בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמא בחיתולים: בחזרה לגן

תגובות

לעולם לא אעזוב את הגן. זו התחושה שלי לאחר חמישה ימי "הסתגלות" עם מיכאל במוסד חינוכי חדש, קשוח בהרבה מהשמרטפייה ששהה בה עד גיל שנתיים. יפה - גננת ותיקה, שנולדה כנראה עם רי"ש דידקטית - הבטיחה לשחרררר אותי מהר ככל האפשר, אבל בינתיים השעות נוקפות ואני הולכת ומשתלבת בנוף האינפנטילי תוך אובדן הקשר לחיים הקודמים שלי כאדם בוגר.

במקביל, הפעוט ה"בוגר" שלי (מלה שגורה בלקסיקון הגננות) מקבל את הרושם שמצא דרך ללגום את הפורמולה ולהשאיר אותה שלמה; ללכת לגן עם אמא ולהיראות אומלל מספיק כדי לגרום לה להישאר. נדמה שהוא ושאר הילדים במקום אינם קולטים את גלי המצוקה שאני משדרת. למעשה, רובם רואים בי סייעת לכל דבר.

"היא לקחה לי את הבובה", מתלונן בפני אחד מהם. "אני מצטערת לשמוע", אני משיבה. "הוא הרביץ לי, תגידי לו", מתרה ילד אחר. "אני לא מכירה אותו", מגיעה התגובה הכנה. "אני רוצה בייג'לה", דורשת לקוחה לא מרוצה נוספת. "גם אני, אבל אסור לי", אני מודה ומקנחת את אפה הדולף.

כן, כבר בגיל הזה המגדר עושה את ההבדל: כאשר אביו של מיכאל התלווה אליו, הילדים הטרידו את מנוחתו פעם אחת בלבד - וגם זה בעניינים גבריים, תפעול בימבה.

"מיכאל ילד עדין. הוא צריך זמן להתאקלם", ספק מחמיאה, ספק עוקצת הגננת ונותנת לי ולהורים החרדים האחרים הפסקונת. כולנו יושבים מחוץ לדלת הסגורה, מקפיצים אדווילים וכוססים ציפורניים. במקום לפזם "כל כך נעים לראות גן סגור", כל אחד מאתנו משוכנע שקול הבכי העולה מבפנים הוא של יוצא חלציו. בחלוף רבע שעה מתברר: כולנו צדקנו.

אם מיכאל יהיה רגוע יותר מחר, תצאי לזמן ארוך יותר, רומזת יפה. זה לא קורה. כפי שכבר הבטחתי, לעולם לא אעזוב את הגן - מקסימום אעלה בשנה הבאה לקבוצת הבוגרים.



איור: שחף מנאפוב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו