בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

די-ג'יי ספוקי יציג את משנתו המוסיקלית בפסטיבל הפילוסופיה הבינלאומי בירושלים

ספוקי הוא אחד האמנים היחידים שמפגישים בין אוונגרד מוסיקלי לבין ההיפ-הופ של הברונקס

תגובות

אחת התמונות הכי מוצלחות של מפת המוסיקה במאה ה-20 וה-21 נוצרה לפני כמה שנים על ידי קבוצה של מעצבים לונדונים, ששיבצו את מאות המוסיקאים הבולטים של תקופתנו ברשת זהה לזו של הרכבת התחתית בלונדון. כל קו ברשת מייצג סגנון מוסיקלי, והנקודות המעניינות ביותר הן הצמתים שבהם אמן אחד גורם לכמה קווים סגנוניים להיפגש.

די-ג'יי ספוקי הוא אחד המוסיקאים הפחות מוכרים שמופיעים במפה, אבל הוא ממוקם בצומת מרתק במיוחד: זה שמפגיש בין ההיפ-הופ לבין מסורת האוונגרד של המאה ה-20. מצד האוונגרד, הוא ממוקם בין ג'ון קייג' לבין המלחין המינימליסטי לה מונטה יאנג; מצד ההיפ-הופ הוא ממוקם בין RZA לבין "דה לה סול". חוץ ממנו אין אף אמן אחר שמפגיש בין הקו הלבן של מחלקת הקומפוזיציה באקדמיה לבין הקו השחור של הרחוב בברונקס.

ספוקי, ששמו האמיתי הוא פול מילר, לא יכול להתחרות בחדשנות ובהשפעה של שכניו למפת הרכבת התחתית של המוסיקה, לא באגף ההיפ-הופ ולא באגף המוסיקה בת זמננו. אבל הנוכחות שלו בשני העולמות האלה, ויותר מכך הפעלתנות הבלתי נלאית שלו, הופכות אותו ליוצר בולט ומיוחד. למעשה, בחינה של שלל הפעילויות שלו מעלה את החשד שמדובר בכמה אנשים שפועלים תחת השם די-ג'יי ספוקי. הוא גם רמיקסר עסוק, גם מרצה מבוקש בכנסים שעוסקים בקשר בין טכנולוגיה למוסיקה, גם יוצר סרטים, גם אמן מולטימדיה, גם אקטיביסט פוליטי, גם עורך ספרים, גם הרפתקן שנוסע תכופות למקומות כמו אנטרקטיקה ואיים נידחים באוקיאניה, גם יוצר של אפליקציות לאייפון, וכמובן מלחין ותקליטן.

השבוע ספוקי יבוא לישראל כדי להשתתף בפסטיבל הפילוסופיה הבינלאומי "אפשר לחשוב", שיפתח היום את עונת התרבות בירושלים ויימשך עד מוצאי שבת במשכנות שאננים. מחר ישתתף ספוקי ישתתף בדיון/קונצרט שייערך בגלריה "יפו 23", בית האמנות של בצלאל בירושלים. הוא ידבר על סימפולים ורמיקסים וינגן, יחד עם שלישיית כלי קשת, יצירה שלו שנקראת "Winds of Change".

אוסמה מת

אחד הדברים שספוקי ידבר עליהם בירושלים הוא הרעיון של "העבודה הבלתי גמורה". זה אחד ההבדלים הגדולים, הוא אומר בראיון טלפוני, בין האמנות והמוסיקה של המאה ה-21 לבין האמנות והמוסיקה של המאה ה-20. "במאה הקודמת האמן חשב שיש לו שליטה מוחלטת על העבודה שלו. אבל המהפכה של הסימפול והרמיקס, ואחר כך המהפכה של האינטרנט, שינו את התנאים. האולפן עכשיו הוא העולם. ליותר ויותר אנשים, ובעצם כמעט לכולם, יש גישה לאמצעים שאתם אפשר לקחת את העבודה הגמורה-כביכול, לפרק אותה ולשנות אותה.

"הרמיקס והסימפול איפשרו לנו לקחת את ההיסטוריה ולהפוך אותה לחדשה", ממשיך ספוקי ובאופן טבעי לחלוטין עובר לדבר על החיסול של בן לאדן. "אני גר ליד גראונד זירו, וכשנודע שאוסמה בן לאדן חוסל אנשים התגודדו והתחילו לצעוק 'אוסמה מת! אוסמה מת!'. הם נשמעו כמו המון שעומד לבצע לינץ', וזה גרם לי לחשוב על השכבות של ההיסטוריה שבתוכה אנחנו חיים", אומר ספוקי, אפרו-אמריקאי שלפני כמה שנים עשה "רמיקס" לסרט האילם הגזעני "לידתה של אומה".

"האנושות נהגה לחשוב שתהליכים היסטוריים יכולים להסתיים ושבסופם העולם ייהפך למקום טוב יותר, אוטופי. בתקופה הנוכחית נראה שהמציאות יותר מורכבת ופחות ברורה מאי פעם, והאמנות שאני עושה מבקשת לשקף את המורכבות הזאת. העולם הוא לא מקום פשוט. זה דבר שאמריקאים מתקשים לקבל".

עד גיל מאוחר יחסית ספוקי לא חשב שיעסוק במוסיקה. הוא למד ספרות צרפתית ופילוסופיה ותיכנן להיות דיפלומט. אבל בתחילת שנות ה-90, משועמם מהפופ הרדוד ששמע ברדיו, הוא החל לתקלט וליצור מוסיקה. "עמדתי בצומת והייתי צריך לקבל החלטה: לצלול לתוך העולם של המוסיקה או להמשיך עם התוכנית שלי להיות דיפלומט. בחרתי במוסיקה. אתה יכול לדמיין אותי יחד עם קונדי רייס?"

האמת שכן. בקלות. כל שאלה שספוקי נשאל, גם אם היא עוסקת בפן המוסיקלי הטהור, נענית בתשובה שיוצאת מהמוסיקה אל סוגיות חברתיות, תרבותיות ופוליטיות. "האמנות משקפת תמיד את הנסיבות החברתיות, הכלכליות והפוליטיות, ואני חוקר את המדיה הדיגיטלית כמעין מראה של הנסיבות המורכבות האלה", אומר ספוקי.

זה כן לפלאפון

למעשה, במובן מסוים ספוקי הגשים את חלום הנעורים שלו להיות דיפלומט. הוא נוהג לנסוע למקומות מרוחקים במיוחד. באנטרקטיקה בילה חודשיים, הקליט את הקרחונים הנמסים ויצר את "טרה נובה: סינפוניה אנטרקטיקה". לאחר מכן נסע לרפובליקה של ונואטו, מדינת איים קטנה ליד אוסטרליה, הקים שם מעבדת תקשורת ומתכנן לייסד במקום מושבת אמנים.

לקראת סוף השיחה ספוקי נשאל מי הם המוסיקאים שהוא מקשיב להם כעת (על החדש של ה"ביסטי בויז" לא צריך לשאול: זה הצליל של אחד הטלפונים הניידים שלו). "מוסיקה כבר לא מעניינת אותי כפי שעניינה בעבר", הוא אומר. "סאונד ממשיך לרתק אותי. מה שמעניין אותי עכשיו אלה הדרכים החדשות שבאמצעותן אנחנו יכולים לספר סיפור.

"קח למשל את אפליקציית האייפון שלי", ממשיך ספוקי. הוא יצר את האפליקציה יחד עם מהנדסי תוכנה ישראלים, הורידו אותה כבר מיליוני אנשים, והוא לא מפסיק לדבר עליה. "אתה יכול לשלב בה תמונות, וידיאו, כלי עבודה - המון אפשרויות שמשנות את האופן שבו אנחנו מתייחסים לשיר. אז כן, אני עדיין עדיין אוהב 'מוסיקה', אבל אני רוצה לראות אותה משתלבת בתוך רעיונות יותר כוללים של סאונד".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו