בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הברבור פחות שחור

ימים אחדים לפני שמופע הבכורה של "שדה21" עולה בפסטיבל ישראל, אוהד נהרין נראה רגוע להפליא. בתו התינוקת וגיל 60 הקרב ממלאים אותו שלווה, שימור יצירתו לא מעניין אותו וגם לא אכפת לו מהפער בין מי שהוא באמת לדימויו הציבורי - רק שלא יפסיקו לחשוב שהוא סקסי

תגובות

שעת צהריים מאוחרת באולם האפל של מרכז סוזן דלל בתל אביב, ונוגה נהרין, בת שנה ושמונה חודשים עם שיער בהיר ועיניים מעט מלוכסנות, מתרוצצת בין הכיסאות והמעברים. חברי להקת בת שבע נמצאים בעיצומה של חזרת תאורה אינטנסיבית, תשעה ימים לפני מופע הבכורה של "שדה21", יצירתו החדשה של אוהד נהרין שתפתח ברביעי הבא את פסטיבל ישראל.

קולו של נהרין, ששקוע עמוק באחד המושבים האחוריים, בוקע מהרמקולים ומורה לרקדנים כיצד לפעול בשעה שהבזקי אור בגוונים משתנים מפסלים את גופיהם בחלל הבמה. אווירה נינוחה ומשועשעת שוררת במקום, והיא מושפעת בין היתר מנוכחות בתו שובת הלב של הכוריאוגרף, שמרככת את המתח המתבקש ולוכדת את תשומת לב כולם.

נהרין, שיחגוג בקרוב 59, נראה כיום רגוע ומאושר מאי פעם. שיחות עם רקדני הלהקה מאששות את השינוי בגישתו לעבודה ולחיים, שעל פי הטענות נהפכה בשנים האחרונות לרכה ומפויסת יותר. "יש בכך אמת מוחלטת", אומר נהרין, "כי אני חושב שאני הרבה יותר בדיאלוג מאשר בקונפליקט עם העולם ועם החיים, ולכן גם עם הרקדנים". על השנים שבהן נחשב לאדם קשה יותר, הוא אומר: "נתתי לאגו שלי לנהל אותי, נתתי לעלבון, לצדקנות, לנקמה, לחוש הצדק. כל מיני דברים שמנהלים אותך וגורמים לך לא להיות במיטבך".

לפני עשור סימן נהרין את גיל 60 כיעד נכסף. "בגיל 60 אני מניח שאהיה הרבה יותר מאושר", אמר בראיון לדליה קרפל שהתפרסם ב"הארץ" ב-2001. "אני מרגיש את ההתקדמות הזאת. יש לי כמעט געגועים לגיל 60", הוסיף. רגע לפני שהקידומת מתחלפת, הוא מאשר שתחושותיו המוקדמות היו מדויקות. "הייתי בתקופה מאוד מאתגרת בחיי והתחלתי להרגיש עקומה בכיוון מעלה של כמות האושר", הוא מסביר. "אושר מבחינתי הוא כמות הרגעים המאושרים, ואני בפירוש יכול להבחין שהרגעים האלה מתרבים עם הזמן".

את נוגה הביא נהרין לעולם עם בת זוגו, הרקדנית היפאנית ארי נקמורה בת ה-27, שהצטרפה לא מכבר לבת שבע ואף משתתפת בהפקה החדשה. כשהוא נשאל על הבעייתיות שבשילוב בת זוגו בלהקה, הוא טוען כי לשניהם היכולת לשלב בין האישי למקצועי מבלי שהדבר יפגע בפעילות הלהקה, ומדגיש כי הוא היה נכון לשלבה בבת שבע עוד בטרם נוצרו היחסים האישיים.

"אנשים לא יודעים את זה", הוא אומר, "אבל הזמנתי את ארי להצטרף לבת שבע לפני כמה שנים, לאחר שנפגשנו במסגרת עבודתי עם להקת הבלט של מונטריאול, שבה היא רקדה. היא פשוט מצאה חן בעיני כרקדנית. ואז היא באה לארץ לביקור והחליטה שהיא לא מעוניינת לרקוד בלהקה. ואז קרה מה שקרה".

ולא חששתם שהצטרפותה לבת שבע תעורר תגובות של רקדנים?

"תראה, עד שארי נכנסה ללהקה עברו שנה וחצי או שנתיים, ולאנשים יצא להכיר אותה. הם כבר ידעו, הכירו, אהבו וגם ראו איזו רקדנית נפלאה היא. אני חושב שאנשים שמחים שהיא שם. הם כלל לא מרגישים מאוימים מכך שהיא בת הזוג שלי. להיפך, הם שמחים בשבילי. אז זה סיפור הצלחה".

נהרין, שבאמתחתו רפרטואר מפואר ושפת תנועה מצליחה שפיתח, גאגא, מחלק את חייו בין שלושה בתים: בית הלהקה שבמרכז סוזן דלל, דירתו במרכז תל אביב וביתו הפסטורלי ביישוב כליל, עשרה קילומטרים מזרחית לנהריה, שבו הוא מבלה עם משפחתו הגרעינית את מרבית סופי השבוע.

בדירתו התל-אביבית המרווחת שולטים צבעים בהירים וניטראליים. על רצפת השיש מוצבים רהיטי עץ וספה אפורה ארוכה שעליה הוא מותח את רגליו ומחליף תנוחות באופן תדיר. מרבית הקירות עירומים; הוא מסביר כי תליית תמונות תעשה לו "רעש" ו"תזהם" לו את המוח. קיר אחר מכוסה באוסף מעורר קנאה של תקליטורי מוסיקה, ולצדו פסל אפריקאי דקיק ומוארך. צעצועיה של נוגה פזורים על הרצפה בכל עבר ואת החלונות הרחבים מלטפים מבחוץ ענפי פיקוס ירקרקים.

מה עשית היום?

"קמתי בחמש בבוקר כדי לצפות במשחק אן-בי-אי, מיאמי נגד בוסטון, ואז בתי פתאום באה אלי בריצה. החלפתי לה חיתול, לקחתי אותה לגן ואז היה לי קפה נחמד עם זוגתי. אחר כך היתה לי פגישת הפקה על התלבושות של 'שדה21', העברתי שיעור גאגא ועבדתי עם תשעה רקדנים שנמצאים בארץ, כי 11 רקדנים נמצאים בסיור בוולנסיה. היתה לי גם פגישה עם קרן מיכאל סלע, שתומכת בהפקה החדשה".

מהי בעצם רשימת המטלות שלך כמנהל אמנותי של בת שבע?

"זה תפקיד שאולי יש לו מין רשימה כזאת, אבל זה גם תפקיד שכל מנהל יוצר ומחליט כמה אחריות הוא לוקח על עצמו וכמה הוא מטיל על אחרים. אני בעצם מנהל אנשים, חלקם אנשים מאוד צעירים. אחת הפעולות המשמעותיות שלי כמנהל היא פעולת השכנוע. אני יכול להגיד לאנשים מה לעשות והם יעשו זאת, אך אני צריך להרגיש שהם משוכנעים שזה מה שנכון לעשות. זה חלק מארגז כלים שאני מנסה לתת שאינו קשור רק לתנועה וליכולת פיסית.

"יש דברים מאוד טכניים שאני מתעסק בהם שנוגעים לחיי היום-יום של אנשים בלהקה, לא רק לרקדנים. דברים שקשורים לתנאי עבודה, תנאי העסקה, אתיקה ובעיות אישיות של אנשים. זה לא שיש לי דלת פתוחה, יש לי משקוף בלי דלת, שדרכו אנשים יכולים להיכנס ולבוא אלי, והם עושים זאת. יש גם דברים שקשורים לתוכניות, ללוח זמנים, להופעות, לקאסטינג. יש שתי להקות, צעירה ובוגרת, וגם הלהקה הצעירה דורשת הרבה מאוד אנרגיה".

יותר זורם

נהרין מונה למנהל האמנותי של בת שבע ב-1990 וכבר פרש פעם אחת, ב-2003. הוא שב אל התפקיד ב-2005, השנה שבה קיבל את פרס ישראל. הוא מבהיר כי הפרישה אז התרחשה בעיקר בעקבות ההתמודדות עם מותה של אשתו, מארי קאג'יווארה, שמתה מסרטן ב-2001. "באמת התכוונתי לפרוש", הוא אומר, "לא התכוונתי לצאת לחופשה, חשבתי שאני ובת שבע סיימנו".

בראיון שנערך לפני כמה חודשים ציין נהרין כי יוצא לו להרהר על הפרישה מהניהול האמנותי. "זה ברור שיש לי חיים אחרי ניהול בת שבע", הוא אומר. "אני לא יודע מתי אפרד מהלהקה כיוצר או כמפתח הגאגא. אבל כמנהל אמנותי ברור שזה לא יהיה לנצח. זה לא שאני רוצה לפרוש, זה ברור לי שאפרוש. כרגע אני לא פורש אבל גם כמה שנים זה עוד מעט.

"לנהל זה אף פעם לא היה דבר שבאמת נהניתי ממנו. עם השנים נהפכתי למנהל לא רע, למדתי הרבה. מצד שני, אם אני אקח את כל האנרגיה שאני משקיע בניהול ואשקיע אותה בדברים אחרים, אולי אעשה טוב יותר לעצמי וטוב יותר לעולם".

הרהוריו של נהרין בנוגע לעתידו מעוררים את השאלה על אודות המנהל האמנותי שיבוא אחריו. נכון להיום, נדמה כי אחת המועמדות הפוטנציאליות לתפקיד היא שרון אייל, שמכהנת ככוריאוגרפית הבית של בת שבע.

"אני מאוד מאמין בה כיוצרת", הוא אומר. "אני חושב שהיא משלבת בתוכה דברים שהם מאוד משמעותיים ופונדמנטליים להיותך יוצר, וזה קשור לכך שיש לה תשוקה גדולה, דמיון גדול ויכולות. יש בה משהו אובססיבי, מטורף ועקשן. היא חיית עבודה, חרוצה ובאטרף על העבודה שלה".

כשהוא נשאל אם הוא מסוגל לראות בה יורשת שלו, הוא משיב

מיד "בהחלט", אולם לאחר מכן מסייג ומסביר כי המושג "יורשת" אינו מתאים, שכן בת שבע אינה שייכת לו.

האם הלהקה לא מתקשה לתמרן בין שני כוריאוגרפים?

"ברור, זה מאוד מאתגר. חשוב לי למצוא את האיזון בין הזמן שיש להפקות שלי להפקות של שרון, לסיורים שלנו וכו'. ברור שזה רחוק מלהיות אידיאלי מבחינת כולנו, כי תמיד אנחנו רוצים יותר זמן להפקות או רוצים יותר הופעות, אבל זה מה יש".

האמונה של נהרין באייל הובילה אותו לפני כמה שנים להפסיק לעבוד עם אמנים אורחים ולפנות מקום לכוריאוגרפית הצעירה, שרקדה בלהקה במשך שנים. ההשקעה באייל אכן הוכיחה את עצמה, דרך יצירות כמו "ברתולינה", "מקרובה קביסה" ו"ביל", אך לאחרונה הוחלט בלהקה לשוב ולעבוד גם עם כוריאוגרפים נוספים, ובעונה הבאה ישתפו פעולה עם יסמין גודר וחופש שכטר. "אלה שני אנשים מאוד ראויים ומוכשרים", אומר נהרין, "ואני מרגיש שהמפגש אתם יכול להעניק חוויה מאוד מעניינת לרקדנים שלי".

האווירה הקלילה של חזרת התאורה, שאיפיינה גם חזרה מוקדמת יותר בסטודיו, מפתיעה בהתחשב בלוח הזמנים הצפוף. "אני כמעט מפחד להגיד את זה", אומר נהרין כשהוא עומד במטבח, מכין קפה ושולף שקד מתוך ערימה הטבולה במים, "אבל יש משהו קצת קל בתהליך הזה". לדבריו, מדובר במהלך שמאפיין את עשייתו האמנותית בשנים האחרונות, שקשור לשכלול "ארגז הכלים" שלו.

"אני יכול בהחלט להבחין בתהליכים יותר זורמים שבהם אני לא מרגיש שאני נתקל בקיר. במקום להרגיש שזה קשה אני מרגיש שזה מאתגר, במקום סתום אני מרגיש זורם ובמקום קונפליקט אני מרגיש דיאלוג. אני ממש מרגיש את ההבדל בין מה שהיה למה שקורה היום וזה מאוד משמעותי גם לתוצאה וגם לתהליך".

"שדה21" משקפת את המגמה שצברה תאוצה ברפטואר הנהריני של השנים האחרונות, שכללה שיתוף פעולה משמעותי עם הרקדנים בעת יצירת החומרים התנועתיים. הפעם נהפך הדבר לרשמי והרקדנים חתומים על העבודה לצדו של הכוריאוגרף. "ברוב העבודות האחרונות", הוא אומר, "כמו 'מקס', 'הורה' ו'שלוש', היה שיתוף פעולה עם הרקדנים. גם כיוצרי חלק מהבנק התנועתי של העבודה וגם כאנשים שדעתם, טעמם ומצב הרוח שלהם משפיעים עלי. אבל הם לא קיבלו על זה קרדיט. הפעם החלטתי שאני מטיל עליהם יותר אחריות בכך שאני נותן להם קרדיט על משהו שבעצם כבר קרה בעבר".

בהתאם להחלטה, את התהליך מלווים דיונים ערים של נהרין עם הרקדנים על ההחלטות והבחירות השונות. חלק מהרקדנים חשים כי המצב הנוכחי, שבו נדרש הכוריאוגרף להצדיק בפניהם את מהלכיו, מאתגר אותו. עם זאת, גם לרקדנים וגם לו ברור למי שמורה המלה האחרונה. "זה קוד שברור לכולנו", אומר נהרין, "שהם שותפים שלי, אבל זו עבודה שהיא פנטסיה שלי".

לצד הדמיון לתהליכים של עבודותיו האחרונות, יש גם מה שמבדל את "שדה21" מהן. אם בעבודות קודמות היתה הקפדה על מחול טהור, שנמנע מאלמנטים חיצוניים פרט לתנועה עצמה, הפעם בחר נהרין, למשל, להקרין על הקיר האחורי לאורך כל העבודה כתוביות שמחלקות אותה לפרקים, החל ב"שדה1" ועד "שדה21". "החלוקה הזו היא דרך לעזור לכולנו לא להישאר תקועים", הוא מסביר, "משהו שמאוד עוזר ללכת הלאה. זה כמו שאתה אומר 'נקסט', זה מיד עושה לך 'ריסט'".

ההקרנה על הקיר האחורי אינה מסתכמת בכותרות, ומודגשת גם בסוף העבודה, עם 'רולר' שמוקרן על הקיר וכולל את הקרדיטים של הרקדנים וההפקה, כמו בסרט קולנוע. ה'רולר' מופיע בשעה שהרקדנים נעלמים מן הבמה - ונועד להחליף את אקט ההשתחוות הקבוע, שלא יתרחש בתום העבודה הנוכחית.

אתה לא חושש שהקהל לא יידע איך לקבל את העניין הזה?

"אני מקווה שהוא יזדהה ויבין. תראה, יש את הקרדיטים שזה כמו בסרט, ואני חושב שאנשים יבינו שזה הקוד של העבודה, שזה חלק מהעניין. ההשתחוות היא לא חלק מהעבודה, היא חלק מההסכם הזה שיש בין מופיעים לקהל".

ומהי הסיבה לוויתור על ההשתחוות?

"אני מאוד אוהב להתייחס לקהל כאנשים אינדבידואלים. יש משהו בחוויה האינטימית, בתקשורת שאני מייצר עם הקהל שלי, שהוא ב'אחד על אחד'. וה'אחד על אחד' הזה לא קשור למחיאות כפיים של ה'ביחד'. יש משהו במחיאות כפיים שהוא מאוד עדר, ואני אומר לקהל, 'בואו לא נהיה עדר, תעזבו את המופע עם החוויה שלכם, הפרטית'. מה גם שמחיאות כפיים תמיד מזכירות לי שירה בציבור".

גם בגזרת התלבושות יש הפתעות. נהרין בחר לעבוד הפעם לראשונה עם אריאל כהן, רקדן, כוריאוגרף ומעצב תלבושות צעיר, שרקד בעבר באנסמבל בת שבע. "הלכתי לראות את העבודה האחרונה שהוא העלה ב'הרמת מסך' ומאוד נהניתי", מסביר נהרין. "זיהיתי את היכולות העיצוביות שלו ואת הסקרנות והאהבה שלו לזה". כהן יצר תלבושות בעלות גזרות מינימליסטיות של טייצים, גופיות וחולצות טי, אך הוסיף עניין באמצעות צבעים ובדים מגוונים. בקטע יוצא דופן, לעומת זאת, הוחלט להלביש את הגברים בשמלות שחורות מבד מסיבי.

"בשלב הזה בתוך התהליך אני שלם עם זה", אומר נהרין על הבחירה המפתיעה בשמלות, אך ממהר להסתקרן בנוגע לדעת המראיין בנושא. "אם זה יישאר בעבודה או לא?", הוא ממשיך, "את זה נדע בשבוע הבא. מה תלבושת צריכה לעשות? היא לא צריכה להיראות טוב. היא צריכה להיות נכונה בתוך החוויה, להעשיר את הרגע. הכוונה היא להיסחפות הרגשית שלך, היכולת שלך להבחין בקומפוזיציה וליהנות ממנה".

מה היא צועקת

את הפסקול של "שדה21", שאורכה כ-75 דקות, ערך ועיצב מקסים וואראט, מעין אלטר-אגו המשמש את נהרין כבר כמה וכמה שנים ביצירתו המוסיקלית המשולבת בחלק מעבודות המחול שלו, ובהן "ממותות", "הורה" ו"מקס". לדברי נהרין, וואראט, הדמות הפיקטיבית שיצר, נולד על אונייה לאם מוסיקאית ורקדנית, והוא חסר לאום. "אני יכול להראות לך איך נראה הפסקול", הוא אומר וממהר לשלוף את אחד משלושת מחשבי המקינטוש הניידים המונחים בדירתו. "אלה 20 הדקות הראשונות של העבודה", הוא אומר ומורה בגאווה על אוסף של גרפים ארוכים ומפותלים.

הפסקול מורכב מרצף של עיבודים של יצירות קיימות של מגוון אמנים, בהם בריאן אינו, דיוויד דרלינג, ההרכב האלקטרוני "Autechre", וכן קטע יפהפה של המלחין היפאני ג'ון מיאקה, שעושה שימוש מעניין בבנדוניאון, כלי הנגינה שמוכר ממוסיקת הטנגו.

העבודה עצמה מורכבת מאוסף של "סצינות" שנעות בין סולואים, דואטים, קטעים קאמריים וקטעים קבוצתיים עמוסים, היוצרות תחושה של איטראקציות בין-אישיות אינטנסיביות. השילוב של ה"סצינות" הללו - שכוללות קצב כוריאוגרפי משתנה שנע בין הילוך מהיר מאוד להילוך אטי מאוד - עם הבחירות המוסיקליות, מוליד עבודה שפועלת מאוד על הרגש. נהרין מאשר שזו אכן היתה כוונתו.

באחד הקטעים הבולטים ניצב הרקדן ארז זוהר בקדמת הבמה ומדבר אל חלל האוויר בג'יבריש. זהו דיבור אימפולסיבי שהולך ונמשך, עד שהרקדנית האוסטרלית רייצ'ל אוסבורן נכנסת וכופה עליו לחדול ולעזוב את הבמה. ההשראה לקטע מגיעה מחוויה מאוד קונקרטית, מספר נהרין: "בשבוע הראשון של התהליך רכבתי על האופניים וראיתי אשה מבוגרת שהציבה כיסא מתקפל ברחוב אלנבי, מול אתר בנייה, התיישבה וצעקה. כיוון שחלפתי על פניה מרחוק לא הבנתי מה היא צועקת. היה בזה משהו מאוד חזק, והבאתי את זה לסטודיו".

נהרין גם בחר לכלול את פניו של ארז זוהר במודעות הפרסומת של המופע החדש. מדובר במודעה בולטת ולא שגרתית של גבר שעל פניו דחוסה כף רגל של אשה. כשנהרין נשאל על פשר המודעה, הוא שוב שולף את המחשב, ומאתר תצלום דומה שלו עצמו, כאשר אותה כף רגל מעטרת את פניו. מתברר שהתצלום המקורי נולד מתוך שעשוע שגרתי של נהרין ובת זוגו, שישבו בבית וצילמו את עצמם. "נורא אהבתי את זה", הוא אומר, "זה קרה לאחרונה, לפני חודשיים".

מדוע בחרת לקרוא לעבודה "שדה21"?

"אני לא זוכר בדיוק איך הגעתי לזה. זה התחיל קודם ב'שדה' בלבד, אבל בגלל שכשאתה אומר 'שדה' אתה מתחיל להרגיש את האחו ולהריח, החלטתי לנתק את השם מהסנטימנטליות שלו והוספתי את ה-21. זה באמת מאוד מצנן אותו".

ומה פשר המספר הזה?

"זה המספר הנכון".

מה זה אומר?

"אין לו משמעות. הוא לא מתאר את המאה ה-21, הוא לא מתאר את 21 האנשים שאנחנו בסטודיו (נהרין ו-20 רקדני הלהקה, א"ס) והוא לא מתאר את 21 השניות שאורך כל אחד מהסולואים שמוצגים בסוף העבודה".

כשמשוחחים עם נהרין יש להלך על קצות האצבעות מבחינה סמנטית. יש מלים שנעדרות מן הלקסיקון שלו ומוטב שלא להשתמש בהן, כמו "קשה" או "הכי"; במקום "קשה" מוטב לומר "מאתגר" ובמקום "הכי" עדיף להשתמש ב"יותר". אחת המלים האהובות עליו, ששבה וחוזרת על הטיותיה השונות לאורך השיחות אתו, היא "הרהור".

מדוע אתה נוהג להשתמש תמיד במלה "הרהור"?

"כי אני חושב שהרהור כולל בתוכו פרספקטיבה, הוא כולל בתוכו משהו שיש בו איזה ריחוק. הוא מוציא אותי או מאפשר שאני בכלל אהיה במרכז של הדברים, הוא שם אותי בצד. ההרהור נותן מקום לדמיון. לא בהכרח למילול של הרעיונות, והוא גם מאפשר את ההרהור בלי המילול. הוא מאפשר את הסבטקסט".

כשהוא נשאל מה היה מאתגר במיוחד בתהליך העבודה על "שדה21", שאותה בחר להקדיש לכוריאוגרפית המנוחה נועה אשכול, הוא מדבר על העמידה בפיתוי לעשות דברים שקל לו לעשות. "זה קשור לבחירות מוסיקליות, ארגוניות, בחירות של טיימינג וסדר, מה אני נותן, מציע ולוקח מהרקדנים. היה מאוד מאתגר לקחת אחריות על כל החלטה ולהבין את ההד ואת ההשלכות שלה בתוך העבודה כולה".

"באופן טבעי אני פזיז ואני חושב שזו מגרעה", הוא מודה. "אני חושב שיש הבדל בין תגובת בטן לבין החלטה שאתה מקבל בצורה פזיזה. אז האתגר היה להקשיב לבטן ובמקביל לא לעשות החלטות פזיזות. ואני חושב שהיה לי תהליך מאוד מעניין בקטע הזה, שהוא לימד אותי להתבונן מחדש על הרבה מאוד דברים, על עצמי ועל העבודה. קיבלתי הרבה מאוד החלטות שהפתיעו אותי".

מה אתה מחפש ברקדן?

"יש משהו מאוד משמעותי בתהליך שאני עובר עם הרקדנים אחרי שאני פוגש אותם, אבל מה שמשמעותי יותר הוא מה שמאפיין אותם לפני שאנחנו נפגשים. אני מחפש נתוני פתיחה שקשורים לקואורדינציה גבוהה, מוסיקליות, גרוביות, דמיון מפותח, סקרנות ללמוד, מיניות, יצירתיות, טירוף. זה הכל בדרגות וזה יכול להיות מאוד גולמי, לא מפותח ונעול, אבל קיים".

האם הוא סבור שרקדניו מפחדים ממנו? "יכול להיות, באיזושהי צורה", הוא משיב, "אבל אני לא חושב שזה מנהל אותם". לדבריו, הוא מעניק להם את החופש להביע בפניו את רחשי לבם, משקיע אנרגיה בפעולת השכנוע ואינו משתמש בגינונים כוחניים.

"זו לא ההפחדה או האיום שגורמים לאנשים ללכת אתי", הוא מוסיף, "גם לא יהיה לי כיף אם יפחדו ממני. יש בי הרבה כוח מתפרץ ואני לפעמים לא צפוי אז יש איזה פוטנציאל למה שניתן לכנות פחד. אני גם חיה, וכחיה אני לא צפוי. אבל אני לא פוגע באנשים שאני עובד אתם. השאיפה שלי היא לבנות אותם, לתת להם ביטחון ולהזדהות אתם".

חשוב לך לתעד ולשמר את העשייה האמנותית שלך?

"להיפך, הייתי רוצה שהדברים האלה לא יתועדו ולא יישמרו, כי אני עוסק באמנות שהיא נעלמת. אני מבין לפעמים את החשיבות של תיעוד לצרכי עבודה, כאשר אנחנו עושים וידיאו של ההופעה כדי שנוכל ללמד את העבודה בעוד חודש או בעוד שנה. בסך הכל אני באמת אשמח אם כל התיעוד, כל התצלומים והתמונות, יישרפו. באמת. ואני באמת משמיד הרבה מאוד מהדברים האלה. זרקתי טונות של וידיאו-טייפים ושל תמונות.

"התיעוד הזה לא מראה אותי במיטבי מבחינתי. הוא מראה אולי את התחנות שעשיתי למי שמעוניין לראות, אבל אני לא רוצה לראות את זה ואני לא רוצה שיראו את זה. אני רוצה שיראו את מה שאני עושה היום".

את הנקודה הוא מבקש לבסס באמצעות התייחסות לאגדת הבלט ואצלב ניז'ינסקי. "תאר לך שהיה תיעוד לניז'ינסקי, כמה פחות הוא היה היום נחשב לאגדה אם היינו באמת רואים איך הוא נראה? אני בטוח שאם תראה את ניז'ינסקי היום רוקד בתיעוד, אתה תגלגל עיניים. ובכך שאין לנו את התיעוד הזה אלא רק את האגדה זה מקיים אותו. זה מקיים אותו בצדק, כי ריקוד זה דבר שמאוד שייך לזמנו".

על אף הוותק והמעמד, נהרין מודה שהוא קורא את הביקורות שנכתבות על עבודותיו, וכי הן עלולות להשפיע על מצב רוחו. "אם כותבים עלי ביקורת טובה זה משמח אותי, אם כותבים עלי ביקורת גרועה זה יכול לעצבן אותי, ודאי. יוצר באשר הוא אין בו את היכולת להעניק לקהל שלו את היכולת לראות, הוא רק מחויב לבהירות של העבודה שלו".

אז מבחינתך יש אמת מסוימת בעבודה, והביקורת צריכה להצליח להגיע אליה.

"ודאי. הקטע הזה של 'כל אחד יכול לפרש את העבודה' זה דבר די משעמם, כי אין פה לגיטימציה לפרש איך שאתה רוצה. זה נכון שזה מה שאנשים עושים בסוף, אבל זה קשור מאוד לחוסר טעם, למוגבלות, לדעות קדומות ולהרבה דברים. וכן, יש משהו מאוד בהיר שהעבודה מציעה ונותנת שאני מצפה שאנשים יקלטו כדי לעבור את החוויה הנכונה והראויה".

על מה אתה חושב כשאתה נזכר בעבר שלך?

"אני חושב על כמה מכוניות היו לי כבר, כמה בתים עברתי, כמה אהבות, כמה עבודות עשיתי. זה בא במספרים".

זה נורא טכני. איפה הרגש?

"הרגש? לא צריך לחשוב על זה. זה שאני לא מודד אותו לא אומר שהוא אינו קיים. אבל אם אני חושב על העבר זה מאוד כמותי".

חשוב לך שיאהבו אותך?

"כן. זה לא הדבר הכי חשוב בעולם אבל זה בהחלט קיים. באחד הראיונות הבודדים שהעניק יואל הופמן, סופר שאני מאוד מעריך, שאלו אותו אם חשוב לו שיבינו אותו. אז הוא השיב 'ממש לא, חשוב לי שיאהבו אותי'. זה מאוד הפתיע אותי, ואני יכול להזדהות עם זה. אבל אם אתה שואל אותי מה המשמעות של 'אותי', אז אני מתכוון ליצירה שלי או להצעה שלי".

וחשוב לך שיבינו אותך?

"מאוד חשוב לי שיבינו אותי, שיבינו את ההצעה שלי".

אתה נוהג לספר בראיונות שאתה נהנה מכך שיש עליך כל מיני שמועות. מה פשר ההנאה מכך?

"אני לא חי בשביל השמועות האלה", הוא אומר לאחר השתהות ממושכת. "אבל יש בזה משהו שמתחבר לאיזו שטות, כי יש שמועות אבסורדיות.

"יש בשמועות משהו שקשור לפנטסיה, ואלה דברים שלא נכונים לגבי, אבל זו פנטסיה של מישהו. זה קצת כמו לחיות פעמיים".

יש תחושה של מיסוך בכל מה שנוגע לאישיותך האמיתית. האם אתה מרגיש את הפער הזה בין מי שאתה באמת לבין הדימוי הציבורי שלך או האופן שבו מתבוננים עליך מבחוץ?

"כן. אני חושב שזה לא משהו שאני עושה בכוונה. אני חושב שיש בי משהו גם מורכב וגם סגור. ואני גם באמת קבוצה, אני לא אחד. כל מרכיב בקבוצה הזו יוצא לפעמים וצובע אותי, ולפי איך שהוא צובע כך אנשים רואים אותי".

וחוסר התאימות הזה אינו מפריע לך?

"כל עוד חושבים שאני סקסי הכל בסדר". *



נהרין. אחת המלים האהובות עליו, ששבה וחוזרת על הטיותיה השונות לאורך השיחות אתו, היא ''הרהור''


מתוך החזרות על ''שדה21'' - משמאל: ארי נקמורה, בת זוגו של נהרין. ''21 זה המספר הנכון''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו