בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מזווית העין

תגובות

במרדף אחרי סיפור טוב, עשויים יוצרים דוקומנטריים להגיע רחוק מאוד. הם יכולים למצוא עצמם, מצוידים מצלמה, חוצים ארצות ויבשות, פותרים תעלומות נושנות, מתעדים תופעות ואישים. האמת היא, כמו שמתברר אחרי צפייה ב"הצלמניה", שסיפור טוב, ואפילו כזה המערבב בין הלאומי והאישי, המשפחתי והכלל אנושי, מחכה לפעמים ממש מעבר לפינה. במקום שנדמה כי היה תמיד.

"הצלמניה" הוא סרטה הנפלא של תמר טל, זוכה פסטיבל "דוקאביב" האחרון, שישודר הערב בערוץ יס דוקו בלוויין. זהו סיפורה של חנות הצילום והסטודיו, "פרי אור", ששכנה ברחוב אלנבי בתל אביב ועברה לאחר שהעירייה החליטה על הקמת בניין רב קומות במקום המבנה ששכנה בו.

אבל זה אינו רק סיפור של מאבק על עסק, שבעליו המקוריים, הצלם רודי ויסנשטיין, היה האחראי לרבים מהתצלומים המונומנטליים של העיר תל אביב והמדינה. זהו בעיקר סיפור היחסים העדין והאינטימי בין מרים ויסנשטין, אלמנתו בת ה-96 והנכד בן, הנוהג בסבתו עדינות מעוררת השתאות.

הנכד הוא המפעיל, במידה רבה, את החנות והסטודיו, ונוכחותה של סבתו, אשה נרגנת באותה מידה שהיא בעלת הומור ותאוות חיים, יוצרת רגעים אינטימיים, מכמירי לב. אי אפשר להתעלם מההקשר האסתטי - התצלומים ההיסטוריים שמופיעים לאורך הסרט והמאבק על עתיד העסק, אלא שמתוכם, ומתוך אותם רגעים שבין הסבתא והנכד, נפרשת טרגדיה משפחתית שעמה כל אחד מהם מתמודד בקושי בדרכו.

היחסים האלה, שיש בהם חמלה ואהבה גדולה, וגם כעס שכל אחת מהדמויות מבטאת בעדינות, נפרשים בסרט, מסופרים בו בלי ליצור מלודרמה מוגזמת.

הטרגדיה, שיכלה להצטייר בממדים שייקספיריים, לא הופכת לצהובה, וכל רגע קירבה כזה נהפך לחסד אנושי. הסיפור הקטן, המקומי, שנפרש תוך כדי אכילת מרק ומצמוץ שפתיים, נהפך לגדול מסך חלקיו. כזה האומר משהו, נחמד ומעורר השראה, על טבע האדם.

"הצלמניה". יס דוקו, 22:00



''הצלמניה''. חמלה וכעס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו