בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור סטודיו של עדן בנט

הסטודיו של בנט בדרום תל אביב מחולק לשני חללי עבודה - האחד מחסני ומגובב, השני מאורגן ומאפשר התנסות בציורים גדולים

תגובות

קשה למצוא את הקשר בין החפצים והאובייקטים המצטופפים באי סדר מובהק בסטודיו של עדן בנט, לבין האובייקטים הפיסוליים והמיצבים שלה, המוצגים לרוב באופן מוקפד ונקי, לעתים מינימליסטי. בנט טוענת כי הבלגן הוא חלק בלתי נפרד מתהליך העשייה, ובכל מקרה, הדברים שעוברים את מפתן הסטודיו פנימה אינם סתמיים.

ברחוב קטן החוצה את רחוב אברבאנל בתל אביב, בסמוך למועדון האומן 17, למועדון חשפנות ולכמה בתי זונות ארעיים, ממוקם הבניין שבו יושב הסטודיו של עדן בנט, בת ה-30. זהו בניין תעשייתי עם מסדרונות הפתוחים לרחבה פנימית. שכניה של בנט, אנשי תעשייה קטנה שעוד פועלים במתחם, מכוונים בשמחה אל הסטודיו בקומה השנייה. נדמה כי הם נהנים מהקרבה ליוצרים צעירים. דלת הכניסה מובילה לסטודיו המחולק לשני חללים. במשך שנים שימש המקום את "האחים למבז" העוסקים בחריטה.

החלל הקדמי נראה במבט ראשון עמוס לעייפה בחפצים שבנט מצאה ואספה במשך השנים, הכוללים שולחנות ישנים, מגירות יתומות, מסגרות מפוארות וחלקי עץ. ישנם כאן גם חומרים שהיא קנתה בחנויות צעצועים וכלי משרד, דוגמת מעטפות AIR MAIL, חישוק, שרשרות פלסטיק, וכן אובייקטים שהיא עצמה יצרה - שקית מנייר קרפ, סלסלת אשפה תלויה שמפתחה נפלט שובל ניירות, ועוד.

כל אלה מונחים בתפזורת על שידות מדפים ושולחנות עבודה, או כבר משולבים חלקית ביצירות על הקיר והרצפה, וכל עושר החומרים הזה ופיזורו בחלל מזכירים חוגי יצירה שמחים לילדים. במקרה של עדן בנט, שמשתמשת לא מעט ברדי-מייד, קשה גם לדעת בבירור מה מהדברים שהעין רואה הוא יצירת אמנות מוגמרת, מה אובייקט בהכנה ומה גיבוב חומרים שהיא טרם נגעה בהם.

"איבוד שליטה הוא חלק בלתי נפרד מתהליך היצירה", היא אומרת ומחווה כלפי הדברים הנערמים סביבה. "יש מאבק תמידי ביני לבין מה שקורה בחדר ולא ברור מי מוביל את מי. זה בסדר, התרגלתי לזה. אני כבר לא נלחצת".

עם זאת היא מספרת שאחת לכמה זמן היא נתקפת בצורך עז לסדר, "כי גם הסדר מלמד אותי משהו. בסופו של דבר הרי מה שמעניין אותי הוא ארגון של מצב מסוים, בין אם בחלל ובין אם על דף נייר". ואכן, בחלל השני של הסטודיו, הפנימי יותר, המופרד מהראשון במחיצת עץ וקרטון, שוררים סדר וניקיון, עם איזו כוריאוגרפיה מעניינת בין האובייקטים.

בנט, העובדת במקום כבר כמעט חמש שנים, נכנסה תחילה למקום עם שותפה שהיתה מעצבת תלבושות ובמה. תחילה הן חשבו לעבוד ביחד בחלל כולו אך במהרה גילו שזה לא מסתדר, לכן אספו מבית דפוס סמוך מסגרות עץ עם קרטון והתקינו את המחיצה שהתחברה לקיר הגבס במקום. "היתה בינינו דינמיקה נחמדה. כל אחת עבדה על שלה אך היתה אינטראקציה מפרה. היו לה חומרים עבודה ייחודיים משלה, עם מכונת תפירה ועוד". אבל אחרי כשנה וחצי עזבה המעצבת ונכנס שותף אחר, וכשגם הוא עזב היא החליטה שדי - היא ממשיכה לבד.

החלל שהתפנה זימן לה התנסות חדשה בציורי צבע גדולים וצבעוניים. הכפלת שטח העבודה אירעה מבחינתה בתזמון מצוין עם הכנת תערוכת היחיד שהציגה במסגרת "אדרנלין" (סדרה תערוכות יחיד לאמנים צעירים) במוזיאון חיפה. "עמד לרשותי עכשיו חלל נייטרלי שבו יכולתי לבודד עבודות ולבדוק יחסים של הצבה".

לתערוכה שלה במוזיאון חיפה היא קראה "סטודיולו". היא מסבירה: "סטודיולו היה חלל של אצילים במאה ה-16, שתיפקד כמעין חדר עבודה, הרהור וקריאה. זה חדר שבעצם מציג איזשהו עולם תרבותי. החדר הזה קדם למה שנקרא 'חדר פלאות', כמעין פרוטוטייפ של מוזיאון. בשונה מחדר הפלאות, שהתאפיין בשפע פריטים התלויים בצפיפות, בסטודיולו יש לדברים איזשהו סדר והיגיון".

האובייקטים בתערוכה שהציגה בנט תפקדו כמעין כלים הפתוחים להפעלה והמשגה של הצופה, והתבססו על חומרי 'רדי מייד' שאותם היא המשיכה לפתח. "הסביבה לרוב מכתיבה לי את החומרים ואת נקודת המוצא", היא מציינת.

בשנה רביעית של התואר הראשון בבצלאל נסעה בנט ללונדון לחילופי סטודנטים בסלייד. "זו היתה חוויה משמעותית מאוד. הסטודיו שקיבלנו שם היה שולחן עבודה בתוך חלל גדול שכולם חלקו יחד, וזה עבד מדהים. יכולתי לעבוד על השולחן או על הרצפה ובצמוד אלי מורה משוחח עם תלמיד - ועדיין נשמרה אינטימיות".

בנט מספרת שהיא לקחה איתה כמה חומרים לנסיעה ההיא אך בקושי הזדמן לה לעבוד איתם. "בהתחלה הייתי בהלם מהמקום. החוויה הזו של להיות תיירת, להיות זרה, היתה מאוד חזקה. רציתי רק לספוג את העיר, את המרחב ואת האמנות המתרחשת שם. הרחובות מאוד עניינו אותי והרבה מהעבודות שעשיתי קרו בחוץ. פרט לכך, התחלתי לצלם וידיאו עם המצלמה הדיגיטלית".

עם תום הלימודים, היא מספרת, עברו עליה רגעים של בלבול ותהייה. "שאלתי את עצמי, רגע, עכשיו אני אמנית, מה זה אומר? מה עושים? לקח לי הרבה זמן למצוא סטודיו טוב וגם כשמצאתי את החלל הזה - לקח זמן עד שהפכתי אותו לשלי".

רק בשנה וחצי האחרונות, כשהחזיקה את הסטודיו לגמרי לבדה, היא גם החלה לגבש סדר יום כלשהו. "זה לא דבר מובן מאליו ובטח לא פשוט. אני זוכרת ימים שהייתי מגיעה הנה והיה מתחיל מאבק לגבי מה אני עושה פה. בהתחלה נתתי לעצמי מעין תרגילים ולאט לאט הדברים הסתדרו מעצמם".

גם לאובייקטים שהיא מוצאת ואוספת לוקח זמן עד שהם משתלבים ביצירה. "לפעמים הדברים יושבים פה שנים, ופתאום מגיע הרגע שלהם". זה תלוי גם במשיכה המשתנה שלה לחומרים השונים. "היתה לי תקופת ברגים, אומים, ווים וקליבות, והיתה תקופה פוריה של מגירות, צעצועים וכן הלאה. למדתי עם הזמן שהרבה פעמים אין לי היכולת לראות בזמן העבודה את התמונה המלאה של מה שאני עושה. למדתי לקבל את תחושת אי הנחת שמלווה לפעמים את היצירה, לעזוב אותה - ולחזור לראות בפעם אחרת. יש משמעות רבה לזמן ולתהליך של הסקת מסקנות. הרבה פעמים קורה שדברים שאני עושה לא מוצגים לבסוף אבל כן חשוב לי לבוא ולעשות". *

לתמרן בין הפרנסות

* מיקום: רח' רבנו חננאל בת"א

* זמן: כמעט 5 שנים

* גודל: 100 מ"ר

שאלת סדר היום בעשייה האמנותית מתעוררת מחדש במפגש עם האמנים רבים. בנט, שאצרה לפני כשנתיים תערוכה על אמנים בעבודה, נגעה אז בסוגיה וחשפה באמצעות התערוכה את סוגיית הפרנסה, ואת העובדה שלא רק שמרבית האמנים אינם מתפרנסים מיצירתם - אלא הם גם עובדים במשרות שאין להן כל קשר לאמנות שהם יוצרים.

בנט מנסה לסגל לעצמה סדר יום, המתמרן בין תפקידה כמורה בשני בתי ספר תיכון, ובין סדנאות היצירה לילדים בשבתות, במרכז לאמנות עכשווית בת"א, שהיא יזמה יחד עם האמנית טלי קרן.

"יש לי בערך שלושה ימי עבודה מלאים בסטודיו, ובתוך שגרת הלימודים אני מנסה לבוא גם לחצאי ימים. אני אוהבת לבוא לפה בשעות היום. רוב האנשים בסביבה הם אנשי תעשייה קטנה, כמו נגרים, ויש כאן אווירה של עבודה. כשמחשיך, לעומת זאת, וכל בעלי המלאכה הולכים הביתה, פחות נעים".



בנט בסטודיו שלה. אוהבת את האווירה שמשרים בעלי המלאכה בסביבה


''מאובן דרך'', 2010



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו