בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עולם מופנם ומסויט נפרש בציוריה של מיכל בקי

בתערוכתה של בקי, "אפור אש", העבודות מצוירות בצבעי שמן ובצבע תעשייתי אך נשמרות בהן הרגישויות שבלטו בעבודות שיצרה בקי בצבעי המים

תגובות

גלריה יאיר היא אחת הגלריות המצטנעות ביותר בתל אביב. החלל הקטן שלה צמוד לחנויות ריהוט ועיצוב גדולות, וקל מאוד לחלוף על פני דלת הכניסה בלי לשים לב. התחושה של כמעט, של מה שיכול להתפוגג, מלווה גם את התערוכה הקטנה והיפה המוצגת שם כעת - "אפור אש" של מיכל בקי.

בקי מציגה מאז תחילת שנות ה-90 וגם זכתה בכמה מלגות ופרסים, לרבות פרס שרת התרבות אשתקד. בכל זאת, היא נשארה באופן מסוים בצל. העבודות שלה בדרך כלל קטנות מאוד, כמו אלה המוצגות בתערוכה הנוכחית, והעולם הנפרש בהן נע בין המופנם והמסויט לבין אקספרסיוניזם ומעלה על הדעת יצירות של אמנים כמו אגון שילה וקולומן מוזר, יוצרי המודרניזם הווינאי המוקדם והמיוסר של המאה הקודמת. גם ההתקרבות וההתרחקות לסירוגין של בקי מהמופשט נקשרת לאותה תקופה, שהתאפיינה לא רק בהתבוננות "מדעית" הבוחנת את נבכי הנפש אלא גם בפריחה של מיסטיקה ורליגיוזיות בגוונים חדשים.

ב"אפור אש" העבודות מצוירות בצבעי שמן ובצבע תעשייתי אך נשמרות בהן הרגישויות שבלטו בעבודות שיצרה בקי בצבעי המים. היא בונה את הצבעים בשכבות דקות שכמו מציפות או מחלחלות זו לתוך זו, כמו צעיפים חופפים על העין המתבוננת.

שתיים מהעבודות היפות ביותר בתערוכה הן "Eclipse" (ליקוי חמה; שם העבודה נרשם באנגלית בלבד) ועבודה קטנה, ספק מופשטת, בצבעי תכלכל-סגול ועליה רישום בקו חום-שחור עכור ורועד.

"Eclipse" היא למעשה ציור פיגורטיבי של תופעת ליקוי החמה. במרכז הבד האפור הילה לבנה שכמעט מסמנת עיגול שלם באפור, כאילו הירח מסתיר את השמש, או את חלקה, מעיני המתבוננים על כדור הארץ. התופעה מתרחשת פעמיים או יותר בשנה במקום כלשהו בעולם, כלומר - היא אינה שכיחה מאוד אך גם לא נדירה ביותר. בקי מפנה את צופיה לתופעה דרך שם העבודה ובאמצעות ההתמקדות באופן שבו כוחות גדולים יותר קובעים את גורלם.

התחושה הזאת של חשש, אולי אפסות, מלווה כצריבה את מרבית העבודות של בקי. הבחירה בנושא הליקוי היא דרך לדבר על חרדה, על מפלצות פרטיות וקולקטיביות. ליקויי חמה תועדו ברוב התרבויות העתיקות ונחשבו בדרך כלל לאותות לזעמם של האלים. הסינים נהגו לנסות ולסייע לשמש לשוב על ידי יריות כלפי השמים, וביהדות נחשב הליקוי גם כן כסימן לזעם האל על אי-קיום מצוותיו.

במיתולוגיה היוונית נזכר ליקוי ב"אודיסיאה" כמועד שבו חזר אודיסאוס לביתו באיתקה ונקם במחזריה של אשתו, פנלופה. הנקמה נעשית כשאודיסאוס המחופש לקבצן משתתף בתחרות שעורכת פנלופה בין המחזרים (שדחתה על הסף) בירייה בקשת שהיתה שייכת לבעלה. איש מהם לא הצליח למתוח את המיתר למעט אודיסאוס, שגם ירה את חציו במחזרים.

מתבקש לקשר את הסצינה הזאת לעבודה אחרת בתערוכה, "קשת מזוין" שמה. בעבודה זו נראית דמות גברית מהצד, קשת בידיה ומה שיכול להתפרש כאשפת חצים נראה ליד האגן. בקי מציירת את המשיכה בקשת, מה שמוצג בדרך כלל כתנוחה של ריכוז גדול ולא פעם גם אצילות, כמאמץ וכרגע של מערבולת - כפי שעולה מהשימוש שלה בצבעי השמן המדוללים במשיכות עזות וגדולות, כאילו ביקשה למחות את הדימוי מתוך הקנווס יותר מאשר להנכיחו בו.

בעבודה מופשטת ללא כותרת מוצג ספק גוף מקופל ספק פרופיל, כאשר בקי מצליחה ליצור ליריקה בעצם התנועות והמשיכות. הרקע התכלכל-סגול יוצר מעין מסגרות פנימות בתוך הדף (ומעלה קונוטציה רחוקה ובכל זאת נוכחת לריבועים המרחפים של מארק רותקו). הקו נע כמו בקצב סטקטו מקוטע, אך גם מהסס ומחפש. הדיוקנאות של בקי מציגים דמויות בתנועה בעת שהליך מטמורפוזה כלשהו אוחז בכל ישותן, מה שאפשר לנסח כתהליך הגדרה מחדש.

בעבודה "יונתן ק'" נראה גבר שגופו מוטה קדימה ומשכמותיו יוצאות כנפיים הנמתחות מעלה. לגבר-מלאך של בקי אין הוד ואין הדר, אלא הוא נראה כמי שמתחפר בקרקע ורוח גבית עזה מאיימת להעיפו קדימה. זו דמות גותית דקה וגבוהה, מצוירת בקו רגיש ועצבני. הכנפיים, הבטחה לנשגב ולרוחני, עומדות כמעט בניגוד ללבוש השחור-לבן הכמעט קריקטורלי כאן, הנראה כתלבושת השמרנית ביותר שאפשר לחשוב עליה. מאליו עולה הזיכרון של "מלאכים בשמי ברלין", סרטו של וים ונדרס מ-1987, ששני מלאכים המוצגים בו מוותרים על חיי האלמוות לטובת הפיכה לבני תמותה.

טרנספורמציה מסוגים שונים חוזרת גם בדימויים של נשים. חלקן נראות כנתונות במאמץ פיסי ולעתים כמאותגרות פיסית. לדוגמה, בציור ללא כותרת נראית דמות נשית שמתכופפת על דבר מה לא ברור, שיכול להיות אולי שולחן גיהוץ. זרועותיה של הדמות מתוחות כשחלקיה התחתונים של הזרוע נראים כתותבות צרות ועציות. מהציור נוצרת תחושה עמוקה של כישלון.

בעבודה "דמדומים צפוניים" מצוירת אשה מאחור. הציור עשוי צבע שמן על הדפס רשת על נייר וצבע הבורדו של מעילה של האשה נראה מתפורר, כאילו הדימוי חומק מאתנו במהירות. הציור קטן במיוחד (רק 27x24 ס"מ). לדמות יש רק רגל אחת, מעין אבסורד פנימי לתנועת ההתרחקות.

למרות הרכות של הציורים והטון המינורי במידת מה שיוצרים הגדלים הקטנים והקטנים מאוד, "אפור אש" היא תערוכה קשה. הדמויות שמציגה בקי הן לעולם בודדות, ואפילו מבודדות, על המשטח הציורי. נחמה יחידה היא היופי של הקו והכתם והתחושה כי העולם שבקי מנכיחה רחוק מאוד, לא מפה ולא מעכשיו.

מיכל בקי - "אפור אש". גלריה יאיר בתל אביב (אבן גבירול 6). שעות פתיחה: יום שני עד חמישי, 11:00-19:00; יום שישי, 11:00-14:00. עד 27.5



''קשת מזוין'', 2011


''יונתן ק''', 2011



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו