בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פמיניסטיות, תיישרו קו

האם אוניברסיטת בר אילן מנסה להצר את צעדיהן של מרצות פמיניסטיות? * והוליווד ממליצה לצופות הצעירות: תהיו יפות, תשתקו ותתפשטו

תגובות

מי בכלל צריכה לימודי מגדר? לא עדיף שנשים ילכו ללמוד מחשבים והנדסה, או כל שאר התחומים שהחברה מחשיבה ומתגמלת היטב על עבודה בהם?

מה נאמר על לימודי מגדר: אחד הדברים הנפלאים שהומצאו בעשורים האחרונים, בעקבות המהפכה החשובה ביותר במאה ה-20 (אפילו ישעיהו ליבוביץ אמר) - שהלוואי שלא יהיה בהם צורך עוד. כלומר, שיהיה ברור שכשלומדים היסטוריה, למשל, לומדים לא רק היסטוריה של גברים כנהוג עד לא מזמן ובמידה לא מבוטלת אפילו כיום; וכך בכל תחום אחר. שלא לדבר על המוניטין המחרידים שיצאו למי שאפילו מעזה להוציא מפיה את המלה מגדר, שנחשדת מיד בפלצנות, יבשושיות וניג'וסיות שאין כמותה.

ואחרי שכל זה נאמר - מגדר, כחלק ממדעי הרוח והחברה, הוא תחום מחקר חשוב. ולא רק לנשים אלא גם לגברים וקוויריות. לכולןם בעצם. מדובר בלימודים פוקחי עיניים במקרים רבים, לפעמים אף משני חיים. לא פחות. באיחור שגור אחרי ארצות הברית ומדינות מערביות אחרות, גם פה בארץ הכירו בכך ובאוניברסיטות ובמכללות מתקיימות תוכניות כאלה (שחלקן כוללות גם לימודי גבריות).

באחת מהן, באוניברסיטת בר אילן, מתחוללת עכשיו סערה, החורגת בהרבה מעניין פרסונלי כזה או אחר. כהונתה של פרופ' טובה כהן, ראש התוכנית ללימודי מגדר, לא הוארכה, וסגל המרצות וכן הסטודנטיות מתנגדות ומוחות.

הסיפור הזה כולל פרטים ביורוקרטיים, אך גם מגמות פוליטיות ואף יצרים הרוחשים בין כותלי האוניברסיטה המכובדת. כהן ומרבית המרצות בתוכנית טוענות, כי הסיבה לאי הארכת הכהונה היא שהתוכנית היא לצנינים בעיני האוניברסיטה, הרואה בה גוף שמאלני ורדיקלי מדי.

התוכנית ללימודי מגדר היא חלק מהיחידה ללימודים בין-תחומיים באוניברסיטה. פרופ' כהן עומדת בראש התוכנית זו השנה השמינית. ועדת איתור שהוקמה באוניברסיטה בשנה שעברה, במטרה להצביע על מועמדים לתפקידי ראשי התוכניות השונות ביחידה, המליצה פה אחד על המשך הכהונה של כהן לשנתיים הבאות. אף על פי כן, בחודש שעבר החליטה הוועדה המרכזת של האוניברסיטה לא להאריך את כהונתה. בעקבות החלטה זו התפטרה כהן לאלתר.

התוכנית ללימודי מגדר בבר אילן היא תוכנית צעירה יחסית, שהפרופ' דפנה יזרעאלי ייסדה בשנת 2000. מאז מותה של פרופ' יזרעאלי ממחלה, עומדת בראשה פרופ' כהן. סגל התוכנית ביקש לאפשר לכהן לשמש בתפקיד עוד שנתיים, אז תוכל לרשת אותה חוקרת בכירה אחרת, שצמחה בתוכנית. בעיני רוב המרצות, החלטת האוניברסיטה שלא להאריך את כהונתה של כהן, ולמעשה להצניח לתוכנית ראש מבחוץ, היא ניסיון שערורייתי לפגוע בעצמאות האקדמית של התוכנית.

על פי התקנון של בר אילן, ראש מחלקה יכול לשמש ארבע שנים או שש לכל היותר. כהן אמנם מכהנת יותר מכך, אולם היא עומדת בראש תוכנית, שאמנם נחשבת למקבילה למחלקה אך לגביה לא מצוינת הגבלת זמן כהונה בתקנון. בנוסף לכך, בראש תוכנית מקבילה, התוכנית ללימודי תרבות, מכהן זה 11 שנים פרופ' אבי שגיא, ובשבוע שעבר הוארכה כהונתו שוב. בעיני סגל המרצות בתוכנית, עובדה זו שומטת את הקרקע מהטיעון של צורך בהתחדשות. לדעתן, מדובר באפליה בוטה.

המרצות טוענות, כי הסיבה למהלך של האוניברסיטה היא שהתוכנית נתפשת כרדיקלית. כראיה הן מציגות את דבריו של אחד מחברי הוועדה המרכזת, פרופ' אלישע האס, שצוטט לפני כמה שבועות בכתבה בעניין אחר בעיתון "מקור ראשון": "הנטיות הרדיקליות מאפיינות את כל החוגים למגדר באוניברסיטאות בארץ, אך דווקא בר אילן כאוניברסיטה עם זיקה יהודית צריכה שלא להיגרר ולהציע אלטרנטיבה אינטלקטואלית רצינית".

פרופ' טובה כהן אומרת: "בוועדה המרכזת חושבים שהתוכנית שמאלנית; ראשית, מבחינה פוליטית. הם לא יכולים לשים אצבע על שום דבר, אך הם אומרים את זה. שנית, אנחנו לא מתאימות לסטנדרט הדתי שלהם. הרימו גבות, למשל, על כך שבתוכנית שלנו 'מגדר בשטח' עושים פרקטיקום גם ב'קולך' (התנועה הפמיניסטית הדתית, שכהן היתה חברה בהנהלתה, צ"ס). אני אשה שומרת מצוות, קשה לצאת נגדי אישית, אבל מסתבר כנראה ש'קולך' כבר לא לגיטימי בבר אילן. שזה מדהים, כי נשיא האוניברסיטה, פרופ' משה קווה, דיבר בפתיחת אחד הכנסים הראשונים של 'קולך'.

"משהו באוניברסיטה השתנה. היא זזה ימינה מבחינה פוליטית. אחרי האסון הנורא עם יגאל עמיר, קווה עשה מהלך אדיר באוניברסיטה. מצד אחד הוא אסר כל הסתה של סטודנטים, מצד שני הונהגו פתיחות וליברליות. קיבלו מרצים יותר ליברלים, היה מהלך של אוויר צח. אז גם נפתחה התוכנית ללימודי מגדר". הרוח הזאת, על פי כהן, נעלמה.

יותר מכל מתקוממת כהן על ההאשמה שהתוכנית אינה משלבת די תכני יהדות. "אני התעקשתי מההתחלה לשלב אנשים שעוסקים ביהדות מנקודת ראות פמיניסטית", היא אומרת. "אנחנו מחייבים את כל הסטודנטים ללמוד קורס המשלב פמיניזם ויהדות". בתוכנית, היא מוסיפה, לומדות "חרדיות, אורתודוקסיות מודרנית, חילוניות, דרוזיות, פלסטיניות. יש מרצה שגרה בשטחים ויש שמאלניות, יש דתיות וחילוניות. אנחנו לא בודקים עמדות פוליטיות או דתיות. יש ביטוי לכל. בעיני מישהו זה לא מוצא חן".

בצד התוכנית ללימודי מגדר פועל בבר אילן מרכז לחקר נשים ומגדר, שהקימה פרופ' דפנה יזרעאלי ואף תרמה כסף להפעלתו. אחד מתנאי החוזה שחתמו יזרעאלי ומשפחתה עם האוניברסיטה הוא, שראש התוכנית ללימודי מגדר תהיה גם ראש מרכז המחקר, שהוא בעצם הזרוע הכלכלית שלה. לפני כמה חודשים פיטרה האוניברסיטה את כהן מראשות המרכז ועמדה למנות לתפקיד את פרופ' יהודית באומל, אולם משהתברר סעיף זה בחוזה בוטל המינוי. כעבור כמה חודשים הוחלט כאמור לא להאריך את מינויה של כהן. האוניברסיטה אמנם מתכוונת להקים ועדת איתור חדשה, אך ההערכות שם הן שבאומל תמונה לראש התוכנית והמרכז.

פרופ' באומל, ראש התוכנית ליהדות בת זמננו בבר אילן, נחשבת כמשתייכת לזרם השמרני בקרב הסגל הבכיר של האוניברסיטה. בסגל התוכנית למגדר יש המציינות כי בוועדה המרכזת שהצביעה נגד הארכת מינויה של כהן חבר גם בן-זוגה של באומל, פרופ' יהושע שוורץ, וכי הוא לא פסל עצמו מהשתתפות בישיבה זו.

האם אין זה לא-פמיניסטי לתקוף את באומל על הרקע הזה? "מה שלא פמיניסטי הוא ההתנהגות הארגונית הלא-דיאלוגית", משיבה אחת המרצות. "בתוכנית כזו אי אפשר לכפות הנהגה לא מוסכמת. זה מהלך כוחני, כמו מינוי ועדה קרואה למועצה מקומית. הוא גם מנוגד למה שנהוג במינויים במחלקות באוניברסיטה מקדמת דנא".

מאוניברסיטת בר אילן נמסר בתגובה: "פרופ' טובה כהן עומדת בראש תוכנית מגדר שמונה שנים והביאה אותה להישגים יפים. על פי תקנון האוניברסיטה, כהונה בראש תוכנית קצובה בזמן והארכת הכהונה טעונה אישור מיוחד. כהונתה של פרופ' כהן אכן הוארכה כמה פעמים. בדיון האחרון של הוועדה המרכזת הוחלט שלא להאריך עוד את הכהונה. הארכת כהונות של ראשי מחלקות נתונה לשיקול דעתה של הוועדה המרכזת של הסנאט והיא נידונה לגופה של כל תוכנית בנפרד. ככלל, ישיבות הוועדה המרכזת חסויות. כרגע ממלא את מקומה של פרופ' טובה כהן ראש היחידה ללימודים בינתחומיים ובקרוב תוקם ועדת חיפוש לאתר ראש תוכנית חדש. אין זה נכון שתדמית התוכנית היתה בין השיקולים של הוועדה המרכזת. מועמדותה של פרופ' באומל לראשות התוכנית לא נדונה עד עתה ולא עלתה בשום פורום. ועדת החיפוש לא פנתה אליה והיא מצדה לא הציגה את מועמדותה. לעצם הישיבה של הוועדה המרכזת, פרופ' יהושע שוורץ השתתף בישיבה והצביע לפי מצפונו והכרתו המקצועית בלבד".

אז מה למדנו מכל זה? בין השאר, שבתוכנית ללימודי מגדר, כמו בכל מקום שיש בו בני אדם, יהיה מגדרם אשר יהיה, יש תככים וחשבונות וקומבינות וגרסאות סותרות ועוד שלל גילויים אנושיים להפליא. לא ממש מפתיע. וגם: שבבר אילן, האוניברסיטה הדתית היחידה בישראל, יש כנראה מי שמתקשים להסכין עם תוכנית לימודים פמיניסטית. אחת מעבודות המחקר שיצאו משם, ואף ראו אור בספר, עוסקת למשל באוננות ("דברים שרציתי לגעת" מאת גילי פליסקין). אולי לא פשוט למי שאמון על חינוך דתי.

בסרט הזה כבר הייתן

שליש מהסרטים שיוקרנו במסגרת "שבועיים של במאים" בפסטיבל קאן, שנפתח אתמול, בוימו בידי נשים, במאיות מרחבי העולם. למרבה הצער, זה נחשב שיעור מכובד. שיעור הסרטים ההוליוודיים בבימוין של נשים הוא 7%-8% בלבד. גם בישראל המצב אינו מלבב.

בראיון ל"לוס אנג'לס טיימס" אמרה לאחרונה ג'ודי פוסטר: "אני לא חושבת שיש כאן קנוניה, שהבחורים האלה ישבו סביב שולחן עגול ואמרו 'בואו נשאיר את הנשים בחוץ'. אני חושבת שזה כמו פסיכולוגיה גזעית. כשמפיק שוכר במאי, הוא נותן בידיו את מלוא השליטה. כשאתה נותן למישהו מידה כזאת של כוח, אתה רוצה שהוא ייראה כמוך וידבר כמוך ויחשוב כמוך, וזה מפחיד כשהוא לא".

אלא שלמעשה, חלק ממנהלי האולפנים נראים כמו ג'ודי פוסטר - אשה לבנה בת 48 בעלת ותק רב בתעשייה. אבל גם הן כנראה שונאות סיכונים ו"בנשים-במאיות הן רואות סיכון", לדברי פוסטר (שבעצמה לא ממש תורמת למעמדן של נשים כשהיא תומכת ברומן פולנסקי ומקדמת סרט בכיכובו של מל גיבסון). סביר שמנהלת אולפן נאלצת להתמודד עם לחץ רב במיוחד כדי להראות שהיא אחת מהחבר'ה, ובכל מקרה זו עוד תזכורת לכך שלא די בנשים בתפקידי ניהול אלא דרוש שינוי עמוק יותר.

ועדיין בקולנוע: מחקר חדש מגלה - הפתעה! - כי נשים מוצגות בסרטים כאובייקטים מיניים, ובגילים צעירים יותר יותר. חוקרים מאוניברסיטת דרום קליפורניה ניתחו מאה שוברי קופות שיצאו לאקרנים ב-2008. בין ממצאיהם: רק 33% מהתפקידים שבהן הדמות מדברת היו של נשים. רק 8% מהבמאים, 14% מהתסריטאים ו-19% מהמפיקים היו נשים. כשאשה היתה הבמאית או התסריטאית, שיעור התפקידים של נשים שכללו טקסט היה 44% (לעומת 30% כשהבמאי והתסריטאי גברים).

אם בסרט מופיעה נערה מתבגרת, יש סיכוי של 30% שהיא תוצג בעירום חלקי או מלא, לעומת 8% מדמויות הנערים המתבגרים. את המסר לצופות הצעירות אפשר לתמצת בערך כך: תהיו יפות, תשתקו ותתפשטו.

סיפורי חיים

היום יתקיים סיור לנשים בשרידי הכפר הפלסטיני העקור ליפתא הסמוך לירושלים. את האירוע יזמו קואליציית נשים לשלום ועמותת ערוס אלבחר, בעקבות בתים שהיו בכפר, זיכרונותיהן של נשים שחיו בו וסיפורי החיים שלהן.

חברות קואליציית נשים לשלום רואות בניסיון של חוק הנכבה לאסור על זיכרונה דווקא הזדמנות לחברה הישראלית ללמוד יותר על אודותיה. "כארגון פמיניסטי אנחנו מאמינות שהדרך הכי טובה לעשות זאת היא דרך חוויות מחיי יום-יום של נשים ודרך יצירת קשר בלתי אמצעי בין נשים", הן אומרות. "הווה ועבר לא צריכים להיות כפופים לאינטרסים ולשיקולים של פוליטיקאים, אלא הם קודם כל סיפורי חיים אמיתיים של בני אדם". עוד הן מציינות, כי בימים אלה משווק מינהל מקרקעי ישראל את מרבית שטח הכפר ליפתא ליזמים פרטיים.

הסיור, "ליפתא בזיכרון הנשים", יתקיים בשעות 10:00-15:00 ויכלול גם פעילות חברתית וסדנת חימר. פרטים: טל' 9787894-050.



מתוך ''Corpo Celest'', סרטה של הבמאית האיטלקייה אליס רורוואכר המוקרן בפסטיבל קאן. מיהי אחת מהחבר'ה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו