בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"חליל הקסם" באופרה הישראלית בגרסת עלילה מיוחדת

אריה מרכזית באופרה, בפי הנסיכה פאמינה, מובילה לפענוח אחת היצירות הקאמריות הנשגבות שמוצרט חיבר מעודו

תגובות

ב-1791, שנת מותו, חיבר מוצרט את האופרה "חליל הקסם" - אגדה עם סוף טוב שעלילתה רומזת למסדר "הבונים החופשיים". ארבע שנים לפני כן חיבר מוצרט בין השאר שתי יצירות אינסטרומנטליות קודרות, גם הן ממרומי הישגיו. מתברר שאריה אחת ב"חליל" מאפשרת להבין בבירור את המסר של יצירות אלה, שלכאורה הן מוסיקה טהורה מופשטת, נטולת פירוש מילולי. המפורסמת משתיהן היא חמישיית המיתרים בסול-מינור (רביעייה עם ויולה נוספת) ק' 516, הנמנית עם היצירות הנשגבות שמוצרט חיבר מעודו; היצירה השנייה היא הרונדו לפסנתר ק' 511 בלה-מינור (תכונה מיוחדת נלווית לרונדו זה היא קלות טכנית: גם פסנתרנים חובבים בעלי ידיים מגושמות יכולים לנגנו).

בכינוס על מוסיקה וזיקתה לספרות ולשירה שהיה באוניברסיטת תל אביב לפני שבועיים, לכבוד החוקר הרב-תחומי הרי גולומב, דובר בין השאר בשתי היצירות האלה. המוסיקולוג בני פרל הציע מפתח לפירושן ודבריו, שתמציתם מובאת פה, שופכים אור על המסר המילולי ש"זועק" משתי היצירות - ד"ר פרל מכנה אותן "אופרות אינסטרומנטליות". המוסיקה של מוצרט, אומר פרל בין השאר, "מדברת אלינו יותר ממוסיקה של כל מלחין לפניו, גם אם אין לה טקסט; או, לחלופין, מעוררת אותנו להתבטא עליה במלים".

קרא את מנדלסון

חוקרי מוסיקה מקצועיים אינם ששים להציב פרשנות מילולית למוסיקה טהורה, לא כל שכן פרשנות המבוססת על הביוגרפיה של המלחין, ולא כל שכן כשמדובר במוצרט. הפעם, מצהיר פרל, יש טעם בקישור הביוגרפי: התקופה בחיי מוצרט שיש בה כדי לתרום להסבר היצירות היא השנה שבין מאי 1786 (בווינה) ובין אוקטובר 1787 (בפראג), או - בין "נישואי פיגארו", ל"דון ג'ובאני", ובתוכה החורף והאביב (ינואר עד מאי) של 1787.

בתקופה זו נחתו על מוצרט משברים קשים: ראשון בהם היה מותו של ידיד בן גילו, הרוזן אוגוסט הצפלד, כנר מצטיין שהשתתף בביצוע יצירות קאמריות של מוצרט. הצפלד מת משחפת, בן 31; אחר כך עזבו את וינה שלושה ידידים אנגלים של מוצרט, לרבות הזמרת ננסי סטורצ'ה (שהופיעה כסוזאנה בבכורה של "פיגארו") - המלחין לא פגש אותם עוד לעולם. בהמשך נאלצה משפחת מוצרט לעבור לדירה צפופה יותר בווינה, כנראה בשל בעיות כספיות, ובחודש מאי מת האב, ליאופולד, אישיות מרכזית ומעצבת בחייו של וולפגנג.

המסמך החשוב מ-1787 הוא מכתב מתפלסף ששלח מוצרט בן ה-31 עוד באפריל לאביו החולה בזלצבורג. "המוות", כתב וולפגנג אמדאוס ללאופולד, "הוא המטרה הסופית של חיינו. זה שנים אחדות הגעתי להיכרות קרובה עם ידידו זה, האמיתי והטוב ביותר, של האדם, ודמותו שוב אינה מהלכת עלי אימים אלא הרבה נחמה ושלווה. לעולם איני שוכב לישון מבלי לחשוב שאולי למחרת לא אהיה עוד - והרי איש מכל המכירים אותי לא יטען שביחסי עם אנשים אני נרגן או עצוב. על האושר הזה אני מודה כל הימים לבוראי, ואני מאחל דוגמתו לכל אדם, מקרב לב".

זו אחת ההתבטאויות הלא-רבות של מוצרט במכתביו, מעיר פרל, שעניינן השקפת עולם ווידוי אישי. הדברים אינם נשמעים כהתפרצות ספונטנית, בתגובה על מחלתו הקשה של האב, אלא כתובים כביטוי למחשבות שכבר התנסחו מזמן. חוקרים מצאו דמיון רב בין הניסוחים של מוצרט במכתב ובין קטע מתוך הדיאלוג "פאידון, או על הישארות הנפש" מאת משה מנדלסון, ספר שנמצא בספרייתו של מוצרט לאחר מותו (מנדלסון כתב עיבוד ברוח זמנו לדיאלוג "פאידון" מאת אפלטון, המתאר את שעותיו האחרונות של סוקרטס לפני ששתה מן הרעל).

ד"ר פרל מסכם וקובע כי סביר שמוצרט עסק בתקופה זו של חייו במחשבות על המוות, ובעיני רוחו ראה תדיר את דמותו של המוות, קודרת וגם מנחמת.

"במוות לי מנוחה"

ואכן, בתקופה זו ממש נכתבו שתי היצירות שהוזכרו קודם ובשתיהן משתקף הלך הרוח הזה: הרונדו המלנכולי לפסנתר, המנומר כרומטיקה כמעט בסגנון שופן, והחמישייה בסול-מינור (חובה להזכיר עם זאת, למען הדיוק, כי באותה תקופה חוברו גם יצירות שאינן קודרות). גם לרונדו וגם לחמישייה אפשר למצוא מקבילה מתקופה אחרת ביצירתו של מוצרט, ממשיך פרל. למרבה המזל הפרשני, "המקבילה היא יצירה ווקאלית, עם טקסט, שמבהיר במלים מפורשות את הלך הרוח שמתוכו נוצרו היצירות האינסטרומנטליות".

הרונדו כתוב בלה-מינור, ובכך דומה לפרק הכתוב גם כן במקצב של סיציליאנו, והוא ה"אינקרנטוס" מתוך מיסה שמוצרט חיבר ב-1777 וכינויה מיסת ה"קרדו". המוטיב הפותח דומה מאוד: נפילה במרווח קווינטה (כמו ירידה מהתו סול אל התו דו בסולם דו מג'ור או דו מינור). הפירוש הברור והחד הוא אחד: מוות (במקרה זה - של ישו). אלא שמיסת הקרדו אינה יצירה ידועה במיוחד.

המקבילה האחרת ברורה יותר, באשר היא נשענת על אחד הקטעים המוצרטיים הכי מפורסמים, האריה "Ach, ich fuhl's" ("הה, חשה אני") של פאמינה מתוך האופרה "חליל הקסם". אריה זו, אומר פרל, מספקת פירוש למבוא האטי המוביל אל פרק הסיום של החמישייה בסול-מינור. מדובר באריה של ייאוש - פאמינה שרה אותה לאחר שהיא פונה אל אהובה, טאמינו, אך הוא מתעלם ממנה (בגלל מבחן התנזרות מכל דיבור שעליו לעמוד בו). פאמינה חושבת (בטעות) שלבו של אהובה סר מעליה ושואלת את נפשה למות: "חשה אני: לעד נמוגה/ כל חדות-האהבה/ שעות האשר והנגה/ לא ישובו! אין תקוה!" (תרגום אקוויריתמי: הרי גולומב).

כדי לבטא את הלך רוחה של פאמינה בחר מוצרט באותו סולם שבו כתב את החמישייה, סול-מינור, ובקו מלודי דומה. בסיום האריה שרה פאמינה "רק במות לי מנוחה!" - משפט שמחזיר את הקורא והשומע היישר אל מכתבו של מוצרט אל אביו, מאפריל 1887.

אל הבתולה המתלמדת

ושוב: גם בפרק מתוך המיסה שהוזכר הקודם, גם בפרק מתוך החמישייה, גם ברונדו לפסנתר, גם באריה של פאמינה יש ירידה במרווח קווינטה, תנועה שבמונחי הרמוניה היא מהלך מובהק ומקובל של סיום וטבעי לפרש אותו כ"זה הסוף", בניסוחו של ד"ר פרל: "הביטוי המהימן ביותר לרעיון המוות באמצעים מוסיקליים".

פרל מסכם ואומר כי רעיונות מלודיים רבים אצל מוצרט הם בעלי מטען רגשי מובהק ומוגדר והם מבקשים לעצמם טקסט, או שיש להם מעין טקסט סמוי, המבקש להיחשף. בדוגמאות שהובאו הפעם נחשף הטקסט הסמוי הפוטנציאלי במקרה, מפני שאותה מנגינה שימשה את מוצרט גם ביצירה ווקאלית - שיש לה טקסט. עזר גם ההקשר הביוגרפי - התקופה המיוחדת, רבת האסונות, שבה נכתבו היצירות והביטוי המילולי החד-פעמי שנתן מוצרט להלך נפשו באותה תקופה במכתב האחרון אל אביו.

בהרצאה אחרת באותו כינוס אינטרדיסציפלינרי באוניברסיטת תל אביב דיבר החוקר הרי גולומב. הנושא שלו: תרגומי אופרות לעברית. פרופ' גולומב הוא מוסיקולוג וחוקר ספרות, ואילו תרגומי האופרות של מוצרט הן תחביב רציני אצלו זה שנים. הפעם קשר למעשי התרגום שעשה עיונים תאורטיים ובראשם השאלה למי בכלל דרושים התרגומים המפורטים האלה? הרי כאשר מדובר בתרגומים אקוויריתמיים, שמאפשרים לשיר את כל האופרה בשפה האחרת בלי לפגוע בהטעמת ההברות הנהוגה בשפה האחרת, הכנתם היא מלאכה ממושכת, קשה ומייגעת מאוד.

תמצית תשובתו של גולומב: התרגומים המלאים דרושים באמת רק למיעוט מובחר של מאזינים, אלה המתעניינים לעומק באמנות האופרה. כאשר באופרות של מוצרט עסקינן, קריאת התרגום (עם הנחיה צמודה המפנה את תשומת הלב למקומות קריטיים) מאפשרת להעריך כערכם את מעשי המרכבה הגאוניים של חיבור המוסיקה והמלים, לרבות בדיחות פרטיות של המלחין.

דוגמה מובהקת היא אריית הקטלוג הפופולרית ("הסתכלי נא, הרשימה לפניך") מתוך האופרה "דון ג'ובאני": המשרת לפורלו שר ומונה את כיבושיו של אדונו, בספרד, באיטליה, בגרמניה, בצרפת, בטורקיה. האריה כולה מתנהלת בסולם מג'ור, המסר הגלוי המפורש הוא שכל הנשים שוות - אצילות ועממיות, שחרחרות או בלונדיניות, צעירות ובוגרות, אפילו זקנות, כולן אובייקטים מיניים בשביל ה"דון".

כולן? כמעט. ברגע מסוים באריה נוקט מוצרט סטייה מוסיקלית משמעותית (יש מקרים דומים באופרה זו ובאופרות אחרות שלו) ועובר לסולם מינור. הסטייה מבטאת שינוי ומבשרת שתיכף ומיד נשמע סוד אפלולי, עדין-גס. הסוד, במקרה זה: כל הנשים שוות בעיני הדון, אך יש שוות יותר. ה"בתולות" מושרות בסולם שונה. הנה זה בלשון התרגום של גולומב, לליברית של לורנצו דה-פונטה: "בת-הכפר המגשמת, בת-העיר המתחכמת/ גם גברת מפרכסת, גם רוזנת מיחסת/ אל כלן לבו יגיל בכל מצב, צורה וגיל/ טוב בחרף עם שמנמונת ובקיץ עם רזונת/ אם גדולה היא - הוא קורא לה/ 'מלכותית שאין דומה לה'... גם זקנה אצלו חולפת/ לרשימה שלו תוספת/ ותשוקה לו מיחדת לבתולה המתלמדת".



מתוך ההפקה של האופרה הישראלית ל''דון ג'ובאני'' מ-2005


''חליל הקסם'' באופרה הישראלית. הילה באג'יו בתפקיד פאמינה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו