בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ניצחונו של הלוזר

ההוצאה המחודשת של "המפוזר מכפר אז"ר", בליווי איורים חדשים, היא הרבה יותר ממחווה ללאה גולדברג, שהחודש מציינים מאה שנים להולדתה. המפוזר הוא שנולד מחדש

תגובות

יונה גדולה רובצת על גג אחד הבתים באיור הפותח את הוצאתו המחודשת של "המפוזר מכפר אז"ר" (עם עובד), שחיברה לאה גולדברג לפי יצירה מאת הסופר היהודי-הרוסי סמואיל מהרשק. ספרה של גולדברג, שהתפרסם לראשונה ב-1968, לווה בזמנו באיוריה של הסופרת. כעת הוא רואה אור שוב, כשאיוריה של נטלי וקסמן שנקר מלווים את הטקסט המופתי.

היונה גדולת הממדים שנחה על גג הבניין היא אולי הדיירת המושלמת מספר ילדים מפורסם אחר של גולדברג - "דירה להשכיר"; גם הכרך "מלחמה ושלום" לטולסטוי, שהמאיירת מציגה שוב ושוב לאורך הספר, הוא מחווה נאה לגולדברג, שתירגמה את היצירה לעברית בתחילת שנות ה-50.

אלא שההוצאה המחודשת של "המפוזר מכפר אז"ר" היא הרבה יותר ממחווה לפועלה של גולדברג, הגם שהחודש יצוינו מאה שנים להולדתה. המפוזר הוא שנולד מחדש בין דפי הספר, והמאיירת וקסמן שנקר מצליחה להציג ניתוח רענן ומעורר מחשבה של דמותו ושל היצירה כולה.

כבר בפתח העלילה, במלים ספורות, מיקמה גולדברג את גיבורה במרחב החברתי ובמרחב האורבני שבהם תיבחן פעולתו כמפוזר: "איש אחד היה בעיר, כל תינוק אותו הכיר: זה האיש המפוזר, המפוזר מכפר אז"ר". המפוזר של גולדברג לוקה בקשיים חברתיים והסתגלותיים עמוקים, החורגים מפיזור נפש. סביבתו הפיסית נעה אף היא בין קטבים: בין הכפר לבין העיר ובמידה פחותה בין תל אביב לירושלים.

"המפוזר מכפר אז"ר" הוא למעשה סיפור בתוך סיפור. תחילה מציגה גולדברג איש המתקשה להסתגל לכללי העולם והחברה. המפוזר תוהה מה הוא "זה שבחלון זורח", אם זהו שמש או ירח. בין היתר, הוא מצחצח את שיניו במברשת נעליים וגורב גרביים מעל זוג הערדליים. הבלבול הזה משמעו כמובן אושר גדול לילדים, שכן הוא מיטיב לנפץ בזה אחר זה כללים - חלקם שרירותיים להפליא - שתהליך החיברות האנושי מאלץ את כולנו לאמץ.

לאחר אפיון אישיותו של המפוזר נפתח סיפור המעשה - ניסיונו (המוצג כגחמה בלתי מנומקת) לנסוע לירושלים. המפוזר מגיע אל תחנת הרכבת בתל אביב ועולה במהירות לקרון הניצב על הפסים. הוא אמנם מאושר שמצא מקום ישיבה פנוי, אך לקוראים ברור מיד כי אין סיכוי שהרכבת הזאת תצא לדרך, שכן הקרון אינו מחובר לקטר. המפוזר נרדם ומתעורר שוב ושוב ובכל פעם תוהה אם כבר הגיע לתחנתו הסופית - ירושלים. גם הרובד הזה של הסיפור מקפל בתוכו אלמנטים הומוריסטיים ולצדם אפיון חומרת ניתוקו של המפוזר מסביבתו.

נהפוך הוא

הסופרת והחוקרת מאיה ערד עמדה במאמר פרי עטה - שהתפרסם בגיליון הראשון של כתב העת לשירה "הו!" - על ההבדלים והדמיון בין יצירתה של גולדברג לבין היצירה המקורית של הסופר מהרשק. גולדברג עשתה שימוש בז'אנר מקובל בספרות הרוסית, של עיבוד-תרגום (במקרה זה לעברית). ערד מציינת כי בניגוד למפוזר הגלמוד של גולדברג, מהרשק איפיין בחיבורו איש משפחה "ארטיסט", דמות שאולי אינה מקפידה על הכללים אך בשום אופן לא אדם שהוקא מהחברה או נבעט לשוליה.

ההוצאה המחודשת של "המפוזר מכפר אז"ר" אינה מזניחה את המתח המובנה בין היחיד לחברה, אך וקסמן שנקר בהחלט מצליחה לרקום אל תוך שידרת הספר מבט עכשווי ואף רטרוספקטיבי. היא עושה זאת בראש וראשונה על ידי הצבת סיפור המעשה על ציר הזמן.

בפתח הספר מוצגים שלל מאפיינים חזותיים הלקוחים מהמחצית הראשונה של המאה ה-20. בין היתר מתוארים הבניין של קולנוע מוגרבי לצד בתי השדרות המסוגננות של תל אביב הצעירה, שנבנו בסגנון הבינלאומי. ברחובות נראים כלי רכב המובילים קרח או חלב ועל קיר ביתו של המפוזר תלוי דיוקן של דוד בן גוריון (לצדו, אגב, נראים דיוקנאות הפוכים, הן בפראפרזה על בן גוריון שעמד על ראשו והן בקריצה לעולמו ה"הפוך" של המפוזר).

סופו של הספר - על פי האיורים - בתקופתנו אנו, כפי שמתחוור מהרכבת הפרברית הדו-קומתית הנראית בכפולה החותמת אותו. בפיסת טבע הכלואה בין מגדליה של רמת גן לבין שוליה של תל אביב - ככל הנראה איפשהו סמוך לתחנת רכבת מרכז - נראים קרונות ישנים וחלודים. בין הקרונות תלויה כביסה הכוללת גם את גרביו המוכרים של המפוזר ומעל אחד מהם בולטת דמותו של התרנגול, בן לווייתו המסור של הגיבור לאורך כל דפי הספר. אנו מבינים כי באותה פיסת טבע מקולקלת ומנוונת מתגורר כנראה המפוזר גם היום. דמותו נהפכת כך בידי וקסמן שנקר למי שמגשרת בין העבר להווה והמפוזר רושם לעצמו הישג לא מבוטל לעומת בני תקופתו - שלא אחת זילזלו בו ולעגו לו - בכך ששרד.

האיורים המלבבים המלווים את העלילה מציגים את המפוזר בסביבה עולצת למדי, השמה פחות דגש על ערירותו של הגיבור ותלישותו. המפוזר מופיע לראשונה בצומת רחובות מרכזי של תל אביב. כל המבטים מופנים אז אל האיש המוביל ברכבו המשונה תרנגול וכן ציור, שעליו תלוי גרבו האדום. וקסמן שנקר מציגה את ההתרחשות מכמה נקודות מבט, בצירוף בלתי אפשרי מבחינה אופטית, הן מלמעלה והן מהצד. בכך היא פורשת בפני הצופה את העולם המקיף את המפוזר כתפאורת תיאטרון מרהיבה. המבט הזה, שיחזור על עצמו בפרישת ביתו של המפוזר כבית בובות שטוח, מאפשר לנו להביט אל נבכי נפשו ועולמו.

ד"ש מדודי שמחה

את דמותו הפיסית של המפוזר עיצבה וקסמן שנקר בקווים העוקבים במידה מסוימת אחר הדוד שמחה בספריו של ע' הלל, כפי שאיירה אותו הציירת רות צרפתי. זהו גבר מרושל קמעה, חביב ובלתי מאיים, הלבוש בניגוד לצו האופנה (אף כי אין הוא מוזנח). הבחירה בארכיטיפ הישראלי הגברי המיושן הזה לתיאור המפוזר מעניינת, שכן היא מעמעמת את תכונותיו האנטי-סוציאליות של המפוזר. אלא שברובד העלילתי ברור כי המפוזר מכפר אז"ר נבדל מהשונות המינורית של הדוד שמחה. וקסמן שנקר מודעת לכך ובסצינות המתרחשות בביתו של המפוזר היא גולשת אל הפנטסטי. כך, כאשר המפוזר טובל בקערה כשנעל לרגלו מתארת המאיירת בית מוצף מים, שעז משייטת בו בקערת כביסה. מעשיו המשונים של המפוזר נקלטים שוב ושוב בעיניהם של אחרים, בעיקר ילדים, המביטים אל תוך ביתו דרך החלונות הפעורים.

מעניין שהגיבור, כפי שמציגה אותו וקסמן שנקר, אינו סובל מאותה אגורפוביה שאיפיינה גולדברג בציוריה. באיורים העכשוויים נראה המפוזר מתרועע מפעם לפעם עם אנשים, בבית קפה או ברחוב, וזאת בניגוד לעולם החזותי שעיצבה גולדברג, שבו האינטראקציות המעטות עם הזולת היו מרוחקות ומרומזות.

וקסמן שנקר היטיבה לעמוד באיוריה גם על המתח המובנה בין חיי הכפר לבין האורבניות, בהתאם לטקסט שחיברה גולדברג. כזכור, המפוזר אמנם בא "מכפר אז"ר", אך זירת ההתרחשות העיקרית של סיפור העלילה היא תל אביב. מתבקש לראות בכפר אז"ר חרוז מאולץ למלה מפוזר, אך (כפי שקורה לעתים בספרות) המוטיב השרירותי הלך ונעשה מדויק ככל שנקפו השנים. קורותיו של מושב העובדים כפר אז"ר אכן עוקבות יפה אחר רוח העלילה. היישוב החקלאי, שפעם שכן בספר העירוני, הוקף מכל צדדיו בבנייה מואצת וסופו שהוכלל בשטחה של עיריית רמת גן. המפוזר מכפר אז"ר הוא במובן מסוים אאוטסיידר המשתלב, גם אם באופן חלקי ומוגבל, בסביבתו שהיא העיר הגדולה.

יופיה של תל אביב - כפי שגורסים אוהביה המושבעים - הוא ביכולתה להכיל גם משהו מהשונה, המשונה והמיושן. כיעורה של אותה העיר עצמה - כפי שיעידו המסתייגים ממנה - בנוהגה כאילו היתה מעין קטר ייחודי, שכל מי שאינו מחובר אליו נהפך בו ברגע למנותק.



איורים של נטלי וקסמן שנקר מהמהדורה החדשה של ''המפוזר מכפר אז''ר''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו