אמש בקונצרט: הרביעייה עניינה יותר

גמר תחרות רובינשטיין: שלב המוזיקה הקאמרית

נעם בן זאב
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נעם בן זאב

קצת צובט בלב, לראות פסנתרנים מנגנים מוזיקה קאמרית כחלק מתחרות. אפשר להשלים בקלות רבה יותר עם רעיון התחרות ברסיטלים, בהם הפסנתרן מנגן לבדו, ומפגין את יכולותיו; אבל במוזיקה קאמרית, בה האידיאל הוא שיתוף ועבודת צוות ארוכת טווח, בה היצירות - במיוחד אלה שנוגנו בשלב זה, חמישיות הפסנתר של ברהמס, דבוז'ק ושומאן - הולחנו מתוך כוונה לשלב בין חמשת הכלים, כלי הקשת והכינור, בהומוגניות: בנסיבות אלה, לבודד דווקא את הפסנתרן, להקשיב לו במיוחד, בעוד הלב רוצה לשמוע הכול - זה קצת מטריד.

אבל כולנו מבוגרים, ויודעים את כללי המשחק, ולכן - למה לא להתרווח במושב, בקרב קהל עצום שמילא את האולם, כולו דרוך, מגיב, ובתוכו קשישים וצעירים, מקצוענים ועמך, ישראלים ואורחים מחו"ל, ופשוט ליהנות? ואכן, הסיבוב הראשון של הגמר הקאמרי התחיל מצוין, עם בוריס גילטבורג הישראלי, שהיה תקיף, וניגן ברגישות, ואכן השתלב יפה עם חברי רביעיית אריאל. הם ניגנו את ברהמס, והביצוע שמר ביציבות על עניין לאורכו. משמעות מוזיקלית מיוחדת, חוויה, משהו לזכור מהביצוע - קשה לומר שמרכיבים אלה ניתנו בשפע.

עם אלכסנדר מוטוזקין הרוסי, המתחרה השני, הפוקוס כבר עבר לגמרי לרביעייה. מרתק היה לשמוע את הקשתנים, והעין והאוזן נמשכו אליהם: לצלילו היפהפה של הכנר הראשון גרשון גרצ'יקוב, לאינטנסיביות של הצ'לנית עמית אבן טוב, ולבלנד המיוחד של הצליל של כל הארבעה. מוטוזקין היה שם, כן, ולפחות בשני מקומות הפגין עדינות רבה; אבל הוא נותר בשולי החמישייה של דבוז'ק.

החמישייה המופלאה של שומאן נוגנה לסיום עם המתחרה קוטרו פוקומה מיפאן, וכאן נמשכה המגמה: הפסנתרן עניין אף פחות מקודמו - אלא שכאן גם הרביעייה לא הייתה מושלמת, עם החילופין בין הכנר והכנרת במקומות ואיבוד של דיוק וצליל עקב כך. לפי שלב זה איפוא, נדמה שההרכב המנצח יתגבש דווקא מקרב מתחרי היום השני.

גמר תחרות רובינשטיין: שלב המוזיקה הקאמרית. בהשתתפות חברי רביעיית אריאל: אלכסנדרה קזובסקי וגרשון גרצ'יקוב, כנורות; סרגיי טרשנסקי, ויולה; עמית אבן טוב, צ'לו. חמישיות פסנתר מאת ברהמס, דבוז'ק ושומאן. שישי, מוזיאון תל אביב

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ