בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האשה האמיתית מאחורי המיתוס של לאה גולדברג

היוצרת שנחשבה פשוטה מדי, נשית מדי - זוכה כיום לפופולריות עצומה ולמעמד מרכזי בתרבות הישראלית. סרט התעודה החדש שיצר יאיר קדר, "לאה גולדברג בחמישה בתים", מנסה לחשוף את הדמות האנושית שמאחורי המיתוס הגדול

2תגובות

כשהיתה בת שמונה, התפרצה אצל אביה של לאה גולדברג מחלת נפש ואמה יצאה לעבוד. היא החלה ללמוד בבית הספר למסחר בעיר קובנה והתגלתה כתלמידה מבריקה. בתוך חצי שנה בלבד למדה עברית.

"היום אני מאטחלה ליאכתוב יומן. אני זוכרת שלפני שנתים גם כן חפצתי לחתוב, אבל אף פעם אחת לא היה פנאי... בשובי הביתה הבטתי על השמים וראיתי אננים כטנים כמלכי אור, ששטו על פני הרכיה. אין מה לכתוב על היום. דאי!"

צילום דף היומן שבו נכתבו המשפטים הללו, בעט ציפורן, בכתב יד ילדותי ובטעויות כתיב חינניות, מעניק הצצה מחויכת לתחילת דרכה של אחת היוצרות הבולטות והפורות ביותר שהצמיחה השפה העברית המתחדשת.

"לכתוב לא עברית - אחת היא בשבילי. כאילו לא לכתוב לגמרי. ובכל זאת, אני רוצה להיות סופרת. בכל זאת, בזה אני תולה את עתידי ואת כל חיי. זוהי מטרתי היחידה", כתבה הנערה לאה גולדברג שבע שנים לאחר אותו דף יומן ראשון.

באמצעות מבחר ציטוטים מיומנים, מכתבים ושירים שהותירה אחריה, שלל תמונות סטילס שחלקן לא פורסמו מעולם וראיונות עם אנשי ספרות ועם אנשים שהכירו אותה, מנסה סרט התעודה "לאה גולדברג בחמישה בתים" - שיוקרן בבכורה מחר בסינמטק תל אביב, במסגרת פסטיבל דוקאביב - לספר את סיפורה של הסופרת והמשוררת, שבעוד כשבועיים, ב-29 בחודש, ימלאו מאה שנה להולדתה.

בסרט זה ניסה הבמאי יאיר קדר לעשות את הבלתי אפשרי לכאורה - לדחוס לתוך 50 דקות לא רק את סיפור חייה של גולדברג, אלא גם טעימות מיצירתה. בהתחשב בעובדה שמדובר ביוצרת שכתבה כמאה ספרים, המשימה הזאת אינה פשוטה.

"לאה גולדברג כתבה שירה, כתבה מאמרים, כתבה מאמרים פובליציסטיים, כתבה סיפורת, סיפורת לילדים, שירי ילדים, מחזות, תירגמה, ערכה, לימדה, כתבה ספרי מחקר. היא היתה מעצמה ספרותית, לא פחות מזה", אומר בסרט חוקר הספרות אריאל הירשפלד. כשמביאים בחשבון שבנוסף לכך, גולדברג היא אחת היוצרות האהובות והפופולריות שפעלו כאן במאה שעברה, ושרבים משיריה מוכרים לכל מי שגדלו בישראל בעשורים באחרונים - יצירה של סרט כזה כבר נראית משימה לא רק קשה, אלא גם מלחיצה למדי.

"כן, זה היה מלחיץ", מודה קדר. "ומה שעוד הלחיץ אותי היה האחריות. הרי פעם ב-50 שנה עושים סרט כזה. אני עכשיו מקבל ייפוי כוח של התרבות הישראלית לעשות סרט על לאה גולדברג, כך חשתי. יש קורפוס כזה גדול של היצירות שלה, והיא גם כל כך יושבת בתוך הנשמות והזיכרונות של הישראלים, שזה מקשה עוד יותר. הרגשתי שאני צריך לעשות משהו שלא יתנגד לזה, שלמי שיצפו בסרט לא תהיה תחושה של החמצה. לאה גולדברג היא הר גבוה של ציפיות. אבל אמרתי לעצמי, או-קיי, אני מכיר בכל הדברים האלה אבל מניח אותם בצד, כי צריך לעשות את הסרט הזה".

קדר, בן 41, עיתונאי ובמאי דוקומנטרי ("הזמן הוורוד", "אמא אבא, יש לי משהו לספר לכם"), הוא בוגר לימודי תואר ראשון ושני לספרות באוניברסיטת תל אביב. לפני כשמונה שנים הוא ניסה לקדם פרויקט ושמו "העברים", שאמור היה להיות סדרה של סרטים ביוגרפיים על סופרים ומשוררים ישראלים מתים, אך נכשל. "עכשיו פרויקט הרפאים הזה הולך ומתממש, גם אם לא כסדרה רציפה", הוא אומר. לאחר הסרט על גולדברג, החל לעבוד על סרט שיעסוק ביונה וולך, ומיד לאחריו הוא כבר מתכנן סרט נוסף: "הסרט השלישי בסדרה יהיה באזור של תחילת המאה ה-20, באזור של ברנר, עגנון, ביאליק, על שלושתם יחד או בנפרד", הוא אומר.

סיגריה קבועה ביד

בהתאם לשמו, הסרט "לאה גולדברג בחמישה בתים" - שנוצר בתמיכת הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, הרשות השנייה ושירות הסרטים - מחולק לחמישה פרקים. הראשון שבהם מוקדש לילדותה של גולדברג. לידתה בעיר קובנה, הנדודים עם הוריה ברוסיה בזמן מלחמת העולם, החיילים שהתעללו באביה, לימודי העברית של הילדה הסקרנית, הנסיבות שאילצו אותה לצאת ולהתפרנס בגיל צעיר, הדוקטורט שהחלה לכתוב בגיל 18, צעדיה

הראשונים בתחום השירה ושמחת החיים שהציפה אותה באותם ימים.

הפרק השני מספר על שנותיה הראשונות של גולדברג בארץ ישראל: השתלבותה בסצינה הספרותית התל-אביבית, בתי הקפה שבהם היתה יושבת לבדה, או עם עמיתיה, אשה כמעט יחידה בחבורה של גברים. הוא גם מזכיר את שלל העיסוקים שבהם שלחה ידה לצד האמנות, לצורך פרנסה: בהם תרגום, כתיבה לעיתונים, כתיבת פרסומות ומערכונים והרצאות על ספרות.

ואילו הפרק השלישי, מכמיר הלב, מוקדש לחיי האהבה הכושלים של הסופרת. הוא דן בקשר החידתי בינה לבין המשורר אברהם בן יצחק שהיה מבוגר ממנה ב-28 שנה, במשיכתה לאהבה בלתי אפשרית, בדימוי העצמי הפגוע שלה ובהשפעתם של כל אלה על יצירתה.

החלטתה של גולדברג לעבור לגור וללמד בירושלים עומדת במרכזו של הפרק הרביעי, לצד הרושם הרב שהותירה על תלמידיה ויחסיה עם אמה שהתגוררה אתה. ואילו הפרק החותם את הסרט עוסק בדעיכתה: בביקורות שהמעיטו בערך יצירתה ופגעו בה, בהתאהבות נוספת שלה בחוקר איטלקי, שהסתיימה אף היא בשברון לב, ובשקיעתה לתוך בליל של כאב, דיכאון וסחרור נפשי. "וזה השיגעון הלובש ממדים של שיגעון ממש. חוסר אונים. אני חיה בהזיה. בתוכי צומחות אגדות שאי לספר אותן לאיש. ותפילה וברכה על מה שלא היה. והחיים מקללים אותי. אני בתוך סוגר של עולם מדומה" - טקסט זה שכתבה נשמע בסרט על רקע ציוריה המתחלפים במהירות על המסך. ולבסוף, הסרטן שתקף אותה, הטיפולים הקשים, הגסיסה ומותה, בת 59.

מדוע בחר קדר דווקא בגולדברג לפתוח את סדרת הסרטים שהוא מתכנן על גדולי הספרות העברית? לדבריו, זה קרה לא רק מפני שהשנה מציינים מאה להולדתה. "ככל שחולפות השנים, לאה גולדברג בולטת מעל כולם", הוא אומר. "היא מאוד פופולרית, היא אהובה, יש תשוקה אליה. כל ספר שלה שיוצא הוא רב מכר. היא זוכה לאהבה ציבורית ותרבותית כפי שמעולם לא היתה לה בחייה וכפי שאין לרבים אחרים. זה בא לידי ביטוי, למשל, בקנייה הבלתי מחושבת של כל דבר שלה שיוצא עכשיו, בביקוש הגדול ללימודים עליה, בהופעות לפי חומרים שלה, ביצועים של שירים, הצגות ילדים. היא מותג חזק מאוד, היא עכשיו בשיא הפופולריות שלה בכל הזמנים".

ממה נובעת הפופולריות הזאת? קדר טוען שאין לו הסבר טוב מספיק לכך, אך מציין בכל זאת כמה גורמים. "סיבה אחת קשורה בדמותה, שהיא דמות עם סיפור הצלחה פמיניסטי, מימוש עצמי, אשת קריירה. וזה, אגב, בניגוד לאיך שהיא תפשה את עצמה.

"בנוסף לכך, הכתיבה שלה היא כתיבה לא-לאומית, דבר שתרם לשקיעתם של יוצרים אחרים מתקופתה, והביוגרפיה שלה היא סיפור של אשה שבוחרת באמנות על פני מימושים אחרים. יש בה משהו סיזיפי. היא דמות טרגית, וזה בא לידי ביטוי גם ביצירה שלה. היא דמות שוליים שקשה שלא לאהוב אותה: היא לא זכתה להערכה מספקת ונחשבה נשית מדי, פשוטה מדי.

"ויש עוד מרכיב שקשור באירופיות שלה, בהיותה מעין שגרירת אירופה בישראל. יש לה מפעל תרגום, יש לה הכשרה של מלומדת אירופית עוד מלפני המלחמה, יש לה איכות תרבותית שאי אפשר לעמוד בפניה. לא רבים היוצרים שעושים דוקטורט בגיל צעיר להפליא על התרגום השומרוני של התנ"ך. ויש עוד משהו שקשור לעברית שלה, שהיתה חילונית".

ואולם, כשחושבים על הפופולריות של גולדברג, בראש וראשונה עולים על הדעת כתיבתה לילדים ("איה פלוטו", "דירה להשכיר", "המפוזר מכפר אז"ר", "כובע קסמים" ועוד) ושיריה, שכה רבים מהם הולחנו (מדגם זעיר: "האומנם", "זה מכבר", "ימים לבנים", "נפרדנו כך", "סליחות").

"היא כתבה את ?דירה להשכיר' ב-1959, כלומר זה טקסט שהוא בן 52 ועדיין זוכה במקום הראשון של כל המשאלים של ספרי הילדים הטובים ביותר. איך זה שהוא מצליח להיות כל כך חי?" תוהה קדר.

והוא מוסיף: "בשיריה הפגינה גולדברג יכולת שלא היתה לה בחייה האישיים ולא ביומנים: היכולת למפות את חיי הרגש. אני חושב שהיא המשוררת המולחנת ביותר בארץ. עוד פלא בעיני הוא העובדה שדברים שהיא כתבה בגיל 30 בעיתונים לצורך פרנסה צדדית, וקיבלה תמורתם כמה פרוטות, מצליחים להיות היום הספר הכי פופולרי (הכוונה לספר ?דירה להשכיר', נ"א). איך זה קורה, ואיך זה שבכל קניון שני יש היום הצגות של זה, שגורפות אלפי מעריצים צעירים? אני לא יודע. זה קסם".

אחד האתגרים המרכזיים שקדר נדרש להתמודד עמם הוא העדר סרטים או קטעי וידיאו בכיכובה של גולדברג. בתחקיר המקיף שעשה לא נמצא ולו סרט אחד שהנציח אותה. לכן, לצד ראיונות מצולמים, הוא בחר להשתמש בשלל צילומי סטילס של היוצרת (המוכיחים, למרות האופן שבו תפשה את עצמה, שבצעירותה דווקא היתה נאה ומצודדת. וגם, שלאורך חייה קשה היה לתפוס אותה בלי סיגריה ביד). לצדם הוא השתמש בתערובת של קטעי ארכיון מהתקופות שבהן חיתה, אפקטים ויזואליים וקטעי אנימציה. מפעם לפעם משחקי טיפוגרפיה מגיחים אל המסך ומפיחים חיים באותיות שיריה של גולדברג, בעוד שהפסקול מציע ביצועים מוסיקליים שלהם (מפי קרולינה).

"לילה אחד ראיתי את ?אני לא שם' של טוד היינס על בוב דילן ויצאתי נפעם", אומר קדר. "הבנתי שלא חייבים לספר סיפור באמצעים קונוונציונליים מבחינה קולנועית, מה גם שהגיבורה שלי איננה. הדרך הקונוונציונלית לספר את הסיפור פה היתה באמצעות אנשים שמדברים עליה ותמונות סטילס. אבל החלטתי לשבור את זה, והעובדה שהיא אמנית הקלה עלי. אם היא יוצרת, הרי אפשר להשתמש ביצירתיות כדי לספר את סיפורה. עולמות הדמיון המופלאים והאינסופיים של לאה גולדברג - רציתי לפחות שקצת אבק מזה ייגע בסרט".

חגיגות המאה

יחד עם גדעון טיקוצקי, היועץ האקדמי שסייע לו בעבודה על הסרט, הקים הבמאי יאיר קדר עמותה להנצחת לאה גולדברג ויצירותיה. השניים פנו למנהל עיזבונה, יאיר לנדאו, ויחד פעלו השלושה לארגן סדרה של אירועים לקראת יום הולדתה המאה, שיחול ב-29 בחודש.

במסגרת זאת יוקרן הסרט "לאה גולדברג בחמישה בתים" בחודשיים הקרובים ברחבי הארץ, וכן יעלה מופע מיצירותיה, "את תלכי בשדה", מטעם מרכז הספר והספריות, בין היתר מחרתיים בסינמטק שדרות וב-30 בחודש במדיטק חולון. ב-31 בחודש יתקיים במרכז ענב בתל אביב מופע של מיכל בת אדם ודליה שימקו, "בתוך לבי כלואה ציפור עיוורת". אתר אינטרנט שיוקדש ליצירות לאה גולדברג, ויוקם בשיתוף הספרייה הלאומית ויד הנדיב, עתיד לעלות לרשת עוד החודש ולהתפתח בהדרגה. בסוף החודש עתיד לצאת לחנויות מארז חגיגי בהוצאת הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים, שיכלול את הספר "כאור בשולי הענן" מאת טיקוצקי ואת הסרט "לאה גולדברג בחמישה בתים".

ב-29 בחודש יתקיים בהיכל התרבות בתל אביב המופע המרכזי של חגיגות המאה להולדתה, בהשתתפות התזמורת הפילהרמונית, גידי גוב, יהודית רביץ ושחקני התיאטרון הקאמרי. ב-29-30 בחודש יתקיים כנס אקדמי באוניברסיטאות של תל אביב וירושלים על יצירתה, שבסיומו יוענק פרס לאה גולדברג לשירה.



לאה גולדברג הצעירה בקובנה, לפני עלייתה לארץ ב-1935 - תצלום: באדיבות ארכיון ''גנזים'' ועו''ד יאיר לנדאו


יאיר קדר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו