בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תערוכת היחיד הרב-תחומית של ויליאם קנטרידג' היא תענוג צרוף

אחד האמנים הבינלאומיים המשובחים הפועלים כיום מציג עתה במוזיאון ישראל בירושלים

תגובות

אין ספק שוויליאם קנטרידג', המציג עכשיו במוזיאון ישראל, לא היה זוכה בפרס מקביל לפרס הציונות החדש מהשלטון הדרום-אפריקאי שלפני 1994.

תערוכת היחיד של קנטרידג' היא תענוג צרוף. קנטרידג', יליד 1955, הוא כיום האמן הדרום-אפריקאי הבולט ביותר בשדה האמנות הבינלאומית וזוכה להערכה עצומה. התערוכה בירושלים היא הזדמנות להיווכח עד כמה ההערכה הזאת מוצדקת. המדובר באסופה גדולה שלכל אורכה נשמרת האיכות המיוחדת של יופי ואירוניה, תוגה והתפעמות שמאפיינת את יצירתו של קנטרידג' בשלושת העשורים האחרונים.

קנטרידג' הציג בארץ מספר פעמים רב יחסית בעשור האחרון. ביניהן, תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב ב-2000 וכן פעמים אחדות בגלריה שלוש, בנוסף לתערוכות קבוצתיות שונות ותפאורת האופרה "חליל הקסם" באופרה הישראלית. היקף התערוכה הנוכחית ואופן ההעמדה המצוין מספקים גם למי שלא התוודעו אליו אז היכרות נרחבת עם עבודתו. זוהי תערוכה נודדת שאצר מרק רוזנטל ממוזיאון נורטון סימון לאמנות בסנטה מוניקה שבקליפורניה; היא מוצגת בירושלים אחרי שהוצגה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, מוזיאון ז'ו דה-פום בפאריס ומוזיאון אלברטינה בווינה.

הנושאים המרכזיים ביצירתו של קנטרידג' הם יחסי כוח ושלטון, תוקפנות וכניעות, חופש וניצול. הוא אמנם מטפל בסכסוכים פוליטיים - משטר האפרטהייד הדרום-אפריקאי היה נושא מרכזי בעבודתו עד לסוף שנות ה-90 - אך דומה שהוא מצליח להתייחס אל מה שמעבר למיידי.

יצירתו של קנטרידג' מתייחדת באופן שבו הוא אורג את הפנטסטי והאי-רציונלי לתוך תמונות של מציאות. גם אם ניתן לדבר על סוג של סוריאליזם, הרי הוא מיוחד לו. פחדים וחרדות מפעמים בעולם הגמיש שהוא משרטט כמו לב מפרפר. הוא בורא עולם שבו חומר יכול להשתנות לחומר אחר, למצב צבירה אחר, ללא מהמורות, בזרימה מתמדת. הרוע, הכוחנות הם ישות קיימת, אופציה לא דרמטית, חלק ממעגל שלא נראה כי קנטרידג' צופה את שבירתו.

בתערוכה יצירות בתחומי ההדפס, הרישום, הפיסול, הקולנוע, האנימציה ותפאורת האופרה - היקף מרשים ביותר, בעיקר משום שקנטרידג' מפגין מיומנות וירטואוזית בכל אחד מהתחומים. מהבחינה הזאת התערוכה היא הזדמנות לשוב ולתהות על יחסי הדימוי הנע לעומת הדומם. הקולנוע והאנימציה של קנטרידג' מרתקים במיוחד. כדאי להקצות לתערוכה זמן רב, משום שאף כי אורכן של מרבית העבודות אינו עולה על עשר דקות, יש רבות מאוד.

בין הסטודיו לירח

קנטרידג' גדל בשנות האפרטהייד בדרום אפריקה במשפחה יהודית מבוססת. הוריו, שניהם עורכי דין, התנגדו לשיטה, אך קנטרידג', שהגיב ומחה בעבודתו על השלטון הגזעני, מעולם לא עזב את מולדתו. הוא למד אמנות חזותית אך החל דרכו במגוון תפקידים בתיאטרון (לרבות משחק). מאמצע שנות ה-80 התרכז באמנות חזותית. להכרה בינלאומית נרחבת זכה אחרי שהציג אנימציה ב"דוקומנטה 10" ב-1996. גוף העבודה של קנטרידג' ייחודי וההתפתחויות בו פנימיות, אך יש בו זיקה בולטת לעבודות של האמן האמריקאי לאון גלוב.

התערוכה מחולקת לחמישה חלקים, לפי עבודות ונושא מפתח ולא בחלוקה כרונולוגית. מעניין במיוחד החלק "האמן בסטודיו", שבו, לצד עבודות מראשית שנות האלפיים, גם עבודה מ-1979.

הסטודיו, מקום היצירה שבו האמן נהפך למעין בורא והסטודיו ליקום, העסיק אמנים רבים במשך דורות. בתקופה המודרנית סרטים על אמנים בסטודיו (כמו הסרט על ג'קסון פולק), או של אמנים על הסטודיו (כמו של ברוס נאומן) נחשבו לעתים קרובות כעין הסרת מסך, גילוי של הקסם. אמנים שציירו את עצמם בסטודיו, או מודלים בסטודיו, במיוחד פיקסו, העצימו את מיתוס האמן שיוצר בתוך מקום מנותק הנתון לשליטתו. קנטרידג' עובר בין הזדהות עם הכמיהה הזאת של אמנים לברוא יקום - לבין הגחכה שלה ושל עצמו.

סדרת העבודות "7 פרגמנטים לז'ורז' מלייס", מיצב של שבעה סרטים, היא מבחינות רבות מפתח להבנת רוח עבודותיו. מלייס היה חלוצי הקולנוע העולמי, קוסם שראה הדגמה של האחים לומייר בפאריס ונכבש. בין 1896 ל-1914 יצר יותר מ-500 סרטים וחידש חידושים רבים מבחינת אפקטים מיוחדים ובניית עלילה. אחד מסרטיו הידועים יותר נקרא "מסע אל הירח" וקנטרידג' משתמש בנושא ובשם באחת העבודות היפות ביותר שלו.

הוא משרטט את דיוקנו העצמי כחוקר ומתבונן אבסורדי במידה רבה; מי שבמחי יד משרטט ירח; חוקר את הצורה העגולה המאירה כאילו הביט דרכה כמיקרוסקופ על העולם; בוחן את כוח הכבידה ופוגש מה שנדמה כישויות מחוץ למציאות, מוזות המבקרות במקום הכלאיים שבין סטודיו לירח.

טווח האסוציאציות של קנטרידג' רחב ביותר; הוא נסמך על אמנות עתיקה ואמנות הרנסנס לא פחות מאשר על אמנות מסוף המאה ה-19 וגם מהמאה ה-20, על אמנות מאירופה ומאפריקה. בולטת גם יכולתו להשתעשע בדמותו שלו, להציג עצמו כעין הכלאה של תייר-כורסה וחוקר נועז בארץ נודעת.

באופן שונה עוסק גם החלק שכותרתו "זמנים דחוסים: סוהו ופליקס" בדיוקן עצמי, דרך הדמיון בין קנטרידג' לבין שני גיבורי סרטיו ורישומיו. סוהו אקשטיין הוא דמות בדיונית של איש עסקים שרווחיו הם הדבר המרכזי העומד לנגד עיניו. ראשי אנשים שחורים יוצאים ממכונת החישוב שלו, כורים שחורים נבלעים במכרה, בניינים מוצפים על יושביהם והקווים נהפכים במהירות למכונת הקפה המעוצבת שלו. פליקס טייטלבאום, המאהב של אשתו של אקשטיין, הוא מעין אלטר-אגו. בעוד אקשטיין מרוויח מסבל השחורים טייטלבאום חי לעצמו, לאהבותיו, מתעלם-עיוור לאפליה ושעבוד.

השמות היהודיים כל כך של הגיבורים אינם מותירים ספק אשר לזהותם. היהודים אמנם היו מיעוט וחלקם גם השתתפו במאבק נגד האפרטהייד, אך בדרום אפריקה הם היו תמיד בראש וראשונה "לבנים". הביקורת העצמית של קנטרידג' ברורה.

ראשון הסרטים בחלק זה הוא "יוהנסבורג, העיר הכי נפלאה אחרי פאריס" מ-1989, שבו דימויי אסון מתחלפים עם דמותו הזחוחה של אקשטיין המעשן סיגר עבה. בעבודה נהדרת מ-1991 ושמה "המכרה" אקשטיין יושב ומחשב את רווחיו מסבלם של העובדים השחורים. ב"סטריאוסקופ" מ-1999 אקשטיין מביט בתצלום אשתו על שולחן המשרד והתמונה קמה לתחייה והופכת להיות האשה ומאהבה. שרשרת פנטסטית וטורדת של מטמורפוזות צורניות מסתיימת בדמותו של אקשטיין העומד ובוכה ודמעותיו נהפכות לים כחול מרהיב.

בחלק החמישי, "ללמוד מהאבסורד", נכללת העבודה "אני אינני אני, הסוס אינו שלי" מ-2008 ובה שמונה קטעי סרטים. היא נעשתה כהכנה להפקה של האופרה "האף" שהועלתה במטרופוליטן אופרה בניו יורק ב-2010.

האופרה של דימיטרי שוסטקוביץ', שהועלתה לראשונה ב-1930, מבוססת על סיפורו הקצר של ניקולאי גוגול מ-1836, שגיבורו הוא פקיד בסנט פטרסבורג המגלה כי אפו נעלם. שורת התרחשויות אבסורדיות, כמו תפיסתו של האף בידי המשטרה בעת ניסיון לברוח מהעיר, מסתיימות כשהאף, באותו חוסר היגיון שנעלם, שב ומתחבר לפני הפקיד.

קנטרידג', ממרום הידיעה על סופה של המהפכה הקומוניסטית, יצר מיצב שבו הוא שותל את האף, ישות אבסורדית וגם הירואית, בסרטים תיעודיים (או תיעודיים-לכאורה) מימי המהפכה והאוונגרד הרוסי בשנות ה-20 וה-30. זאת לצד ציטוטים מקוטעים של ניקולאי בוחרין, מרקסיסט מרכזי שסטאלין הוציא להורג במסגרת משפטי הטיהור הגדולים של סוף שנות ה-30. קנטרידג' אינו מגחיך את התקופה אלא עומד על הדיסוננס העצום בין החלום הקומוניסטי, התהלוכות הגדולות, ההתלהבות - להתרסקותו לרסיסים שננעצו שהיבטים כה רבים של המפה הפוליטית הנוכחית. התערוכה מסמנת אותו, שוב, כאחד האמנים המצוינים הפועלים היום. *

ויליאם קנטרידג' - "חמישה נושאים". אוצר מרק רוזנטל. מוזיאון ישראל, ירושלים. שעות הפתיחה: ימים ראשון, שני, רביעי, חמישי ושבת 10:00-17:00, יום שלישי 16:00-21:00, יום שישי 10:00-14:00. עד 18.6



''חיים של התלהבות'', 2008


''שבעה פרגמנטים לז'ורז' מלייס'', 2003



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו