בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החודש מלאו 75 שנה ל"פטר והזאב"

הקלאסיקה "פטר והזאב", שהחודש מלאו 75 שנים לחיבורה, נוצדה דווקא בתקופה שבה מחברה, סרגיי פרוקופייב, החליט באופן תמוה לשוב מהמערב לזרועותיו של סטאלין

תגובות

היה זה בשנת 1933 כשהפיתוי הגדול התחיל: פניות ראשונות החלו לטפטף ממוסקבה לפאריס, מקום מגוריו של אחד המלחינים הרוסים הגדולים של זמנו, סרגיי פרוקופייב (1891-1953). כבר 15 שנה חלפו אז מאז נטש המלחין את מולדתו: הוא היגר ממנה לארצות הברית, וכמה שנים אחר כך עבר לפאריס שם היה חלק מהנוף המודרניסטי של העיר. והנה, אחרי נתק של כל כך הרבה שנים, החלו להגיע אליו מרוסיה הזמנות ליצירות חדשות. תחילה מוסיקה לסרטים, אחר כך למחזות בתיאטראות לנינגרד - ובשיאן, ב-1935, הגדולה שבהן: המוסיקה לבלט "רומיאו ויוליה". ואז, שנה אחר כך, החליט פרוקופייב לחזור - והותיר לא-פתורה את אחת החידות המוסיקליות-ביוגרפיות המסקרנות ביותר: למה חזר?

בין מאות מוטיבים

לאן חזר פרוקופייב - לגיהנום פוליטי-חברתי, ולא פחות מכך לאסון תרבותי-מוסיקלי. באותו זמן כבר היה משטר האימים של סטאלין בעיצומו, והחל הרעב הגדול שכילה אוכלוסיות שלמות בברית המועצות. ברוסיה פעל איגוד הקומפוזיטורים החדש, שהיה זרוע מפקחת ומצנזרת של המשטר - שתי יצירות של פרוקופייב עצמו אף היו קרבנות של צנזורה והושתקו עוד לפני בואו, וגם "רומיאו ויוליה" נפסלה.

לפני בואו, בראשית השנה, פורסמה ההתקפה הידועה לשמצה על שוסטקוביץ בעתון "פראוודה", התקפה שניסחה באופן בוטה את כוונות הדיקטטורה האלימה כלפי אמנים ויוצרים; ותקופה זאת גם ראתה במאסרם של אינטלקטואלים כמוהו. למה חזר אם כן? האם באמת פיתה אותו סטאלין בהבטחות שווא? האם נס ליחו בפאריס? או אולי הגעגועים לרוסיה גברו והשקיטו את כל ההתלבטויות?

כך או כך, פרוקופייב, אשתו לינה הספרדייה - היותה נתינה זרה היה לה לרועץ שנים ספורות אחר כך - וילדיהם השתקעו רשמית במוסקבה ב-1936. מאחר שהתקשה המלחין להשיג הזמנות עבודה בטוחות, או אולי כי סתם רצה לנוח קצת מיצירות הענק הרציניות שחיבר עד אז, הוא פנה להלחין מוסיקה לתיאטרון ילדים, ומוסיקה קלה לפסנתר, לילדים גם היא.

מי שזכה למורה לפסנתר טוב בצעירותו בוודאי התוודע לאחת היצירות הכי מקסימות שהלחין: המוסיקה לילדים אופ' 65, הכוללת תריסר קטעים שמתחילים ב"בוקר" ונגמרים ב"ערב" ולסיום "הירח מטייל באחו". וגם מי שלא למד פסנתר, ובכלל לא למד מוסיקה מעודו, ודאי התוודע ליצירה מקסימה אפילו יותר, יצירה בת אלמוות, שבסופו של דבר נזכרת ומושמעת יותר מכל מה שכתב פרוקופייב מעודו: הסיפור המוסיקלי "פטר והזאב", החוגג עתה 75 שנה להלחנתו ולהעלאתו בבכורה, בחודש מאי 1936.

כדי להבין את סודה של "פטר והזאב" - לפחות את חלקו - צריך להרחיק יותר מחצי מאה לפני שהולחנה, לגרמניה, ולמלחין ריכרד ואגנר. בחפשו אחר שפה מוסיקלית חדשה פנה ואגנר לטכניקה שהיתה ידועה בזמנו אבל לא מפותחת, והיא שימוש במוטיבים מוסיקליים - פרגמנטים קצרים, מלודיים או הרמוניים, החוזרים ונשנים לאורך היצירה - לצורך ייצוג מרכיבים חוץ-מוסיקליים.

אופרות הענק שלו נהפכו איפוא למארג מסחרר, לא נתפש כמעט, של יחסים בין מאות מוטיבים (ולפי המונח שהמציא בשבילם: "לייטמוטיבים"), שיכולים לייצג דמויות, חפצים, רגשות או מאורעות. כך, בכל פעם שדמות כלשהי מופיעה באופרה, או שנזכרים בה, או שעומדים לפגוש אותה, נשמע המוטיב שמייצג אותה - וזאת בשילוב עם מוטיבים ובני-מוטיבים אחרים. הטבעת, החרב, הגיבור זיגפריד, הגורל, הגעגועים - כל אלה וחבריהם משולבים ומשתרגים זה בזה כענפים דקיקים או אבני פסיפס קטנות ויוצרים את הצורה הגדולה; ויתר על כן: המוטיבים משתנים כל הזמן בהתאם להשתנות האובייקט שהם מייצגים - השתנות מצבו או רגשותיו.

"פטר והזאב" היא עוד יצירה בשרשרת אינסופית של יצירות אמנות במאה ה-20 שהושפעו מוואגנר - בתחום הספרות והתיאטרון, המוסיקה והקולנוע. אלא שבה נוכחות כל הזמן שתי איכויות שבהן ואגנר לא ניחן: החן וההומור. פרוקופייב פנה לטכניקת הלייטמוטיב בבואו להלחין אותה כסיפור מוסיקלי על ילד, חיות מחמד וזאב רשע, סיפור המבקש להציג לילדים את כלי הנגינה, ובהתאם הצמיד לכל דמות מוטיב-כלי המייצג אותה. אבל בזה כמעט שלא נאמר דבר, כי הסיפור הגדול של "פטר והזאב" אינו עצם הבחירה בכלי אלא התאמת הכלים לדמויות. למשל החתול: כמה גאוני לייצג את החתול בקלרינט דווקא, כלי כל כך חתולי... אבל רגע, האם אין אנחנו תופשים את הקלרינט כ"חתולי" דווקא בגלל פרוקופייב, שהעניק ביצירתו לכלי את התכונה הזאת - לנצח?

הזאב בארבע קרנות יער: אני מכיר לפחות שלושה אנשים מבוגרים שעדיין מתחלחלים כשהם שומעים אקורד בקרנות יער, ואינם מסוגלים לשמוע את המנגינה הקצרה של הזאב בלי לחוש פיק ברכיים. והאבוב, כלי נכאים, שמייצג את הברווז האומלל, המלנכולי, המשתרך באיטיות, שלבסוף נבלע על קרבו וכרעיו בלוע הזאב, עת צלילי האבוב נבלעים בקול ענות חלושה בפעמוני הקרנות האכזריות. והסבא הפגוט, כלי שהוא בו בזמן מלא הומור וחם, מסורבל-לכאורה אבל חכם וטוב לב; והציפור-חליל המרחפת בגבהים; ופטר עצמו, מיוצג על ידי רביעיית מיתרים, ההרכב השלם מכולם, האנושי מכולם.

לא כמו באגדות

גם בהתאמת הכלים אין די: הסוד טמון גם בנושאים המוסיקליים, המנגינה שנבחרה לכל דמות. בכך באמת הפך פרוקופייב לנצחי: שילוב מדויק של מודרניזם ניאו-קלאסי וטונאליות מסורתית, רגש וניכור, אירוניה לגלגנית ופאתוס, קלילות ורצינות; ודמיון מרהיב בהמצאתיות ובטעם הטוב שלו, הפכו את פטר והזאב ליצירה שכל אחד מוצא בה את עצמו. אפשר לשרוק את המנגינות בגלל פשטותן, אבל בו-בזמן הן מספיק מורכבות כדי לא להימאס לעולם.

ופרוקופייב לא הסתפק בזה: במסורת ואגנר, גם המוטיבים שלו משתנים לאורך היצירה; וכך המנגינה האיטית של הברווז הופכת למהירה כשהוא בורח מהזאב, ולעצובה כשהוא נטרף; ומוטיב הזאב עטוף מכל עבריו במוטיב הציידים שצדו אותו; והחליל-ציפור והאבוב-ברווז מפטפטים זה עם זה, בעוד קרנות-היער-זאב אורבות להן; ופטר נשמע כשיר לכת מלווה בחצוצרות ותופים בתהלוכת הניצחון. וכמה יפה שיר הלכת הזה! מהדהד בו המארש המפורסם מהאופרה "אהבה לשלושה תפוזים", והמארש מ"רומיאו ויוליה", ו"שיר הלכת של החגבים" מאופ' 65: כל הדמויות צועדות בסך, כשהציפור מאלתרת גבוה מעליהם, מאושרות על ניצחון הטוב, כבכל האגדות.

פרוקופייב עצמו לא זכה לסוף טוב כל כך. כשהיה בן 50 לקה בהתקף לב; הוא נטש את אשתו לינה שלימים נעצרה, הואשמה בבגידה והושלכה לגולאג; כרבים אחרים, נצטווה בגלל המלחמה לעקור לגאורגיה וקזחסטאן, שם נאלץ לעבוד הרחק מהמרכז במוסקבה; והמשיך להלחין במרץ אבל גם לסבול מהידרדרות בריאותית שהלכה והחמירה. הוא מת ביום מותו של סטאלין, 5 במארס 1953: מלחין שנאלץ לשרת את המשטר, ועמד בצלו של הרודן גם ביום מותו.



מתוך ההפקה ''פטר והזאב'' של תיאטרון אורנה פורת וסמינר הקיבוצים. הסיפור הגדול הוא התאמת הכלים לדמויות


סרגיי פרוקופייב. לא זכה לסוף טוב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו