בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ילד יפה עם שיער מדובלל

אחרי שחזר הילד מהבריכה הוא סירב לחפוף את שערו. השלב הבא, היה לא להסתרק. כעת בריאותה הנפשית של אשתי תלויה על חוט השערה

תגובות

ההבן הגדול שלי הוא בחור עצמאי שדוגל בשיער ארוך. מאז עמד על דעתו הוא מגדל את מחלפותיו, וכבר קשה לי לזכור מתי היה לו שיער קצר. לי, כמובן, אין עם זה שום בעיה - אדרבא, אני ממש גאה בו.

מאיירת המדור המוכשרת מציירת אותי תמיד כאב שופע שיער. זה מחמיא מאוד, אך המציאות דלילה הרבה יותר - שיער אינו הצד החזק שלי. למען האמת ההיסטורית, היה לי שיער על הפדחת בערך 25 משנות חיי.

אהבתי מאוד את השיער ואת מגוון האפשרויות שהוא פתח בפני, אך כבר בגיל 20 ומשהו החלו המפרצים שמעל המצח להתרחב, ואחרי כמה שנים נוספות הבנתי שאין טעם להילחם בטבע וגילחתי את הראש סופית.

אני חושב שרוב הגברים צריכים להסכין עם התקרחותם. לא כולנו בני מזל כמו מנחי החדשות בערוצים 2 ו-10, שאיש מהם אינו סובל מנשירת שיער. למרבה הקנאה, אצל רובם השיער דווקא צומח להפליא על הראש ואף משחיר והולך כחלוף השנים. כנראה שזה בגנים.

לכן אני כה מרוצה מבני הגדול, ששערו שופע והוא מזכיר לי את עצמי כפאנקיסט צעיר. בגיל ההתבגרות, לפני עידן הקרח, גם ראשי צימח גידולי פרא וגם אני לא הסכמתי להסתפר. עם זאת, בניגוד אליו אני גדלתי בעידן הטרום-טיפוח: שיערי היה בלתי סריק, נטול מרכך והקצוות השרופים הזכירו את יערות הכרמל. בני הגדול חי בתוך גן עדן של מרככים, תחליבים, סרומים ושמפואים, ושומר על שיערו הרבה יותר טוב ממני.

אלא מה? בראשית קיץ דאשתקד, כשהתחלנו ללכת לבריכה, דרשה המצילה הקפדנית מהילד לאסוף את שיערו כדי שלא יתפזר במים ויסתום את הפילטרים. הבן זעם, סירב להיות שעיר לעזאזל והעדיף לוותר על השכשוך בבריכה ולא לעשות קוקו. לאחר חודשיים לוהטים של שכנועים הוא התרצה והחל לאסוף את שיערו בבריכה, אך זה היה האות לתחילתו של מרד החפיפה הגדול.

אני זוכר שלפני שנולדו הילדים, הבטיחה לי אשתי נאמנה שתהיה אמא קולית. שלא תעשה עניין אם הילדים ירצו לקעקע את גופם, לחורר את גבותיהם, לשמוע ג'סטין ביבר (שגם הוא נולד בערך אז, האמת) ואפילו לגדל שיער.

הכל נכון, אבל כשהם מסרבים לחפוף - זה מחרפן אותה סופית. לדעתי חפיפה יום-יומית מיותרת לגמרי, אבל חפיף. אצל אשתי זה ייהרג ובל יעבור. אחרי שחזר הילד מהבריכה, הוא סירב להיכנס למקלחת. "צריך לחסוך במים", ציין במידה רבה של צדק. "חוצמזה אני נקי, התרחצתי בבריכה".

"שהממשלה תחסוך במים", זעמה אשתי. "כנס למקלחת מיד!"

אבל הבן עמד במריו ובמקום לחפוף, שם פרק של "בובספוג" שבו רואים את סקווידוויד מתקלח.

השלב הבא, כמובן, היה לא להסתרק, כי איך אפשר לסרק שיער לא חפוף? בבקרים החל הילד לקום עם לוק של רוח רפאים רוקרית או של מדוזה מיתולוגית בעלת שיער נחשים.

"אתה נראה נורא", אמרה לו אשתי. "ילד יפה עם שיער מדובלל".

כשלא התרשם החלה ההסלמה: "אתה פשוט מוזנח! קח את הקונדישנר שלי ותחפוף. תראה שתרגיש הרבה יותר טוב".

"אבל אני מרגיש מצוין", ענה הילד.

"אולי רק את הקצוות?" ניסתה אמו בנועם של מחזיר בתשובה, אבל כל הניסיונות לא הועילו עד כה.

התוצאה? שיערו של הבן שחדל להסתרק כל יום החל להתלפף בדרדלוקס נוסח עדות הרסטפארי, מה שאצלנו קוראים בטעות "ראסטות". בריאותה הנפשית של אשתי תלויה כעת על חוט השערה.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו