בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכלבים הקטנים שיש להם צרות גדולות

הם נאלצים לעבור מבחני קבלה לבנייני הפאר שבהם מבקשים בעליהם להתגורר, צלמי פפראצי מתעדים את מעידותיהם ועליהם לחשוב פעמיים לפני שהם יוצרים קשר עם הכלבים של השכנים. על חייהם הקשים של ההולכים על ארבע בחוג הסילון

תגובות

מאז שכלב הבולדוג שלה נשך פוקס טרייר במעלית באביב שעבר, מועצת המנהלים של בנייו היוקרה הניו-יורקי "סאטון פלייס סאות" מאלצת את ליז וסטון להשתמש במעלית המשא.

היא לא חושבת שזה הוגן. אחרי שהתנצלה ושילמה את החשבון בסך 600 דולר תמורת הטיפול הווטרינרי, היא גם התעניינה בכתב במצב זנבנבו הקטן של הטרייר. היא קיבלה בתגובה מכתב מעורך הדין המייצג את מועצת המנהלים של הבניין, שדרש ממנה להתפנות מהבניין.

"כולנו חיים באותו בניין בדירות סמוכות", אומרת וסטון, אשר הכלב שלה, תיאו, נושא תעודה המסמיכה אותו להיכנס לבתי חולים על תקן חיית מחמד טיפולית. היא תבעה את מועצת המנהלים של הבניין המשותף בפברואר. "כלבים הם כלבים", היא מוסיפה.

ייתכן שזה אכן כך, אבל זה לא אומר שהם רשאים להפגין זאת, במיוחד לא בחברה הגבוהה, שבה הפיקוח והבקרה קפדניים במיוחד. קרב הכלבים בבניין "סאטון פלייס סאות" הוא לא מקרה יחיד. נראה כי כלבים אציליים ומפונקים מחצינים כעת התנהגויות כלביות בכל מקום - החל בבנייני פאר המאובזרים בשוער, דרך הבתים המגודרים של לוס אנג'לס וכלה במדשאות מטופחות בהמפטונס. וכמו בעליהם, גם הם יכולים להיות מושא לתביעות ופרסומים שליליים.

הדי-ג'יי סמנתה רונסון, שהיתה בת הזוג של לינדזי לוהן, סבלה מאוד בשנה שעברה אחרי שפורסם בתקשורת כי כלב הבולדוג שלה, קדילק, תקף והרג כלב מלטזי זעיר בבניין הדירות שבו היא מתגוררת במערב הוליווד.

בשבוע האופנה בניו יורק בפברואר האחרון, מעצב האופנה תאקון פניצ'גול היה צריך להיעזר בטוויטר כדי להכחיש שהכלב שלו, יורקשייר טרייר ננסי ששמו סטיבי ניקס, נשך מתמחים.

וכאשר אליזבת טיילור מתה בחודש שעבר, ההספדים הזכירו את בני לווייתה הכלביים, ובמיוחד אחד שנהג להתייחס לרצפה בבתיהם של חברים כאילו היתה עץ.

פחד מזרים ופפראצי

כלבים בבנקים. כלבים בשיעורי יוגה. כלבים במסיבות חתונה. הם פלשו אפילו לבוטיקים היוקרתיים. במשרדי חברת מרצ'סה במנהטן, לצד קו השמלות המעודן בעיצובם של ג'ורג'ינה צ'פמן וקרן קרייג, הכלבים במשרד מנהלים קרבות אכזריים. "לפעמים זה מצחיק, אבל פעמים אחרות זה יכול להיות אלים למדי", אומר אדוארד צ'פמן, נשיא החברה, שכלבת היורקשייר טרייר שלו, לוטי, היא לעתים קרובות יוזמת המלחמות.

האם הכלבים הללו מקבלים מבעליהם אישור להתנהגותם? כן, אומר דייוויד רנקר, מאלף כלבים מבוורלי הילס שבין לקוחותיו נמנים מריה שרייבר, קירק דאגלס וטרי גאר. "באליטה יש אנשים קיצוניים", הוא אומר, "חלקם באים הביתה מיום במשרד שבו הם שולטים בהמוני אנשים מפוחדים, ואז הם נותנים לכלבים לנהל להם את החיים. בנוסף על כך, אנשים מגה-עשירים ורבי עוצמה יכול להיות מאוד חסרי בטחון".

ייתכן שזהו ההסבר להתנהגותה של טראבל, כלבה מלטזית שהיתה שייכת למיליארדרית המנוחה ליאונה הלמסלי, שנהגה לתקוף את הצוות שעבד בביתה. "ליאונה רצתה שכולם יאהבו אותה, אבל היא ידעה שאף אחד לא אוהב אותה", צוטטה סוכנת בית שעבדה אצל הלמסלי ב"דיילי ניוז" בשנת 2007, כאשר נודע לה שהכלבה עמדה לרשת 12 מיליון דולר. "הכלבה היתה תחליף לאהבה הזאת".

ואולם, חייהם של הולכי על ארבע מפונקים עשויים להיות קשים יותר משנדמה. בבנייני מגורים יוקרתיים וסנוביים נהוגים כללי נימוסים והליכות בנוגע לנביחות כלבים ומפגשים בין כלבים בלובי ובמעלית. בכמה מהבניינים אפילו דורשים כי בעת השהות במעליות ובלובי הכלבים יינשאו בידיים (לדברי מומחים, נשיאת כלבים הופכת אותם לנוירוטיים, שכן הכלבים מרגישים בנוח יותר כשהם על רגליהם, בדיוק כמו כל אדם, מלבד אולי ליז טיילור ב"קליאופטרה").

בנוסף, בית שני ושלישי בהמפטונס או בסאן ואלי שבאיידהו עשוי להיות מבלבל לכלב מבוגר שאינו אוהב ללמוד דברים חדשים, כמו למצוא את האזור המיועד לעשיית הצרכים באחוזה החדשה או להימנע מלתקוף את הזרים שגוזמים את השיחים.

כמו כן, צוות גדול של אנשי תחזוקה בבית יכול להפוך את הצייתנות למבלבלת. במסיבות קוקטייל, הכיבוד המוגש מהווה פיתוי, כמו גם מעילי מינק המונחים על ספות ונעליים יקרות שנראות כמו צעצועים.

וישנן גם אותן נשים שמשתמשות בכלבן כבאוביקט מעבר ולוקחות אותו לאירועי שטיח אדום כאילו היה קישוט. טינקרבל של פאריס הילטון נהגה להיצמד ולנשוך. "כלבים קטנים מרגישים את הפחד של הבעלים שלהם מזרים ומפפראצי, ולכן הם נוהמים ותוקפים אותם", אומר רנקר, שכמאלף סבור כי כיום יש עלייה גדולה במספרם של כלבים רעים.

העובדה שהבעלים אינם מחנכים את הכלבים בעצמם מחמירה את המצב. במקום זאת, הם מבזבזים עליהם כסף, ומצפים שמומחה יתקן את הבעיה. "עשירים עושים פחות דברים בעצמם", אומרת מאלפת הכלבים הניו-יורקית פאט מקגרגור, שמעידה על עצמה כמי שעבדה עם הכלבים הסוררים של בט מידלר ורוברט דה נירו. "אתה לא יכול להאשים חיה על כך שהיא לא מתנהגת כמו בן אדם. אבל בדיוק כמונו, לכל כלב יש בעיות משל עצמו, כי אין כלבים מושלמים".

ואין בעלים מושלמים, אפילו כאשר הם אדיבים וצנועים כמו אלן קראון, אמא צעירה מהאפר איסט סייד המטפלת בשלושה ילדים ושלושה כלבים. הכלב הבעייתי שלה היה קיווי, יורקשייר טרייר מטיל אימה. "קיווי נשך אנשים ברחוב כל הזמן, ואני הייתי מתענה", אומרת קראון. "הוא נשך את חמותי פעם".

קיווי גם הרס שטיחים יקרים באופן קבוע. "אבי החורג המסכן הוא הבעלים של 'שטיחי אי-בי-סי'", אומרת קראון "הוא אמר לי שאני הבת החורגת היקרה ביותר שאפשר לדמיין".

בנוסף, נוכחותו של כלב נושך ליד בנה הצעיר וחבריו הקטנים (ואולי גם הוריהם עורכי הדין) היתה בעיניה כמו שדה מוקשים. וכך, לאחר כמה ניסיונות כושלים עם מאלפים, קיווי נמסר. אבל אחרי זמן לא רב, קראון לקחה פודל ננסי אחר, שהיה גרוע כמעט באותה מידה.

נעימה בגודל בינוני

אין בית, ואפילו מפואר ביותר, שהוא חסין. וזה כולל את הבית הלבן. כלב הפיטבול של תיאודור רוזוולט היה ידוע כמי שקרע את מכנסיו של השגריר הצרפתי. אמנם בו, כלב המים הפורטוגלי של משפחת אובמה, לא עורר כל תקריות מביכות עד כה, אבל בין הכלבים הנשיאותיים האחרונים שהתגוררו בבית הלבן נמנו באדי, כלב הלברדור רטריבר של משפחת קלינטון שנהג לתקוף חתולים, ובארני, הטרייר הסקוטי של ג'ורג' ולארה בוש, שנשך עיתונאי.

גם הגודל לא משנה. נראה כי כלבים קטנים, שלעתים קרובות נמצאים בבעלותם של אנשים עשירים, גורמים לבעיות גדולות. סקר שנערך בשנת 2010 על ידי מחלקת הבריאות של העיר ניו-יורק תיעד 3,609 מקרים מדווחים של נשיכות כלבים, כשמתוכם מספרם של הכלבים הנושכים מהגזעים שי-טסו, צ'יוואווה ופודל מיניאטורי היה זהה במדויק למספרם של הכלבים מסוג פיט בול ורוטוויילר.

נראה כי הגזע, ובמיוחד ההתנהגות האינטנסיבית של חלק מהכלבים הגזעיים, הוא משמעותי, כפי שהסופר מרטין קיהן למד בדרך הקשה. הוא אימץ כלבה ענקית מסוג ברנר זננהוד (כלב הרים ברניזי), גזע המכונה לעתים "הדוב הקטן של שווייץ". הכלבה "היתה סמל סטטוס, וקשה יותר להשגה מאשר להתקבל לאוניברסיטת ייל", אומר קיהן. אבל הכלבה, ששמה היה הולה, התנהגה כאילו היא נחושה לזרוע הרס וחורבן.

באחד הימים הולה נטפלה לגברת הדורה ומוקפדת שעשתה את דרכה לעבר לינקולן סנטר, והותירה את טביעות כפותיה על שמלתה הלבנה והיפה. "זו היתה הפעם האחרונה שלקחתי אותה לאופרה", אומר קיהן, שספר חדש שלו, "Bad Dog: A Love Story", מתאר סיפור מפותל של שיקום כלבים.

מזל שקיהן לא התבקש להציג את הולה בפני מועצת המנהלים של הבית המשותף שבו הוא מתגורר בריברסייד דרייב במנהטן. "לפני שנכנסו לבניין פשוט שיקרנו ואמרנו להם שהיא בגודל בינוני ושהיא נעימה", הוא אומר.

לאחרים לא היה כל כך קל. כדי לצלוח מועצות מנהלים בררניות במיוחד, הנואשים פונים לאלנה גרץ', מייסדת "חיי כלב", שירות אילוף יוקרתי. בדרך כלל היא דורשת לקיים שישה מפגשים (במחיר של כ-175 דולר למפגש) כדי להכין את הכלבים לראיונות.

בעוד שיש כאלה שמגניבים תרופות הרגעה לכלבים, היא מותירה את הכלבים פיכחים, מאלפת אותם לא לנבוח בעת המבחן המאיים של צלצול בדלת ועוזרת להם להבין שמעליות ולובי של בניינים אינם חדרי נוחיות. וגם, כמובן, רחצה יסודית לפני הראיון היא הכרחית.

"תפקידן של מועצות מנהלים של בתים משותפים הוא לשלוט על הסביבה שלהם, והם מצפים מכלבים להתנהג כמו אנשים קטנים ומחונכים היטב", אומרת גרץ', המתמודדת עם אתגרים מסוגים שונים מדי יום. בין לקוחותיה האחרונים נמנים עורך דין מוביל שרוצה להכין את כלב הבאסט האונד שלו לצילומים למותג הנעליים "האש פאפיס", ויועץ פיננסי שמעוניין להכין את כלב הצ'סאפיק ביי רטריבר שלו לקראת שייט ביאכטה לסנט בארט.

מזל שכלבים לא צריכים להתקבל לבתי ספר פרטיים.



מימין: כלבי הטרייר לילי, היידי, ג'ק ואלסי, חניכים בבית ספר לנימוסים והליכות באפר איסט סייד בניו יורק


פאריס הילטון וטינקרבל. להיצמד ולנשוך



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו