בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הטרנד החדש של הפמיניסטיות: "צעדת זנזונות"

שוטר מטורנטו שאמר לסטודנטיות של יתלבשו "כמו זנזונות" כדי לא להיאנס הצית גל מחאה; ולמה טרנסג'נדרים מגלמים תקווה לכל בני האדם?

תגובות

תשומת לב לא מעטה עורר, למרבה השמחה, כנס האינטרסקס שהיה לפני שבוע וחצי באוניברסיטת חיפה. בכנס, שעסק בבני אדם שנולדים עם איברי מין שאינם זכריים או נקביים מובהקים (למשל בעלי רחם ופין, ועוד אינספור וריאציות), התקיים עימות מרתק בין רופאים לבין פעילים למען זכויות האינטרסקס.

הרופאים ייצגו את הגישה המסורתית, שלפיה כשנולד תינוק אינטרסקס יש לנתח אותו כדי להתאים את גופו לאחד המינים - זכר או נקבה. זאת, על פיהם, כדי שלא יסבול מבחינה חברתית ופסיכולוגית. לעומתם טוענים הפעילים, כי לאיש, לא לרופא וגם לא להורים, אין זכות לקבוע לאדם מה יהיה מינו ויש לחכות עד שיגדל ויוכל להחליט בעצמו מהי זהותו.

בכנס התנהלו ויכוחים לוהטים בין הצדדים, כשבאופן נדיר ומרענן נאלצו רופאים - המשוכנעים שהאמת, הידע והיכולת לקבוע הם בידיהם - להתמודד עם פעילים בעלי מודעות פוליטית וידע משלהם, חשוב מאין כמותו.

היחס המערבי-רפואי לסוגיה הוא חדש למדי, מטבע הדברים. חברות מסורתיות התמודדו עמה במגוון דרכים, כפי שכותב אור שי, אחד ממארגני הכנס, באתר "ראומה": בחלקן אינטרסקס חיו במעמד נחות, באחרות הם דווקא נתפשו כקדושים וכמביאי מזל. היו חברות שבהן תינוק אינטרסקס הוצא להורג מיד עם לידתו, אחרות קיבלו אותו כמו שהוא.

נוסף על קידום זכויותיהם של האינטרסקס, החשוב מאין כמותו, הן והם - וכמותם טרנסג'נדרים וטרנסג'דריות - מגלמות בעיני תקוה לשינוי אמיתי, עמוק ונפלא, ביחס שלנו אל בני אדם ואל המגדר שלהם. וזה כולל בהחלט גם נשים וגברים הטרוסקסואלים.

האינטרסקס מגלמים בגופן עצמו את האפשרות שהבינאריות שאנו כה מורגלים בה - שלפיה יש רק או אשה או גבר - אינה מחויבת המציאות. נכון, מדובר בתופעה לא שכיחה מבחינה ביולוגית (ההערכות רחבות מאוד, בין 0.2% ל-2% מהאוכלוסייה, תלוי בהגדרה), אבל היא קיימת, ואפשרית, ולולא יחס החברה, אין סיבה לא לחיות אתה בשלום. הטרנסג'נדריות - אנשים שהמגדר שלהם שונה מהמין שנולדו לו, כלומר הם למשל גבר בגוף אשה או להיפך - מגלמים את הזכות של אדם לגבש את הזהות המגדרית שלו-שלה (מה שבטוח, שבינתיים מי שמקשה על טשטוש מגדרי היא השפה העברית).

ואיך כל זה קשור גם לבני אדם שזהותם והעדפותיהם המגדריות תואמות את מה שנהוג - אשה החשה כאשה ואוהבת גברים, או גבר החש כגבר ואוהב נשים?

זה קשור כי הטרנסים, וכל מי שמגדירים עצמם קווירים, מציגים את קשת האפשרויות של קיום, החורגת מהשתיים המוכרות ויכולה להבהיר שלהיות אשה, למשל, אפשר בכל מיני דרכים; לדוגמה, אם לפשט זאת: קטנה או גדולה, במנולו בלניק או בבירקנשטוק, לחיות לבד או בזוגיות או בדרך אחרת, ללדת ילדים או לא, לאהוב אשה או גבר או טרנסג'נדר. וכך גם בקשר להוויה הגברית.

לא שכל זה כבר מעבר לדלת, ובמהרה בימינו החברה תקבל טרנסיות בזרועות פתוחות, בטבעיות וללא דעות קדומות. קשה לשגות באשליות כאלה. התגובה החברתית הנוכחית לטרנסים דומה ואף גרועה מהיחס המחריד והאלים שספגו עד לפני כמה עשרות שנים הומואים ולסביות (ובמקומות מסוימים הוא מנת חלקןם עד היום). אבל כמו שהמצב השתפר בגזרה הזאת, לפחות בחלקים מן המערב, אפשר לקוות ולפעול שכך יקרה גם כאן.

זנזונת? סתם מלוכלכת

הפגנה פמיניסטית. לא מעטים יציירו בדמיונם, לשמע צמד המלים האלה, קבוצה של נשים חמורות סבר ונטולות איפור בבגדים רחבים ונוחים. הם יטעו: הטרנד עכשיו, מתברר, הוא SlutWalk"" ("צעדת זנזונות") - בטורונטו, בבוסטון, בלונדון ובערים מערביות אחרות מתקיימות לאחרונה הפגנות של נשים, חלקן בחזיות, מכנסונים ושאר פריטי לבוש מינימליים וסקסיים, המוחות על אלימות מינית ועל הנטייה הרווחת, המוכרת והשערורייתית להפליא, להאשים בה דווקא את הקורבנות.

מה שהצית את ההפגנות האלה היה הערה של שוטר, שאמר בינואר השנה לסטודנטיות בטורונטו ש"כדי שלא יאנסו אותן, נשים צריכות לא להתלבש כמו זנזונות". כחודשיים לאחר מכן התקיימה ההפגנה הראשונה מסוג זה בעיר הקנדית, ולאחריה התפשטה המחאה ברחבי צפון אמריקה, בריטניה ואוסטרליה.

כמו הקוויריות שאימצו את מלת הגנאי ובהתרסה הפכו אותה לשלהןם - כך גם נשים (וגברים) ברחבי העולם המערבי החליטו להביע את המחאה שלהן דרך שימוש באותה מלה מקוממת עצמה שמופנית נגדן.

הוויכוח ניצת והתפשט במהירות ממש כמו ההפגנות: אל מול מתנגדות ומתנגדים לשימוש הזה, הטוענות שהוא פוגעני לנשים ולא יקדם אותן, יש הסבורות כי הצעד הזה עשוי לסמן גל פמיניסטי חדש.

לצעדות האלה של הפמיניסטיות האנגלו-סקסיות קדמו, אגב, הפגנות של אקטיביסטיות אוקראיניות מתנועת Femen, שמפגינות נגד סקסיזם בחזה חשוף (ועליהן כבר כתבתי כאן בספטמבר). בראיון באי-מייל הן הסבירו, כי מטרתן להשמיע קול ברור נגד מדיניות הממשלה בארצן. "אנחנו משתמשות בגופנו כבנשק", כתבו, "אנחנו נלחמות באמצעות הגוף שלנו".

זווית מעניינת במיוחד תרמה לוויכוח הלוהט העכשווי אחת מאמהות גל קודם של הפמיניזם, זה של שנות ה-60 וה-70 - ג'רמיין גריר. בעקבות דבריהן של מארגנות ההפגנות - שלפיהם "באופן היסטורי למלה slut היה הקשר שלילי, של הפקרות מינית; נמאס לנו להישפט על פי המיניות שלנו" - כותבת גריר במאמר ב"טלגרף" הבריטי כי למעשה, מקורו ההיסטורי של הכינוי slut אינו מתייחס להפקרות מינית, אלא ללכלוך. זה היה כינויה של משרתת המטבח, זו שהיתה מלוכלכת ומרושלת מכדי לעלות "למעלה", לשרת את האדונים והגבירות; שעבדה 16 שעות ביממה ואז חזרה לחדרון שבו ישנה, שם לא היתה לה אפשרות להתרחץ. הפינה שהיא לא ניקתה כונתה "slut corner"; כדור האבק שהשאירה מתחת לרהיטים היה "slut ball". המשמעות המאוחרת יותר של הפקרות מינית, מסבירה גריר, נבעה מכך שאנשים חשבו על מין כעל לכלוך.

גריר ממשיכה ומפרטת כיצד עקרת הבית, בתקופות מאוחרות יותר, נמדדה גם היא בניקיון ביתה. ולטענתה, נשות המאה ה-21 מוטרדות מעניין הניקיון אף יותר מאשר בנות דורות קודמים: הבית תמיד יכול להיות נקי יותר; אין כזה דבר להתרחץ יותר מדי. וגם במיטה ואפילו בפנטסיות, גם כיום, לגבר יש יותר לגיטימציה להיות פרוע יותר - "מלוכלך" יותר, כפי שזה נקרא לא פעם - מאשר לאשה.

ופוסקת ג'רמיין גריר: "אם נשים רוצות להשתחרר באמת, עליהן לעמוד על זכותן להיות מלוכלכות. כשהן מכריזות על עצמן כעל slut, הן מנפנפות מעליהן את חומרי הניקוי - ובוחרות בהנאה".

כדאי להבהיר, שכמובן, נשים וגברים שונים מקנים חשיבות שונה לסדר וניקיון, כל אחתד לפי הנטייה האישית. ההבדל הוא שלגברים יש האופציה להיות מסודרים או לא, לנשים - הרבה פחות.

וזה אולי המקום לצטט את האימרה החביבה עלי: "בית מסודר הוא סימן לחיים מבוזבזים". כמה וכמה מחברותי מסכימות לכך, אבל יש אחת, אהובה מאוד, שמשיבה לי ב"בית מבולגן הוא סימן לדיר חזירים". אוינק.

מצאו את ההבדלים

אחת התמונות המפורסמות של הזמן האחרון, ובה נראים ראשי הממשל האמריקאי צופים במבצע החיסול של אוסמה בן לאדן, זכתה לטיפול מיוחד בעיתון החרדי-הברוקלינאי "די צייטונג" הרואה אור ביידיש: היא הופיעה שם רק לאחר שהוצאו ממנה דמויותיהן של הילרי קלינטון, מזכירת המדינה, ואודרי תומסון, מנהלת המטה ללוחמה בטרור.

הפרסום הזה עורר כצפוי מהומה גדולה, העיתון אף נאלץ להתנצל, ולפני כמה ימים סיפק אתר ברוקלינאי גם הוא, "פרי ויליאמסבורג", הכולל בדרך כלל מדריך לאירועי התרבות ברובע הניו-יורקי, עוד גרסה של התמונה, הפעם ערוכה בצורה אחרת.



הפגנה פמיניסטית בבוסטון לפני כשבוע. מחאה נגד אלימות מינית והאשמת הקורבנות


הגרסה של ''די צייטונג'' לתצלום בבית הלבן,



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו