בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בגובה הים והעיניים

רגע לפני שהם נהפכים למעצבים שישפיעו על הרחוב הישראלי, סטודנטים משלוש המחלקות לעיצוב אופנה המובילות בישראל מספקים הצצה לארון הבגדים שלהם / בארון של דנה בוידק כחומר ביד היוצרת

תגובות

בארון של ג'ורג' זאיד

ציפור מדבר

ג'ורג' זאיד, בן 20, סטודנט שנה ב', מתגורר בכפר יאסיף עם משפחתו המורחבת בבית קומות רחב ידיים. את הזיקה לאופנה ירש, לדבריו, מאביו. "לאבא שלי יש עין טובה לסטייל", הוא אומר. "הוא אמנם מתלבש באופן די סטנדרטי, אבל הוא אוהב בגדים וצבעים. אני מאוד מעריך את הטעם שלו, ושואל לדעתו בנושאים מסוג זה".

לפני כשנתיים, לאחר שהתקבל ללימודים, קיבל במתנה מסבתו מכונת תפירה. "בהתחלה ניסיתי לתפור דברים פשוטים, פריטי לבוש בסיסיים. ככל שהשתפרתי, גדל המבחר".

זאיד מגדיר את סגנון לבושו "אורבני עם שיק". "אני לא אוהב צבעוניות רבה, ובארון שלי יש בעיקר פריטים אפורים, שחורים ולבנים. עכשיו, לקראת הקיץ, הכנסתי קצת ירוק למלתחה, והרכישה האחרונה שלי היא מכנסיים קצרים בצבע ורוד-עתיק חיוור.

"אין לי קודים של לבוש ואני לא מגביל את עצמי. אני אוהב להתלבש לפי צו האופנה, ודואג להתעדכן בטרנדים חדשים. אני מרבה לקנות ברשתות ההלבשה, ובעיקר אהובות עלי הרשתות הספרדיות כמו זארה, פול אנד בר ומנגו. גם ב-H&M אני מוצא פריטים רבים. יש לי גם כמה פריטים מיד-שנייה שאני מאוד אוהב".

בארון של שרונה גרוס

מאה מניפות בד

שרונה גרוס, בת 24, סטודנטית שנה ג', היא בת למשפחה דתית בת שבעה ילדים. מדי יום חמישי, היא מספרת, היא אורזת את חפציה ונוסעת לירושלים כדי לבלות את השבת עם בני משפחתה.

"תמיד אהבתי את החיבור בין יצירה ואופנה", היא אומרת. "כיום החלום שלי הוא להיות מעצבת אופנה. ברור שאצטרך להתמחות ולצבור ניסיון, אבל בסופו של דבר הייתי רוצה מותג משל עצמי. אני מאוד מחוברת לעיצוב נשי, שמלות ערב ושמלות כלה הן התשוקה שלי. במהלך לימודי, גם כשהתבקשתי לעצב בגדי קז'ואל הם יצאו יותר מפוארים מהדרוש".

הבגדים שהיא יוצרת מורכבים מהרבה פרטים, וניכר שהושקעה בהם מלאכה רבה. "המנחים שלי אומרים שכנראה אני אוהבת עבודה סיזיפית. הכנתי שמלת כלה כחלק מקורס בהנחיית מיכל נגרין. את החלק התחתון של השמלה הכנתי ממאה מניפות בד, שעל חלקן הדפסתי ועל חלקן רקמתי, ואת כולן קיפלתי ביד. זה המון עבודה, אבל אני מתמסרת לפנטסיות שלי ומשתדלת לממשן.

"העבודות שלי משלבות הדפסים, פאייטים, חרוזים, רקמות ותחרות. חלק גדול מהלימודים בוויצו כוללים הכנה של הטקסטיל שאתו אנחנו עובדים, ואני אוהבת את ההתעסקות הזו. המנחים עוזרים לי להתמתן, זה גם חלק מהדברים שלומדים, צריך לדעת לכוון את הרעיונות ולצמצם אותם".

את אהבתה הגדולה לאופנה רצתה גרוס לחלוק עם אנשים נוספים ולקבל תהודה לתגליותיה בתחום, על כן ייסדה לפני כשנה בלוג אופנה שבו היא משתפת את קהל העוקבים בהגיגיה. "שם אני מביאה לידי ביטוי את ההתרשמות שלי מטרנדים, קולקציות שאהבתי, דברים שראיתי ונתנו לי השראה", היא אומרת.

"אני מאוד מעזה בעיצובים שלי וגם בבגדים שאני לובשת", היא אומרת על סגנונה האישי. "מובן שיש לי את הגבולות שלי, ולא אתלבש כמו ליצנית. אבל אני רוצה להתפרע, כי זה הזמן שלי לעשות את זה. סגנון הלבוש שלי הוא אקלקטי, ומורכב ממצבור פריטים שלא בהכרח נועדו להיות יחד, אך שילוב נכון שלהם יוצר משהו ייחודי".

בארון של דנה בוידק

דנה בוידק, בת 24, סטודנטית שנה א', מפזרת חיוכים רבים ומלים מועטות. "אין דבר טוב יותר מלעסוק בתחום שהוא התחביב שלך", היא אומרת. "אני שמחה שהחלום שלי התגשם. תורמת מאוד לתחושה הטובה גם האווירה בוויצו, שהיא מאוד ביתית ותומכת".

היא אולי לא מרבה במלים, אך במעשים היא חזקה. כתלמידה בתיכון נהגה להעתיק גזרות של בגדים קיימים ולהכינם בעצמה. "כאשר משהו לא הצליח לי, חזרתי עליו שוב ושוב. גיליתי שאני מאוד נמשכת לחומרים מיוחדים, שמעניקים לי השראה. העיצוב בא בעקבות החומר, ולא להיפך. בגלל זה אני מרבה ליצור בדיגום חופשי. יש לי את החומר ביד, וכשאני מניחה אותו על הבובה זה כמעט קורה מעצמו".

היא מספרת כי כבר מילדותה היו פונים אליה בעצות אופנתיות. "ההורים שלי שמחו שהלכתי ללמוד עיצוב אופנה", היא מספרת. "זה לא הפתיע אותם, בעיקר לא את אמי, שסבורה שהמשיכה שלי לתחום מגיעה ממשפחתה: אמה היתה תופרת במפעל ואביה היה כובען ברוסיה. גם לאמי יש חוש לסטייל. לפעמים אני תופסת אותה צופה בערוץ האופנה", היא צוחקת.

בכל הקשור לבגדים שהיא עצמה לובשת, בוידק מנהלת משטר מסודר ומתנהלת בפרקטיות. "אני מחליטה מה אלבש למחרת ערב לפני כן. אני שונאת לאחר, וזה עוזר לי להתארגן בבוקר בקלות. בדרך כלל אחליט מה ללבוש בהתחשב בפעילויות של אותו יום ואבחן את מצב הרוח שלי ומה בא לי ללבוש. באופן כללי יש לי סגנון שמזוהה עמי. עם זאת, הלבוש שלי די מגוון. אני לא אוהבת בגדים צמודים, מגבילים. אני מרבה ללבוש טוניקות וחולצות גבריות מכופתרות, שאותן אני לוקחת גם מהארון של אבי. אני קונה הרבה ברשתות, בגלל הזמינות והמחירים הסבירים, ומשלבת עם פריטי יד-שנייה. למרות הערכתי לבגדי מעצבים לא מזדמן לי לרכוש כאלה, אבל אני דואגת להישאר מעודכנת, קוראת הרבה בלוגים של אופנה, מתעדכנת בטרנדים ומשתדלת להיות עם היד על הדופק". *

בארון של טל זוארמן

מחוף לחוף

טל זוארמן, בת 26, סטודנטית שנה ד', מתגוררת עם אמה בדירה מרווחת עם גינה במרכז תל אביב. אחרי שהעבירה את שלושת שנות הלימודים הראשונות בחיפה, מספרת זוארמן כי הגעגועים לעיר הולדתה הכריעו את הכף.

פרט לבעיית המרחק מביתה, זוארמן מאוד אוהבת את מקום לימודיה. "אני שמחה שבחרתי ללמוד שם. אני מעריכה את הגישה של דיבור בגובה העיניים, שלא רומסים זה את זה ואין תחרותיות. הרבה יותר נעים ללמוד באווירה כזו".

עם סיום לימודיה, היא אומרת, תשמח לשלב בין ארט ואופנה. "כרגע אני לא רואה את עצמי פורצת כמעצבת אופנה", היא אומרת. "נראה לי מאוד קשה לקפוץ ישר למים, והייתי רוצה לקחת לעצמי עוד זמן להתגבש".

זוארמן גדלה בבית של עסקני אופנה. אמה היא בעלת החנות "פל תיקים וארנקים" השוכנת ברחוב דיזנגוף, ואביה היה עד לפני כמה שנים הבעלים של החנות "פל נעליים" שבה מכר נעליים מיובאות מאיטליה. "נושא האופנה בלט בביתי עוד מילדות. אני זוכרת את עצמי בוהה בחברות המסוגננות של אמי. כשהייתי בתיכון נחשפתי למעצבות החדשות שהחלו לצוץ באותה תקופה. הפייבוריטיות שלי הן מיס אליס בעלת החנות שיין, רוני בר, שרון ברונשר ואנה קיי".

סגנון העיצוב של זוארמן מתאפיין בקו נונשלנטי ונקי, התואם את הבגדים שהיא עצמה נוהגת ללבוש. "אני תמיד שואלת את עצמי אם הייתי לובשת את הדגם שעליו אני עובדת. המרצים שלי אמרו לי כבר בשנה א' שיש לי כתב יד. אני אוהבת מראה שהוא יותר זרוק, במובן של קז'ואל. שכבות של בד, פריטים שזזים עם תנועת הגוף ורבידות עושים לי את זה. אני פחות מתחברת ללוק מחויט. אני אוהבת להשתמש בטכניקות של קריעות, דהיות, צביעות ושפשופים כדי ליצור עניין בבד. אבל בסופו של דבר הכי חשוב לי שהבגד יהיה נעים ונוח".

בארון של שאול פדידה

שעון חורף

שאול פדידה, בן 28, סטודנט שנה א', מרגיש מעט כמו ילד שנשאר שנה נוספת בגן. לפני כשלוש שנים נסע למילאנו כדי ללמוד בבית הספר הפרטי לעיצוב אופנה מרנגוני, אך מהר מאוד הבין כי אינו יכול לעמוד בנטל הכלכלי ונאלץ לקטוע את לימודיו. כעת הוא חוזר בשנית על שנת הלימודים הראשונה, עם הקלות ופטורים מסוימים שהוענקו לו בעקבות הידע שהספיק לצבור.

פדידה הוא הבכור מבין שלושה בנים. הוא מתגורר כעת בבית הוריו בקרית אתא, המקום שבו הבין לראשונה את ייעודו. "אמי עבדה כתופרת שמלות כלה בחיפה", הוא מספר. "כך שנחשפתי לתחום מגיל צעיר".

בעיצוביו מכוון פדידה בעיקר לאופנת נשים. "אני מאוד מושפע מהאופנה האירופית, ואוהב דברים קלאסיים בעלי מראה מורכב ויוקרתי. הפנטסיה שלי היא להתמחות עם סיום לימודי אצל ויוויאן וסטווד. ואף שזה עוד רחוק, השאיפה שלי היא להקים מותג בארץ".

סגנון הלבוש של פדידה משלב קפדנות אורבנית עם גינוני לבוש קלאסיים של הדור הישן. "חולצות מכופתרות הן פריט הלבוש המועדף עלי, אני אוהב את מה שהן משדרות. יוצא לי לתפור כאלה לעצמי, אך לא בסגנון המוכר - אני נותן להן שיק אחר. אני משלב אתן מכנסיים, בעיקר בגזרה גבוהה וצמודה יחסית לרגליים, אך לא ממש סקיני. אני אוהב מכנסי ג'ינסים מיוחדים ומכנסיים בצבעים מגניבים.

"בכל הקשור באביזרים, יש לי מבחר חפתים ואוסף שעונים. בכל יום אני מחליף שעון, בהתאם ללוק, וגם הנעליים כמובן מתחלפות לפי הסטיילינג. מבחינת בגדים אני מעדיף את החורף, והארון שלי גדוש בז'קטים, מעילים, סריגים ועליוניות למיניהן". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו