בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם נמלי התעופה ייהפכו למרכזי הערים במאה ה-21?

מחברי הספר החדש "אירוטרופוליס - הדרך שבה נחיה בקרוב", גרג לינדסי וג'ון קאסרדה, משוכנעים שכן

תגובות

אילו נמל התעופה הארטספילד-ג'קסון באטלנטה היה מתנתק מארצות הברית ונהפך למדינה ריבונית, הוא היה מדורג מיד כאחת מהטריטוריות הצפופות ביותר בעולם. מדי שנה עוברים בו כ-88 מיליון נוסעים ועוד כחצי מיליון בני אדם מועסקים בו באופן ישיר או באמצעות חברות שירותים שונות. כבר היום נחשב הארטספילד-ג'קסון למעסיק הגדול ביותר במדינת ג'ורג'יה ונפח הפעילות שלו הולך ומתעצם בזכות תפקודו כנמל הבית (hub) של חברות תעופה אמריקאיות ענקיות כמו דלתא איירליינס ואיירטראן איירווייז.

לכל אורך המאה ה-20 נבנו נמלי תעופה בשולי הערים. תחילה בלב אזורים כפריים או על חשבון שדות חקלאיים ולאחר מכן, כשאזל המקום, גם על איים מלאכותיים. מערכת של כבישים מהירים ומסילות ברזל נסללה כדי לחבר בין הערים לבין הטרמינלים. הדפוס הזה של עיר במרכז ונמל בפריפריה עיצב במידה רבה את הגיאוגרפיה העירונית העכשווית של העולם. אולם בפתח המאה ה-21, בעידן של ימי עבודה מסביב לשעון, טיסות סילון זמינות ומוזלות ורשתות עסקים בינלאומיות, נדמה שהדפוס הזה עומד בפני מהפכה.

העיתונאי גרג לינדסי ופרופסור ג'ון קאסרדה, מחברי הספר החדש "אירוטרופוליס - הדרך שבה נחיה בקרוב", חוזים כי בעשורים הקרובים ייהפך נמל התעופה למרכז ואילו העיר תיבנה מסביבו. "השוק הבינלאומי דורש היום קשר הדוק בין עובדים, ספקים, מנהלים וסחורות", מסביר לינדסי בראיון ל"הארץ", "למה להרחיק את הנמל התעופה מהעיר כשהוא מהווה את המרכיב החשוב ביותר בכלכלה ובתעסוקה שלה? זה נשמע אולי כמו חזון עתידני ורדיקלי אבל למען האמת זהו תהליך שכבר מתרחש בכמה מדינות במפרץ הפרסי ובמזרח הרחוק".

לפי הגדרתו של לינדסי, אירוטרופוליס או "מטרופולין אווירי", היא עיר קיימת שהתפתחה מסביב לנמל תעופה או עיר שנבנית במיוחד בעבור נמל חדש. הארטספילד-ג'קסון נמצא איפשהו בין שתי ההגדרות האלה. מצד אחד הוא משרת את אטלנטה וסביבותיה ומצד שני הוא מתפקד כעיר עצמאית עם מערכת כלכלית וחברתית נפרדת לחלוטין. בדומה לנמלי תעופה גדולים אחרים, תאורת הניאון העזה והריח המשכר של הבשמים בדיוטי מעמעמים את תחושת הזמן וכמעט אינם מאפשרים למבקרים להבחין אם בחוץ יום או לילה.

האירוטרופוליס הוא סוג חדש של יישוב עירוני שמשקף את ההיגיון הקר של הגלובליזציה. הוא ייווצר בהרף עין לפי דרישות מדויקות של חברות התעופה וחברות השילוח. התושבים יהיו חלק מרשת עולמית של שדות תעופה נטולי כל סממנים לאומיים ופוליטיים או דרישות טריטוריאליות, למעט מסלולי המראה ונחיתה נרחבים ככל האפשר.

באחד הפרקים בספר מסביר נציג של פדקס, חברת השילוח הגדולה בעולם, כי "לא כל עיר גדולה תהיה אירוטרופוליס, אבל אלה שיצליחו להיהפך לאירוטרופוליס בוודאי ישגשגו ויפרחו".

אפשר לראות בכך את הניצנים הראשונים להפיכה של חברות מסחריות לכוח פוליט לכל דבר. בסופו של דבר, חוזה לינדסי, האירוטרופוליס ינוהלו על ידי צוות מצומצם של מנהלים מומחים עם משכורות עתק ולא על ידי נציגי ציבור שנבחרו באופן דמוקרטי. הדוגמה הבולטת ביותר כיום לאירוטרופוליס משגשג היא הנסיכות דובאי במפרץ הפרסי. בדומה לשאר האמירויות השכנות היא נהנתה מהתפתחות מואצת החל מראשית שנות ה-90 בזכות גילוי מרבצי נפט ענקיים ולאחר מכן בזכות פיתוח כלכלי מושכל. לצד המגדל הגבוה בעולם, שרשראות של איים מלאכותיים בצורת דקל ובצורת הגלובוס, היא מאכלסת גם את נמל התעופה הגדול והעמוס ביותר במזרח התיכון עם 47 מיליון נוסעים מדי שנה. הסמל של הנמל, ובמידה רבה של דובאי כולה, היא חברת התעופה אמירטס שמדורגת שנה אחר שנה כאחת מחברות התעופה המובילות בעולם.

"השייח אחמד בין סעד אל-מאכתום, הנשיא של אמירטס, מבקש להפוך אותה לחברה הגדולה בעולם ולצבור באמצעותה השפעה כלכלית ופוליטית", אומר לינדסי. "בהתבטאויות שונות בתקשורת הוא קשר את העתיד של דובאי עם העתיד של חברת התעופה שלו וכינה את נמל התעופה 'ממותה' שקושרת את סין למזרח התיכון ואת הודו לאפריקה. זה צומת דרכים בדרך המשי החדשה אל המזרח".

לפני כשנה הכריזה אמירטס על רכישה של 90 מטוסי איירבוס ענקיים מסוג A380 (סופר-ג'מבו) כחלק מתוכנית ההתרחבות שלה. לא בכדי מנסות כיום חברות תעופה אירופיות ואמריקאיות להיאבק בהתפתחות של אמירטס באמצעים פוליטיים. למרבה ההפתעה דובאי מקושרת טוב יותר לרחבי העולם מאשר לשכנותיה במפרץ הפרסי, "מבחינה זאת היא מזכירה יותר את הונג קונג מאשר את דוחא או קטאר", מוסיף לינדסי. בזכות נמל התעופה שלה היא הצליחה למשוך משקיעים אירופאים, יזמים אמריקאים, עובדים זרים מהודו ואפילו להקים ענף תיירות מכובד. במלים אחרות דובאי קיימת כי יש איך להגיע אליה.

עם זאת, הוא מסכים כי על פני הקרקע דובאי נראית הרבה פחות מושכת. שדרות המגדלים שלה יוצרות מרקם עירוני אלים ומבודד ורוב רובם של התושבים מעדיפים לנסוע במכונית הפרטית גם למרחקים קצרים מאוד. זאת דיסאוטופיה על עיר, מקום שנראה טוב מהאוויר אך לא בהכרח מהקרקע. לצד העיסוק הנרחב במקרה של דובאי, הספר סוקר גם אירוטרופוליס חדשים שצפויים לקום בעשור הקרוב, דוגמת העיר סונגדו בדרום-קוריאה. הקוריאנים החליטו להשקיע 35 מיליארד דולרים בהקמה של עיר בגודל של מרכז בוסטון על אי מלאכותי לצד נמל תעופה חדיש. סונגדו מרוחקת רק שלוש שעות מ-80% מהערים החשובות במזרח אסיה, בעבור תאגידים בינלאומיים זאת מעלה גדולה.

מה שמוזר בסונגדו הוא העיצוב שלה. היא נראית כמו גרסה ממוזערת של מנהטן שנסחפה לחוף של דרום קוריאה. העיצוב הזה, שכולל בין השאר "סנטרל פארק" ורחובות ידידותיים להולכי רגל, נועד ליצור תחושת מקום ושייכות בעבור התושבים החדשים. בינתיים בסין ובהודו לומדים את המודל של סונגדו בניסיון לשכפל אותו בעבור ערים חדשות שייבנו באזורים מרוחקים. "אם אתה בונה עיר חדשה לגמרי באמצע שום מקום בהודו או בסין, כמובן שנמל התעופה נהפך למנוע הכלכלי החשוב ביותר שלך", מוסיף לינדסי.

לשחות על הגג

אירוטרופוליס התפרסם אמנם רק לפני כשלושה חודשים אבל כבר הצליח להצית דיון סוער בקרב כלכלנים, סוציולוגים ומתכנני ערים, בגיבוי של עיתונים מובילים. ה"פייננשל טיימס" הקדיש לספר כתבת שער, ה"טיים" האמריקאי הגדיר אותו כ"אחד מעשרת הרעיונות שישנו את העולם" ומגזין "ביזנסוויק" של כינה את המחברים "נביאים של רעיון גדול". לינדסי מזהה קשר מרתק בין איכות נמלי התעופה וחברות התעופה לבין מוניטין עסקי של מדינה. סינגפור למשל ("אחת הערים הכי משעממות בעולם", מסנן לינדסי) הצליחה להיהפך למרכז עסקים בזכות חברת התעופה המעולה שלה, סינגפור איירליינס ובזכות נמל תעופה חדיש.

"הסינגפורים הבינו שהם צריכים להכיר בנמל התעופה כמשאב לאומי, כך גם ההולנדים שמשקיעים הרבה בנמל התעופה סחיפהול באמסטרדם. זה שונה מאוד מהיחס של צרפת לאייר פראנס או מזה של בריטניה לבריטיש איירווייז. אני חושב שהממשלות שם צריכות להחליף דיסק", הוא אומר.

לינדסי מעולם לא ביקר בישראל אך הוא סבור שנמל התעופה בן גוריון, זאטוט של 12 מיליון נוסעים בשנה, יכול לעמוד במרכז של התפתחות כלכלית משמעותית. "המוניטין של אל-על הוא בחיבור של קהילות יהודיות ברחבי העולם. אני מאוד התרשמתי למשל מהעוצמה התעופתית שנדרשה להביא לישראל את יהודי אתיופיה. אבל לדעתי ישראל לא משתמשת מספיק באל-על כדי לשווק את עצמה גם מעבר לקהילות האלה. אל-על מתקיימת כי ישראל צריכה חברה לאומית ותו לא. חבל שאף אחד לא רואה בה משאב לאומי".

לינדסי עצמו מתגורר בברוקלין אך מבלה שעות רבות יותר באוויר מאי-פעם. בשנה שעברה הוא בילה שלושה שבועות רצופים בנמלי תעופה ברחבי העולם מבלי לצאת מהם. החוויה לדבריו היתה מטלטלת. הטרמינל האהוב עליו ביותר הוא "אייר מארין" שהוקם ב-1939 בנמל התעופה לה גווארדיה בניו יורק (בעבור חברת פאן אם). עם זאת הוא מודה כי הוא מעדיף "להיתקע" בנמל התעופה של סינגפור. "זה מקום מדהים שהוא עיר בזכות עצמו. יש בריכת שחייה על הגג אז אתה יכול לשחות בין הטיסות". *



נמל התעופה בדובאי;


נמל התעופה באטלנטה. צומת דרכים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו