בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טרנד הכושר החדש של ניו יורק בהשראת "ברבור שחור"

הסרט בכיכובה של נטלי פורטמן מושך נשים החושקות בזרועות שריריות ואחוריים מוצקים, אל הבר באולמות הבלט. זה קשה כמו שזה נשמע

תגובות

קרוב לוודאי שגם מי שמעולם לא התכוונה לרקוד על הבמה בלינקולן סנטר, כמו הדמות של נטלי פורטמן ב"ברבור שחור", היתה שמחה להיראות כאילו היא רקדנית מקצועית (כמובן, בלי הפצע).

לפי סברה רווחת, גם אם לא בהכרח מוכחת, מאז ומעולם חשקו נשים בזרועות שריריות, אחוריים מוצקים וגבוהים, רגליים צנומות ויציבה מלכותית. כיום, בחיפוש אחר גזרה זו, זונחות רבות מהן את היוגה והפילאטיס לטובת הבר של אולמות הבלט. בניו יורק קיימים לפחות עשרה מכונים המבוססים על בלט ואינספור נוספים פזורים ברחבי ארצות הברית, כמו "פיור בר" או "בר מתוד". אפילו רשתות של מועדוני כושר כמו "אקווינוקס" הוסיפו למערכת השיעורים כאלה המתקיימים ליד הבר. אין שום סימן לכך שהתופעה עומדת לחלוף בקרוב. אפילו במועדון "פליי-וויל", המציע שיעורי ספינינג פופולריים, הוסיפו בדצמבר שיעורי "פליי-בר" למערכת.

"שיטות של אימון ליד הבר היו פופולריות לפני 'ברבור שחור'", אומרת מאהרי רלין, המדריכה הראשית ב"פליי-בר". "אבל מאז הסרט הן משווקות כמשהו שיגרום לך להיראות כמו רקדנית - מה שהפך אותן לפופולריות עוד יותר".

בחזית המהלך ניצבת מרי הלן באוורס, מי שאימנה את פורטמן לקראת תפקידה בסרט. באוורס, בלרינה מקצועית לשעבר שנהפכה למאמנת כושר, לימדה לקוחות פרטיים את שיטת האימון שלה, הקרויה "Ballet Beautiful", שנתיים לפני שפורטמן מצאה אותה. אבל מאז, במשך כשנה וחצי, היא ליוותה את השחקנית לסטים שונים של צילומים בזמן הכנותיה ל"ברבור שחור" (אחת החוויות של באוורס משהותה בצפון אירלנד, בזמן שפורטמן הצטלמה לסרט "קשר לא מחייב", היתה הגילוי כי "לדני מקברייד יש כפות רגליים יפות").

החודש היא פותחת סטודיו משלה בסוהו כדי להביא את שיטתה להמונים - וגם לדוגמניות-על, מתברר. בשבוע שעבר שייטה לה הלנה כריסטנסן אל תוך החלל הלבן, לשיעור פרטי. "מה שאני עושה זה התעמלות בסגנון בלט", אומרת באוורס, "התוכנית מיועדת להעניק לכל אחד אפשרות להשיג גוף של רקדנית". לדוגמה, כדי לעצב את הרגל כך שתיראה כמו של רקדנית, יש לה לקוחות המחזקים את הירכיים הפנימיות שלהם, השוקיים, והחלק העליון והפנימי של הברכיים - אבל מדלגים על שריר הירך הארבע-ראשי. "אי אפשר לעבוד על הארבע-ראשי ולצפות שהוא יהיה ארוך ורזה", היא מציינת.

ברוב השיעורים המתקיימים ליד הבר, שעלותם 40-30 דולר לשיעור, מתמקדות הנשים בארבעה חלקי גוף - זרועות, בטן, שרירי העכוז והירכיים - עם תנועות קטנות וממוקדות מאוד שנועדו לעצב את השרירים מבלי להוסיף להם מסה. "רדי עוד סנטימטר, עלי סנטימטר" היא הוראה שנשמעת לעתים קרובות.

הטכניקה הבסיסית אינה חדשה. היא נהגתה על ידי הרקדנית הגרמנייה לוטה ברק, שפתחה את הסטודיו שלה באפר-איסט סייד בשנות ה-70 של המאה הקודמת (המקום נסגר ב-2005), ורבות משיטות האימון העכשוויות ליד הבר נוצרו בהשראתה. את חלקן, כמו "קור פיוז'ן" ו"בר מתוד", מלמדות מדריכות שלימדו אצלה בעבר.

בניגוד לשיעור בלט רגיל, כאן לא מדובר במפגשים שקטים ואמביציוזיים העמוסים במתחרות עשויות מפלדה. האווירה מזכירה יותר התכנסות של חברות שלא התראו הרבה זמן. רוב המדריכות הן בעלות רקע מקצועי בריקוד והן משתמשות במונחים כמו "פאסה" או "רלבה", אבל נוטות בהחלט להיות ידידותיות ובלתי מאיימות. משהו שמזכיר יותר חברה במועדון אחוות נשים מאשר פרימה בלרינה.

ג'ן פאליק, בת 32, מומחית טלוויזיונית בנושאי סטייל ויופי ההולכת בקביעות ל"קור פיוז'ן", שיעור בר בגרמרסי פארק, אומרת שלפעמים מדובר מבחינתה בבילוי חברתי, "במיוחד אם אני הולכת בשעה פופולרית, אז אני מכירה את כולם". ופאליק מוסיפה עוד זווית: "אני גם אוהבת את זה שלא מזיעים יותר מדי, כך שלא צריך לייבש מחדש את השיער אחרי שיעור קשה. ואני בטוחה שחסידות רבות של השיטה יסכימו אתי, בין שהן יודו בכך ובין שלא".

אבל זה לא אומר ששיעורי בר אינם קשים. רוב התנועות, כמו כריעה בגראנד-פלייה בעקבים מורמים, הן כל כך קשות עד שהן יגרמו לשרירים שלך לרעוד ולצרוב בתוך דקות ספורות. "חלק מהתרגילים האלה הם קטלניים", אומר פרד דה ויטו, מייסד "קור פיוז'ן". הם קשים אפילו לרקדני בלט מקצועיים. "זה היה לי כל כך קשה", אומרת קייט אלברלי, בלרינה לשעבר, על השיעור שלה ב"פיזיק 57", מועדון הידוע בכוריאוגרפיה המהירה שלו, "זה היה כאילו ?מה לעזאזל עשיתי הרגע?'"

אלישיה ווייל, בלרינה מקצועית לשעבר וכיום מנהלת ההדרכה ב"פיזיק 57", הופתעה גם היא מהקושי שחשה בשיעור הראשון שלה. "חשבתי שאני מאוד חזקה, כי אני יכולה לרקוד על הבהונות שמונה או עשר שעות בלי שום בעיה", היא אומרת. "אבל רעדתי בזמן אימון הירכיים. בקושי הצלחתי לצאת משם".

דה ויטו ושותפתו, אליזבת הפפאפ, היו המורים הראשונים שהתנתקו מלוטה ברק - בשנת 2002, לאחר 22 שנה שבהן עבדו שם כמדריכים - כדי להקים סטודיו משל עצמם. "אנחנו מרגישים כמו האמא והאבא של השיעורים האלה", אומר דה ויטו. "אני יכול לעבור על רשימת העוסקים בכך היום, ולאתר אצל כל אחת ואחד את השושלת המובילה לימים ההם ברחוב 67 ומדיסון, כשליז ואני ניהלנו את התוכנית".

השניים אינם מוטרדים מגל החקיינים שקם כיום, גם לא מהגרביים הממותגים עם שמות של מועדונים אחרים (נהוג לגרוב בשיעורים גרביים כדי למנוע החלקה ולחקות נעל בלט). "אני מתייחס לזה כמו ליוגה", אומר דה ויטו. "ככל שיש יותר סגנונות זה נהפך לגדול יותר, ויותר אנשים שומעים על כך".

גם ברוק שר, יח"צנית בחברת "אליסון ברוד", אוהבת את ההיצע המגוון. היא הולכת הן ל"פיזיק 57" והן ל"קור פיוז'ן". "אני אוהבת לערבב", היא אומרת, "אף על פי ששניהם מאוד דומים". לדבריה, האימונים על הבר שהיא עושה ארבע פעמים בשבוע, שינו את גופה באופן קיצוני. "הזרועות שלי חטובות פי אלף. אני מרגישה עכשיו את החוזק של מרכז הגוף שלי, שפעם שאף לאפס.

"כל סנטימטר בגוף שלי השתנה", היא מוסיפה, ואז משתתקת. "חוץ מזה שאני עדיין לא חיננית במיוחד".



שיעור ב''פיור יוגה'', ניו יורק. תנועות שיגרמו לשרירים לרעוד ולצרוב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו