בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המנזרים הסמויים מהעין

ביקור בארבע כנסיות, בין לוד לבית שמש, בעקבות ספר מאיר עיניים מאת דוד רפ

תגובות

שלוש נשים לבושות שחורים כרעו ברך מול תמונתו של גיאורגיוס הקדוש. הן הדליקו נרות והתפללו בדבקות ובעיניים עצומות. על הקירות שהקיפו אותן הופיעה דמותו של הגיבור האגדי בכמה גרסאות. מתברר שגיאורגיוס, גיבורה של העיר לוד, הציל בעלילת פלאים נסיכה יפהפייה מפיו של דרקון מפלצתי. על קירות הכנסייה שנושאת את שמו הוא נראה כעלם צעיר, חבוש קסדה עם נוצה ועטור הילה, רוכב על סוס לבן ואוחז כידון.

החיים מלאים הפתעות. כנסיית גיאורגיוס הקדוש בלב העיר העתיקה בלוד היא ללא ספק אחת מהן. קשה להאמין שהיא נמצאת שם. קשה להאמין שהיא נראית כך. קשה להאמין שכך נראים הרחובות הסמוכים לה וקשה עוד יותר להאמין שעד לפני כמה ימים כלל לא הכרתי את המקום המרתק הזה, במרחק כמה דקות נסיעה מן הבית.

אלבום חדש, מרשים ומיוחד שיצא בימים אלה לאור נקרא "הכנסיות היפות בישראל". מחברו דוד רפ מציג וסוקר בו ביסודיות 50 כנסיות שפזורות ברחבי הארץ. הספר בהוצאת מפה, שמלווה בתצלומים יפים של חנן ישכר, מעורר חשק גדול לצאת ולהכיר קצת יותר טוב את הכנסיות בישראל, שהן כל כך קרובות ובכל זאת מסתוריות בעבור רבים.

קצת מביך להודות בכך, אבל רוב היהודים הישראלים עדיין זקוקים לתיווך כדי להיכנס, לבקר ולהכיר את הכנסיות הרבות שפזורות בארץ. בעבור רבים יש בהן משהו מעט מאיים, זר, לא מוכר, שמתנהל על פי חוקים לא ברורים. דווקא בכך טמונה חשיבותו הרבה של הספר. הוא ידידותי למשתמש. קל למצוא בעזרתו את הכנסיות והוא מעניק את הרקע הדרוש כדי להבין אותן וליהנות מן היופי האדריכלי והאמנותי שלהן.

הטיול שמתואר כאן התמקד בעזרת הספר בארבע כנסיות סמוכות, בין לוד לבית שמש, שאפשר לפקוד אותן בבוקר אחד לא עמוס. בכולן מסבירים למבקרים פנים, עונים ברצון על שאלות ובעיקר מעניקים שלווה ושקט שמרחיבים את הנפש בלי קשר לאמונה דתית. עם זאת, ההבדלים בין הכנסיות האלה עצומים. כל אחת מהן שונה לחלוטין מן האחרות. האדריכלות, העיצוב, העיטורים ובעיקר האווירה מתחלפים בביקור הזה במהירות הבזק.

1. כנסיית גיאורגיוס הקדוש בלוד

סביבתה של הכנסייה היוונית אורתודוקסית, לא הרחק ממרכז העיר העתיקה בלוד, מעוררת ספקות ואפילו חששות. תחילה מגיעים למגרש חניה גדול שחלקו מכוסה אשפה. צמוד אליו מגרש גדול ונטוש, ממול ניצבים כמה בתים חצי חרבים, שצמודה אליהם חצר מסגד ולידם מבנה האבן הגדול של הכנסייה. השמש שמסנוורת בחוץ מקשה לרגע את הכניסה אל אפלולית הכנסייה.

רגע לאחר מכן הפה נפער בהפתעה. שום דבר בסביבה הקרובה אינו מכין את המבקר למראה הזה של עושר עצום, ברק זהב, אור אלכסוני שמגיע מחלונות גבוהים וכמה עשרות מתפללים שמדליקים נרות בפינות האולם. ריח הקטורת החריף מכה בנחיריים ומעצים את ההפתעה. שרידיו של גיאורגיוס הקדוש הובאו מקפדוקיה בטורקיה במאה החמישית ונקברו כאן. בכמה תקופות העיר אפילו נשאה את שמו ונקראה גיאורגיופוליס.

על חשיבותו תעיד העובדה שהאומה הגיאורגית כולה נקראת על שמו ובגרסה האנגלית הוא מכונה סנט ג'ורג' ונחשב פטרונה של הכנסייה האנגליקנית. המבקרים בכנסייה בלוד מוזמנים לרדת אל הקריפטה מתחת לפני האדמה ולראות את קברו של הלוחם בדרקון ואת תבליט השיש שבו רואים אותו אוחז בכידון ובצלב.

רוב העניין למי שאינו מאמין בקדושים בני אלפי שנים טמון דווקא בקומה העליונה, שבה אפשר להתבונן במתפללים הרבים ובעיטורים המרשימים על הקירות. עיקר העניין מתמקד בקיר גדול ומצויר בדופן הצפונית ובתקרות המצוירות בצבעים בהירים ויפים. תשומת לב מיוחדת מושכת הנברשת הענקית והמוזהבת שתלויה מן התקרה. היציאה מן הפתח הצר אל השמש המסנוורת ואל המציאות של לוד - מהממת.

כנסיית בית שלום באתר אמאוס ניקופוליס, לטרון

הכנסייה הקתולית בבית שלום שבלטרון מרוחקת רק כ-20 דקות נסיעה מלוד, אבל במובנים רבים היא ההיפך הגמור מכנסיית גיאורגיוס. הכנסייה בלוד נמצאת במרכז העיר בעוד שאתר אמאוס בעמק איילון שוכן בלב נוף יפה, ירוק ורחב. חשוב להבחין בין אתר אמאוס שנמצא מצדו הצפוני של כביש מספר אחד לבין מנזר לטרון, ששוכן מצדו הדרומי של הכביש לירושלים. הכניסה לאתר אמאוס צמודה לכניסה לפארק איילון-קנדה, אבל רבים מדלגים עליה וממשיכים לפארק.

האמונה הנוצרית מצביעה על האתר הזה כמקום שבו התגלה ישו לשניים מתלמידיו שלושה ימים לאחר שנצלב. ליד שער הכניסה לאתר יש שרידים ארכיאולוגיים של הישוב העתיק מן התקופה החשמונאית וכן שרידי כנסייה צלבנית ופסיפסים רומיים.

כדי להגיע לכנסייה מטפסים בשביל במעלה הגבעה לגן ירוק ופורח שמצדיק ביקור לכשעצמו. במרכזו בריכה קטנה עם דגי זהב וסביבו עצים מטילי צל וכמה ספסלים שנעים לשבת עליהם ולהתבונן בנוף.

מבנה האבן הגדול במקום הוקם בשנות ה-30 וכונה "בית שלום". מ-1993 שוכרת ומפעילה אותו "קהילת ברכות האושר", שמגדירה עצמה כקומונה נוצרית שמחויבת לעקרון העוני. במשך הביקור במקום ראינו רק שניים מבני הקבוצה והם לא נראו מאושרים או עניים יותר מרוב בני האדם, אבל מה כבר אפשר לקבוע על פי מראה של אדם בגלימה שחורה?

הכנסייה, שבה אפשר להתבונן מן הקומה השנייה בבניין הגדול, מסקרנת במיוחד מכיוון שהיא נראית כחדר מגורים גדול בבית פרטי ולא כאתר תפילה קתולי מהודר. רוב הקירות לבנים וחשופים. במרכז החדר פרוסים כמה שטיחים אדומים ורוב תשומת הלב פונה אל החלונות הגדולים, שמהם ניבט הגן. לצד הבניין פועל מוזיאון קטן שבו מוצגים פסיפסים שנמצאו במקום ושרידי עתיקות נוספים.

כנסיית סטפנוס בבית ג'ימאל

כדי לבקר בכנסייה הקטנה והיפה הזאת, צריך להקיף את בניין האבן הגדול של מנזר בית ג'ימאל, שבחזיתו פורח עכשיו גן ורדים יפה. באתר שבו ניצבה פעם כנסייה ביזנטית, הוקמה בתחילת שנות ה-30 כנסייה חדשה, צבעונית מאוד, ובמובנים רבים משמחת לב. יש בה משהו צנוע ולא ראוותני. ממדיה קטנים, תקרתה עשויה עץ, היא מוארת באור נעים ואין בה אפילו סנטימטר אחד שאינו מצויר בצבעים בהירים וחיים.

האדריכל השווייצי מאוריציו גיצלר, שהיה נזיר בנדיקטיני, בנה אותה על שרידי המבנה העתיק. הצעיר שקיבל ביום ביקורנו את האורחים בכנסייה לבש מכנסי ג'ינס כחולים וחולצת נזירים שחורה עם צווארון לבן ועגול. השילוב המבלבל הזה לא הפריע לו לדבר עברית מצוינת, להסביר שאינו נזיר אלא מתנדב בכנסייה ולהציע לנו לקרוא את מבחר הספרים הגדול שמסודר ליד הפתח.

הוא גם ניאות לומר בחיוך ביישני שייחודה הגדול של הכנסייה הזאת טמון בעובדה שהיא היחידה בעולם, למיטב ידיעתו, שבה ציירו על הקירות ציורים דמויי פסיפס מטעמי חיסכון. התוצאה משכנעת מאוד ורק מישוש ספקני העלה שאכן לא מדובר בפסיפס אלא בכתמי צבע שהוטבעו על הקיר. סטפנוס, שעל שמו נקראת הכנסייה, זכה בתואר המרטיר הראשון, לאחר שנסקל באבנים. בית ג'ימאל היה על פי האמונה מקום קבורתו הראשון, עד שהועבר מכאן לירושלים.

כיום מתגוררים במנזר בית ג'ימאל שישה נזירים, חברי המסדר הסלזיאני האיטלקי, שעיקר מטרתו חינוך בני נוער. פעילות חינוכית עניפה קצת קשה למצוא במקום, אבל בקבוקי יין ושמן זית דווקא יש בשפע בחנות שבכניסה. מצדה האחורי של כנסיית סטפנוס גן קטן עם ספסלי אבן, שמהם נשקף הנוף הנהדר של עמק איילון.

מנזר נזירות בית לחם בבית ג'ימאל

לא קל להיכנס למנזר הנזירות. שעות הפתיחה אמנם נוחות והמנזר אמור להיות פתוח עד 16:00, אבל הנזירות נוהגות לנעול את השער. לא כדאי לוותר, אלא לצלצל בפעמון ולבקש רשות להיכנס. המקום המסקרן הזה הוא ההיפך הגמור ממנזר הגברים שצמוד אליו, אף שרק קיר מפריד ביניהם.

במנזר, ששמו המלא "נזירות בית לחם של עליית הבתולה השמיימה והקדוש ברונו", חיות כיום כ-40 נזירות בגלימות אפורות רחבות. באולם הכניסה למנזר מוקרן על מסך טלוויזיה חדיש סרט על החיים בו. מתברר שהדיירות קמות בארבע בבוקר לתפילה ולהתייחדות ואת רוב היום מבלות בדד בתאן. בשעות אחר הצהריים הן נפגשות לפרק זמן קצר ויוצאות לטייל בחורשה הירוקה שמקיפה את המנזר.

רק חלק קטן מהמנזר פתוח למבקרים ואזור זה בולט בכך שהוא מעוצב באופן נקי ומינימליסטי במיוחד. כל הריהוט וחלק מן הקירות מחופים בקורות עץ בהירות, שמשתלבות היטב בקירות הלבנים ובגלימות האפרפרות של הנזירות. מסלול הסיור מוביל למרפסת שממנה אפשר להשקיף על הכנסייה. גם בה יש תאי תפילה מבודדים לכל אחת מן הנזירות. בכניסה למנזר הנזירות פועלת חנות שבה הן מוכרות מוצרים מעשה ידיהן ובעיקר כלי קרמיקה.

מראה מקום

לכנסיית גיאורגיוס הקדוש בלוד: נוסעים ברח' כצנלסון או הרצל, שני צירי האורך הראשיים בלוד העתיקה, ופונים מזרחה לרח' גולומב. נוסעים בו עד למסגד, ליד השוק העירוני. הכנסייה, הצמודה למסגד, פתוחה בימים שני עד חמישי, 09:00-16:00, ובימים שישי עד ראשון, 09:00-13:00.

לכנסיית בית שלום באמאוס: יורדים מכביש מספר אחד לכיוון פארק קנדה (צפונה) וחונים ליד שער הברזל בכניסה לאתר. הביקור כרוך בתשלום בסך 5 שקל.

לבית ג'ימאל: נוסעים בכביש 38 בכיוון דרום. חולפים על פני הכניסות לבית שמש וכ-3 קילומטר מדרום לעיר יש פנייה משולטת שמאלה (מזרחה) למנזר בית ג'ימאל.



כנסיית גיאורגיוס הקדוש בלוד


כנסיית סטפנוס בבית ג'



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו