בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הזמרת סוזן וגה עולה על הבמה גם כדי לשחק

בימים אלה היא מופיעה הזמרת במחזה פרי עטה על הסופרת קרסון מק'קאלרס, שדמותה מעסיקה אותה זה שנים

תגובות

ניו יורק טיימס

כשסוזן וגה היתה מתבגרת צעירה היא ראתה בספרייה ספר על חייה של הסופרת קרסון מק'קאלרס. היא לא קראה את הספר, אבל התמונה על העטיפה הטביעה בה את חותמה. "הרגשתי חיבור מסוים לפנים", אומרת וגה, היוצרת והזמרת שהיתה מועמדת לגראמי שבע פעמים ויותר משבעה מיליון מתקליטיה נמכרו. "הפנים שלה נראו כמו תצלומים שלי כילדה קטנה".

כסטודנטית חזרה וגה שוב ושוב לעסוק במק'קאלרס, מחלוצי הסגנון הגותי הדרומי שחיברה בין השאר את הרומנים "צייד בודד הוא הלב" ו"חברות בחתונה". בעבודת הסיום שלה לתואר הראשון היא עיבדה כמה מסיפוריה הקצרים של מק'קאלרס לשירים ופיתחה אותם למחזה של מערכה אחת. "אבל לא הייתי מרוצה ממנו", אומרת וגה. "במחזה היא ישבה על נדנדה במרפסת, באווירה נעימה וביתית מאוד, אבל היא בעצם לא היתה כזאת".

כעבור 30 שנה ושכתובים אין-ספור עלתה בימים אלה ההצגה "קרסון מק'קאלרס מדברת על אהבה" והיא תוצג בניו יורק עד 4 ביוני. במחזה, 90 דקות אורכו, וגה מופיעה במונולוגים ובשירים, בליווי שני נגנים, ומספרת על חייה המורכבים של מק'קאלרס, שמתה ב-1967 בהיותה בת 50. מק'קאלרס היתה סופרת פורצת דרך באופן שבו תיארה בדידות, אהבה נכזבת, מוגבלות גופנית והומוסקסואליות מודחקת. היא גם התמודדה עם מחלות תכופות ועם התאבדותו של בן-זוגה.

בחזרה שהתקיימה לא מכבר נראית וגה בטוחה כשהיא שרה אל תוך מיקרופון קופסתי בסגנון ישן, אך עדיין לא מרגישה לגמרי בנוח בחלקים המדוברים. היא מודה שלימוד הטקסט בעל פה היה בעבורה החלק הקשה ביותר. היא פורצת בצחוק כשאינה מצליחה להעביר חלוק מעל ראשה תוך כדי דיבור, ובדרך מרומזת מאלתרת וקוראת לפסנתרן, ג'ו איקוניס, לגשת ולעזור לה.

"זה מתיש", היא אומרת על הכניסה לתחום התיאטרון אחרי 25 שנה של הופעות מוסיקליות. "זה דורש הרבה יותר אנרגיה משציפיתי. זה מזכיר לי הפרעה דו-קוטבית; יש רגעים שקרסון נלהבת כאילו היא בהתקף מאניה, וברגעים אחרים היא מדוכאת עד עפר, וצריך לשחק מין רכבת הרים. בסוף היום אני נורא עייפה מזה".

וגה אומרת כי הרגישה שזהו זמן מתאים לספר את סיפורה של מק'קאלרס: "אני חושבת שעכשיו אנשים מבינים אותה יותר מאשר לפני 30 שנה. היא היתה מין דמות אלטרנטיבית עוד לפני שנטבע הביטוי הזה. היתה לה ראייה גלובלית של זכויות האדם לאנשים מכל הסוגים, ועכשיו יש יותר מודעות לזה.

"באחד החלקים ב'צייד בודד הוא הלב' היא מדמיינת מכשיר רדיו זעיר שאפשר לתחוב באוזן, וחשבתי לעצמי, 'היא מתארת נגן MP3!' כך שחלק גדול מהעולם המודרני שהיא ניבאה באינטואיציה בעצם התממש".

וגה חשפה בפומבי קטעים מהמחזה במשך השנים, אבל הרעיון שב ועלה כשהיא הכירה את במאית התיאטרון קיי מצ'ולט ב-2008. "סוזן הזכירה מחזה על קרסון מק'קאלרס", אומרת מצ'ולט. "לא מזמן קראתי שוב את 'צייד בודד הוא הלב', ואוזני הזדקפו מיד. מהתמונה של קרסון על העטיפה ידעתי גם שהן דומות מאוד".

לפני שנפגשו לדבר על הפרויקט פנתה מצ'ולט, שביימה בין השאר מחזות של דרק וולקוט וואצלב האוול, אל עיזבון מק'קאלרס וקיבלה רשות להמשיך בפרויקט. כשווגה קראה שוב את המחזה, היא אומרת, לא היתה מרוצה ממנו; היא הרגישה שהיא מתארת את מק'קאלרס כ"חמודה ואקסצנטרית", וכעת היא מרגישה אהדה רבה יותר אל כאבה והאנושיות שבה.

"החלטנו לקרוע את המחזה ולהתחיל שוב מהתחלה, אבל לשמור על השירים", אומרת וגה. "גזרנו את המחזה ושרפנו אותו שוב ושוב".

השירים שפירסמו את וגה - כמו להיטיה משנות ה-80 "לוקה" ו"Tom's Diner" - הם בעיקר סיפורים חדים כתער המבוססים על דמויות. אשר למחזה על מק'קאלרס, מימיו הראשונים באוניברסיטה היא היתה נחושה בדעתה שמלות השירים יילקחו במידת האפשר במדויק מתוך כתביה של הסופרת.

וגה נהגה לקיים מעין הופעות-סדנאות בשם "קרסון מק'קאלרס מדברת על אהבה" בפריפריה. "בתחילה התייחסתי למחזה הזה כאל ערב של אוסף קטעים", היא מסבירה, "מערכונים וסיפורים ושירים, ואם הצלחתי להצחיק את הקהל, נפלא. אבל אז חשבתי לעצמי, אולי אני צריכה לבנות מזה סיפור אמיתי". כדגם שימשה לה הצגת יחיד המבוססת על חייה של אמילי דיקינסון, "The Belle of Amherst", שכתב ויליאם לוס.

וגה זכתה באישור של ממש בפברואר, כשהציגה את המחזה בערב קריאה בכנס על קרסון מק'קאלרס בקולומבוס שבג'ורג'יה, עיר הולדתה של הסופרת. "היו שם כל מיני חסידים פנאטיים רציניים שלה, ואני הייתי מבועתת, אבל הקהל קם על רגליו והריע", היא אומרת. "חשבתי לעצמי, 'אם הצלחנו לכבוש את הקהל הזה, אף אחד בניו יורק לא יכול להגיד לי מלה'".

לדבריה, קידמה בברכה את המעבר למדיום חדש. מאז שחברת התקליטים האחרונה שעבדה עמה הפסיקה את ההתקשרות ביניהן, היא מוציאה בעצמה סדרה של הקלטות מחודשות של שיריה, מאורגנים מחדש על פי נושא (האלבום השלישי בסדרה, "States of Beings", אמור לצאת ביולי).

היא צוחקת ומספרת על אב שהראה אותה לבתו ואמר, "היא משנות ה-80". מ-1987 אני בסוג של הפחתת לחץ. היה לי רגע של גדולה. ואז, כשהעשורים חלפו, הייתי צריכה להסתגל מחדש. וזה בסדר".

לדבריה, אם ההצגה תצליח, יש עוד כמה יצירות לתיאטרון המבוססות על "האידיאולוגיה של נשים" (היא מזכירה את ג'יין ג'ייקובס ואת רייצ'ל קרסון כדוגמאות) שהיא מקווה להתעמק בהן. "זה נהדר להרגיש ברגע הספציפי הזה שאני מתחילה משהו", היא אומרת. "זה סוג של נס, בגיל 52, להתחיל מחדש, בתחום אחר לגמרי".



סוזן וגה בהצגה. רגע של גדולה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו