפולקי-אקוסטי של אלילי השוגייז "סלואודייב" - במוצאי שבת בבארבי; אחד הפיהוקים הארוכים שנכחתי בהם בחיי.

"מוהאבי 3" היא בדיוק מסוג הלהקות שאסור להן לצאת לשטח. פורמט ההופעה החיה, שמחייב רמת אנרגיה מינימלית כדי להחזיק את הקהל עירני, מכניס את המוסיקה שלה ללימבו. הוא מנטרל ממנה את העצבות החרישית, העצלות, האטיות והחולמניות וכופה עליה דינמיקה רוקית שזרה לשירים. המוסיקה של "מוהאבי 3" יפהפייה כשהיא מזדחלת, מרחפת ונטולת שמחת חיים או כשמצפים אותה בקירות דיסטורשן מחרישים שנותנים קונטרה למלודיה. בהופעה היא נשמעה כמו להקת "אדולט קונטמפוררי" ממוצעת, איפשהו בין שריל קרואו, "קאונטינג קראוז" ו"קאלקסיקו"; מין בלוז-קאנטרי-רוק בנאלי שנחמד לשיר גם מסביב למדורה ומתנדף כלא היה.

חבל שרק בהדרן, כשהסולן ניל הלסטד עלה לבדו ושר את "אליסון" ו"40 Days" של "סלואודייב", שגם בעירום מלא נשמעים נהדר, ההופעה נפתחה ו"מוהאבי 3" הירשו לעצמם לנגן בשקט כמו שהם יודעים. לו היו נותנים קצת קרדיט לקהל המעולה שבא לראות אותם וממילא נהנה מכל רגע - זה טבעם של מעריצים פנאטיים - וצוללים עמוק יותר לתוך המלנכוליה מבלי לנסות לצאת מעורם, כולם היו יוצאים נשכרים. באולפן זה לא היה קורה.

"מוהאבי 3", בארבי תל אביב, 7.5




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו