בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פסטיבל קאן 2011 | הייאוש לא נעשה יותר נוח

"מלנכוליה" של פון טרייר משרטט דיוקן מייגע של במאי במשבר. "The Beaver" של ג'ודי פוסטר מקרטע בין קטבים. "Le Havre" של אקי קאוריסמקי הוא אגדה עכשווית קשוחה ו"Lover Boy" אינו מקורי

תגובות

פסטיבל קאן ה-64 מגיע לסוף השבוע השני והאחרון שלו. ביום ראשון בערב יתקיים טקס חלוקת פרסי התחרות הרשמית ויוענק פרס דקל הזהב לסרט הטוב ביותר לדעת חבר השופטים, שבראשו עומד רוברט דה נירו.

קשה להמר על התוצאות, מאחר שבזמן כתיבת השורות האלה עדיין לא הוקרנו כל סרטי התחרות, ובהם סרטיהם החדשים של פדרו אלמודובר, הבמאי האיטלקי פאולו סורנטינו והבמאי הטורקי נורי בילג'ה ציילאן; וגם משום שרשימת הסרטים המשתתפים השנה בתחרות מגוונת ביותר. להערכה הביקורתית הגורפת ביותר זכו עד כה "הילד עם האופניים" של האחים הבלגים ז'אן-פייר ולוק דארדן ו"Le Havre", סרטו הדובר צרפתית של הבמאי הפיני אקי קאוריסמקי.

האם האחים דארדן יהיו יוצרי הקולנוע הראשונים שיזכו בפרס דקל הזהב בפעם השלישית? או האם קאוריסמקי, שכמה מסרטיו הקודמים השתתפו בתחרות בקאן, וזכו בפרסים שונים, יזכה לראשונה בפרס הנכסף? ואולי דקל הזהב יוענק לסרטים שעוררו כאן את המחלוקת הגדולה ביותר: "חייבים לדבר על קווין" של לין רמסי או "עץ החיים" של טרנס מאליק, שבסוף ההקרנה שלו לעיתונאים נשמעו תשואות וקריאות בוז - והביקורות התחלקו בין הלל גדול לקטילה מוחלטת? האם העובדה ששחקן ובמאי אמריקאי ניצב השנה בראש חבר השופטים תשפיע על הבחירה?

ומה ייעשה עם "מלנכוליה", סרטו החדש והדובר אנגלית של הבמאי הדני לארס פון טרייר, שכדרכו חולל שערורייה כאשר במסיבת העיתונאים הביע את אהדתו להיטלר ואחר כך התנצל. פון טריר זכה בעבר בדקל הזהב - על "רוקדת בחשיכה" - וקשה להניח שסרטו החדש יזכה שוב. בסוף ההקרנה נשמעו מחיאות כפיים ספורות, אבל לפחות לא הושמעו שאגות הבוז שליוו את הקרנת "אנטי כרייסט", סרטו הקודם שהשתתף בתחרות לפני שנתיים.

אם ב-2009 נדמה היה שמצבו הנפשי רעוע, והוא עצמו הודה שהוא שקוע בדיכאון עמוק, התחושה היא שהדיכאון טרם חלף, אבל הוא כעת עדין יותר מכפי שבא לידי ביטוי בסרטו הקודם. עם זאת, העדינות אינה הופכת את סרטו החדש למעניין במיוחד. הסרט עוסק בסוף העולם, שיגיע עקב התנגשות בין כדור הארץ לפלנטה ששמה מלנכוליה, שהסתתרה עד כה מאחורי השמש. את הסיפור האפוקליפטי הזה מציג פון טריר דרך סיפורן של שתי אחיות שונות מאוד: ג'סטין (קירסטן דאנסט) המעורערת שנוטשת את החתן בטקס החתונה, וקלייר (שרלוט גינזבורג) חמורת הסבר, נשואה (לקיפר סאתרלנד) ואם לילד.

כמו מאליק, פון טרייר מנסה למקם את הסיפור בהקשר קוסמי רחב; אך בניגוד לסרטו של מאליק, ולמרות מחדליו, "מלנכוליה" סובל מתחושת ניהיליזם שהיא יותר ביטוי של דיכאון קיומי מאשר הצהרה בעלת תוקף רעיוני ורגשי. בסרטו של פון טריר יש רגעים של יופי קולנועי, אך התחושה העיקרית העולה מהסרט היא שיוצרו נתון עדיין במצב של בלבול, שאינו מניב יותר מאשר דיוקן מייגע למדי של במאי במשבר מתמשך.

הדמויות מעוצבות ללא עומק, האפוקליפסה המתקרבת אינה מעוררת כל תחושה של חרדה ממשית, ובעיקר, אין בסרט שום רגע של חסד או מהות של אירוניה מבוקרת שיכולים היו לעבות את הסיפור. העולם בסרטו של פון טריר מגיע לקצו, והתגובה העיקרית שאנו חשים לנוכח הסוף המתקרב היא: אז מה? אבל, אולי גם זו אמירה.

הבמאי הפיני אקי קאוריסמקי ("עננים נודדים", "איש ללא עבר") משתייך לאותם במאים שסגנונם ייחודי ואחיד, והם אינם חורגים ממנו. בסרטיו נדמה שקאוריסמקי חותר לצמצם את הקולנוע למרכיביו הבסיסיים ביותר, ומתוך הבסיסיות הזאת להעלות אל פני השטח הקולנועיים תמונת מצב אנושית קודרת אך גם בעלת מידה של חסד - אותו חסד שחסר כל כך בסרטו של פון טריר. כך זה גם בסרטו החדש, "Le Havre", שסגנונו מינימליסטי כמו כל סרטיו.

מצוקתם של ילדים הוא נושא העובר כחוט השני בסרטים המוקרנים בקאן השנה, ומצוקתו של נער ניצבת גם במרכז עלילת סרטו של קאוריסמקי. גיבור הסרט הוא מרסל מרקס (אנדרה וילמס), סופר בעבר ומצחצח נעליים בהווה, שאשתו (קאטי אוטינן, שחקנית קבועה של קאוריסמקי) חולה בסרטן. מרקס מעניק מחסה לאידריסה (בלונדין מיגל), נער אפריקאי, ששוהה בעיר הנמל באופן לא חוקי ושואף להגיע ללונדון. מאבקו למען אידריסה מחבר את גיבור הסרט פעם נוספת לאנושיותו, שמסוגלת לשנות את פני המציאות. התוצאה היא סרט יפה ומרגש, מעין אגדה עכשווית, שקשיחותה אינה מסווה את הלב החם הפועם בה.

תרפיה במשחק

מחוץ לתחרות הוקרן "The Beaver", הסרט השלישי שביימה ג'ודי פוסטר, שגם מככבת בו לצד מל גיבסון. הסרט המוזר - ספק מלודרמה, ספק קומדיה, שהופק 15 שנים לאחר סרטה הקודם כבמאית - מציג את סיפורו של יצרן צעצועים מצליח, שעובר התמוטטות נפשית.

גאולתו באה בעזרת בובה של בונה. הוא עוטה אותה על אחת מידיו ומדבר עם מקורביו דרכה. במשך הצפייה בסרט קשה שלא להניח שפוסטר בחרה בגיבסון לתפקיד הראשי בסרט בגלל התמוטטותו שלו; אבל במסיבת העיתונאים טענה שבחרה בו כי הוא חברה ונראה לה המתאים ביותר לגלם את הדמות. היא הוסיפה שאין ביכולתה להסביר או להצדיק את התנהגותו של גיבסון - שלא השתתף במסיבת העיתונאים אבל נכח לצדה בהקרנת הסרט למחרת. עם זאת, היא משערת שהתפקיד שימש לו מעין תרפיה.

הסרט מקרטע בכבדות מסוימת בין קטבים. הופעתו של גיבסון סובלת לעתים מהגזמה שגובלת בהיסטריה. פוסטר היא שחקנית ובמאית אינטליגנטית, אבל מבין הסרטים שביימה עד כה - "איש קטן ושמו טייט" ב-1991 ו"חופשה משפחתית" ב-1995 - זהו הייחודי ביותר וגם המספק פחות.

רומניה האפורה

הקולנוע הרומני פורח בשנים האחרונות, אבל לא כל הסרטים הרומניים טובים באותה מידה. "Lover Boy", סרטו של הבמאי הרומני קטלין מיטולסקו, שהוקרן כחלק מ"מבט מסוים", הוא יצירה שגרתית למדי, שמשרטטת את דיוקנם של צעירים ברומניה כיום, שעתידם אפור.

גיבור הסרט הוא לוקה (ג'ורג' פיסטראנו), שמעורב בסחר בנשים באזור הים השחור. כאשר הוא מתאהב לראשונה, אינו יודע מה לעשות עם הרגש שמתעורר בו. הסיפור אינו מוצג במקוריות רבה והדמויות אינן מעוררות הזדהות או רגש. התוצאה - גם אם יש בה לעתים מידה של חספוס מרשים - היא רק עוד סרט, שכמותו כבר ראינו בעבר.



''Lover Boy''


''מלנכוליה''
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו