בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פסטיבל "בתים מבפנים" | סיפור אמיץ אחד

תערוכה יפואית המציגה את סיפורו של בית הבאר שנבנה על ידי חג' עלי ביבי במאה ה-19, היא האירוע היחיד בפסטיבל "בתים מבפנים" המעז להצביע על הקשר בין מרחב, אדריכלות ופוליטיקה

תגובות

זה לא עוד נכס נדל"ן שרכש לאחרונה ראש הממשלה בנימין נתניהו, אלא בית באר מפואר שנבנה במאה ה-19 על ידי חג' עלי ביבי ביפו, נעזב ב-1948 ומשמש זה כחמש שנים כמשכנו השכור של בית הספר הערבי הדמוקרטי "יאפא" למדעים וטכנולוגיה בעיר. בבית בשכונת נוזהא, על הדרך ההיסטורית בין יפו לעזה, כיום רחוב עזה 13, תוצג בסוף השבוע במסגרת פסטיבל "בתים מבפנים" התערוכה "הבית של ביבי", העוסקת בסביבה הבנויה ביפו ובקורותיו של הבית מאז שהתרוקן מבעליו המקורים.

את התערוכה אצר האמן וחוקר התרבות גיל מועלם דורון ושותפה לה האגודה למען ערבי יפו, הראביטה. הצגתה בזירת ההתרחשות היא הזדמנות לא רק להביט לתוך הבתים פנימה, אלא גם להסתכל להיסטוריה שלהם בעיניים.

הבית של ביבי הוא אחד מבין כ-60 בתי בתי באר שנותרו ביפו מתוך כ-200 שהיו בעיר ובסביבתה לפני 1948. משפחת ביבי נמנתה עם המשפחות האמידות ביפו ובבעלותה היו פרדסים רבים. הבית ניצב בלב הפרדסים ושימש למגורים. באר המים המקורית נמצאת בו עד היום. כפי שמצוין בשלט על קיר הבית, ב-1948, שנת הנכבה, גורשה המשפחה מיפו. בעקבות חוק נכסי נפקדים עברה הבעלות על הבית לידי האפוטרופוס ובשנות ה-60 הוא נמכר לידיים פרטיות. ב-2004 נשכר על ידי הראביטה לצורך בית הספר. הבית, בסגנון "יפואי" מעורב, שופץ ונצבע בגוונים מעורבים ולו חצר פנימית קסומה, איך לא.

סיפורם של בתי הבאר ביפו וסביבתה ובכללם בית ביבי נחשף במלואו לראשונה בתערוכה בנושא שאצרו האדריכלים אמנון בר אור וסרג'יו לרמן ב-2008. התערוכה התבססה על מחקר היסטורי של סטודנטים בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב, שאותו הנחו השניים. בתערוכה הוצגו פרויקטים לשימור של כ-20 בתי באר, מרביתם במצב פיסי ירוד, ורעיונות להפיכתם למבני ציבור. התערוכה עוררה עניין רב, וגם לא מעט ביקורת מצד גורמים שונים במגזר הערבי והיהודי שראו בפרויקט השימור המשך לכיבושה של יפו וניכוס התרבות המקומית.

בטקסט שכתב לתערוכה הנוכחית, מספר בר אור על לימודיו בשנות ה-60 באותו בית ביבי עצמו, ששימש אז כבית ספר תיכון מקצועי יהודי ללבורנטים, "סוקולוב לאור". בר אור נזכר בתקרות הגבוהות של המבנה ובעיטורים היפים, וגם בכך שלא ידע דבר על ההיסטוריה של המקום. יפו היתה בשבילו (כמו בשביל רבים מאתנו אז) "המקום של הבולגרים". לערבים לא היה כל זכר. רק כ-40 שנה מאוחר יותר, במסגרת העבודה עם הסטודנטים על בתי הבאר, נחשף לסיפורו של הבית ודייריו, ולמשמעות של "בית ערבי" והסיבות לגלגולים שעבר.

מקום הפשע

התערוכה במסגרת "בתים מבפנים" היא סיכום פרויקט "המקום שלי" שהעביר דורון לתלמידי חטיבת הביניים בבית הספר הדמוקרטי, במסגרת תוכנית "אמן מורה" של משרד התרבות. הפרויקט נועד לספר את הסיפורים המושכחים של יפו, שגם במגזר הערבי רבים לא מודעים להם. הפרויקט משלב בין אמנות, אדריכלות וסביבה אורבנית והתבסס על סיורים ותיעוד בשטח. שנת הפעילות החלה בסיור בהדרכתו של עבד סטל מהאגודה למען ערביי יפו בפארק כלור במנשייה ובפארק מדרון יפו בעג'מי, שניהם נבנו על פסולת מבנים שנהרסו בשכונות בהוראתה של עיריית תל אביב והותירו פצע פתוח.

רק מעט מבין התלמידים שהשתתפו בפרויקט מודעים לשכבות ההיסטוריות שמסתתרות מתחת לדשאים וחניוני האספלט והבנייה החדשה, אומר דורון. מחיקתה של מנשייה מעל פני האדמה ומהזיכרון היתה סיבה מרכזית לבחירה בה כאתר ללימוד ועשייה אמנותית, לא רק כתיעוד העבר אלא כ"זירה פוטנציאלית לשינוי". שברי מרצפות צבעונית שהתלמידים ליקטו בשולי הפארקים היו הבסיס לעבודה "כדי להזיז הר עליך להתחיל עם האבנים הקטנות", אחת העבודות המרכזיות בתערוכה, המקפלת בתוכה את המסר והסמליות באופן החזותי הפשטני והישיר.

העבודה כוללת דגמים של מבני מגורים בסגנונות "יפואיים" אופיינים המונחים על שברי המרצפות כעל רצפה שחזרה לתפקודה המקורי. הדגמים, נוגעים ללב בילדותיותם, הונחו במשך שנת הלימודים בתערוכות זמניות ב"מקום הפשע" עצמו - על קירות מוזיאון האצ"ל השוכן בשריד מבתי מנשייה, על מדרגות בית הטקסטיל ומלון דן פנורמה שהוקמו על חורבותיה, ובמתחם תחנת הרכבת העותמנית שנהפך לאתר תיירות סטרילי. סדרה של סרטים קצרים בשם "אקטים פדגוגיים" מתעדים את תוכנית הלימודים והקשיים שליוו אותה.

הפרויקט "אנו שבנו ארצה לבנות ולהיבנות בה" שיוצג בתערוכה ואין לטעות בסמליותו הוא פנטסיה עתידנית על בית ביבי: הבית חוזר להיות בית למגורי המשפחה ולצדו מוזיאון היסטורי לתולדותיה ולהיסטוריה של יפו ב-100 השנים האחרונות. עבודה של עדי כהן מהסטודיו לאדריכלות קהילתית המשתתף בתערוכה ממקמת את הגלריה במינרט סמלי הניצב באופן סמלי ב"כיכר לבנה" בחזית הבית בלב פרדס וירטואלי סמלי, שבמציאות כיום משמש כרחבת הכניסה למכללה האקדמית של תל אביב יפו הגובלת בבית ונבנתה, כמה סמלי, על שטח פרדסי המשפחה. על רקע שיכון אופייני, העבודה היא צומת שבו נפגשים ומתנגשים היסטוריות ונרטיבים שהתערוכה מנסה להעלות.

המבקרים בתערוכה לא יוכלו שלא להבחין גם בהתנגשות בין שתי תרבויות תכנון מנוגדות בתכלית של בית ביבי וקמפוס המכללה. הבית ההיסטורי הוא חלק ממרקם עירוני יפואי מסורתי ששומר על רצף אורבני, גם אם פגוע. המכללה לעומתו היא מתחם מודרניסטי מסוגר ומנותק מהסביבה, שהונחת עליה כהתנחלות בארץ זרה. אמנם מרבית הקמפוסים האקדמיים בישראל מתוכננים באופי דומה (בגבעת רם, אוניברסיטת תל אביב והטכניון), אבל המכללה בחרה לשכון ביפו כדי להיות חלק מהעיר ולהתערות בסביבה ובקהילה ושמה לה למטרה לשמש "מנוף לשינוי חברתי". זו היתה יכולה להיות גם ההזדמנות, שהוחמצה, לנקוט צעדי פיוס עם המרחב.

בגובה העיניים

תצוגה נוספת בתערוכה היא הפרויקט "יפו שלי" שצילמו תלמידי בית הספר במסגרת פורום החינוך הבינלאומי "פסטיבל פלסטין", ומתעד את יפו בגובה העיניים. יפו כפי שנקלטה בעדשת התלמידים אינה העיר של האיקונות התיירותיות המוכרות כמו מגדל השעון או הצללית המפורסמת הנצפית מתל אביב, אלא זו של חיי היום-יום, הרחובות ושכונות המגורים, שיכונים, פחונים בבנייה לא רשמית, הזנחה סביבתית מול פרויקטי דיור יאפיים חדשים, עדויות למצוקת דיור ולקיפוח. ואם חסרה עוד קצת סמליות, הרי התצלומים יוצגו בתערוכה כשהם נעוצים על מוטות עץ המשמשים בדרך כלל את אנשי הראביטה לתליית שלטי הפגנות בעיר.

הקשר תרבותי פוליטי רחב יותר בתערוכה יהיו קטעי ראיון עם ואליד ביבי, נכדו של עלי ביבי, שנערך במסגרת פרויקט "Palestine Remembered" והסרטים התיעודיים "ג'אפה" של איל סיון על ההיסטוריה של תפוזי יפו עד 1948 ו"מנשייה" של עמותת "זוכרות" על פליטים פנימיים מהשכונה. התערוכה היא האירוע היחיד במסגרת פסטיבל האדריכלות "בתים מבפנים" המעז להצביע על הקשר בין מרחב, אדריכלות ופוליטיקה, ומציג פרויקט חינוכי מהמעלה הראשונה הנוגע, בכפפות פדגוגיות, ובאמצעים חינוכיים לתלמידי בית ספר, בסוגיות הליבה של הסכסוך הלאומי הפנימי והמדיני, סוגיות הבוערות בימים אלה יותר מתמיד.

כאן גרים בכיף?

פסטיבל האדריכלות "בתים מבפנים" שיתקיים בתל אביב-יפו בסוף השבוע צפוי להיות שופע, עשיר ונוצץ מתמיד. עוד מעט נאמין שיופיה של העיר הזאת אינו רק אגדה אורבנית וססמת שיווק. במסגרת הפסטיבל יתקיימו 130 אירועים שונים ללא תשלום ברחבי העיר, סיורים מודרכים, דיונים במשרדי אדריכלים ופעילויות לכל המשפחה בנושאי בנייה. גם השנה משתתפים בפסטיבל מבנים ידועים ומוכרים בצד מבנים סמויים מעין ופחות צפויים, ולהם שלל סגנונות אדריכליים מכל הבא ליד, כמעט. גם השנה הפסטיבל הוא הזדמנות לגלות את מכמניה האדריכליים של תל אביב-יפו ולהציץ לבתים של אנשים אחרים.

כבשנים קודמות ואולי יותר מכך, הפסטיבל הוא גם נייר הלקמוס של תהליך הג'נטריפיקציה והיאפיצזיה של תל אביב - והסיסמוגרף של המשך כיבושה של יפו והפיכתה ליעד הנדל"ני הרותח בעיר. הפעם נכבשת העיר לא בכדורי רובים אלא ביד הנעלמה לכאורה של שוק הנדל"ן, ה"פרויקטים" והשכונות הסגורות. גם השנה הפסטיבל גם משקף, גם מייצר וגם מניע את תהליך ההתייקרות וללא כל ספק לוקח חלק בשיווק ובמיתוג של אזורים בעיר, כל אחד בתורו, כאזורים הנחשקים הבאים.

השנה - אחרי שהפונטציאל הנדל"ני של כל מסגרייה וכל לופט אפשרי מוצה זה כבר - הגיעה גם שעתו של הגרעין האורבני הקשה מכל, מתחם נוה שאנן והתחנה המרכזית הישנה, להצטרף לתרועת הפסטיבלים. שורת האירועים במתחם מסקרנת על סף האקזוטיקה. החל בקבוצת האמנים "שביל החלב" שתפעיל במתחם "אקט של השתלטות אמנותית" - אירוע שכבר ביצעה בהצלחה בהזדמנויות קודמות, ועד סיור לילי במדרחוב נוה שאנן וביקור בדירות של פליטים. אנשים נוסעים בשביל זה עד להודו, והנה יש לנו את זה בשפע מתחת לאף.

האירועים והסיורים הללו יעשו ללא ספק היסטוריה כצעדים הראשונים בתהליך ידוע מראש של ג'נטריפיקציה. האזור האומלל הזה זקוק לטיפול ביד אוהבת, אלא שללא פתרון הולם למי שגרים בו, הם יהיו האחרונים שיפיקו תועלת כלשהי מההתחדשות העירונית והראשונים שימצאו את עצמם בחוץ, במתחם האומלל הבא.



דגמים של בתי מנשייה, עבודה של תלמידי בית הספר מתוך הפרויקט ''כדי להזיז הר עליך להתחיל עם האבנים הקטנות''


בית ביבי, כיום בניין בית הספר יאפא



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו