בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלוהים שלי, רציתי שתדע

מין, אלימות, רצח ותככים. הישיבות התיכוניות, כפי שהן מצטיירות בסדרה "אורים ותומים" העולה הערב, מזכירות בתי כלא ענקיים יותר מאשר מוסדות ללימוד תורה ומצוות. ארבעת היוצרים מגלים למה הם לא פוחדים מהתגובות של הציבור הדתי

תגובות

"עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים" - כך, במשפט פרובוקטיבי אחד שנאמר בפנים חתומות, לא לגמרי בלי הומור, מגדיר שוקי בן נעים את הסדרה החדשה שכתב ויצר עם שלושה מחבריו.

זוהי, לפחות על הנייר, הגדרה לא צפויה כשמדובר בסדרה על המתרחש בתוככי ישיבה תיכונית, דתית-לאומית. אבל "אורים ותומים", שתעלה לשידור הערב בערוץ יס דרמה HD בלוויין - עם צוות שחקנים שכולל הן פרצופים אנונימיים והן שמות כמו יהורם גאון, צחי גראד ודני גבע - נפתחת בגילוי גופת תלמיד במאגר מים סמוך לישיבה, ונמשכת בחשיפה הדרגתית של סודות אפלים. כשמוסיפים לכך את הלהט האידיאולוגי, הבלבול והבדידות שהם מנת חלקם של התלמידים במוסד, נהפכת ההגדרה של בן נעים להולמת.

הולמת, אבל גם נפיצה. "אורים ותומים" היא פרויקט ביכורים משותף לארבעה. בן נעים, תושב ירושלים בן 32, הוא הכותב הראשי ובעל הניסיון העשיר מביניהם (הוא השתתף בכתיבת פרויקטים דוגמת "מרחק נגיעה" ו"חמישה גברים וחתונה"). שותפיו לכתיבה הם אוהד זקבך, בן 34 מירושלים, ואלעד חן, בן 32 מהרצליה. הבמאי הוא אריאל בנבג'י, בן 31, גם הוא מירושלים. כולם בעלי רקע דתי (בן נעים חובש כיפה ובנבג'י מגדיר עצמו דתי. זקבך הוריד את הכיפה אחרי בית הספר התיכון וחן מכיר את העולם הדתי כמדריך בפנימיות), חלקם מנהלים חשבון פתוח עם החינוך שזכו לו, ומכאן הנפיצות.

"שוקי ואני למדנו בישיבות ענק", מספר זקבך, "אני בנתיב מאיר והוא בשעלבים. אלו ישיבות של 400-500 תלמידים, בתי חרושת קרים ומרוחקים, אלימים לפעמים. העולם הזה, הישיבות האלו, הולכות ונעלמות לטובת ישיבות פתוחות יותר ומבינות יותר. אני חושב שאני לפחות הגעתי בהתחלה לפרויקט הזה מתוך רצון לסגור חשבון".

זקבך, בנבג'י, חן ובן נעים אמנם חולקים יסודות ביוגרפיים דומים, אבל הם הכירו בבית הספר לקולנוע סם שפיגל בירושלים. הרעיון ל"אורים ותומים" הגיע מתוך תסריט מוקדם ושמו "עגלה ערופה" שכתב בן נעים עוד כסטודנט, ולאחר שתסריט אחר, מיני סדרה אפלה ובדיונית על יגאל עמיר, נגנז על ידי כמה גופי טלוויזיה, בהם גם יס. כשבן נעים מתבקש להסביר מה הופיע ברעיון הגולמי לסדרה, הוא מספק אותו משפט פרובוקטיבי שמופיע לעיל, כשברקע חבריו מתקשים לשמור על ארשת רצינית.

"פשוט רצינו שזה לא יהיה עוד סיפור של דוסים כבני אדם, שזה ז'אנר שהתאזרח כבר, או דוסים כעולם אקזוטי", הוא מסביר. "סדרות על דתיים הלכו לכיוון אנתרופולוגי או לכיוון של 'ואו, גם הם שותים קפה הפוך'. רצינו באמת לומר משהו יותר אפל ומעיק".

זקבך: "ומעורר מחשבה, אם אפשר לומר".

אתם מדברים על חוויית התיכון שלכם כעל משהו טראומטי.

בנבג'י: "צריך להפריד בין הישיבות התיכוניות, הפנימיות וחינוך דתי אחר. אני למדתי בתיכון דתי, הימלפרב בירושלים, והחוויה שלי היתה הרבה יותר רכה".

בן נעים: "לא הייתי מנסח את זה כ'טראומה', אבל לא התאמתי לשעלבים. בסופו של דבר, כמה שהמקום היה קר ותובעני ולא סובלני, הוא נוהל על ידי אנשים הגונים".

זקבך: "שלא כמו נתיב מאיר".

יצר האדם

אפשר להבין את היחס הביקורתי של זקבך. כשלמד בנתיב מאיר התפוצצה פרשת מנהיג הישיבה, הרב זאב קופולוביץ, שלאחר שנים ארוכות של שמועות הורשע לבסוף על פי הודאתו בעבירות מין בקטינים. הפרשה טילטלה לא רק את הישיבה ואת תלמידיה, אלא את הממסד הדתי-לאומי בכללו. בעקבותיה הוקם פורום "תקנה" הזכור מפרשת הרב מרדכי אלון.

"נתיב מאיר כונתה בעיתונות ספינת הדגל של הישיבות התיכוניות ובעצם היתה שם פרשה של התעללות מינית מאסיבית, שנמשכה לאורך שנים והושתקה על ידי גורמים משפיעים בציונות הדתית", מסביר זקבך, "זה פשוט נגע בכולם".

אלא שלא צריך להרחיק לכת למה שמכונה על ידי הארבעה "הרע המוחלט". ישיבות תיכוניות, הם מסבירים, הן מעבדות ללהט אידיאולוגי המונע מהורמונים מבעבעים ומודחקים, סגפנות מכוונת ואלימות עצמית שהיא, לדברי בן נעים, "הכשל המוסרי הכי גדול וההישג הכי מפוקפק של עולם הישיבות התיכוניות". אלו הן חוויות המתורגמות לחומרים דרמטיים.

בן נעים: "רבין נרצח כשאני הייתי בשמינית. אחד הדברים שהכי זכורים לי הוא כמה הישיבה היתה מגויסת למאבק בהסכמי אוסלו. הישיבה היתה מושבתת לחלוטין בגלל הפגנות, וזו ישיבה שנחשבת יחסית שמרנית, עם קו לא לאומני במיוחד. השנים האלה באמת זכורות לי כמשהו שהתעצב בו דור אחר מבחינת ימין דתי".

חן: "אנחנו ניסינו לבדוק לאן כל היצר הזה יוצא - למין? לאלימות? לרוחניות? זה המשולש שהסדרה מתעסקת בו בגדול".

זה נשמע כמו סביבה שלא סימפטי להתחנך בה ולא פשוט לשרוד בה.

זקבך: "כל אחד מהסיפורים בסדרה שלנו לא יכול היה להתרחש על קרקע אחרת. המקום הספציפי הזה הוביל לסיפורים האלה. זה לא סתם שבחרנו ישיבה תיכונית כדי לספר סיפור על דתיים. הדברים האלה יכולים להתרחש רק כאן".

ומסכם בנבג'י הבמאי: "התייחסתי לזה כמו אל סרט בית כלא. כמו הז'אנר הזה, מיקרוקוסמוס של החברה וכל דמות מייצגת בה משהו. אפילו הלוקיישן נראה קצת כמו בית כלא, שיש במרכז רחבה שאפשר מכל פינה להציץ עליה ולהסתכל בה".

מי שנדפק

בהתחשב בחומרים שבהם מטפלת "אורים ותומים" ובהחלטה העיקשת של יוצריה שלא לטפל בכפפות של משי בציבור שהם מגיעים ממנו וחיים בקרבו עד היום, מובנת מעט יותר הבחירה של יס להמר עליהם. סמנכ"ל התוכן בחברה, יונה ויזנטל, מסביר: "כל הסיפור הזה, בין סדרה על ישיבה לסיפור מתח, הוא מסקרן ואחר. זה רעיון מאתגר. וכשרואים חבורה עם תשוקה ועם חזון, זה לא משנה אם זה הדבר הראשון שהם עושים. הדבר היחיד שאני מצטער עליו הוא שזה סיפור סגור ויהיה מאוד קשה לעשות עונה שנייה".

איך יגיב הציבור הדתי על הסדרה הזאת, איך יגיבו המשפחות שלכם?

בן נעים מחייך: "נגלה בטוקבקים".

זקבך: "את הכיפה הורדתי אחרי הישיבה, לפני 12 שנה, אבל לפחות בהתחלה, אני מודה, הגעתי לכתיבה ממקום כועס. אחרי שאתה מבלה עם הדמויות במשך שנה של כתיבה אתה מתחיל להיזכר, לגלות שוב את הצדדים המוארים".

אז אפשר לומר שסגרת מעגל עם המקום והאווירה שגדלת בהם?

זקבך: "אולי זה יקרה כשהסדרה תסתיים. ברור שיש חשבון, אתה ילד בן 14 וההורים שלך משאירים אותך באיזה מקום. זה נושא להרבה שיחות שהיו לי עם אמא שלי, מה היא חשבה לעצמה כשהיא שלחה אותי לשם. היא ענתה לי: 'אתה רצית' והיא צודקת, רציתי. אבל מצד שני, מהפרספקטיבה שיש לי היום כהורה, לשלוח ילד בן 14 למקום שאונסים בו ילדים? היא לא ידעה, אבל בסופו של דבר היא שלחה אותי לגוב האריות".

בנבג'י: "אבל כולם עשו את זה אז, כל הילדים שגדלו אתך רצו, וכל החברות של אמא שלך שלחו את הילדים שלהן. מי חשב שזה מה שקורה שם?"

ייתכן שהרושם הנוצר בשלב זה בנוגע לארבעת יוצרי הסדרה הוא חמור סבר, אבל זה רחוק מהאמת. חן, בנבג'י, בן נעים וזקבך אולי לא מרחמים על העולם שהגיעו ממנו, אבל הם רחוקים מדכדוך או כובד ראש. מהדינמיקה ביניהם ברורות הקרבה וההיכרות המעמיקה שהם מעידים עליה, שיוצרות הומור משותף ועקיצות ידידותיות. ייתכן שהקרבה הזאת אחראית גם ל"חוסר זהירות מוחלט", לדבריהם, בכל הקשור ליחסם לציבור הדתי.

בן נעים: "אנחנו מציעים אופציה לאנשים מבוגרים ולא למי שיחפש איפה אנחנו מנסים ללכלך ועל מי. לא אכפת לי, באמת. שייצאו מאמרים מבחינתי בכל אתר יהדות, שיגידו 'למה הם מוציאים לשון הרע', זה לא מעניין אותי".

חן: "חלק מהכתיבה הוא דבר תראפי בחלקו ואתה מתמודד עם דברים, חלק מהכתיבה הוא פילוסופי ואתה מתעניין בתמות כאלה ואחרות. בזה התעסקנו".

ואין רגעים שאתה כותב ואז אומר לעצמך, או-קיי, אמא שלי תראה את זה ו...?

בנבג'י: "אתה נחשף פה יותר, מעז לדבר על דברים שלא נעים לך, אבל בסדר. לא נעים".

זקבך: "נתתי לאמא שלי לקרוא את כל 12 הפרקים כשיצאנו לצילומים ולא היה לי חשש לרגע. אמא שלי היא הארד-קור דוסית, אבל הייתי כל כך בטוח שמה שכתבתי נכתב בסופו של דבר מתוך אהבה והערכה לעולם הזה ומתוך יושרה עם המציאות, שהמסקנה היא שאם היא תכעס, היא לא תכעס עלי. היא צריכה לכעוס על מה שזה, על העולם הזה, על מה שהוא מוביל ויוצר. יש לו יתרונות אדירים, אחוזים נכבדים ממי שאני היום טמונים בישיבה התיכונית, אבל יש לזה גם מחירים ואני לא מתבייש לרגע להציג אותם".

בן נעים: "אני מסכים. הישיבה התיכונית נתנה לנו המון, אבל זה מטען קשה. הרבה לסחוב. אחרי זה בכלל הלכתי לישיבת הסדר, בין סיום התיכון לצבא, מה שמוכיח את האמירה של מאיר אריאל, שמי שנדפק פעם אחת כבר לא יכול להיגמל מזה".

חן: "אילו היית יכול לחזור 15 שנה אחורה, היית עושה משהו אחר?"

בן נעים: "מה השאלה? אתה רואה אותי בתלמה ילין? גם שם הייתי מסיים את גיל 18 בתול, מה זה משנה?"

עולם האמת | האם הסדרה "אורים ותומים" נאמנה למציאות בישיבות התיכוניות?

אם להסתמך על ניסיון העבר, עתידה "אורים ותומים" להתקבל בעולם הדתי-לאומי כהזמנה להתכתשות. סדרות וסרטים שמטפלים בעולם הדתי נבדקים בדרך כלל בציציות, תרתי משמע, מעוררים דיון מגזרי ולא פעם נהפכים למטרה להתקפות. זה בוודאי נכון כשמדובר בנושאים רגישים כמו חינוך ונוער.

"עולם הישיבות התיכוניות די השתנה בשנים האחרונות", מעיר יאיר אטינגר, כתב לענייני דתיים וחרדים ב"הארץ", "היום כבר אין מרכז אחד. הישיבות הישנות שנחשבו טובות בעבר, כמו חלק מישיבות בני עקיבא, הן לא בהכרח הישיבות המבוקשות היום. יש ישיבות שהכניסו מקצועות חדשים, כמו מגמות אמנות ותקשורת, ובולטת מאוד הנטייה של ישיבות להכניס שיעורי חסידות, ולשים דגש בדת כ'חוויה'. בתוך ציבור הסרוגים, שבעבר ניסה במידה רבה לחקות את הישיבות המחמירות הליטאיות, קיימת יותר התייחסות לתסיסה של גיל הנעורים, לרגש, וניסיון למצוא מודל שייחשב יותר אותנטי ופחות זייפני. יכול להיות שחלק מהפגמים של הישיבות, ויש לא מעט כאלה, עברו תיקון בחלק מהמקומות, אבל גם הישיבות הישנות, הנוקשות, ממשיכות להתקיים".

אטינגר, בדומה לזקבך ולבן נעים, מזהה את כשלי העבר: "בעבר, ואני לא יודע איך זה היום, היה עיוורון גדול של ההורים בנוגע למה שקרה בישיבות התיכוניות. ההורים שלחו את הילדים ל'נתיב מאיר', 'אפרת' ו'מדרשיית נועם', ישיבות שנחשבו מאוד יוקרתיות, ולא היה להם מושג מה באמת קורה שם. בית המדרש והכיתות היו יכולים להיות מקומות רציניים וחמורי סבר, בעוד שהפנימייה היתה יכולה להיות מקום בעל אופי הפוך, פרוע וכאוטי. היו מגיעים לשם ילדים בכיתה ט' ומאבדים את התמימות בתוך דקות בעולם שהיו בו הרבה כוחניות ושקרים, יותר ממה שתלמידים שנשלחו ללמוד בתיכונים דתיים יכולים היו לדמיין. זה נכון שהרבה תלמידים סיימו ישיבות תיכוניות עם ציונים טובים וערכים טובים, אבל התקיים בהן עולם סמוי מעיניהם של ההורים ושל המורים, שהרבה פעמים היה פרוע מאוד. מהבחינה הזאת, ישיבה תיכונית היא לוקיישן מעולה לסדרה".

העיתונאי יצחק טסלר, עד לאחרונה כתב לענייני חרדים ב"מעריב" ומבקר טלוויזיה באתר nrg, הוא תלמיד לשעבר בישיבת שעלבים. לאור תוכני הסדרה, טסלר צופה תגובות שליליות בציבור הדתי: "'אורים ותומים' היא אמנם סדרת דרמה שכתובה, משוחקת ומבוימת היטב, אבל היא תעורר אנטגוניזם בקרב לא מעט אנשים בציבור הדתי-לאומי וזאת בניגוד ל'סרוגים', שנהפכה ללהיט בקרב חובשי הכיפות הסרוגות". הסיבה, מסביר טסלר, נעוצה בנקודת המוצא - פייסנית ואוהבת ב"סרוגים", מרירה וכעוסה ב"אורים ותומים".

"לימודים בישיבה מזכירים במידה רבה טירונות קרבית", הוא מוסיף. "רוב החיילים במחלקה נהפכים להיות חזקים, מהירים ומאומנים וחלק קטן נשבר ועומד בתור בכניסה לחדר של הקב"ן כדי להיפלט מהמערכת. 'אורים ותומים' מנסה ומצליחה להפיק מאותו תור לקב"ן מקסימום דרמה ומתח, אבל הדתיים יאשימו את יוצריה בניסיון להצליח בעזרת הכפשה של הציבור הדתי. זו כמובן האשמה ילדותית, מאחר שיוצרי הסדרה לא אמורים לעבוד כיח"צנים של בורא העולם. אם לשפוט מהניסיון של יוסי סידר שלמד בישיבה תיכונית, הודח ממנה ובהמשך ביים את הסרטים 'מדורת השבט' ו'ההסדר' אשר מתחו ביקורת חריפה על הציבור הדתי-לאומי, הסיכון הזה כנראה משתלם".



שוקי בן נעים, אלעד חן, אריאל בנבג'י ואוהד זקבך. סוגרים חשבון


שחקני ''אורים ותומים''. הישיבות כמעבדות ללהט אידיאולוגי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו