בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המבקר והאוצר הגרמני יאן ורוורט מתארח במדרשה לאמנות בבית ברל

בראיון מסביר, מי שנחשב לאחד השמות הבולטים בשיח התיאורטי על אמנות, מדוע יש דמיון בינו לבין עקרת בית וכיצד משתלבים עיסוקיו עם חברותו בלהקת פופ

תגובות

התוכנית ללימודי המשך, שנחנכה השנה במדרשה לאמנות בבית ברל, מארחת בימים אלו מרצה אורח - המבקר, הכותב והאוצר הגרמני יאן ורוורט. אף שהוא אינו מכיר את סיפורי האמנות הישראלית בכלל ושל המדרשה בפרט, הוא הצליח בשיחה עמו לבקר כמה מנקודות החולשה והתורפה של שדה האמנות המקומי.

זה ביקורו השני של ורוורט בישראל, ובואו כמרצה אורח לארץ הוא אירוע שקשה להפריז בחשיבותו לעולם האמנות כאן. אמנם לא פעם באים לארץ אמנים מעניינים במסגרת תערוכות או כנסים, אך לרוב הגעתם נעשית באיחור רב ביחס לחשיבות ולרלוונטיות שלהם במקום פועלם. נדמה כי אנשי התיאוריה והביקורת, הנותנים לאמנות ניסוחים כתובים, זוכים בארץ לתשומת לב פחותה.

על רקע זה, בולט בואו של ורוורט הצעיר, בן 39, תושב ברלין, שהשפעתו רלוונטית כיום: זה כמה שנים הוא כותב לכתבי עת שונים וביניהם "Frieze", מלמד בכמה מהמוסדות החשובים ביותר וביניהם רויאל אקדמי בלונדון ואחראי על פרסום כמה מונוגרפיות חשובות, ובראשן זו של הצלם וולפגנג טילמנס.

כאורח המדרשה, ורוורט בא כעת לביקור ממושך יחסית, שאורכו שבועיים, כדי להעביר כמה הרצאות, סמינרים מרוכזים וכן לבקר בסטודיות של האמנים בתוכנית ההמשך, הכוללת 18 סטודנטים. "חשוב לי להבין על מה האמנים עובדים ומה הדאגות שלהם", הוא אומר.

ורוורט מסביר כי ההוראה ממלאת חלק חשוב בפרקטיקת המחשבה שלו והוא מאמין גם ביכולתם של הסטודנטים להפרות אותו. לרוב, הוא אינו מלמד קורס מסוים יותר מפעם אחת, אלא מעביר חומר חדש בכל מוסד ובכל שנה. אחת הדוגמאות לכך היא הסמינר "מדוע אמנים קונצפטואליים מציירים שוב? משום שהם חושבים שזה רעיון טוב", שנולד מתוך טקסט שנשא אותה כותרת.

בשנים האחרונות הוא עוסק באופן אינטנסיבי במקומה של הביקורת האמנותית, והנושא עלה גם בשיחותיו עם הסטודנטים במדרשה. "היו לנו דיונים עמוקים על משמעותה של ביקורתיות באמנות כיום, וכיצד היא מחוללת, אם בכלל, ערכים", הוא מספר. "היה לי חשוב לשאול אותם ואתם על האתגר הגדול של הקהילה האמנותית, שצריכה לברר עם עצמה מה היא מוכנה לסכן. המהלך הזה צריך להיות פתוח ויצירתי, יותר כמו משא ומתן ולא כניסיון לעבוד עם קטגוריות קיימות".

ברבים ממאמריו ורוורט קורא לנטוש מודלים ישנים של דמות אב וכן מדגיש כי אל לדור החדש לשחזר את המסורת של בנים הגוברים על אבותיהם רק בשביל להבטיח לעצמם פרק בספרי ההיסטוריה, אלא מוטב להם לתור אחר אופני פעולה ומחשבה חדשים, המאפשרים שיח חדש בתוך קהילה. אין ספק שתפישה כזו רלוונטית לאמנות הישראלית בעלת האופי השושלתי כל כך, ובפרט למדרשה, שחסתה במשך שנים רבות בצלה של אישיות כריזמטית ואבהית - רפי לביא.

בתקופה שאנשים רבים ממהרים להכריז על מות הביקורת, ורוורט מדבר על הצורך לחשוב עליה מחדש. באחת ההרצאות שלו הצביע על הקשר האטימולוגי בין ביקורת (critic) למשבר-אסון (crisis) ולקריטריון (criterion). ברפואה, הוא מסביר, "המשימה של הביקורת היא לקבוע את טבע המשבר וכדי לעשות זאת יש להיעזר באמת המידה, בקריטריון. זה המקום שממנו השיפוט נעשה אפשרי בפרקטיקה של הרופא. אני אוהב את ההבחנה הזאת כי היא מאפשרת לנו לא להסתכל על ביקורת רק כצורה של חריצת שיפוט בצורה סמכותית אבסולוטית, אלא מתוך כוח מסוים שנובע מתוך העמדה של המשבר.

"אפשר לחשוב על הביקורת כפעולה אקטיבית ויצירתית שבה מציאת המשבר או הגדרתו חשובות כמו כל דבר אחר", הוא מוסיף. "במקרים מסוימים יש משבר או בעיה שאי אפשר להתעלם מהם, משום שהם כל כך דומיננטיים עד שחייבים להתייחס אליהם, וזו גם יכולה להיות משימה של הביקורת", אומר ורוורט ומרמז להקשר הפוליטי של זמננו. "אבל אני מאמין בצורך לנצל את הזמן והמרחב באופן שיאפשר משא ומתן סביב התנאים של המשבר, כי משעה שקיבלת את המשבר כפי שהוא כבר נוסח בידי אחרים, לרוב לא נותר לך מרחב תמרון רב. באקט של הניסוח מחדש את התנאים של המשבר ניתן, כך לפחות אפשר לקוות, ליצור יותר מקום בעבור היכולת באמת להבין את האופן שבו את חושבת או פועלת".

בטקסטים רבים שלו מדגיש ורוורט את החשיבות של רגשות ותחושות בעמדות של האינטלקטואל, המבקר והאמן. "אני חושב שהניסיון של המבקר לשים את עצמו באיזו עמדת על, המסתכלת מטה ושופטת מעשים של אחרים, הוא מגוחך להחריד", הוא אומר. "חשוב לי לראות את הבעיה מאותו מפלס, יחד עם שאר האנשים החולקים אותה ולהתייצב מולה יחד".

בהתאם לכך, הביקורות של ורוורט המתפרסמות בעיתונים תמיד מדיפות אהבה גדולה לאמנות, יכולת התבוננות גבוהה וכתיבה הנשארת במפלס אחד עם העבודה ואינה מתנשאת מעליה. הוא אינו פוסל על הסף יצירה ובה בעת, אינו מוותר על היכולת להעלות תכנים ביקורתיים, אך האסרטיביות הביקורתית אינה נעשית בטון אגרסיבי. בהתנהגותו זו, הוא כמעט שולל את הרטוריקה הידועה מראש של המבקר המסורתי מהזן הישן, שמתפקד כשומר סף. כתיבתו הקולחת והנהירה שונה מאוד מלשון התיאוריה המסורבלת ומתאפיינת בגישה ישירה ובדילוג בין היבטים יום-יומיים להיבטים גבוהי מצח, תוך מתן תשומת לב לדברים הנראים כטריוויאליים ביותר.

רעשים של צייר

ורוורט נולד בעיר הגרמנית הקטנה גליינקירכן, הנמצאת בין אאכן לבין דיסלדורף, וכבר מגיל צעיר נחשף בביתו לאמנות. הוריו הכירו בתקופת הזוהר של האקדמיה לאמנות בדיסלדורף, שבה לימד במקום האמן החשוב יוזף בויס. אמו של ורוורט היתה למורה ואביו אמן. ורוורט אומר בחיוך כי דווקא בשל הרקע המשפחתי, הוא חדל לעסוק באמנות כבר מגיל צעיר: "להיות בן להורים אמנים זה צ'ק לבן, לא להיות חייב לעשות משהו. הייתי עושה רעשים ומחוות של צייר ואנשים היו מסתפקים בכך".

הוא נרשם ללימודים משולבים של אמנות, ספרות ופילוסופיה בעיר הילדסהיים ומהר מאוד הבין, לדבריו, שלא יתמקד באמנות: "היה לי קשה לרכוש את הביטחון והידיעה שמשהו שיצרתי הוא עבודה, ויותר מכך עבודה גמורה. לעומת זאת, שירים שכתבתי וניגנתי או טקסטים שכתבתי כן סיפקו לי את הביטחון של היותם מה שהם".

אחרי שביקר ב"מניפסטה" השנייה, שהתקיימה בלוקסמבורג, הבין שהוא מעוניין לעסוק בתיאוריה של האמנות. ככותב וכאוצר עניינו חוצה דורות: מצד אחד, הוא מתעניין בבני דורו, ביניהם אמנית הווידיאו אניקה אריקסון והאמן הקונצפטואלי שון סניידר; ומצד שני הוא גם חוזר להיסטוריה ועוסק באמנים מבוגרים ממנו כמו סרית וין אוונס הבריטי והאמנית הפולנית החשובה קתז'ינה קוברו, מחלוצות הפיסול האוונגרדי-מודרניסטי של תחילת המאה ה-20.

בראשית דרכו פירסם בכתב העת האוסטרי "שפרינגרין" טקסטים שעניינם היחס בין הקונצפטואלי לרגשי. אחד מעורכי כתב העת "Frieze" הציע לו לפתח סוגיה זו בעבורם. מאז עסק ורוורט רבות ברגשות וברגישות, תוך היעזרות במושגים הלקוחים מתיאוריות פמיניסטיות שעליהן הוא מרצה כעת בסמינר שהוא מעביר ברוטרדם. לדבריו, "מונחים כמו דאגה ועבודה רגשנית הם מושגי מפתח בתיאוריה הפמיניסטית וגם בעיני, שכן גם כתיבה ואוצרות הם למעשה מעשים שדורשים דאגה ועבודה שכזו. בעצם, עבודתו של הכותב, האוצר והאינטלקטואל היא מאוד ביתית, היא דורשת את הזמן ואת העבודה הרגשית, כך שאנחנו כמו עקרות בית של הפרקטיקה שלנו", הוא אומר בחיוך.

ורוורט סבור שיש צדדים טובים לעליית קרנם של האוצרים בימינו ולעובדה שהרצון לעסוק באוצרות מתפשט בקרב רבים, מגמה המתבטאת בהתרחבות של לימודי האוצרות. הוא מזכיר כי במשך שנים רבות נתפשה האוצרות כמקצוע שולי ביחס לאמנות עצמה. "אוצרים נתפשו אז במקרה הטוב כסייענים, אז משמח לחשוב על שינוי בתפישת האוצר", הוא אומר. מצד שני, הוא סבור כי יש לכך גם מחיר הנגרם בשל התחרות הגוברת: "אנשים אוצרים כל דבר הבא ליד ומנפחים את קורות החיים שלהם וכמעט אינם מגיעים לעשות את מה שמלכתחילה משך אותם פנימה".

הוא גורס כי אלה שכותבים על אמנות אינם זוכים להערכה מספקת: "תמיד מעצבן אותי שמציגים אותי בתור אוצר. זה פשוט לא נכון. אני בראש וראשונה כותב". מבחינתו של ורוורט, פעולת האוצרות היא רק תוצר נלווה של הפרקטיקה המחשבתית, הקשורה גם בכתיבה.

הוא נוהג להשתמש בכתיבתו במושגים רבים מעולם המוסיקה. לשאלה מה היחסים בין כל אופני הביטוי שלו - מונוגרפיה, ביקורת, אוצרות או הוראה - הוא משיב שלכל אחד מהם יש את מסגרת הזמן שלו. "כשאני מתבקש לכתוב ביקורת של 500 מלה עם דד ליין, זה כמו לנגן שיר פאנק קצר ומהיר של שתיים וחצי דקות", הוא אומר, סופר מאחת עד שלוש ומתחיל לזמזם ולתופף על השולחן בקצב מהיר. "לעומת זאת, לכתוב מונוגרפיה זה כמו לנגן אלבום שלם עם הרבה מקום לאלתור".

למעשה, גם המוסיקה היא חלק מעיסוקיו: הוא שר ומשמש בסיסט ב"לה סטאמפה", להקת פופ, שאלבומה "Pictures Never Stop" יצא בלייבל העצמאי "Staatsakt" בברלין. "מאז שאני בן 16 תמיד הייתי חבר בלהקות, ומבחינתי זו צורה של שיתוף פעולה שאני לא יכול לחיות בלעדיה", אומר ורוורט. "מעבר לדברים השונים שאני עושה, אני מאמין שמוסיקה מעצבת את האופן שבו אדם יכול בצורה אינטואיטיבית להתייחס לעבודות ולתשוקות של אחרים. דיון טוב הוא תמיד קצת כמו ג'ם סשן. אני מתנגד לבידוד העצמי המקצועי של עולם האמנות ותומך בקהילות המקיימות דיונים קצביים, כמו להקה".



ורוורט: ''תמיד מעצבן אותי שמציגים אותי בתור אוצר''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו