בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נתנו להם במה: הפרינג' מגיע לפסטיבל ישראל

תשעה מופעים אלטרנטיבים יועלו במסגרת פסטיבל ישראל הנפתח מחר. האם זו הזדמנות לפריצה הגדולה או הבלחה חד פעמית? חמישה מהיוצרים מספרים על הקשיים, על הכוונות האמנותיות שלהם ועל הציפיות מההופעה בפסטיבל

תגובות

תשעה מופעים יועלו בפסטיבל ישראל, שייפתח מחר ויימשך עד 18 ביוני, במסגרת המכונה "פרמיירה באולפן". מדובר בעבודות מקור של יוצרים ישראלים שיוצגו בבכורה בחלל האולפן של תיאטרון ירושלים (שהיה בעבר האולפן של חברת טלעד). יש משהו מרענן בעובדה שמרכז הממסד התרבותי האליטיסטי נותן במה לפרינג', שאמניו ויוצריו אינם נראים לרוב על בימות המוסדות הרפרטואריים.

זה מעין מיני "פסטיבל עכו לתיאטרון אחר", המתקיים בתוך פסטיבל ישראל, אך ללא תחרות נושאת פרסים. למעשה, מדובר בפיתוח ושדרוג של "זירת הפסטיבל" שהתקיימה בשנים האחרונות. במסגרת זו הועלו מופעי פרינג' ושוליים, אך הם לא זכו לתשומת הלב מיוחדת, לא מצד הפסטיבל ולא מצד הקהל.

תשע העבודות שיוצגו השנה נבחרו מתוך יותר מ-50 הצעות שהוגשו לפסטיבל ישראל, והן חושפות יוצרים החוקרים את אמנותם ומחפשים דרכי ביטוי מקוריות. "חיפשתי יצירות שעוסקות בטשטוש גבולות", אומר משה קפטן, המנהל האמנותי של פסטיבל ישראל. "חציית הגבולות היא בין תחומי האמנויות של התיאטרון, המחול, המוסיקה והאמנות הפלסטית, או ברמת התוכן והרעיון, כמו סיפור ילדים המסופר דרך עיניהם של מבוגרים".

פסטיבל ישראל הקציב לפרויקט הזה כ-350 אלף שקלים, ובנוסף לתמיכה הכלכלית זוכות ההפקות הנבחרות גם לליווי אמנותי, פרסום, שיווק וכמובן במה ואולם. "הפסטיבל מעורב אמנותית בהפקות", מוסיף קפטן, "אני בא לחזרות, בוחן את התפאורה והתלבושות. הליווי האמנותי הוא עין שלישית שעוזרת ליוצרים ולאמנים".

כל ההפקות שנבחרו אינן שגרתיות ועליהן לעמוד כעת במבחן הבמה הקהל. ביניהן: "מעוף היונה", יצירה בימתית של רות קנר על פי ספרו של יובל שמעוני; "ספינת השוטים", יצירת מחול של ניב שיינפלד ואורן לאור; "המצפה" של תיאטרון קליפה; ו"התאומות", קונצרט תיאטרלי על פי סיפור מאת אברהם סוצקבר בביצוע הדס קלדרון, נכדתו, ובבימוי דורונה בן דור. עבודות נוספות, שפרטיהן יובאו בהמשך משום שהן מעוררות את הסקרנות הרבה ביותר, יצרו נמרוד פריד וישראל ברייט; שיר גולדברג ושחר פנקס; ג'ייסון דנינו הולט; נועה קנולר ואנסמבל מעבדת תרבות דימונה; יגיל אלירז ועידו אהרוני.

מדוע מעלה הפסטיבל את היצירות רק פעם אחת או לכל היותר פעמיים? "כמנהל פסטיבל, אני לא חושב במונחים של תיאטרון רפרטוארי", משיב קפטן, "וכך זה עובד בפסטיבלים בכל מקום בעולם. אנחנו מאפשרים את החשיפה הראשונה ומכאן ואילך, ישפוט הקהל".

שיר אהבה למוסיקה

הרקדן-כוריאוגרף נמרוד פריד והמוסיקאי ישראל ברייט יעלו בפסטיבל את "לה", עם שלושה רקדנים, זמרת אופרה ונגן אקורדיון. שילוב האמנויות הזה יוצר עולם אופראי-קברטי. החוויה האמנותית, הכוללת ריקוד טעון רגשות בתוך חלל משתנה, נבנית במשך 45 דקות בעזרת הרקדנים אלינור צ'רטוק, נועה שביט ואיציק גבאי, זמרת האופרה אלה רוזנר, האקורדיוניסט ויטלי פודולסקי והמלחין ברייט, שגם מנגן בפסנתר ושר.

"לה" עוסקת בחיפוש אחר הקול הפנימי של האדם או "בראי של הנשמה", כפי שמכנה פריד. אין במופע טקסט דבור, רק שירה, תנועה, משחק ומוסיקה המשתלבים זה בזה, נאבקים זה בזה ומתאחדים לבסוף לשיר שחיבר ברייט, "אלף שנים", שהוא שיר אהבה למוסיקה. באחת הסצינות המרשימות

במופע מתרחש דואט בין הזמרת לרקדן. היא שרה מנגינה אופראית רפטטיבית והוא מחפש תוך כדי ריקוד את הקול שלו בתוכה.

פריד טוען שהוא בעצם מוסיקאי מודחק ובעתיד מתכנן עבודה מקורית הבנויה על הרמוניות קוליות של מקהלה גדולה שהריקוד יתחולל בתוכה. שם העבודה, ?לה', לקוח מעולם היוגה ומשמעותו חיוניות ושמחת חיים, לדבריו.

זו אינה הפעם הראשונה שפריד מופיע בפסטיבל ישראל - אם כמופע חוץ ברחבת התיאטרון ואם באחד מאולמות תיאטרון ירושלים, עם להקה ניו-יורקית או ישראלית. את החזרות למופע הזה הוא מקיים בבית תמי בתל אביב, המשמש אולם הבית שלו ושל להקת תמי. תמיכת הפסטיבל הסתכמה ב-30 אלף שקלים בלבד, שהם רק חלק קטן מהעלות הכוללת, אך לולא תמיכה זו, לא היה המופע עולה. לסכום הזה יש להוסיף את תמיכת מינהל התרבות, שתמך בכל מופעי "פרמיירה באולפן". "אני אוהד גדול של הפסטיבל, כי הבמה הזאת היא פתח להמשך", אומר פריד.

מה הציפיות שלך?

"אנחנו מתכוונים להמשיך להריץ את המופע. תהיה הופעה ב-27 ביולי במסגרת ?מחול לוהט' בסוזן דלל וכן בתמונע בתל אביב".

לא אותה הגברת

ליידי מקבת עוברת מהפך ב"ליידי טוויסטד",יצירתו של ג'ייסון דנינו הולט, עד כי קשה לזהותה. הולט רקח ארבעה סיפורים המרכיבים את ההצגה: טרגדיה של משפחה המתמודדת עם אובדן; סיפורה של במאית קולנוע המנסה להדריך את שחקניה ומאבדת את עצמה; קורותיה של במאית תיאטרון מתוסכלת שהיצירה משתלטת עליה ותובעת ממנה מחיר כבד; ועוד סיפור על מחזאי חסר ביטחון המנסה לכתוב את המחזה שישנה את חייו.

איך כל זה מתקשר לגיבורה הנודעת של שייקספיר? "ניסינו להבין מי היא מבחינתנו ועשינו טוויסט למציאות שאנו חיים בה", משיב דנינו הולט. "במחזה שבנוי כסיפור בתוך סיפור בתוך סיפור, היא עוברת גלגולים שונים. אין קשר לדמות שאנו מכירים במובן הקלאסי - הקשר הוא אסוציאטיבי והפרשנות האישית מרשה לעצמה לא להישען על המחזה, אלא לקבל ממנו השראה. אם ההצגה שלי מדברת על אמנות, שחקנים, במאים ושואלת מהי יצירה דרך הפריזמה של הדמות האיקונית הזאת - מתברר הקשר. למשל, אני מפרש את ליידי מקבת כדמות שמשלמת מחיר על האמביציה שלה, כפי שהאמביציה חסרת הפשרות של הבמאית בהצגה גורמת לה לשלם מחיר טרגי".

בהצגה משתתפים ארבעה שחקנים: ליאל דניר, נעה בירון, מאגי אזרזר ומיקי לאון - ולדברי דנינו הולט, המחזה נכתב בעבורם ובהשראתם.

דנינו הולט נולד לפני 24 שנה בתל אביב לאב בריטי (הולט) ולאם ממוצא מרוקאי-קנדי (דנינו). בקריירה הקצרה שלו הנחה תוכניות טלוויזיה שונות, בהן בערוץ הטלוויזיה האירופי אם-טי-וי. את לימודי המשחק בבית הספר של ניסן נתיב סיים לפני שנה ומאז הספיק לעבוד כשחקן ובמאי. לפסטיבל עכו החולף ביים את "משורה משחרר רק המוות" ובפסטיבל עכו הקרוב יביים את "לב". באחרונה ביים סרט תיעודי העוסק במפגש טעון בינו לבין אמו שזנחה אותו, וכיום הוא משחק בהצגה "הבוגד" בתיאטרון באר שבע. "ליידי טוויסטד" הוא המחזה הראשון שכתב. מלבד תמיכת הפסטיבל ומינהל התרבות גייס גם תמיכה מהמרכז הגאה.

"זהו פסטיבל עם המון נראות", מסכם הולט דנינו את ציפיותיו, "זו הזדמנות לחשיפת העבודה שלי. אני מצפה שזה יהדהד. ההצגה מתכתבת עם הפאזה שלי בחיים עכשיו, שבה אני שואל את עצמי המון שאלות, כמו מה הם הפילטרים בין האמנות לחיים. בכך היא עוסקת".

אבא נהפך לציפור

לשיר גולדברג, במאית ההצגה "אבא שלי לא ציפור", זהו מפגש שני עם פסטיבל ישראל. אך בניגוד למפגש הראשון, שהיה מופע חוצות, הפעם המפגש הוא בזירה של הגדולים, כלשונה, בתוך תיאטרון ירושלים.

את "אבא שלי לא ציפור" כתבה שחר פנקס בהשראת "חנויות קינמון" מאת הסופר היהודי-פולני ברונו שולץ. פנקס וגולדברג שיתפו פעולה גם בהצגה "גבירותי ורבותי" המתארחת כעת בתיאטרון הרצליה.

המחזה, הנע קדימה ואחורה בזמן, מתרחש במשפחה יהודית בעיירה קטנה בפולין בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. הוא עוסק במנגנון ההישרדות של ילד, יוסי גוטסמן שמו, שבורח אל מחוזות הדמיון כשמול עיניו אביו הולך ומשתגע ונהפך לציפור. דרך עיניו של הילד יוסי נפרשים סיפוריהם של 17 דיירי הבית שאמו משכירה להם חדרים. את דמותו של הילד מגלם מעיין ויינשטוק, ואת האב - נבו קמחי. דינה בליי משחקת בתפקיד האם הניה, עופר עמרם מגלם דמות של מפעיל בובות וטרייסי אברמוביץ היא אחת מדיירות הבית.

החלל נזירי ויוצר תחושה מאיימת. התפאורה היא ארגזים ניידים המשתנים ומקבלים תפקודים שונים בידי השחקנים ונהפכים למעין דמויות בעלות חיים משלהן. את המוסיקה המקורית חיבר דניאל סלומון. לתומכים בהפקה זו, מינהל התרבות ופסטיבל ישראל, הצטרפו המכון הפולני וארגון היוצרים העצמאיים הישראלי "איב".

גולדברג, שסיימה תואר שני בבימוי באוניברסיטת תל אביב, היא גם ציירת וצלמת. בעבודה זו בא לביטוי סגנונה המשלב תיאטרון ומחול עם פן ויזואלי מודגש ובהחלט מעורר סקרנות.

האם הפרינג' הוא המקום שבו היא רוצה ליצור? "מובן שהייתי רוצה להתמקם בלב הממסד", היא עונה בכנות, "אבל שם הייתי רוצה לביים את חומרים שמעניינים אותי - ?המשרתות', ?מארה סאד' של ז'אן ז'נה - אלה הם דברים קשים יותר לעיכול והתיאטרון הממוסד מתעניין בהם פחות".

מה הציפיות שלה? "השנה הבאה היא שנת ברונו שולץ בפולין ומאוד הייתי רוצה להיות שם. וכמובן יש לי ציפייה שתיאטרון רפרטוארי יאמץ אותנו. יש התעניינות מצד הבימה".

אדיפוס באופרה

הרעיון ליצור תיאטרון-אופרה עלה במפגש של המלחין עידו אהרוני והבמאי יגיל אלירז בפאב בשיקגו. השניים שיתפו אז פעולה במונודרמה שאלירז ביים ואהרוני כתב לה את המוסיקה. הבחירה נפלה על אחת מפסגות הדרמה, "אדיפוס", כי הוא "כתוב במתכונת של האופרות הראשונות הבארוקיות - מחולק למונולוגים ארוכים, קטעי מקהלה ורצ'יטטיבים", מסביר אלירז. "סיבה נוספת לבחירה היא שזהו מחזה המדבר על מציאות נטולת פשר שמונחית על ידי גורל עיוור. המחזה מתמודד עם שאלות כמו איך האדם יכול לפעול בתוך עולם כאוטי כזה, איזו מידה של אחריות יש לו בתוך זה. באינטרפרטציה שלי, זהו ?אדיפוס קיומי' המנסה למצוא סדר והיגיון, אך מגלה שאין סדר והיגיון".

זוהי עבודה יומרנית שדרשה אומץ ומאמץ רב מצד היוזמים. מדובר בשיתוף פעולה של האקדמיה למוסיקה ומחול בירושלים, שממנה הגיעו בוגרים ותלמידים של המחלקה הווקאלית; האקדמיה לאמנות בצלאל, שחמישה מבוגריה היו אחראים על עיצוב העולם הבימתי של אדיפוס נוסח 2011; תשעה נגנים מהתזמורת הקאמרית הישראלית; וקבוצת התיאטרון הירושלמי, שזהו פרויקט הפקתי שלה.

את העיבוד לליברטו עשה אלירז עם פרופ' נורית יערי. "ניסינו לזקק את הערך הדרמטי לתוך ליברטו מושר ומדובר", הוא אומר. "אין לי רקע מוסיקלי, העבודה נעשתה יד ביד עם המלחין עידו אהרוני".

מוטיב בימתי יפה הוא ההכפלה של אדיפוס ויוקסטה בצמד שחקנים וזמרים. הזמרים מבטאים את הקול הפנימי של הדמות. את אדיפוס מגלמים השחקן יפתח אופיר והזמר ינאי גונצ'רובסקי; את יוקסטה - השחקנית ענת עצמון והזמרת דניאל קולבן. בדמות הנביא טרסיאס מופיע השחקן שלמה בר שביט. עוד משתתפים ניסו כאביה בתפקידי קריאון והשליח, ואברהם הורוביץ - כראש המקהלה.

העבודה על הפרויקט נמשכה שנתיים, גם בשל מורכבות ההפקה וגם בשל הצורך בגיוס כסף. מלבד מינהל התרבות ופסטיבל ישראל תומכים בפרויקט גם עיריית ירושלים, קרן ירושלים ותרומות פרטיות, אך בכל אלה אין די. אלירז מצדו אינו מוותר: "אני רצתי ועדיין רץ להשיג תקציבים. הזמן שאני מקדיש לבימוי הוא אולי מאית מכל מה שאני עושה לפרויקט הזה".

אלירז הוא בוגר מסלול הבימוי של אוניברסיטת תל אביב. עבודת הבימוי הראשונה שלו, המונודרמה "קורות חיים" ב-2005, עוררה תשומת לב, ולא בשל איכותה, אלא בשל הדמות המובילה: אדולף היטלר. בהמשך ביים את "עניין של גברים" לתמונע, את "היום נחיה" לפסטיבל תיאטרון קצר ואת "שיץ" בקאמרי.

מה הציפיות שלו מהפקה זו שעולה בפסטיבל ישראל? "החלום שלי היא שההפקה תיסע לחו"ל. יש ביקוש למופעים מהסוג הזה ותקוותי היא גדולה".

נולד מתוך כרובית

ספר הילדים "ילד הכרובית" של יהונתן גפן נהפך בידי נועה קנולר וקבוצתה להצגה לקהל בוגר, תוך שימוש במוסיקה חיה ואנסמבל שחקנים שהיה שותף לתהליך היצירה.

הספר מתאר את עולמם של ילדים בשכונה של בתים קטנים שבה כולם הכירו את המוכר במכולת, ובחצר ליד עץ הפיקוס שיחקו מחבואים ותופסת. זה סיפור על געגוע לעולם שהיה ואיננו. קנולר הכירה את הספר מילדותה.

קנולר עומדת בראש קבוצה תל-אביבית שעברה לדימונה ובמעבדת התרבות שם היא יוצרת ומתגוררת. זו העבודה הרביעית של הקבוצה הזאת; קדמה לה הפקה של "האומר כן, האומר לא" מאת ברטולט ברכט. השחקנים הילה מצקר, לליה גורמזנו, אופיר נהרי, משה פרסטר ויעקב זדה הם שותפיה ליצירה. רקפת לוי עיצבה את התפאורה והתלבושות.

המחזה "ילד הכרובית" רחוק מהסיפור המקורי של גפן, "אבל היינו חייבים למקד אותו בדרמה אחת", אומרת קנולר. "בשונה מהספר, שיש בו דמויות רבות, התמקדנו בחמש דמויות של ילדים בני עשר, על היחסים ביניהם, האהבות והאכזבות. אחד הילדים, דניאל, המספר כי נולד בתוך כרובית, נתפש בעיני חבריו כמוזר משהו. ילד הכרובית הזה מתיידד עם העץ שעליו הוא מטפס ומוצא שם את החירות שלו. הוא מסרב לרדת מהעץ ואפילו הילדה שהוא אוהב אינה מצליחה להורידו משם".

דרך סיפור הילדים הזה חוקרת קנולר את נפש האדם. "אלו הן תמונות זיכרון מהותיות לחיינו", היא אומרת, "זה רגע שבו יש לשים את הציניות בצד ואת הרדיפה בצד, ולהסתכל מי אנחנו".

מדובר בעיבוד ראשון לספר זה של גפן, הכולל מוסיקה מקורית של שחקן האנסמבל אופיר נהרי בביצוע הרכב נגנים מדימונה, בצ'לו, פסנתר וגיטרה חשמלית ואקוסטית. ההצגה תועלה בבכורה בפסטיבל ולאחר מכן בדימונה.

האם יש בדימונה די קהל שיבוא לצפות בהצגה? "בטח", משיבה קנולר, "דימונה גדולה יחסית, יש בה 40 אלף תושבים, ומגיעים גם מהאזור כולו כולל באר שבע וערד. בקרוב ניכנס לבית התרבות החדש שנבנה. הוא ישמש מרכז אמנות אלטרנטיבית של כמה תחומי אמנות: מוסיקה, אמנות פלסטית, מחול ותיאטרון. את החזרות עשינו בדימונה - זו פריבילגיה לעבוד בצורה שאנו עובדים".

מה הציפיות שלך אחרי הפרמיירה בפסטיבל?

"אנחנו תיאטרון בפני עצמו. אשמח שההצגה תרוץ כמה שיותר, אבל אין לי סיבה לחלום שתיאטרון רפרטוארי יאמץ אותנו".



לה. עולם אופראי-קברטי


ג'ייסון דנינו הולט, מתוך ליידי טוויסטד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו