בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נקמת הקונטרבס

המוסיקאית הצרפתייה ז'ואל ליאנדרה, שתופיע השבוע בארץ, היא אחת הבולטות בעולם האלתור החופשי, וגם אחת השגרירות הנלהבות שלו

תגובות

"הקונטרבס הוא הטרקטור שלי. אני אוהבת את הדימוי הזה: איכר שיוצא עם הטרקטור שלו לשדות. חופר, מחפש, הופך את האדמה שוב ושוב. הוא מכיר את האדמה, את שעות הזריחה והשקיעה של השמש, את שינויי מזג האוויר - בהם תלוי היבול שלו. מוסיקאים, צאו לעבודה! צאו אל השדות עם הטרקטורים שלכם!"

האיכרה עם הטרקטור בעל ארבעת המיתרים היא ז'ואל ליאנדרה, קונטרבסיסטית צרפתייה נפלאה שמבקרת השבוע בישראל ותופיע הערב בתל אביב ומחר בירושלים. השורות המצוטטות לקוחות מספר חדש, "סולו" שמו, שבו ליאנדרה פורשת את מחשבותיה על מוסיקה ועל החיים (הספר מבוסס על שיחות שלה עם העיתונאי פרנק מדיוני), ואם קוראים בו בלי להקשיב למוסיקה שלה, אפשר לחשוב שהטרקטור והעבודה החקלאית הם דימויים נחמדים, שעשועי מחשבה.

למרבה השמחה, הקולקטיב היצירתי הירושלמי "קדימה", שמוציא כעת לאור את ספרה של ליאנדרה, צירף לו דיסק ודי-וי-די, וכשמקשיבים למוסיקה נוכחים לדעת שהקונטרבס שלה הוא באמת טרקטור. הוא ממש נשמע כך, לפעמים: רועש, חורש, מטרטר, מסתער קדימה. רגע לאחר מכן הוא יכול להיות כלי עדין מאין כמוהו, פיוטי אפילו. ואחר כך - הנה היא שוב יוצאת אל השדות.

ליאנדרה נולדה בתחילת שנות ה-50 בכפר בדרום צרפת. בילדותה למדה לנגן בפסנתר, ומכוון פסנתרים אמר להוריה: "אם הבת שלכם מנגנת בפסנתר, מדוע לא תקנו לבן שלכם קונטרבס?" המחשבה שנערה תנגן בקונטרבס היתה בלתי נתפשת, אבל ליאנדרה הוקסמה מהצליל והמראה של "הכלי הברברי הזה", כפי שהיא מכנה אותו בספר, באהבה גדולה כמובן.

היא עברה לפאריס וניגנה במיטב האנסמבלים שניגנו מוסיקה חדישה. אבל התכתיבים הנוקשים של המנצחים והפרטיטורות, האכזבה מכך שאין רפרטואר שמיועד לקונטרבס והניכור שליאנדרה חשה כלפי פאריס ("תמיד הרגשתי זרה בארצי") - כל אלה גרמו לה לחפש את ביתה היצירתי במקומות אחרים ובזירה אמנותית שמשיקה הן לג'ז והן למוסיקה מודרנית אך משוחררת מהתכתיבים שלהם - האלתור החופשי.

ב-30 השנים האחרונות ליאנדרה היא אחת המוסיקאיות הבולטות בעולם האלתור החופשי, וגם אחת השגרירות הנלהבות שלו. "אנחנו חיים בחברה שבה המולחן נחשב נעלה יותר מהמאולתר, חברה שבה הכתוב נחשב נעלה יותר מהטקסט שמועבר בעל פה. כל ההיסטוריה של האמנות המערבית מבוססת על כך", היא כותבת ב"סולו". "רוב הפרשנויות של היצירות הקלאסיות דומות זו לזו. הרגשות זהים, קבועים. המוסיקה לא רוקדת! טעות היא חטא בלתי נסלח. אלוהים אדירים, אם אתה מנגן דו במקום דו דיאז אתה נעשה חולה למשך שבוע. איפה האינדיבידואל בכל זה?"

ליאנדרה כותבת שמוסיקה מאולתרת "היא אחת המוסיקות היחידות שבהן אין היררכיות, גם לא בין גברים לנשים", אבל לצד המאבק שלה להעלאת המודעות ליופיה של המוסיקה המאולתרת, היא מנהלת מאבק עיקש להגדלת מקומן של נשים במוסיקה הזאת. "אמרתי את זה כבר ואגיד את זה שוב: היכן אתן, אחיותי? יש עדיין מעט מדי מאתנו. להקת הזאבים לא תיתן לכן להיכנס, זה ג'ונגל".

האח של סבא של ליאנדרה היה ליצן כפרי בדרום צרפת של תחילת המאה ה-20 והיא מוצאת קשר חזק בין האלתור החופשי לבין הקרקס. "בקרקס, כמו באלתור חופשי, יש כל הזמן דינמיקה של בניית מתח ושחרור שלו", היא כותבת. "אתה חייב לרגש את הקהל, להכניס אותו להלם, להדאיג אותו, להתעלל בו, אבל גם לגרום לו לחלום". על פי הדיסק שמצורף לספר, ליאנדרה היא לא רק נהגת טרקטור מצטיינת, היא גם ליצנית נפלאה.

הערב היא תנגן במועדון לבונטין 7 בתל אביב יחד עם הסקסופוניסט אלברט בגר. מחר תופיע ותדבר במרכז תרבות צרפת על שם רומן גארי בירושלים, שם תשתף פעולה עם הקונטרבסיסט הירושלמי ז'אן קלוד ג'ונס, שעומד בראש קולקטיב "קדימה". לחובבי אלתור חופשי, ולכל מי שרוצה לראות מוסיקאית טוטאלית בפעולה, מומלץ מאוד להיות שם.

אבן דרך

מיק ג'אגר מככב בספר תצלומים ובתערוכת דיוקנאות בלונדון. בתו אליזבת, שהצטלמה בעירום ל"פלייבוי", יכולה ללמוד ממנו משהו על חשיפה

איתמר זהר

בתו אליזבת אמנם מופיעה ללא בגדים על שער הגיליון החדש של "פלייבוי", 26 שנה אחרי שגם אמה ג'רי הול עשתה זאת, אבל אפילו הן אינן יכולות לגנוב את ההצגה ממיק ג'אגר. ספר תצלומים חדש, "Mick Jagger: The Photobook", ותערוכה חדשה בנשיונל פורטרט גלרי בלונדון, "Mick Jagger: Young in the 60s", חושפים את סולן הרולינג סטונז במלוא הדרו, ללא חולצה או במכנסיים צמודים מאוד.

ג'אגר, בן 67, שוחה כבר כמעט 50 שנה בים התהילה של הרוקנרול. לא רק שהחשיפה אינה זרה לו, אלא שנדמה כי בנוכחותו הטווסית והמתריסה הוא כבש את המצלמה עוד לפני שהיא בכלל הופנתה אליו, מזכיר לכולם מי הכי פוטוגני בסביבה בלי להשאיר סיכוי לאחרים. קמטי הזמן פסחו עליו וגם אם הופיעו פה ושם על הפנים, הוא משתמש בהם כיתרון. שאחרים ישתמשו בתכשירים קוסמטיים.

בתערוכה החדשה בלונדון, הכוללת 12 תצלומים גדולי היקף שלו, הוא נראה בין השאר בדיוקן שצילם מייקל קופר והופיע על עטיפת האלבום "Their Satanic Majesties Request" של הרולינג סטונז שיצא ב-1967, או מאופר כחיה בדיוקן שצילם מייקל ג'וזף שנה לאחר מכן. לצד אלה מופיעים בתערוכה, שתינעל ב-27 בנובמבר, תצלומים עזי מבע שצילמו פיליפ טאונסנד, פיונה אדמס ואחרים.

ספר התצלומים החדש, שפורסם בהוצאת תיימז אנד הדסון, כולל יותר מ-70 תצלומים של ג'אגר שנעשו בין השנים 1964 ל-2008. אנני ליבוביץ, הרב ריטס וססיל ביטון הם בין הצלמים שחיפשו ומצאו את הזווית הייחודית והאמנותית שלו.



ז'ואל ליאנדרה. בניית מתח, שחרור מתח


מתוך התערוכה: ג'אגר בתצלום מ-1966 של ג'רד מנקוביץ'



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו