בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מרטין סקורסזי בסרט תיעודי על האליל האישי שלו

הבמאי איליה קאזאן ברא כוכבים ונחל הצלחה אבל גם בגד בחבריו בהוליווד. מרטין סקורסזי בוחן בסרט תיעודי חדש את המשבר הגדול בחייו של מי שהיה מודל החיקוי שלו

תגובות

איכשהו, באמצע המאה ה-20, הצליח איליה קאזאן ליהפך לדמות מרכזית בתרבות האמריקאית. הוא בחר להציג את עצמו כאב-טיפוס של המהגר הנלעג שהצליח בעולם החדש.

הוא נולד באיסטנבול ב-1909, בנו של סוחר שטיחים, ובא לניו יורק ב-1913. הוא היה פיקח, שאפתן, רודף נשים ואדם שמפליא לרקום מזימות עם גברים (ולבגוד בהם). הוא למד בבית ספר טוב, ויליאמס קולג' במסצ'וסטס, אבל הרגיש שהבחורות הלבנות מהמעמד העליון בזות לו. כדי להתמודד עם התחושה הזאת, שכב עם חלק מהן.

בתחילת שנות ה-30 הוא התלמד בלהקת תיאטרון כשחקן, במאי ואיש תחזוקה שידע לתקן כל בעיה טכנית - כיסאות, צנרת, מכוניות שלא הותנעו. כינו אותו "גאדג'ט", ושם החיבה המקוצר "גאדג'" דבק בו. במשך כשנה היה חבר במפלגה הקומוניסטית, אבל לא עמד במשמעת הנוקשה.

בשנות ה-40 החל קאזאן לביים מחזות וגילה את יכולתו ליצור אינטימיות עם שחקנים ובדרך זו לרדת לחקרן של אמיתות פסיכולוגיות, שהוחנקו בתיאטרון המסורתי. הוא ביסס את מעמדו בהפקות הראשונות של "בעור שינינו" של תורנטון ויילדר (1942), "כולם היו בני" של ארתור מילר (1947), "חשמלית ושמה תשוקה" של טנסי ויליאמס (1947) ו"מותו של סוכן" של מילר (1949).

השפעתו חרגה הרבה מעבר להגדרת התפקיד הרגילה. ב"חשמלית ושמה תשוקה", למשל, הוא לקח את המחזה (שהוא מטאפורה להומוסקסואליות) והפך את סטנלי קובלסקי לדמות חשובה לא פחות מבלאנש דיבואה (הדמות המרכזית במחזה הכתוב) ואף חיונית יותר על הבמה. כך הזניק את הקריירה של אחד מהשחקנים שגילה, מרלון ברנדו, ויצר סנסציה תיאטרונית. באותה שנה שהוצגה "חשמלית ושמה תשוקה" סייע קאזאן להקמת "הסטודיו לשחקנים", שקשר בין השיטה של הבמאי הרוסי קונסטנטין סטניסלבסקי לבין גישות הוליוודיות.

אף שקאזאן אהב קולנוע לא פחות מתיאטרון, בתחילה עוררה בו האמנות החדשה מקליפורניה תסכול, שכן הוא ידע שאינו מצליח להלהיט את המסך כפי שעשה על במת "חשמלית ושמה תשוקה". עם הסרטים המוקדמים שלו נמנים "אילן גדל בברוקלין", "ים של עשב", "בומרנג", "הסכם ג'נטלמני" (שזכה באוסקר לסרט הטוב ביותר), "פינקי", "בהלה ברחובות" והגרסה הקולנועית ל"חשמלית ושמה תשוקה", שהתמתן בשל הצנזורה אך נותר עדות חיה למשחקו המופלא של ברנדו בתפקיד סטנלי וזיכה את ויויאן לי בפרס אוסקר על משחקה כבלאנש.

מרטין סקורסזי אוהב את הסרטים האלה ומתייחס בכבוד להשפעתו של קאזאן על החיים באמריקה. בסרט התיעודי החדש "A Letter to Elia" (מכתב לאיליה), סרט של 60 דקות שיצר עם קנט ג'ונס, סקורסזי בוחן את מי שהיה המודל לחיקוי שלו בילדותו, כשהיה מטורף על קולנוע והשתוקק להיות קולנוען.

שחורה משחור

הסרט מתמודד כמובן עם המשבר המפורסם בחייו של קאזאן. ב-1952, כקומוניסט לשעבר, הוא נדרש להעיד במועצה לפעילות אנטי-אמריקאית - המוסד הידוע של תקופת המקארתיזם. זו היתה הקללה של העידן ההוא, וקריירות רבות נהרסו בגללה. קאזאן היה חשוב למועצה משום שהיה דמות בולטת כל כך. הלולאה התהדקה סביב צווארו: נאמר לו שאם לא ינקוב בשמות ייאסר עליו לעשות עוד סרטים; ההיבט המושחת במה שמכונה כיום "הרשימה השחורה" היה שמערכת האולפנים נכנעה ללחץ המועצה והסכימה לאכוף את החרם.

קאזאן העיד. בספרו האוטוביוגרפי מ-1988, "A Life" - אחד הספרים הגדולים שנכתבו על עולם הבידור והקולנוע באמריקה - הוא מספר עד כמה התייסר וכיצד ידידים ותיקים הפסיקו לדבר אתו. ברור שהעניין הזה רדף אותו כל חייו. אך כשצופים בסרטים שביים אחר כך - "חופי הכרך", "קדמת עדן", "בייבי דול", "פנים בהמון", "נהר הפרא", "זוהר בדשא", "אמריקה, אמריקה" - אי אפשר שלא לראות שמתן העדות והגינוי ביגרו את החזון היצירתי של קאזאן. ההזדהות שלו עם קאל ב"קדמת עדן" (סרט הביכורים של ג'יימס דין) היא שדוחפת קדימה את הרגש בסרט. זו הגנה על רוחו של קין וזלזול בלתי הוגן באח הטוב, הבל.

במשך עשר שנים, עד 1952, נחל קאזאן הצלחה חסרת תקדים. אבל הוא היה מאלה שיודעים שההצלחה עלולה להרוג - באמריקה זו פרנויה ידועה. וכך, מבחינה מסוימת, הוא האחראי להידרדרות המוסרית שלו ולכך שנעשה שנוא על אנשי שלומו. תחושת הבוז כלפיו רק גרמה לו לפרוח ביתר שאת. לא ברור אם נעשה אמן דגול או פשוט במאי השחקנים הטבעי, הברוטלי והמצליח ביותר. סגנון סטודיו השחקנים הפיק את המיטב מברנדו, דין, קארל מולדן, איליי וולך, רוד סטייגר ולי ג'יי קוב, ושימש הבסיס לעבודתם של וורן בייטי (שהופיע ב"זוהר בדשא"), רוברט דה נירו, אל פצ'ינו ושון פן. קשה שלא להבחין שרובם גברים, אף שג'ו ון פליט, אווה מרי סיינט ואלן בורסטין הן שחקניות שגדלו בתוך מסורת "השיטה". סטודיו השחקנים הוא גם רוטב העגבניות שבו התבשל הבשר של סרטי "הסנדק".

קאזאן מת ב-2003, אבל חותמו לא התפוגג, בזכות סרטיו והשפעת הריאליזם הפסיכולוגי במשחק (הגם שלאחרונה ניכרת התרחקות מהריאליזם הזה - הקאמפ חותר תחת הכנות). עוד סיבה לכך היא התפקיד הסמלי שמילא קאזאן במשבר של תקופת המקארתיזם. אחת הדמויות בספרו של נורמן מיילר "גן הצבאים" מ-1955 היא במאי ושמו צ'רלס אייטר, שדמותו מתבססת במידה כזו או אחרת על זו של קאזאן.

האוטוביוגרפיה של קאזאן אולי תאריך ימים יותר מרבים מסרטיו, שכן היא דיוקן של שאפתנות יוקדת והתבוססות חסרת-בושה בבושה. בלב הסיפור ניצב מבחן המצפון. אם יופעל עליך לחץ כבד דיו, האם תבגוד בחברים טובים או תנהג כאדם בעל יושרה? הרשימה השחורה נראית עניין רחוק, אך הוא יכול לצוץ שוב בקלות רבה. הקריאות המפחידות נגד "אנטי-אמריקאיות" עדיין נשמעות במדינה, שמעולם לא היתה חסרת ביטחון יותר.

בלי התנצלות

המערכה האחרונה במשבר התרחשה ב-1999, כשהאקדמיה האמריקאית לקולנוע החליטה להעניק לקאזאן פרס אוסקר על מפעל חיים. לא היה בכך צורך של ממש: הוא זכה פעמיים בפרס הבמאי, על "הסכם ג'נטלמני" ועל "חופי הכרך" (והיה מועמד שלוש פעמים נוספות). מחוץ לתיאטרון שבו התקיים טקס חלוקת הפרסים היתה הפגנה ורבים בקהל לא מחאו כפיים כשקאזאן קיבל את הפרס מידיהם של סקורסזי ודה נירו (ששיחק ב"הטייקון האחרון", אחד הסרטים הגרועים ביותר שביים קאזאן).

האם קאזאן התנצל? מתוך היכרות עם רוחו הלוחמנית, איש לא ציפה לכך. הוא אמר תודה רבה ויצא נגד יריביו. ההזדמנות האמיתית שהוחמצה היתה שהאקדמיה לא התנצלה בשם קהילת הקולנוע על הציות שלה לתכתיבי הרשימה השחורה. ייתכן שזה לא היה קורה אילו נהגה הוליווד ברוח החוקה האמריקאית ועמדה לצד אנשיה. אבל זו היתה תקופה של פחד ומצוקה.

בעוד 50 שנה סיפורו של קאזאן אולי יעיד על תקופתו יותר מאשר קורותיהם של נשיאים ומנהיגי זכויות אזרח. הוא הציב את עצמו ואת סיפורו במרכז וגילם את התפקיד הראשי באופן מושלם. גם נבלים יכולים להיות גיבורים אמריקאים קלאסיים, כי זו מדינה שבה לעתים קרובות העבריינים מקבלים את הזכות לנהל את העניינים.



קאזאן, 1969. הלולאה התהדקה סביב צווארו


סקורסזי. מתייחס בכבוד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו