בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי 40 שנה: מה עשה "התפוז המכני"?

האם אחרי שכל כך הרבה השתמשו בסמלים מ"התפוז המכני", הסרט שביים סטנלי קובריק איבד את יכולתו לזעזע?

תגובות

זה היה אולי הרגע שבו "התפוז המכני" הפסיק להיות מסוכן. בקרדיף, באפריל 2002, במחצית ההופעה הראשונה של סיבוב ההופעות העולמי שלה, לאחר קטע מתוך הסימפוניה התשיעית של בטהובן, קיילי מינוג פיזזה על הבמה - במגבעת שחורה ובבגד גוף לבן. ואז היא פתחה ב"Spinning Around", מוקפת רקדנים לבושים כדרוגים (- droogs "חברים" בשפה המיוחדת של חברי הכנופיה) המנופפים באלות, לגופם מגיני מפשעה אדומים.

מינוג לא היתה הראשונה שהשתמשה בסמלים מתוך "התפוז המכני" ב-40 השנה האחרונות. רשימה כזאת מתוך הופעות חיות כוללת את דייוויד בואי, "לד זפלין", אין ספור להקות פאנק, מדונה, "מגאדת" ו"ספולטורה", וכן "בלר", אשר וליידי גאגא, שבהופעות שלה בשנה שעברה עלתה לבמה בפתיחת המופע לצלילי הקטע הפותח את פסקול הסרט. כל הזדמנות כזאת מקשה יותר לזכור על מה היה הרעש בסיבוב הראשון של הסרט.

"התפוז המכני", סרט המדע בדיוני המסוגנן של סטנלי קובריק, המספר על פשעיו הסדיסטיים של ראש כנופיה (והשיקום הסדיסטי לא פחות שהמדינה עושה לו), היה אפוף תמיד הילה מוגזמת של מסתורין משום שעורר פניקה מוסרית כשיצא ב-1971 ומשום שהבמאי הפסיק את הקרנותיו ב-1974. עד מותו של קובריק ב-1999, הדרך היחידה לצפות בסרט בבריטניה היתה בסרט וידיאו מועתק באופן בלתי חוקי, באיכות גרועה. מחרתיים, לציון 40 שנה לסרט, תוקרן בפסטיבל קאן גרסה משופצת וחדשה שלו, ובקרוב הוא גם ייצא בגרסת בלו-ריי. מסעו של הסרט אל הקונסנזוס המכובד, ואל הזמינות, סוף סוף הושלם.

יותר פסיכולוגי מקטשופ

הגיע הזמן, אומר כוכב הסרט מלקולם מקדואל. "כשעשינו את הסרט לפני 40 שנה, עשינו אותו כקומדיה, גם אם זו קומדיה שחורה מאוד. היה בסרט הרבה הומור, אבל כשהוא יצא לאקרנים הוא היה כל כך מטלטל ומזעזע שאנשים ישבו בו בשקט מוחלט. בסוף הם לא קמו מהכיסאות. אני יודע שיש בו הרבה אלימות וכן הלאה, אבל על המסך רואים דברים פסיכולוגיים יותר מקטשופ. עכשיו הצופים מתייחסים לסרט כמו שהתכוונו שיתייחסו אליו. הם נהנים וצוחקים. הם הדביקו את הפער".

תהליך העבודה על "התפוז המכני", לרבות חוויותיו הקשות של מקדואל מהעבודה עם קובריק, היה לאגדה. במחצית השנייה של הסרט, אלכס, הדמות שמקדואל מגלם, נענש בכל צורה של התעללות שהוא ביצע במחצית הראשונה. זה קטע גדוש מכות, חבלות, טביעות כמעט עד מוות ועינויים קשים.

מאחר שקובריק לא ממש ידע מה הוא מחפש, היה צורך לבצע כל סצינה שוב ושוב, טכניקה שעוררה עליו את זעמם של רבים מהשחקנים. "עברתי התעללות גופנית", צוחק מקדואל. "אבל הבנתי. חשבתי לעצמי: ?זה אחד התפקידים הגדולים שיהיו לי אי פעם. גם אם עכשיו כואב לי קצת, בטווח הארוך זה ישתלם לי".

ההומור מילא תפקיד חשוב ביחסים בינו לבין קובריק. "ככל שהבדיחה היתה שחורה יותר, ככה הוא היה מתגלגל יותר מצחוק. בכל סצינה הוא תמיד חיפש את ?הקסם'. הייתי אומר לו, ?כבר מצאנו את הקסם?' והוא היה עונה, ?לא'. ואני הייתי אומר, ?לך לשירותים, סטן. כל פעם שאתה הולך לשירותים אתה חוזר עם רעיון'. אני חושב שהוא היה פשוט עוצר לרגע בזמן שהשתין ואומר, ?אה!', והוא היה חוזר בריצה ואומר, ?טוב, עכשיו שימו את המצלמה שם'. זאת היתה בדיחה אצלנו".

באותה תקופה, סרטים זולים המיועדים לצעירים כגון "אדם בעקבות גורלו" גרמו לדור המבוגרים להיראות מרובעים וגם גרפו הכנסות נאות. כשפרויקט נפוליאון האהוב שלו נכשל, החליט קובריק בן ה-40 לעשות סרט משלו לצעירים, בשיטות קרובות יותר ל"איזי ריידר" מאשר לסגנון העבודה התובעני ששימש אותו ב"2001: אודיסיאה בחלל". עיקר הסרט היה צילומי פנים, התקציב היה קטן יחסית, וללא תסריט מלבד הספר של אנתוני ברג'ס, שהם עברו עליו כמעט עמוד אחרי עמוד באתר הצילומים. זה היה הסרט המהיר ביותר והזול ביותר שהוא עשה אי פעם.

הסערה התקשורתית שהתעוררה בעקבות "התפוז המכני" וההתקפות עליו בבריטניה בהחלט הפתיעו את קובריק. הסרט יצא לאקרנים בעיצומו של ויכוח יוקד על צנזורה, מין ואלימות, שניצת בעקבות "כלבי קש" של סם פקינפה ו"השדים" של קן ראסל.

"הוא הרגיש שדמו הותר", אומרת אלמנתו של קובריק, כריסטיאן. "הוא הרגיש שלא הוגן שפתאום מאשימים אותו בכל הפשעים בעולם. הוא לא הרגיש אשם. הוא היה מפוחד. הסערה הפתאומית לא מצאה חן בעיניו?"

יאן הרלן, גיסו של קובריק והמפיק שלו בכל הסרטים מ"התפוז המכני" ואילך, אומר: "הטעות הגדולה שלו היתה שהוא לא ענה לתקשורת. כתבו עליו שטויות, אבל הוא דגל בגישה של ?אל תדברו אתם אחרת אף פעם לא תצליחו להיפטר מהם'. הוא היה יכול למנוע את כל זה אילו היה קצת יותר נגיש, אבל הוא שנא את זה". מקדואל וברג'ס נאלצו לגונן על הסרט בשמו של קובריק. "היינו צריכים להיכנס לכוננות ספיגה", אומר מקדואל.

עמדתו של קובריק השתנתה כששני שוטרים באו לבקרו בביתו בהרטפודשייר. "עד אז טמנתי את הראש בחול", אומרת כריסטיאן, "אבל בנקודה הזאת התעוררתי. המשטרה אמרה שזה חריג, ושאנחנו צריכים לעשות משהו. אנשים עמדו מול הבית שלנו, פנו אל הילדים שלנו, בכל מקום היו ניגשים אלי. אני חושבת שאפילו לא ידענו כמה מפורסם הוא היה באמת בשלב הזה. הלולאה הלכה והתהדקה סביבנו, ובאמת נבהלנו". לאחר שנלחם נגד צנזור הסרט, קובריק צינזר אותו למעשה בעצמו, והוריד אותו מהאקרנים בשקט בתחילת 1974. "סטנלי הרגיש מטומם", אומרת כריסטיאן, "אבל גם חש הקלה".

העובדה שקובריק הפסיק את הפצת הסרט יכולה להיתפש כאילו נכנע לשומרי המוסר. אבל לדברי מקדואל, קובריק האמריקאי לא רצה לוותר על חייו באנגליה. "הוא היה אנגלופיל. הוא גר בבריטניה מאז שעשה את ?לוליטה' (ב-1962), והוא בהחלט לא התכוון לחזור לגור בניו יורק או בלוס אנג'לס". מקדואל, לעומתו, עבר לארצות הברית זמן קצר לאחר הסרט, ושם מזהים אותו ברחוב עד היום בעיקר בזכות הופעתו ב"התפוז המכני".

מחוץ לגבולות בריטניה הסרט לא נעלם אף פעם, בוודאי לא בארצות הברית, ובייחוד לא בקרב צעירים. סגנון המדע הבדיוני של עיצובו עדיין רלוונטי, והתיאור הכמעט מופשט של צעירים שיוצאים משליטה וחברה פטרנליסטית, הפכו אותו למעין טקס מעבר.

האם לא נותרה בסרט שום סכנה? המין והאלימות בסרט נראים מיושנים לעומת מה שמציע הקולנוע היום (שלא לדבר על ספרו המקורי של ברג'ס), אבל כוחו היה תמיד יותר מהלם מפורש ופשוט. מעשי האונס וההכאות "מוגשים" לנו בצורה מסוגננת לכל אורך הדרך - על במות, על מסכי קולנוע, בליווי שיר וריקוד, ובשילובים מטרידים, סותרים, של אמנות גבוהה ואלימות נמוכה. "שיר אשיר בגשם" מתערבב עם רהיטים מודרניסטיים ועם אלימות מינית; בטהובן מתנגן מעל תעמולה נאצית; שומעים את רוסיני בזמן שמתבצע רצח תוך כדי שימוש בפופ-ארט. יש תחושה שקובריק משתעשע בכוחה של התרבות כדי לשפר מוסרית את החברה, בדיוק כפי שהכחיש את כוחו של הסרט לדרדר אותה.

מתלוננים ומייבבים

כמו ברוב סרטיו של קובריק, הסרט עדיין מציג שאלות גדולות - על כוח, על קיצוץ חירויות האזרח בשם הסדר החברתי, על חופש אישי ומוסריות. "אני חושבת שזה עדיין משל מושלם על הרשע", אומרת כריסטיאן. "רשע שאין לו אפילו שמץ של מצפון שירסן אותו. נראה לי שאלכס חי במיקרוקוסמוס של העולם שלנו. ההורים שלו מחליאים בחולשה ובטיפשות שלהם, והמשטרה, הרופאים, הכנסייה, העובדת הסוציאלית, הקורבנות האינטלקטואלים - כל האנשים שמקיפים אותו הם בעצם החברה המערבית כפי שהיא עכשיו. הצעירים בוחרים להתרחק מהפוליטיקה. הם רק צופים בסרטים על ערפדים. והשאר, אנחנו, הם כמו ההורים של אלכס, מתלוננים ומייבבים".

קובריק אמר פעם: "אחת המסקנות מהסרט היא שהיכולת של החברה לשמור על החוק והסדר אינה בלתי מוגבלת. החברה צריכה שלא לעשות את הדבר הלא נכון מהסיבה הנכונה, גם אם לעתים קרובות היא עושה את הדבר הנכון מהסיבה הלא נכונה".

בכל הנוגע לעתיד האנושות, קובריק מעולם לא היה אופטימיסטי. עם זאת, הוא לא הספיק לראות את קיילי מינוג מופיעה בקרדיף.



מתוך ''התפוז המכני''. משל על רשע



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו