בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדבר היחיד הטוב בחתונה של ויליאם וקייט

מי שכיסה את מקלט הטלויזיה שלו בעת שידורה של החתונה והשאיר רק את הרמקולים פתוחים יכול היה להתענג - בלי לסבול מהמראות המביכים - על אחד הקונצרטים המרהיבים שנוגנו לאחרונה

תגובות

איך היתה נשמעת המוסיקה הקונצרטית באירופה אילולא אהבו אותה כל כך המלכים ביבשת, אילולא טיפחו אותה בנדיבות, התחרו על לבם של מלחיניה הגדולים, מימנו בנדיבות נגנים וזמרים ואירחו מאחורי חומות ארמנותיהם אופרות, סימפוניות, מוסיקה קאמרית ומקהלות?

ובכן - המוסיקה הזאת לא היתה באה כלל לעולם. ממונטוורדי דרך ז'ן-בטיסט לולי עד היידן - מלחינים אלה ומאות ואלפי חבריהם, במשך מאות שנים בגרמניה, איטליה וצרפת, היו מתקשים למצוא עבודה בלי יוזף השני, פרידריך הגדול, לואי ה-14 ואינספור מלכים ומלכות, נסיכים, רוזנים ודוכסים לאורכה ורחבה של היבשת.

וכך גם באנגליה: ויליאם ברד הלחין למלכה אליזבת הראשונה במאה ה-16, הנרי פרסל כתב שירי הלל למלכה מרי השנייה במאה ה-17 והנדל חיבר במאה ה-18 מוסיקה למסע פמלייתו של המלך ג'ורג' הראשון בסירות על התמזה ולזיקוקין די נור המלכותיים של בנו ג'ורג' השני. המוסיקה חיתה על פטרוניה האריסטוקרטים ובזכותם.

ואז באה המהפכה הצרפתית, והמוסיקה היחידה שנשמעה בכיכר הבסטיליה היתה אוושת המתכת של סכין הגיליוטינה הצולל חזור וצלול מטה בקונטרפונקט עם מצהלות הקהל נוכח ראשיהם המותזים של אותם המלכים והמלכות, הנסיכים והרוזנים והדוכסים, פטרוניה האנינים של המוסיקה. המלוכה באה אל קצה; התפישה שלפיה החברה נחלקת לשליטים ונתינים נהפכה למיושנת; דם כחול, שלטון שעובר בירושה, פאר ועושר המורעפים על אצילים-כביכול בעלי פריבילגיות: המהפכה לימדה את בני האדם שכל אלה הן תחבולות של שכבה הגמונית שמנסה לשמר את כוחה; ש"מלך" כקונצפט אינו אלא דבר נלעג, מביך, לא מוסרי, מטופש ומנצל בציניות צרכים ופחדים בקרב החברה.

אבל, האם באמת הבינו זאת בני האדם אחרי הגיליוטינה, האנציקלופדיה והקריאה לחופש, שוויון ואחווה?

לפי פארסת האבסורד שהתקיימה לאחרונה בכנסיית וסטמינסטר בלונדון, נראה שלא. המלוכה עדיין קיימת, גם במאה ה-21. אינטלקטואלים בריטים מתפתלים בבושה - אפילו יותר מישראלים כשמזכירים להם מי ראש הממשלה ומי שר החוץ שלהם - פניהם מאדימים נוכח הפארסה, אבל זה לא עוזר להם. בקרבם עדיין מהדסים נסיכים ונסיכות ודוכסים, עשירים כקורח, בברכת האל דרך נציגו הארכיבישוף מקנטרברי או מי שזה לא יהיה; ולמראם לא היה אפשר אלא לצרוח מצחוק: שובלי קטיפה של שמלות, כובעים שמעמידים בספק את שפיות חובשיהם, רצינות תהומית, תפאורה קיטשית מגוחכת עד אימה - וכסף. טונות של כסף שנשפך בכל עבר.

והאורחים - אנגליה אינה היחידה ששכחה את שיעור המהפכה, ובאזור מסתובבים עוד הרבה מלכים שטובלים בפאר ועושר: בסקנדינביה, בארצות השפלה, בחצי האי האיברי, גם בכמה מדינות באסיה ואפריקה. וכולם הוזמנו לחתונה.

ועם זאת, כמו פעם, יש למלוכה נקודת זכות אחת: הקשר האמיץ שלה למוסיקה. "הנסיך ויליאם ומיס קתרין מידלטון (משהוענק לה התואר 'דוכסית', מעידים מומחי המלוכה, מקפידה קייט מידלטון לענות רק לשם 'קתרין' - נב"ז) שמחים להודיע על התוכנית המוסיקלית בטקס הנישואים שלהם. למוסיקה דגש בריטי בולט. בני הזוג הקדישו מחשבה רבה למבחר המוסיקלי, והתוצאה משקפת עירוב בין מוסיקה מסורתית לבין יצירות חדשות שהוזמנו במיוחד" - זו לשון ההכרזה בדבר המוסיקה בחתונה. ומי שכיסה את מקלט הטלויזיה שלו והשאיר רק את הרמקולים פתוחים יכול היה להתענג - בלי לסבול מהמראות המביכים - על אחד הקונצרטים המרהיבים שנוגנו בזמן האחרון.

מי שתיפקד כלהקת חימום היה נגן העוגב: הפנטסיה בסול מז'ור של באך, יצירה עכשווית של פיטר מקסוול-דייוויס, סונטה של האנגלי המפורסם אדוארד אלגר - בצלילים אלה ויצירות נוספות, שוטפים כמפל מים מצינורות העוגב הענק של הכנסייה, הוא מילא את האולם לפני כניסת ויליאם וקייט.

האווירה התחממה עוד יותר עם יצירות תזמורתיות שנוגנו מיד אחר כך, כולן בריטיות: ביניהן הסרנדה למיתרים של אלגר, ריקודים מלכותיים של בריטן, הפנטסיה על "גרינסליבס" של ווהן-ויליאמס ו"רפרף על שפתיה הרכות" של ויליאם וולטון.

בטקס עצמו הושמעו קטעי תהלוכה - זאת אחרי תרועה לכבוד הורי החתן, המלכה ובן זוגה הדוכס מאדינבורו, בביצוע "חצוצרני הממלכה מקרב חיל הפרשים המלכותי" - ובראשם "שיר הלכת של הציפורים" מאת המלחין סר צ'ארלס יוברט הייסטינגס פארי, בבחירה מיוחדת של הזוג הצעיר; ואחריהם הימנונים, גם הם לפי בחירת הזוג: "הנחה אותי, או מושיע כביר" של ויליאם ויליאמס, למשל - הימנון אהוב על אוהדי הראגבי מוויילס דווקא - וגם "ירושלים" למלים של ויליאם בלייק.

אחרי עוד הימנונים ומוטטים ציוריים הידהדה התרועה הגדולה מכולן, "אצילי וגיבור חיל" שמה, פרי עטו של מפקד-כנף דאנקן סטאבס שהלחין אותה במיוחד לאירוע, ובביצוע "צוות התרועות מהתזמורת הראשית של חיל האוויר המלכותי".

"כל הזמנה מטעם משפחת המלוכה לצורך ביצוע מוסיקלי היא אירוע גדול", אמר המנהל המוסיקלי של החתונה, המנצח כריסטופר וורן-גרין, שכבר 30 שנה מתחכך עם שועי בריטניה. אין מקום שהוא לא ניצח בו. באולם הנשפים בארמון באקינגהם בהזמנה מיוחדת של הנסיך מוויילס ("יוהן שטראוס ניצח שם בהכתרת המלכה ויקטוריה", הוא מציין), ביום הולדתו ה-60 של הנסיך, בחתונת צ'רלס עם קמילה פרקר בולס השנואה, ביום ההולדת ה-80 - כן ירבו - של המלכה אליזבת: "זה כבוד וזכות גדולה להודות כך למשפחה המלכותית על כל הטוב שהיא מרעיפה עלינו", סיכם וורן-גרין, שלאחרונה, כך נמסר, היגר מאנגליה לארצות הברית - אקט יוצא דופן של הכרת טובה, יש לציין.

רבים תהו על זהות הסולנים והסולניות בשירה ובנגינה בחתונה - מי יזכה לכבוד הזה, הידהדה השאלה; אבל לבסוף החליט הזוג הטרי להישאר בתחום האנסמבל בלבד, בלי סולנים; ורק לחגיגות הערב הם הזמינו זמרת אחת: זמרת הפופ הרך אלי גולדינג, שנרעשה מההזמנה המלכותית וריגשה את האורחים בגרסתה ל"השיר שלך" של אלטון ג'ון מ-1970.

מה אנחנו למדים על ויליאם וקייט מהבחירה שלהם באלי גולדינג, שאלה אחת הבלוגריות בדיון האינסופי על היבטי החתונה, וענתה: שהם בריטים טובים ונאמנים, שהם אוהבים את הסאונד של המיינסטרים, שוויליאם "מתחבר לצד הנשי" שלו, שהם עלולים להיות קצת שובבים בדלת אמותיהם; ובקיצור - שהם פשוטים כמו השכנים מהדלת ממול.



זמרי המקהלה המלכותית בחזרות לקראת החתונה שהתקיימה בחודש שעבר. למטה: נגני תזמורת חיל האוויר הבריטי


תצלומים: אי-פי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו