בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא על השאנטי לבדו

השגריר ההודי בארץ, נאבטג' סרנה, יזם את פסטיבל תרבות הודו בישראל כדי להראות שלארצו יש דברים נוספים להציע פרט לרוחניות. ספרות מגוונת ועשירה היא אחד מהם

תגובות

נאבטג' סרנה, שגריר הודו בישראל, דובר כמה שפות - אנגלית, הינדי, פונג'אבי. הוא מספר כי בעבר דיבר גם רוסית ופולנית. "אני עדיין יכול לדבר בשפות האלה וכך יותר קל ללכת לסופרמרקט", הוא אומר, "אני אוהב ללכת לסופרמרקט. לפעמים אני מפתיע אותם כשהדברים נהיים נואשים ואני מדבר רוסית".

הפגישה עם סרנה מתקיימת ביום חם ואפור, שילוב משונה של חודש מאי. כדרך העולם אנחנו מדברים על מזג האוויר. הוא אינו מוטרד ממזג האוויר החם, הרי הוא בא מארץ חמה: "בהודו או שחם או שמאוד חם", הוא צוחק, אבל מודה שהוא דווקא אוהב כאשר קר מאוד. "ביליתי את ימי המוקדמים כדיפלומט במקומות מאוד קרים, במוסקווה ובוורשה. אני לא יודע עד כמה הייתי אוהב את זה עכשיו, אבל כשאתה צעיר, אם אתה אתה לבוש טוב, ואוכל טוב, הקור הוא דבר טוב. כשאתה חולה ורעב, אז זה כבר נהיה פחות טוב".

סרנה הוא שיזם את פסטיבל הודו בישראל, המתקיים בימים אלה לציון 20 שנה לכינון היחסים בין שתי המדינות. במסגרת הפסטיבל יתקיימו סדנאות ומופעים בתל אביב, ירושלים, הרצליה וחיפה בתחומי הריקוד, הנגינה, התיאטרון והשירה. סרנה עצמו ישתתף באירוע ספרותי שיתקיים היום במשכנות שאננים בירושלים. סופרים הודים וישראלים ישוחחו בו על הנושאים המעסיקים אותם בכתיבה ועל האופן שבו עוצבה כתיבתם, וישוו בין הנופים הספרותיים השונים של ישראל והודו. השיחות יעסקו במיניות, בהגירה, היסטוריה, בניית עם, והיחס בין עובדות לדמיון. הסופרים ההודים שישתתפו במפגש הם רבה סום, נמיטה גוקהל, אורבאשי בוטאליה, טארון טג'פאל ובצדם סרנה עצמו, ובין הישראלים יהיו א"ב יהושע, מאיר שלו, צרויה שלו, אלי עמיר, פרופ' דוד שולמן ומירון איזקסון.

סרנה מודע לכך שסופרים הודים מעטים מתורגמים לעברית. "אני מבין שלמו"לים פה יש תקציבים קטנים והם מחפשים משהו מאוד ספציפי שיהיה הצלחה בטוחה, כך שהם לא יכולים להמר על סופרים לא מוכרים", הוא אומר. "אני דווקא חושב שיש המון כתיבה בהודו שיכולה להצליח מאוד בישראל. כרגע אנחנו מדברים רק על כתיבה באנגלית, אבל יש גם כתיבה של סופרים הודים בכל השפות העיקריות ההודיות. יש אוצרות עצומים של ספרות, אבל אני מבין שהשוק כאן מאוד קטן".

סרנה נולד ב-1957 בחבל פנג'אב שבצפון מערב הודו. הוא למד משפטים באוניברסיטת דלהי וב-1980 הצטרף לשירות החוץ של הודו. הוא שירת כדיפלומט לא רק במוסקווה ובוורשה, אלא גם בז'נווה, ואשינגטון וטהראן. זה שנתיים וחצי הוא משמש כשגריר בישראל. הוא גם פירסם כמה ספרים. את הרומן הראשון שלו "We Weren't Lovers Like That" פירסם ב-2003, ואת הרומן השני, "The Exile", ב-2008. הוא גם פירסם ספרי עיון וכותב באופן קבוע ב"TLS", המוסף הספרותי של ה"טיימס" ובמגזינים אחרים.

האם אינו רואה סתירה בין שירותו כדיפלומט לכתיבת ספרים? "שתי הפעילויות האלה דורשות דברים שונים, אבל אני מניח שאפשר להיות דיפלומט כמקצוע ולהיות סופר כתחביב, שזה מה שאני עושה", מסביר סרנה. "אני לא כותב כמקצוע. זה נהפך להיות תחביב יותר ויותר רציני במשך השנים, אבל זה לא העיסוק העיקרי שלי. כשאני קם בבוקר, אני לא הולך למחשב שלי לכתוב. אין לי זמנים קבועים, אני לא יכול להרשות את זה לעצמי. הלוואי שיכולתי לומר שאני קם בבוקר, כותב 700 מלה ואז בא למשרד, אבל למרבה הצער אין לי לא המשמעת ולא המותרות לכך. אז לפעמים אני כותב בסופי שבוע, לפעמים בערבים, לפעמים בחופשות".

את הפסטיבל יזם גם כי רצה להראות עוד צדדים של הודו, לבד מהצד הרוחני שמושך אליו צעירים ישראלים אחרי שירותם הצבאי. "רצינו להראות שהודו מאוד מגוונת. הודו זה לא רק הודו הרוחנית", הוא אומר. "זה היבט טוב של הודו, אבל לא היחיד. הודו היא גם הודו העכשווית, שיש בה חברה אזרחית. אנחנו מביאים לכאן ציירים, רקדנים, מוסיקה קלאסית ומוסיקה עכשווית, קולנוע ישן וחדש, מחול קלאסי שמבוצע בצורה מודרנית ועוד".

לדבריו, הדור החדש של הסופרים ההודים, אלה שנולדו כבר בהודו העצמאית, כותבים באנגלית אחרת. "האנגלית היא לפעמים ניסיונית בספרים האלה, למשל בספרים של אמיטאב גוש. זו אנגלית שיש בה עירוב של מלים אנגליות והודיות. זו לא בדיוק האנגלית שתקראי בספרים של מרטין איימיס אלא שפה אחרת. אני חושב שהביטחון העצמי של הדור שנולד בהודו העצמאית גובר והוא בטוח בשימוש שלו בשפה. הדור הזה פרץ ויש לו מה לומר. חלקם כותבים סאגות משפחתיות, חלקם על נושאים מסורתיים מאתגרים כמו הקאסטות, מגדר, מסורת מול מודרניות, שינוי בסיטואציות המשפחתיות, וכמובן יש הודים בחו"ל שכותבים על חוויית הגלות. יש כאלה שעדיין מנסים לכתוב על מה שהמערב רואה כהודו האקזוטית, אבל רוב הסופרים דילגו על זה והם בוחנים את עצמם ואת השינויים בהודו המודרנית במובן החברתי והכלכלי".

ספרו, "The Exile", הוא רומן היסטורי על המהרג'ה האחרון דוליפ סינג', בנו הצעיר של המהרג'ה רנג'יט סינג' מפנג'ב, המתרחש בתקופה שבה הבריטים סיפחו לעצמם את ממלכתו. דוליפ סינג' הוגלה לבריטניה וסרנה מספר את סיפורו.

הוא מספר שהסיפור היה מוכר לו במשך שנים רבות. "קראתי הרבה על ההיסטוריה של הסיקים, שהיא ההיסטוריה שלי, והרגשתי שהסיפור הזה לא טופל בהיסטוריה הסיקית כי ההיסטוריה הזאת נכתבה על ידי הבריטים, כך שלא היה מבט מלא על הדברים. אני לא היסטוריון, אז חשבתי שאכתוב רומן שיכיל את ההיסטוריה, אבל יוסיף את הצד הרגשי ואת הרקע הפסיכולוגי. הייתי צריך להשלים את הסיפור בצורה שתגרום לו להישמע יותר אנושי, אבל לא שיניתי את ההיסטוריה".



נאבטג' סרנה. לא שינה את ההיסטוריה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו