חוץ מהדמיון של הסולן לביל קלינטון, "קרוואן" לא מצליחים להפתיע לאט

ההופעה של להקת "קרוואן" עברה בדממת אלחוט מוחלטת. פעם היה להם מה להציע

בן שלו
בן שלו
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בן שלו
בן שלו

כמה מוזר להיכנס למועדון הופעות ולראות את נשיא ארה"ב לשעבר עומד על הבמה ומנגן. ידענו שביל קלינטון הוא סקסופוניסט לא רע, אבל מתברר שהוא גם גיטריסט וזמר, ועוד בלהקה אנגלית. כמה מוזר.

ההופעה של להקת "קרוואן", שסולנה פיי הייסטינגס הופרד בלידתו מביל קלינטון, עברה בדממת אלחוט מוחלטת. עיתונות המוסיקה הישראלית, כמו עיתונות המוסיקה בכל העולם, לא אוהבת מוסיקה שיש לה ניחוח של רוק מתקדם, גם לא בגרסת הלייט של "קרוואן". ובכל זאת, מדובר בלהקה שבימיה היפים (סוף שנות ה-60 עד סוף שנות ה-70) ידעה לשלב פרוג, רוק, ג'ז ופופ בצורה מקורית, מעודנת ולפעמים ממש נפלאה. האם 30 שנה אחרי היא עדיין מייצרת מוסיקה טובה? האם חובבי מוסיקה שהעדיפו במוצאי שבת את ההופעה של להקה עדכנית יותר, כמו "מוהאבי 3", עשו טעות כשבחרו לא לעלות על הקרוואן?

ההופעה של הייסטינגס וחבריו לא סיפקה תשובה חיובית חד-משמעית לשאלות האלה, וגם לא תשובה שלילית מוחצת. השעה הראשונה שלה היתה נאה אך פושרת. הנגינה לא היתה עילאית. הצליל שהלהקה הפיקה לא היה מרהיב. הקול של הייסטינגס ידע ימים יפים יותר. השירים החדשים נשמעו סטנדרטיים ואפילו שחוקים. ההתרחשות הזכירה בצורה כלשהי את ההופעה האחרונה והבינונית של "ג'טרו טאל" בישראל, לפני כשנה, רק בקנה מידה יותר קטן ועם סולן שעומד על שתי רגליים. מה שכן, השירים הישנים המעטים שבהם "קרוואן" נכנסה (גם אם בצורה מעט מהוססת) לתוך אזור זמן אחר, שבו יש סבלנות לפתח קטע אינסטרומנטלי, רמזו שיש כאן פוטנציאל להופעה מצוינת, שלא מצליח להתממש.

אחרי שעה בלבד הייסטינגס הכריז שהשיר הבא עומד להיות האחרון. מה? איזו להקה בורחת מהקהל שלה (ועוד קהל שהיה חם, אוהד ומעודד) אחרי זמן כל כך קצר? כמובן: להקה שהשיר הכי גדול שלה הוא סאגה של 20 דקות. כש"קרוואן" ניגנה את השיר הזה, "Nine feet underground", ההופעה נכנסה סוף סוף לתוך האזור המצוין. מליין הקלידים המופלא שפותח את הסאגה, דרך הנופים האינסטרומנטליים היפים שבאים אחריו, ועד הסיום המתחרע - אלה היו 20 דקות נהדרות, שבמובן מסוים הפכו את כל מה שקרה לפניהן למעין הקדמה.

בשביל אוהדיה של "קרוואן" (המשפחה שרקדה לידי, גבר ואשה כבני 50 ולידם בתם המתבגרת, היתה החיננית מכולם) הצלילה הזאת אל מתחת לאדמה היתה בוודאי מרגשת מאוד. הם עברו את המסע המוסיקלי הזה כל כך הרבה פעמים עם התקליט הישן, ועכשיו הם זוכים לשמוע אותו בלייב. איזה תענוג. בשביל כמה מהם זה גם היה האות להוציא את הג'וינט, להדליק אותו לצלילי הפסיכדליה העדינה שהתאבכה מהבמה, ובניגוד לאיש שהופרד בלידתו מהסולן של "קרוואן" - לקחת לריאות.

"קרוואן". רדינג 3 בתל אביב, 7.5

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ