בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נתניהו, ברק, רבין או אולמרט: איזו משפחה מתוארת ב"ילדי ראש הממשלה"

בביקור באתר הצילומים של הסדרה, שתעלה בשבוע הבא, מסבירים השחקנים איך מלהטטים בין מציאות לבדיה ומתעקשים שמדובר בסדרה על משפחה, לא על פוליטיקה

תגובות

עוד לפני ששודרה ולו דקה אחת של סדרת הדרמה החדשה "ילדי ראש הממשלה", היא זכתה למנה גדושה ומכובדת של תשומת לב. מהרגע שבו אושרה ההפקה בחברת הכבלים הוט, דרך העבודה על התסריטים וימי הצילום שהתקשורת הסקרנית הקפידה לסקר - וגם עתה, לקראת עלייתה למסך ביום שלישי הקרוב בערוץ 3.

זה מובן למדי: הסדרה על משפחתו של ראש הממשלה - שנפתחת ביום שהוא, שאול אגמון, מושבע לתפקיד הרם - נשמעת כמו ממתק צהבהב ומסקרן, בוודאי בעידן הדיווחים המוגברים ומנומרי-החולצות על משפחת נתניהו. אבל זו לא הסיבה היחידה: אחת משני הכותבים (לצדו של שחר מגן) היא נעה רוטמן, נכדתו של יצחק רבין, ראש הממשלה שנרצח.

ואמנם, מתברר כי חדר מרווח ומואר בקומה השנייה בווילה המפוארת בהרצליה פיתוח, שבה צולם חלק ניכר מהסדרה, שוחזר בנאמנות כדי שייראה כמו סלון משנות ה-50, בנוסח זה שהיה לבני הזוג רבין. חלק מהרהיטים והאביזרים, מספרים בלחש אנשי ההפקה, הובאו או הועתקו מביתה של לאה רבין. צמוד לאותו חדר הסבה הוקם מטבח שטוף שמש וגדוש אביזרים, בהם סרוויס שעליו מוטבע סמל המדינה.

בקומה מתחת הוקמה "לשכת ראש הממשלה", אפלולית, ובה מכתבה כבדה שעליה ניירות מעוטרים בהקפדה בסמל המנורה הממלכתי, שעליהם שירבט "ראש הממשלה" אגמון. ההקפדה בפרטים הקטנים נמשכת בכורסאות עור יקרות, בדקורציה של יודאיקה מתבקשת ובתמונה משפחתית, משפחתו של ראש הממשלה הבדוי.

ואמנם, "ילדי", כפי שמכנים אותה בחיבה אנשי התוכן בהוט, היא דרמה משפחתית הרבה יותר מאשר "הבית הלבן". "הסדרה הזאת היא סדרה על משפחה", קובע רמי הויברגר, המגלם את שאול אגמון, כמה דקות לפני שיחלו צילומי סצינה בהשתתפותו. הויברגר יושב על כיסא האיפור ושיערו נמשח חומר אפור, לשוות לו מראה מבוגר ומיושב יותר. "זאת לא סדרה על ממשלה, לא על מדינה ולא על ביטחון או כלכלה. במקרה המשפחה הזאת היא משפחתו של ראש הממשלה וזה מה שמעניין בה. כמו שבכל משפחה, מערכת היחסים גורמת לכל חבר לפעול כמו שהוא פועל. מה שהסדרה הזאת באה לספר הוא שאין הבדל, רק הקשר".

כלומר?

"כשראש הממשלה עצבני, יש סיכוי שהוא יחליט החלטה לא נכונה או כזאת שתשפיע לרעה על המדינה. ההתעסקות פה היא באמת במשפחה, והדבר היחיד שנוגע פה לפוליטיקה זו השאלה 'איך מוציאים את זה לתקשורת'. איך מציירים את המשפחה הזאת כציור יפה, שיעבוד, שיגרום לממשלה להרוויח מהחשיפה הזאת".

פשוט לשתות קפה

את רעייתו של הויברגר-אגמון, דיתי, מגלמת השחקנית מיכאלה עשת. יחסיה עם בתם ליבי, שמגלמת אלונה טל, עומדים במרכז העלילה. לי בירן מופיע בדמות בנו הצעיר של ראש הממשלה וגילה אלמגור היא אמו הקשישה והקשוחה, מבוני הארץ.

לדברי התסריטאי הראשי מגן, מקור הבחירה בסיפור המשפחתי דווקא, ולא בפוליטיקה או בכוחנות שהיא מייצרת, הוא בחוויה ובהיכרות אישית שגרמו לו לרצות לכתוב "סדרה פוליטית, אבל לא סדרה על פוליטיקה". והוא מפרט: "הכרתי מישהו שקשור לאחת המשפחות האלו, שרצה וניסה להתרחק, לברוח מהם. מכאן נולד הרעיון - המחשבה עד כמה אדם יכול לרצות להתנתק מהמשפחה שלו ולא יכול, במיוחד כשמדובר במצב קיצוני כזה. במקרה, כעבור זמן לא רב קראתי ראיון עם נעה רוטמן, שאמרה שלפעמים פשוט מתחשק לה לשתות קפה ולא להיות נציגה של משהו".

מגן ורוטמן נפגשו והחליטו לאחד כוחות ולעבוד יחד על תסריט. מהר מאוד, ובאופן לא שכיח בשוק הישראלי, קיבלו אישור לעבודה מחברת הכבלים. באופן שכיח עוד פחות הוזמנה מהם עונה שנייה עוד לפני שתמה העבודה על הראשונה. כבר עתה כתובים ארבעה פרקים מתוכה; יביים אותה ניר ברגמן (במאי העונה הראשונה הוא אלון בנארי).

אבל האישור המהיר דווקא לא הביא להשלמה מהירה של הפרויקט, שרק כתיבתו ארכה שנתיים וחצי. על הסיבה להתמהמהות אומר מגן: "רצינו לעצב דמויות מדויקות, לכתוב באופן שלא אומר הכל אלא משאיר מקום למחשבה. לא רצינו להסביר הכל, אלא להתחיל מהאמצע. במסגרת התחקיר שעשינו פגשנו הרבה בנים של. היינו בהשבעה של נתניהו, למשל, ועשינו המון פגישות, שכולן אוף-רקורד. היינו בהרבה מאוד אירועים פוליטיים".

ומה התגלה בתחקיר?

"המעניין הוא שכל מי שדיברנו אתו על התקופה הזאת (שבה היתה משפחתו חלק מהחיים הפוליטיים, ג"א) נראה כאילו זו היתה התקופה הכי מסעירה שהיתה לו בחיים. הם דיברו בעיניים נוצצות ועם אדרנלין".

סביר להניח שברגע שהסדרה תעלה לשידור יתחיל משחק ניחושים - איפה האמת ואיפה הדמיון.

"העניין הוא שזו לא סדרה על פוליטיקה, אלא בעיקר על אשה בת 50 ועל המשפחה שלה, שבמקרה ממוקמת בהקשר כזה. לא רצינו שיהיה רפרנס לאף אחד. זו סדרה בדיונית לחלוטין ובחרנו בצוות שחקנים שאי אפשר להשוות לשום פוליטיקאי ולשום בן משפחה של פוליטיקאי. אלו לא האולמרטים, לא הרבינים, לא ברק ולא נתניהו. באיזשהו שלב אתה מוכרח לעזוב את התחקיר ולהתחיל להמציא".

אבל לתחקיר היה חלק חשוב גם בעבודת הבימוי. כך מספר הבמאי אלון בנארי, שעיין בחומרי ארכיון כדי ללמוד על אורחות הלשכה ואנשיה, הקודים המקובלים להתנהגות במסדרונות הממשלה והכנסת והאופן שבו רוחשת כוורת הלשכה סביב ראש הממשלה. "היה חשוב, אפילו טכנית, להבין מתי ראש הממשלה בחליפה ומתי בחולצת גולף, מתי המאבטחים בחולצה קצרה ומתי בחליפה", אומר בנארי. "כשראש ממשלה מבקר בבית ספר הוא רוצה להיראות קליל ועממי וכשהוא מבקר חיילים לאורך הגבול הוא צריך את מעיל העור שלו. אנחנו מהלכים פה על תפר שבין עולם בדוי שהמצאנו את החוקים שלו - ראש ממשלה ומשפחה שנכתבו לצרכים דרמטיים - לבין המציאות, שאנחנו בכל זאת מתכתבים אתה".

אז מי שצופה בסדרה מקבל מושג אמין על הדרך בה דברים קורים במציאות?

"יש לי חבר חבלן שצפה ב'מטען הכאב' והתלונן ששום דבר לא נאמן למציאות. בעיני זה היה סרט אפקטיבי מאוד. בסוף, אם איש אבטחה יגיד שהניצב השלישי עמד בזווית הלא-נכונה, נחיה עם זה. הרעיון הוא לבנות עולם ולהיות נאמנים למציאות, בגבולות הסביר. אנחנו כן עובדים עם יועץ אבטחה ועם אנשים שהיו ועבדו בלשכות ובבתים. חשוב לדעת איך דברים עבדו, איך המסמכים נראים. השורה התחתונה שלנו היא שהדרמה תעבוד והסיפור יסופר, אבל יש לנו הזדמנות גם להציג את מאחורי הקלעים של עולם שלא נחשף".

אלא שהמטרה הזאת, כך הולך ומתחוור, היא אמנם משנית ומשמשת רקע לדרמה משפחתית. בנארי מציג ראש מדינה שטרוד בענייניה, בזמן שהדינמיקה המשפחתית שלו הולכת ומסתבכת. מה קורה למשל כאשר אשת ראש הממשלה רבה עם בעלה ורוצה לישון בסלון, אך אינה יכולה כי על הסלון משקיפים מאבטחים ומצלמות? "יש טשטוש בין הפרטי ללאומי, וכל מה שמובן לי מאליו כאזרח פרטי, הדברים האישיים, המשפחה והמריבות והסכסוכים שיש לפעמים - הכל הופך פה למשהו פומבי", אומר בנארי. "תמיד יש מישהו שמסתכל, תמיד יש מצלמה בקרבת מקום, עיתונאי ששמע במקרה או הצוות שמרכל עליך. הכל מול עיני הציבור".

צהוב עתיק

לפחות דמות אחת ב"ילדי ראש הממשלה" דווקא מרוצה מהמצב. זוהי ליבי אגמון, בתו האבודה במקצת של ראש הממשלה, שמגלמת אלונה טל. טל, שממתינה על הסט לסצינה בהשתתפותה, מתלבטת בקול בין חולצה שמרנית באדום לחולצה שמרנית בכחול, שיהלמו את ליבי בסצינה הבאה.

"ליבי חוזרת לארץ כדי לתמוך ומתגייסת למאמץ המשפחתי", היא אומרת. "היא מסוג האנשים שנורא רוצים את האישור של ההורים ושיגידו לה שהם גאים בה. באחת מהסצינות מתברר שהיא רצתה להיות אלף ואחד דברים, אבל היא לא ממוקדת ולא יודעת מה היא רוצה מעצמה. היא נהנית להיות שייכת, הבעיה היא שזה עולם שהוא לא ורדים ושושנים".

משפחת ראש הממשלה בדרך כלל נתפשת יותר כסמל ופחות כבני אדם ממש. זה השפיע על העבודה שלך?

"אני מכירה ילדים של מנהיגים ופגשתי לקראת הסדרה. הרעיון הוא לא לשאוב ממישהו, כי המכנה המשותף האנושי הוא שמוביל פה. הבן של ראש הממשלה לא נולד הבן של ראש הממשלה. זה גם מה שאני מנסה להביא כאן - איך הילדה הזאת שנהפכת לבת של ראש הממשלה מתמודדת עם השינוי הזה. איך מתמודדים עם המעבר מאדם פרטי לסמל, ומה קורה לאדם רגיל שנכנס למעמד הזה, שהוא גם לא לתמיד. זה בא לכמה שנים והולך. לכל אדם בתפקיד ציבורי יש החיים הפומביים ויש החיים הפרטיים, שבהם מותר להראות את הקפריזות. הדמות משדרת משהו אחר כלפי חוץ, כלפי הציבור, ובפנים, בתוך המשפחה".

מי שבהחלט נראית אחרת היא גילה אלמגור, הלוא היא אמו של ראש הממשלה. בעיקר פיסית: היא מאופרת בכבדות כקשישה חלושה, לראשה שיער שיבה אסוף בפקעת על העורף, לגופה סוודר מהוה והיא ישובה בכיסא גלגלים. בעודה מספרת על הדמות שהיא מגלמת מגיע למקום הויברגר, קורא לה בהתלהבות והיא משיבה בנחת "רמי, לא נתחבק?". כשהם מתחבקים הוא מכנה אותה בחיבה "אמא", כמעט מתרפק עליה.

היא מסבירה: "היא מלח הארץ, מכפר יהושע, כל חייה הוא הבן הזה, שהנה, עכשיו הוא ראש ממשלה. היא מגיעה לבית ראש הממשלה, נותנת פקודות ומתערבת בכל דבר. היא אשה קשה וקשוחה".

האם בעבודתך את מתייחסת ליסוד הביוגרפי של הסדרה?

"אני מניחה שיש יסוד ביוגרפי ושנעה יועצת לצוות גם בנוגע למראה ולהתנהלות של הדברים, אבל אותי לא מעניין אם זה כן ביוגרפי או לא. אני מחפשת מיהי הדמות, מה יש לעשות פה. כל זמן שזה אמין ולא מזויף, זה מה שחשוב".

יש דמות שעומדת לנגד עינייך?

"משהו אולי במראה של רחל, אחותו של רבין. כשקראתי חשבתי לעצמי שזאת האשה. יש בה שרידי יופי, משהו לא מטופח, לא צובעת את השיער, הקמטים עושים את שלהם, אבל יש בה הדר של פעם".

הויברגר מוסיף: "מאז שיש שלטון במשפחת בני האדם, מסתכלים על משפחתו של השולט. ההתעסקות שלנו, הצהובה, היתה מאז ומעולם. האפקט של ציור משפחה מושלמת במשכן הזה משפיע על הציבור. כשהוא איש משפחה ישר שאוהב את אשתו ואת הילדים שלו והם אותו, זה משפיע על הכל".

הקונטקסט הממלכתי שבו ממוקמת המשפחה הזאת השפיע על העבודה מבחינתך?

הויברגר: "הקונטקסט פה מוזר ויוצא דופן. העיקר כאן הוא המשפחה; הבת, האשה והאמא. זה בעיקר על הנשים והילדים ואני בתפקיד האחראי על הקונטקסט. זו סדרה אנושית ורגישה שמתעסקת באנשים. נעה אמרה לי באחת החזרות: 'כשאתה נולד למשפחה כזאת אתה בתפקיד. מהרגע שאתה נולד אתה לא יכול להיות חופשי. מסתכלים עליך'. זה דבר שמשפיע כמובן בכלל בחיים ובוודאי בתוך מערכות היחסים של המשפחה".

כשהתכוננת לתפקיד בחנת את מי שנמצאים היום ובעבר "בתפקיד"? ניסית ללמוד את ההתנהגות והדיבור, את האופן שבו הם זזים?

"אני מקווה שאנשים לא ינסו לחפש איזה ראש ממשלה אני משחק, אם זה ביבי או אולמרט או ברק. זה לא מישהו ספציפי, יותר שילוב שנלקח מכל מיני וזה גם בדיוני, אף על פי שאפשר למצוא בשאול אגמון קווים שיש בכל מי שמניתי. הסתכלתי על כולם, אבל אני מנסה גם להתנתק. אני מנסה להתחבר ולא לשפוט אותו, לא לצייר אותו בצבעים לא לחיוב ולא לשלילה. אני מבין יותר היום את ביבי, עד כמה שקשה לי". *



רמי הויברגר בתפקיד שאול אגמון, ראש הממשלה.


תצלום: דניאל צ'צ'יק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו