בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

וודי אלן: יש לי כישרון, אך אינני אמן

מסיבת עיתונאים בנוכחות הבמאי התקיימה אתמול בקאן. קרלה ברוני-סרקוזי, שמשחקת בסרטו החדש, נעדרה בשל "סיבות אישיות"

תגובות

פסטיבל קאן

"הרצון לחיות בתקופה אחרת מזו שבה אתה חי הוא מפתה, אבל הוא גם יכול לשמש לך מלכודת", הכריז אתמול וודי אלן במסיבת עיתונאים שהתקיימה בעקבות הקרנת סרטו החדש "חצות בפאריס", שפתחה את פסטיבל קאן. "כשאתה רוצה לחיות בתקופה קדומה יותר, אתה זוכר ממנה רק את הדברים הטובים. אתה שוכח למשל, שבפאריס בשנות ה-20, שזו התקופה שבה גיבור הסרט שואף לחיות, כשהלכת לרופא שיניים לא היה חומר הרדמה וסבלת מכאבים נוראיים". במסיבת העיתונאים נכח אלן עם שני כוכבי הסרט, אוון וילסון ורייצ'ל מקאדמס, ועם כמה משחקני המשנה שלו: אדריאן ברודי, השחקן הבריטי מייקל שין - המוכר לנו מ"המלכה" ו"פרוסט ניקסון" - והשחקנית הצרפתייה לה סיידו.

החדשות הטובות הן ש"חצות בפאריס" הוא סרטו הטוב ביותר של וודי אלן זה שנים רבות. הסרט אינו משתווה אולי לסרטיו הגדולים ביותר, כגון "אנני הול" ו"מנהטן", וכמו מרבית סרטיו בעשורים האחרונים הוא לא יותר מאטיוד קולנועי צנוע; אבל הוא מקורי, שנון ובעיקר מרובה רבדים יותר ממרבית סרטיו האחרונים של אלן.

הסרט מציג את סיפורו של תסריטאי הוליוודי (וילסון), שבז לעבודתו ושואף להפוך לסופר רציני. הוא מגיע לפאריס עם ארוסתו השתלטנית (מקאדמס) והוריה הוולגריים למדי, מתאהב בעיר, ומתכוון לעבור לגור בה בעיקר כיוון שפעם חיו ופעלו בה כל האמנים שמשמשים לו מושאי הערצה, כגון ארנסט המינגוויי, פ' סקוט פיצג'רלד, גרטרוד סטיין, קול פורטר, לואיס בונואל ואחרים. במהלך הסרט יזכה לפגוש אותם, ולא אגלה כיצד זה קורה. התוצאה היא אגדה מפוקחת, שמתרפקת על הפנטזיה של פאריס, כפי ש"מנהטן" בזמנו היה שיר אהבה לעיר הולדתו של אלן.

במסיבת העיתונאים אמר אלן שכמו ב"מנהטן", בסרטו החדש לא היתה לו כל כוונה לתעד את פאריס כפי שהיא, אלא לייצג את הדימוי שלה, כפי שהתעצב בקולנוע. הוא בחר בווילסון לגלם את התפקיד הראשי בסרט כי הוא ההיפוך המוחלט ממנו בכל מה שנוגע למראה, מוצא ומצב נפשי. בלעדיו, הוא הוסיף, הסרט לא היה נעשה.

בצניעות מעט מעושה, הכריז אלן גם שאין הוא מתייחס לעצמו כאמן, בעיקר אם הוא משווה את עצמו לבמאים שהוא מעריץ כגון אקירה קוראסאווה, אינגמר ברגמן או פדריקו פליני. "יש לי כישרון", הוא אמר, "אך אינני אמן".

באשר לקרלה ברוני-סרקוזי, שמשתתפת בתפקיד קטן בסרטו החדש אך לא הגיעה אתמול להקרנתו בפסטיבל בשל "סיבות אישיות" כהגדרתה, נשאל אלן מדוע בחר בה לתפקיד של מדריכת תיירים. הוא ענה שראה אותה והיא מצאה חן בעיניו כי היא יפה וכריזמטית. כששאל אותה אם תסכים לשחק בתפקיד קטן, ענתה: "למה לא? ככה אוכל לומר לנכדים שלי שהופעתי בסרט". אלן הוסיף שהיא הגיעה לשניים-שלושה ימי צילום והתנהגה במקצוענות.

בתום מסיבת העיתונאים עם אלן נערכה מסיבת עיתונאים עם הבמאי האיטלקי ברנרדו ברטולוצ'י, שבטקס הפתיחה של הפסטיבל אתמול, היה הבמאי הראשון שזכה בפרס דקל הזהב על מפעל חייו. הכוונה היא בכל שנה, מעכשיו והלאה, להעניק דקל זהב מהסוג הזה לבמאי שלא זכה עד כה בפרס הזה עבור אחד מסרטיו. במהלך הפסטיבל יוקרן עותק משופץ של סרטו של ברטולוצ'י "הקונפורמיסט" מ-1970, ובטון משועשע אמר ברטולוצ'י, הישוב בכיסא גלגלים, שחבל שלא ניתן לשפץ אותו עצמו. באותו טון משועשע הוסיף גם שאולי הוא ישוב בכיסא גלגלים כעונש על כך שבסרטיו הרבה כל כך להשתמש ב"דולי", שפירושו הסעתה של המצלמה על מסילה.

ברטולוצ'י, יוצרם של סרטים כגון "אסטרטגיה של העכביש", "טנגו אחרון בפאריס" ו"הקיסר האחרון" שזיכה אותו באוסקר, אמר גם שבגלל מצבו הבריאותי חשב לפרוש מעשיית סרטים; אבל באחרונה דווקא החליט לחזור לבימוי, ובכוונתו לעשות סרט שיתרחש כולו באתר אחד, יאכלסו אותו רק שתי דמויות - אח ואחות - אבל יצולם בתלת-ממד. הוא שוחר של השיטה הזאת, הוסיף, אהב את "אווטאר", אבל מאמין שניתן להשתמש בשיטה לא רק למטרות של סרטי ראווה. הוא מאמין, למשל, שסרטים כגון "שמונה וחצי" של פליני או "פרסונה" של ברגמן היו מרוויחים לו צולמו בתלת-ממד.



אלן, אתמול. לא התכוון לתעד את פאריס כפי שהיא, אלא לייצג את הדימוי שלה כפי שהתעצב בקולנוע



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו