בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החברים של משה קצב ודומיניק שטראוס-קאהן

בכל פעם שהסדר הישן והרע מתערער קצת סוף סוף, במאמץ פמיניסטי כביר - מיד קם לו מועדון הגברים הלבנים וזועק: מה קורה פה? איפה העולם שאנחנו מכירים? הלו, לא הגזמתן קצת? אז זהו, שלא

תגובות

משה קצב שהיה נשיא מדינת ישראל הורשע כאחרון האנסים - אך שלא כמותו, לא נשלח לכלא, כי אם לביתו, עד תום ערעורו על גזר הדין. דומיניק שטראוס-קאהן, יו"ר קרן המטבע הבינלאומית, נעצר בניו יורק בחשד לניסיון אונס והתפטר מתפקידו, אך בארצו, צרפת, יש המגוננים עליו ולחלופין מטילים ספק במתלוננת נגדו. בבריטניה אמר שר המשפטים, קן קלרק, דברים שהשתמע מהם שלא כל אונס הוא חמור כל כך. וכשאמרה לו המראיינת "אונס הוא אונס", השיב: "לא, הוא לא". ובינתיים בארגנטינה: סופר שהגן על זכותם של גברים להטריד מינית עורר סערה גדולה ואולץ להתפטר.

כל זה קרה רק בשבוע החולף. וכל אלה הן עדויות מרתקות ומורכבות למהלך חברתי-תרבותי-משפטי מרתק המתרחש עכשיו.

שינוי לא מבוטל התחולל בעשורים האחרונים ביחס הציבורי במערב אל עבירות מין: מעשים שהיו שגרתיים, כלל לא כונו בשם ולעתים אף לא הומשגו במחשבה - כגון הטרדה מינית או אונס של אשה בידי הגבר שהיא נשואה לו - הוכרו כעבירות פליליות. אין להמעיט בחשיבותו של ההישג הזה, שהושג בעבודה קשה מאוד של אין-ספור פעילות ולוחמות והוגות פמיניסטיות מתחומים שונים.

אבל ההישג הזה ואחרים עומדים באיום מתמיד, מתמשך, לעתים שקוף ולעתים מתוחכם יותר. זהו הבקלאש, תגובת-הנגד לפמיניזם. חלקו נובע מסקסיזם ושנאת נשים ואז הוא קל לאיתור. חלקו מורכב יותר ונובע בין השאר מחוסר הרצון לאבד פריבילגיות: עמדה שאפשר אפילו (כמעט) להבין אותה, בעיקר אם מתחפשות לרגע לגבר לבן הטרוסקסואל. אחרי מאות ואלפי שנים של זכויות יתר, באה לה המהפכה הזאת שבה מחצית האוכלוסייה האנושית תובעת לה זכויות. שוות. מחשבה גברית מיושנת תסיק מיד, שזה בא על חשבון הגברים. מחשבה מעודכנת יותר תדע, שלא רק נשים אלא גם גברים יוצאים נשכרים מהמהפכה הפמיניסטית. אבל כדי שהמחשבה הזאת תהיה נחלת הכלל, צריך עוד לעבוד. קשה והרבה.

בינתיים, בכל פעם שהסדר המוכר מתערער - למשל, המשטרה האמריקאית מעזה לעצור צרפתי רב כוח והשפעה החשוד בתקיפה מינית - מיד קם לו מועדון הגברים הלבנים והשבעים וזועק: מה קורה פה? איפה העולם הישן והטוב שאנחנו מכירים? הלו, לא הגזמתן קצת? אנחנו מכירים אותו, הוא בחור טוב, משלנו. ובכלל, אתן הורסות את הרומנטיקה. והשארם. והחיזור.

באמת איום ונורא. שוב אנחנו אשמות.

אכן, קשה למצוא מי שיצדיק אנס שמתנפל על אשה בסמטה חשוכה (ורק מיעוטם של מעשי האונס הם מסוג זה). אבל גם היום יש מי שחושב שאונס בפגישה, למשל, הוא חמור פחות. וזה כולל גם אנשי רוח כבודים, בארץ ובחו"ל, שבכל תחום אחר מדברים גבוהה גבוהה על זכויות אדם ומיעוטים. בארצות הברית מנהלות פמיניסטיות מאבק עיקש ביוזמות של פוליטיקאים רפובליקאים לדרג מעשי אונס ברוח זו, באופן שיפגע למעשה בזכויותיהן של נשים על גופן.

הפרשה בארגנטינה יכולה ללמד לא מעט על רוח הזמן. ראשיתה בטור שכתב הסופר והמשורר חואן טרנובה במגזין תרבות. הוא הגן בו על המנהג המכונה "פירופוס" - הערות של גברים לנשים, הנעות ממחמאות פלרטטניות ועד לרמיזות מגונות, כלומר הטרדה מינית - וחתם את דבריו בדימוי ציורי: טרנובה דימיין את עצמו בתערוכת אמנות, שם הוא פוגש את אינטי מריה טידבול-בינז, פעילה פמיניסטית צעירה המובילה כיום קמפיין נגד הטרדה מינית. הם חולקים משקה. לאחר מכן הוא מפנטז שהוא "אומר לה שהייתי שמח לפרוץ את הטיעון שלה עם הזין שלי". הנוסח המקורי - שצונזר על ידי השבועון הארגנטיני "אל גרדיאן" אך פורסם בבלוג האישי של טרנובה - היה בוטה הרבה יותר: שם נכתב לא "טיעון" אלא "תחת".

קואליציה של פמיניסטיות באמריקה הלטינית, צפון אמריקה ואירופה האשימה את הכותב באיום באונס, ולאחרונה, כעבור חודשיים, נאלץ המגזין לפרסם התנצלות ולפטר את הכותב.

טרנובה מצדו טען כי "ציד מכשפות בינלאומי" עיוות את "הפיתוי האלים" הדמיוני שלו לכדי "שאיפה לאונס". לטענתו, השורה האחרונה בטור - בשתי גרסאותיו - היתה "אירונית וחושנית"; מה שתיאר היה "סצינה של פיתוי אלים, כמו כל הפיתויים", מתוך הסכמה משתמעת (בשלב זה הקוראות המעוניינות בכך יכולות להשתמש בשקיות הקאה).

טידבול-בינז דחתה את הסברו ואמרה כי המלה pijazos, שבה השתמש, פירושה "פריצה ואונס באמצעות איבר המין הזכרי". לאחר שכמה עיתונאיות מתחו עליה ביקורת משום שטרנובה פוטר, ציינה כי "זהו חלק מהתרבות של האשמת הקורבן; קורבן האלימות שב ומותקף כשהוא מדווח על הפשע".

טרנובה הגיב בטור שבו כינה את טידבול-בינז "טיפשה" וטען שהזכות להפלות והמאבק באלימות בתוך המשפחה ובסחר בנשים הם עניינים בוערים יותר. זו טענה מוכרת: כמעט כל פעילות פמיניסטית, גם בארץ, מותקפת באמירות בנוסח: "נשים נרצחות ואתן מתעסקות בשטויות האלה?"

אני לא מבינה מה התמיהה, אנחנו הרי רק נשים, תפקידנו לעסוק בשטויות.

כמובן, טרנובה גם ניסה לגייס במאבקו את חופש הביטוי וטען כי ננקטת נגדו צנזורה. איכשהו, העקרונות הנעלים ביותר מגויסים לא פעם לטובת מטרות מפוקפקות בהחלט.

אחד הדברים המצערים הוא שחואן טרנובה הוא גבר צעיר למדי: רק בן 35, כלומר נולד בשנות ה-70 והיה אמור לגדול בעולם שרוח חדשה החלה מנשבת בו; אמנם יותר בארצות הברית ובאירופה מאשר באמריקה הלטינית (או במזרח התיכון). בקרב גברים מבוגרים קשה מאוד, נדיר ממש, למצוא מי שלא הושפע מהתקופה החשוכה-מבחינה-מגדרית שבה גדל; האכזבה היא לגלות שגם בקרב צעירים, עם כל השינויים המבורכים שכן קרו, יש עדיין שוביניסטים לא מעטים. כל זה רק ממחיש עד כמה עמוקים שורשיה של הפטריארכיה; אכן, זו תמימות לחשוב שאפשר למגר אותה בתוך דורות ספורים.

אבל כמובן, חייבים לנסות. אנחנו מצויים בעיצומם של הניסיונות האלה, שכאמור נענים באורח מתמיד בניסיונות נגדיים להסיג לאחור את ההתקדמות במאבק למען זכויות נשים. ככל שההישגים ניכרים יותר, כך תגובת-הנגד להם יצירתית יותר, יש לומר. וכך, המאבק הזה, מעבר לחשיבותו העצומה לנשים כפרטים ולחברה כולה, יוצר תקופה היסטורית שמרתק לחיות בה; תקופת מעבר, לא-יציבה מטבע הדברים, מחברה פטריארכלית מובהקת אל חברה שעדיין איננו יכולים לדעת מה יהיו פניה. חברה בעלת צביון פמיניסטי? רגרסיה שתשלול מנשים את הכוח שהשיגו? דרך ביניים?

עד אז, כדאי לשים לב לעוד עניין: הרבה הבדלים תרבותיים יש בין "גיבורי" הסיפורים שצוינו למעלה: קצב הפוליטיקאי הישראלי שהממזרים שינו לו פתאום את הכללים; שטראוס-קאהן שאמון על תרבות הפרטיות הצרפתית ונקלע לתרבות האמריקאית השונה לגמרי; שר המשפטים הבריטי שברח לו האנדרסטייטמנט; הסופר הארגנטינאי המחובר לשורשיו המאצ'ואיסטיים. אך דבר אחד משותף לכולם, אוניברסלי: זלזול עמוק, יסודי, לא רק בזכויות של אדם אחר, באשר הוא אשה, אלא, במשתמע מכך, בעצם אנושיותה. זו המשמעות של העמדה השוללת, או מסייגת, את ההישגים שהושגו בתחום של זכות האשה על גופה.



משה קצב. לא כאחרון האנסים


דומיניק שטראוס-קאהן. אחד מהחבר'ה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו