בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צרות בגן עדן

יש הסבורים כי סרטיו של טרנס מאליק הם שיר הלל לטבע. אחרים טוענים כי הם קשקוש ניו אייג'י. כך או כך, גם "עץ החיים", סרטו החדש שזכה שלשום בדקל הזהב בפסטיבל קאן, אינו מפזר את המסתורין האופפים את הבמאי המתבודד

תגובות

טרנס מאליק, הקולנוען המתרחק מהתקשורת, שאינו אוהב להצטלם ואינו מתראיין מאז שנות ה-70, נראה כדג מחוץ למים בקרקס התקשורתי של פסטיבל הסרטים בקאן שננעל שלשום. אבל בשל הדלילות של תפוקתו והקנאות הכמעט דתית של מעריציו, מאליק סיפק מה שהפסטיבל ניזון ממנו: מסתורין וציפייה.

סרטו החדש, "עץ החיים", הוא הסרט הארוך החמישי בלבד שלו בתקופה של 38 שנה. הסרט, שזכה שלשום בפרס דקל הזהב, יעלה בסוף השבוע בישראל. הוא מציג כוכבים גדולים, מראות נשגבים ודינוזאורים דיגיטליים, אבל תמציתי ומעורפל עוד יותר משני סרטיו הקודמים של מאליק, "הקו האדום" (1998) ו"העולם החדש" (2005). במרכזו משפחה טקסנית משנות ה-50 (את ההורים מגלמים בראד פיט וג'סיקה צ'סטן) שבנה גדל ונהפך לשון פן הקודר. אבל הסרט גם תוקף, בהיבט המטאפורי, את מוצא החיים ותולדות היקום.

מאליק, שהשנה ימלאו לו 68, נעלם ממפת העשייה קולנועית בסוף שנות ה-70, לאחר שני סרטים שזכו לקבלת פנים נאה, "שביל הזעם" (1973) ו"ימים ברקיע" (1978). סרטיו חוזרים תמיד להנחת היסוד המיתולוגית של גן עדן האבוד, אבל אף שהם קושרים בין המטאפורה לגירוש מגן עדן לבין תקופות היסטוריות - תחילת המהפכה התעשייתית ("ימים ברקיע"), הקמת המושבות האמריקאיות ("העולם החדש") - "עץ החיים" רואה באובדן התמימות חלק מהמצב האנושי הנצחי. סביר להניח שפרויקט התשוקה הזה הוא גם סרט אישי עמוק, בשביל הבמאי הקנאי לפרטיותו. כמה מהיבטיו מתייחסים לקטעי ביוגרפיה שצצו במשך השנים: הילדות בטקסס, האב המחמיר, מותו של אח.

"נדהמתי מהפן האישי בסיפור כשקראתי אותו לראשונה", אומר מעצב ההפקה ג'ק פיסק, שעבד בכל סרטיו של מאליק ומכיר אותו מאז היו סטודנטים. "אבל כשצפיתי בסרט חשבתי רק כמה הוא אוניברסלי". האנשים שעובדים עם מאליק אומרים שהתסריטים אצלו הם רק נקודות מוצא, הם עוברים שכתובים מקיפים ואף נזנחים לחלוטין כשהצילומים מתחילים. ביל פוהלאד, מפיק "עץ החיים", מדמה את התסריט בסרטי מאליק לשירה; לעמנואל לובצקי, צלם הסרט, הוא מזכיר רומן רוסי.

מאחר ש"עץ החיים" אינו קשור לדיאלוגים ולעלילה כסרטיו הקודמים של מאליק, לובצקי, שהיה הצלם גם ב"העולם החדש", אומר שהיה יכול לאמץ את הגישה המועדפת של מאליק, להימנע משימוש מסורתי במצלמה ולהדגיש את התנועתיות שבמצלמת כתף, את האור הטבעי ואת החיפוש אחר הרגע הבלתי חוזר. מאחר שהחללים הפנימיים אינם מוארים בסרטי מאליק, פיסק מוסיף בדרך כלל חלונות לבתים; ב"עץ החיים" לובצקי התבונן בציורים של ורמיר, שבהם חדרים אפלוליים מוארים באור רך שבוקע מחלון. שלושה בתים שימשו כאתר הצילומים העיקרי; ההפקה נעה ביניהם בהתאם לכיוון השמש.

ליצוק רגשות על פילם

למרות המוניטין שיצאו לו כפרפקציוניסט, מאליק חתר בסרט לספונטניות בסגנון תיעודי. "הסרט התגלה יותר משהיה מתוכנן", אומר לובצקי. "טרי היה אומר, אל תתרגשו אם לא תצליחו להבין מהדיאלוגים או מהאינטראקציה בין השחקנים. נסו לקלוט את התחושה שאתם מרגישים כשאתם שוהים עמם בחדר בפעם הראשונה".

האווירה באתר הצילומים התאימה לנושא הסרט: רגישות יתר למתרחש מסביב. "כשמצלמים עם טרי, כולם מודעים מאוד לסביבה", אומר לובצקי. בפסקולי שירת הציפורים ובתמונות הטבע המזוהות עם הבמאי - אור מבעד לצמרות עצים, עשב מתנועע למשב רוח, מים זורמים - סרטיו של מאליק קונקרטיים ומופשטים יותר מרוב הסרטים. הם מחדדים את תשומת הלב אל החומריות החושית של הצמחייה ובעלי החיים, של המקומות ושל הדברים ("עץ החיים" צולם בין השאר ביער עצי הסקויה בקליפורניה), אבל הם גם מבקשים "ליצוק רגשות על פילם", אומר לובצקי, "וזה משהו שאי אפשר ללמוד".

"הוא בעצם ההיפך מפרפקציוניסט", אומר פיט על מאליק. "הוא מוצא שלמות בחוסר השלמות, והוא תמיד מנסה ליצור את חוסר השלמות". הוא מוסיף שהעבודה עם מאליק "משחררת אך מתישה", הזדמנות נדירה להגשים מה שהוא מכנה "החיפוש שלי כשחקן להיות תמיד כאן ועכשיו, זה נדיר אבל אמיתי מאוד".

מאליק מרבה לבקש משחקניו שלא ליצור דמות אלא לגלם רעיון או תחושה. צ'סטן אומרת שמבחן הבד שלה היה מורכב בעיקר מ"משחק של התנהגויות, כמו להשכיב תינוק לישון או להסתכל על מישהו באהבה ובכבוד".

על כתפי השחקנים מוטלת גם החובה לקריין את דברי הקישור האופייניים למאליק. ב"עץ החיים", כמו ב"הקו האדום" וב"העולם החדש", הקריינות השקטה, המעורפלת - הנמסרת משחקן לשחקן - מזכירה תפילה. עוד בראשית דרכו ניסה מאליק למצוא לקריינות שימושים שיוצאים נגד המטרה המסורתית, כהסבר. "כשאנשים מבטאים את הדבר החשוב להם ביותר, בדרך כלל זה מתקבל כקלישאה", אמר בראיון מ-1975 על הקריינות של סיסי ספייסק ב"שביל הזעם". "זה לא הופך אותם נלעגים; זה היבט רך ופגיע שלהם".

צ'סטן מספרת כי כשאמרה למאליק שלא יהיה לה זמן לשנן בעל פה את המונולוגים הארוכים שימסור לה כמה דקות לפני הצילומים, תגובתו היתה שעליה "לומר מה שהיא זוכרת". אבל לאחר הצילומים הוא קרא לה, לדבריה, אינספור פעמים להקליט משפטים חדשים ולהקליט מחדש משפטים ישנים.

סרטיו של מאליק הולכים ונעשים חמקניים ואמורפיים, ונדמה כי יותר מתמיד הוא מחליט עליהם בתהליך העריכה. "רצינו לעשות מהסרט חוויה ולא להתרכז בעלילה", אומר מארק יושיקאווה, אחד מחמשת העורכים שעבדו על "עץ החיים". ללא סיפור לינארי שינחה אותם, העורכים נאלצו לשלב סצינות חיות שנעות בין שתי תקופות זמן (ויותר ממציאות אחת) לבין צילומי טבע ורצפים של אפקטים מיוחדים. מאליק, צפר חובב, השתמש בעבר רק פעם אחת באפקטי מחשב, כדי להוסיף תוכי שנכחד לערבות וירג'יניה ב"העולם החדש". בסרט החדש, המתאר את המפץ הגדול ועידן הדינוזאורים, נדרשה עבודת פעלולים מקיפה.

אף שכיום יוצרים עולמות קולנועיים שלמים דרך שגרה בעזרת מחשב מלכתחילה, דן גלאס, האחראי על האפקטים החזותיים, עבד עם צילומים של לוויין וגשושיות חלל והשתמש בפעלולים אופטיים, כמו שינוי מהירות הסרט ותמרון עדשות המצלמה.

בקטעים האסטרופיסיים, מאליק פנה לעזרת איש הפעלולים המיוחדים הוותיק דגלאס טרמבול שעבד גם ב"2001: אודיסיאה בחלל". הם הקימו מעבדה באוסטין שבטקסס וערכו ניסויים כימיים: צילמו צבעים ונוזלים במכלים של מים במהירויות גבוהות, דבר שהניב מראות שאפשר לערוך באופן דיגיטלי ולדמות באמצעותם תופעות אסטרונומיות כגון ערפיליות. "בגרפיקת מחשב הכל מבוסס על אלגוריתם מסוים ובהרבה מקרים צפוי", אומר טרמבול. "טרי ואני רצינו אקראיות וחוסר סדירות, שהדבר ייראה אמיתיים וטבעיים".

"עץ החיים" מעמיק ומסבך את נקודת המבט של מאליק אל הטבע. מתנגדיו טוענים שהוא חסיד שוטה של ניו אייג', אבל סרטיו אינם רק שירי הלל מוכי תדהמה לטבע. "עץ החיים" מבחין בין דרך הטבע (המתקשרת לאב) לדרך החסד (המתקשרת לאם). צ'סטן מפרשת את דמותה כהאנשה של "עולם הרוח", ניגוד לעולם הטבע, "שבו כל דאלים גבר", היא אומרת, ושבסרט לובש צורה של הברירה הטבעית הדרוויניסטית והקפיטליזם האמריקאי.

עבודתו של מאליק נידונה זה זמן רב בהיבטים פילוסופיים - הרקע שלו כחוקר היידגר מוזכר רבות - אבל סרטיו מעידים על עניין גלוי ולא אופנתי ברוחניות. אזכורים תנ"כיים שזורים לאורך סרטיו ו"עץ החיים" נפתח בציטוט מספר איוב. אבל צ'סטן, שהתכוננה לתפקידה בעזרת התבוננות בציורי המדונה ותרגול מדיטציה, אומרת שלדעתה הסרט אינו עוסק בנצרות.

פיט אומר שמאליק הוא "בעל אמונה חזקה באלוהים, שמאמין גם במדע". הוא מפרש את הסרט בגישה אגנוסטית כי אנחנו "מנסים לנחם את עצמנו ולהרגיע את עצמנו בעזרת הדת", הוא אומר, "אבל אולי השלווה והיופי האמיתיים נמצאים בבלתי ידוע".

מאליק עורך כעת את סרטו השישי, שמתרחש בהווה ומככבים בו בן אפלק ורייצ'ל מקאדמס. כתמיד, כולם שומרים על שתיקה, אבל לובצקי ופיסק, ששניהם עבדו בסרט, אומרים שזהו סרטו הנועז ביותר עד כה. נדמה כי מאליק, שהולך ונעשה רדיקלי עם השנים, נחוש בדעתו לפתח את שפת הקולנוע הנרטיבי, למצוא צורה חופשייה וגמישה להקיף את השאלות הגדולות של הקיום האנושי. "כל סרט עכשיו כמעט מתסכל, כי טרי לא יודע אם אמר מספיק", אומר פיסק. "אבל אני חושב שהוא סוף סוף עושה סרטים בדיוק כמו שהוא רוצה".



פיט ב''עץ החיים''. עבודת פעלולים מקיפה


טרנס מאליק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו