בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רגע לפני ישראל, סולנית "ליטל דרגון" פותחת את הפה

הם הושפעו מג'ז, פולק, רגאיי ואר אנ' בי, ואת כל אלה מיזגו יחדיו כשחיו בקומונה. יוקימי נגאנו, סולנית הלהקה השוודית האקלקטית, חושפת עובדה מפתיעה על דיימון אלבורן מ"בלר" ומספרת כיצד קשור שם ההרכב לנחיריים שלה

תגובות

כנערה מתבגרת, יוקימי נגאנו סבלה ממצבי רוח. כשהיתה מתעצבנת נהגו חבריה לכנות אותה "דרקון קטן" בשל נטייתה לנפח את נחיריה בחמת זעם. "זה לא שהם הרגישו מאוימים או משהו כזה", היא מבהירה, "אלא פשוט צחקו עלי". אותם חברים הקימו אתה להקה, והנחיריים של נגאנו הוסיפו להתמלא אוויר בכל פעם שחשה תסכול באולפן. לכן, כשהגיעה השעה לבחור שם להרכב המתגבש לא היתה דילמה והאף הקטן של נגאנו זכה לתהילת עולם.

"ליטל דרגון", שתגיע להופעה אחת בבארבי בתל אביב ביום שני בשבוע הבא, נולדה בשיעורי מוסיקה בתיכון בגטבורג באמצע שנות ה-90 (דמיינו את "גלי", רק מגניבה ובשוודית). נגאנו, בת לאמן יפאני ואם אמריקאית שהיגרו לשוודיה בשנות ה-70, היתה אז בת 14 ופגשה בכיתה את אריק בודין ופרדריק וולין בני ה-16. "חשבתי שאריק הוא מתופף אדיר ושפרד בסיסט מעולה והם אהבו את הקול שלי ופשוט נדבקנו זה לזה", היא משחזרת בשיחת טלפון ממלון בקופנהגן. "היינו מג'מג'ים ביחד ומקשיבים למוסיקה. זה היה לגמרי בשביל הכיף, לא היתה לזה מטרה ברורה".

עם סיום התיכון הם התפצלו; נאגנו שיתפה פעולה עם מוסיקאים מקומיים אחרים כמו הרכב הנו-ג'ז "KOOP" ובודין וולין ניגנו בהרכבי רגאיי שם הכירו את מי שיתפוס בהמשך את עמדת הקלידים בלהקה, האקן וירנסטרנד. ארבעתם ניסו להתקבל ללימודי מוסיקה בקולג' ללא הצלחה ונאגנו הרגישה שהעבודה עם "KOOP" היא לא מה שייחלה לה. "התפתחתי מאוד מהנגינה אתם, אבל הרגשתי כאילו אני כלי של מישהו אחר", היא אומרת. "הבנתי שזו לא המוסיקה שאני באמת רוצה לעשות".

הרביעייה שכרה סטודיו/חלל מגורים במרכז העיר שנהפך לאולפן הקלטות/קומונה. את שבע השנים הבאות הם העבירו בעיקר בנגינה ובשלל עבודות מזדמנות אקזוטיות יותר (מכירת תותים) ופחות (מלצרות). רק ב-2007 יצא הסינגל הראשון שלהם "Twice" (שבהמשך הופיע באחד הפרקים בעונה החמישית של "האנטומיה של גריי"), וגם זה קרה לגמרי במקרה. "חבר שלנו התעקש להוציא אותו כסינגל. עשינו מוסיקה כי זה מה שאהבנו לעשות. לא חשבנו לפרסם אותה או לבנות קריירה כלהקה. כנראה לא היה לנו מספיק ביטחון ולא יכולנו לדמיין בכלל את המוסיקה שלנו יוצאת החוצה באלבום או משהו כזה".

חנות המוסיקה הלונדונית החשובה "Rough Trade" הפכה את השיר לסינגל השבוע שלה, דבר שמשך גם את תשומת הלב של לייבל האלקטרוניקה-עילית הבריטי "פיספרוג", שהחתים את "ליטל דרגון" לחוזה על שלושה אלבומים.

אף על פי שגטבורג ידועה בעיקר בזכות שתי סצינות מוסיקליות שוקקות - ג'ז ודת' מטאל - הסאונד של "ליטל דרגון" חורג מהן וחומק מהגדרות. נגאנו אומרת שהבידוד הגיאוגרפי והאקלים היצירתי בעיר הולדתם תרמו לאבולוציה של "ליטל דרגון". "אני חושבת שהרגשנו כאילו אנחנו בבועה משלנו. אנחנו עדיין מאוד מושפעים מסצינת המוסיקה השוודית, אבל מנסים ליצור משהו שלא שמענו לפני כן, כדי שזה לא יישמע כמו משהו שעובדים עליו באולפן הסמוך".

החומר מן החלומות

"ליטל דרגון" מגיעה לארץ - כחלק מחגיגות העשור לבר התל-אביבי שסק - רגע לפני שהיא מוציאה את אלבומה השלישי, "Ritual Union", שממנו יצא כבר הסינגל היפה "Nightlight". אלבום הבכורה שלה שיצא ב-2007 נשא את שמה והתאפיין בבלדות פופ-סול; "Machine Dreams" מ-2009 קיבל טוויסט אלקטרוני יותר משוח בגרוב סמיך עם דגש על חטיבת סינתסייזרים פעלתנית. המשותף לשניהם הוא קולה המהפנט של נגאנו שנע בקלילות בין אווריריות לעומק, ומטייל בין מחוזות האר אנ' בי של אריקה באדו לניואנסים דאביים - נגאנו אוהבת לצפות את ההגשה שלה בדיליי - וקומוניקטיביות פופית.

"לכל אחד מאתנו יש השפעות מוסיקליות שונות שהוא מביא לשולחן ואני חושבת שזה מה שעושה את הצליל שלנו למיוחד ואולי גם מקשה על מלאכת הקטלוג", היא מבארת. "האקן מקשיב לג'ז ומוסיקת סינתסייזרים כמו קראפטוורק, ג'ון מישל ז'אר ואפילו לפולק שוודי כי ההורים שלו הקשיבו לזה. אריק מקשיב יותר להיפ-הופ ורגאיי ואני הייתי בעניין של אר אנ' בי במשך תקופה ממושכת. מכיוון שכולנו מאוד אוהבים מוסיקה שיתפנו אחד את השני במה שהיינו שומעים וברגע שהתחלנו לכתוב מוסיקה באולפן כל ההשפעות האלה היו שם, גם אם באופן לא מודע".

דבר נוסף שמשפיע על האקלקטיות של "ליטל דרגון" הוא נדודיה של נאגנו בעולם. בגיל 10 היא עברה להתגורר ביפאן למשך שנתיים, משם המשיכה עם משפחתה לארצות הברית ורק בגיל 14 שבה לשוודיה. "נולדתי בגטבורג ואני מרגישה מאוד שוודית", היא מבהירה. "אבל המעברים בילדותי גרמו לי לחוות הרבה ניגודים תרבותיים. אני חושבת שחוויות מהעבר שלי תורמות לי דימויים שבהם אני משתמשת לכתיבת מלים. אני אוהבת לשלב דימויים בשירים, חלקם מההווה, חלקם מהעבר וחלקם אולי מחלומות.

"בהופעה אנחנו קרובים יותר לאיך שאנחנו נשמעים באלבום השני, ככה שכדאי לכם להתכוונן יותר אליו", מספרת נגאנו, שכבר ביקרה בישראל ב-2008 עם בן זוגה, זמר הפולק חוזה גונזאלס. "אלבום הבכורה הוא כמו פרק מהעבר שלנו. זה כמו להסתכל על תמונה שלך מתקופה שאימצת איזה סטייל משונה בנעורים, אבל זה עדיין את. ואם יש לך קצת מרחק מזה את מבינה שזה מי שהיית. כשהתחלנו להופיע אתו הרגשנו שמתחשק לנו לכתוב יותר שירים שאפשר לרקוד אותם, כי זה יותר כיף. אז יצא שגם שינינו חלק מהשירים מהאלבום הראשון תוך כדי תנועה כדי שיתאימו להופעות. לא היתה לנו איזושהי תוכנית ברורה בנוגע לאלבום השני אבל יכול להיות שבאופן לא מודע חשבנו להגביר את הקצב וליצור יותר שירי דאנס מאשר שירי סול אטיים. החדש משלב בין כל האלמנטים האלה".

עד כמה הנתח שתפסו ההופעות החיות בשוק משפיע על המוסיקה שמוקלטת?

"מאוד, אבל זה עובד לשני הכיוונים. אני חושבת שהרבה להקות נהיות עצלות; יש להן לפטופ והן לוחצות על כמה כפתורים ומקשטות מסביב. יש כל מיני פתרונות קלים שהופכים את החוויה של מוסיקה חיה לקצת פחות חיה. אני בטוחה שזה בלתי נמנע כשמדובר בלהקות בלי תמיכת לייבל שההופעות החיות הן הדרך שלהן להכיר את המוסיקה שלהן לעולם, אז זה בלתי נמנע - זה ישפיע להן על הכתיבה. באותה מידה גם ההסתובבות בעולם והאנשים החדשים שאתה מכיר משפיעה על המוסיקה שלך. במקרה שלנו היתה מחשבה בלתי מודעת להגביר את הקצב, אבל ברגע שאנחנו נכנסים לאולפן אין מחשבות בסגנון של 'מה יעבוד חי ומה לא', אלא יותר מה מתחשק לנו לעשות באותו הרגע. אחר כך אתה מנסה לפצח איך לבצע את השיר בלייב".

דרקון שקט

בזכות ההופעות האנרגטיות והאסתטיקה המוקפדת שמתבטאת בלבוש של נגאנו ובקליפים יצירתיים, צברו "ליטל דרגון" קהל נאמן אך לא גדול. מי שתרם במידה רבה לפופולריות שלה הוא דיימון אלברן, או יותר נכון אשתו של הגאון והתמנון המוסיקלי, שהיתה ממעריצי הלהקה עוד מימי האלבום הראשון והאיצה בבעלה להזמין את נגאנו לשיר באלבום הלפני אחרון של "גורילאז". אלברן אירח את נגאנו ושאר חברי הלהקה ב"Empire Ants" ו"To Binge" שני השירים היפים ביותר ב"Plastic Beach", שיצא בשנה שעברה (מאז הספיק אלברן גם להוציא אלבום שנעשה כולו על איי-פאד). בהמשך, הוזמנו הדרקונים לחמם את הגורילות בסיבוב ההופעות העולמי שלהן. "זה היה נהדר. דיימון הוא בן אדם מאוד נינוח".

באמת? בראיונות אתו הוא לא עושה רושם כזה.

"כן, אני יודעת", היא צוחקת. "אני לא חושבת שהוא נינוח מהבחינה היצירתית כי הוא באמת עושה המון. אבל כבן אדם הוא מאוד רגוע ונחמד. שיתוף הפעולה בהחלט תרם לפופולריות שלנו. מסע ההופעות עצמו היה מדהים. זה זיכרון לכל החיים. הכרנו הרבה אמנים שנוצר אתם קשר וניגנו במקומות ענקיים כל יום. זו היתה חוויה אדירה בשבילנו".

שיתפתם פעולה עם עם דייוויד סיטק מ"טי וי און דה רדיו" באלבום הסולו שלו "Maximum Baloon". איך זה קרה?

"אנחנו חברים ותיקים. את דייוויד הכרנו כשחיממנו את 'טי וי און דה רדיו' ושמרנו אתו על קשר מאז. כל פעם שהגענו ללוס אנג'לס הוא הציע לנו לגור אצלו ותמיד ניסינו להיפגש".

איך את מסבירה את ריבוי שיתופי הפעולה שלכם?

"זה אף פעם לא מתוכנן אלא פשוט קורה ואם זה אמן שאנחנו אוהבים ושנותן לנו השראה אז אנחנו פתוחים לזה. אנחנו עדיין פתוחים לזה. אנחנו לא מחפשים שיתופי פעולה אבל משהו נקרה בדרכנו וזה מרגיש נכון והווייב שם ויש לנו זמן, אז למה לא?"

אם הלהקה היתה צריכה לבחור לעצמה שם בזמן ההקלטות של האלבום החדש, איך היו קוראים לכם?

"הממ...", היא מתמהמהת לרגע. "היינו דרקון שקט, רגוע והרמוני".



''ליטל דרגון''. מימין, נגאנו. בין אווריריות לעומק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו