בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המעצבת הצרפתייה מטאלי קראסה מוציאה את המקסימום מכיסא

כיסא שנהפך לשרפרף עם משטח כתיבה וערכה מתקפלת להלנת אורח בדירה קטנה בפאריס הם שניים מעיצוביה של קראסה, שאוהבת לשלב שימושים שונים ולהשתעשע בצבעים עזים

תגובות

מילאנו

"כשהתחלתי לטייל ברחבי העולם, פתאום גיליתי שאנשים באירופה פוחדים מצבע. זה לא קשור לגיל או להשכלה; כאילו הם פוחדים לשמוח. כשאתה הולך ברחוב מלא צבעים, זה עושה לך מצב רוח טוב", כך אומרת המעצבת מטאלי קראסה, שצבעוניות עזה היא אחד מסימני ההיכר שלה. בניגוד למעצבים רבים אחרים, קראסה אינה מפחדת להשתמש בצבעים כמו אדום, כתום, תכלת או סגול, שחוזרים בעבודותיה לאורך השנים, בין שמדובר בעיצוב פנים של מלון או של בית קולנוע ובין שמדובר בכיסאות, ספות ואביזרי עזר לאפייה.

בשיחה המתקיימת עמה במהלך שבוע העיצוב של מילאנו בחודש שעבר היא תולה את הפחד של אנשים מפני צבע במגזיני העיצוב. "אולי זה נובע מכל העצות שהמגזינים לעיצוב הבית נותנים לקוראים שלהם", היא אומרת. "פירוש הדבר שאתה לא יכול לבחור לבד את הצבעים, שאתה צריך 'מומחה' שיבחר בשבילך. כולם נותנים לך מידע שאומר שאתה לא כשיר, תיזהר, שאתה צריך לעקוב אחר מה שקורה באופנה גם אם זה לא מתאים לאופי שלך או לבית שלך. העניין הוא שכשאתה ילד אתה אוהב צבע, אבל כשאתה גדל אתה משתנה, שם זה מפסיק".

קראסה נולדה לפני 46 שנה בכפר קטן בצפון צרפת למשפחה שעסקה בחקלאות. לאחר שלמדה שיווק במשך שלוש שנים גילתה את עולם העיצוב והחלה ללמוד עיצוב תעשייתי. לאחר סיום לימודיה ב-1991 עבדה אצל המעצב האיטלקי דניס סנטיקיארה במילאנו, ולאחר מכן עבדה אצל פיליפ סטארק. ב-1998 יצאה לדרך עצמאית ומאז היא עוסקת במגוון רחב של תחומי עיצוב: רהיטים, גופי תאורה, בתי מלון, מסעדות, אביזרים ועוד.

מאפיין אחר של העיצובים של קראסה, שקשור לשימוש המובהק בצבע, הוא המשחקיות או הרב שימושיות: לרבים מהפריטים שעיצבה יש כמה שימושים. לדוגמה, ביריד העיצוב שהתקיים בחודש שעבר במילאנו הציגה כיסא שנהפך לשרפרף, שאליו צמוד משטח שאפשר לכתוב עליו; בתערוכה שתיפתח ביום חמישי במוזיאון העיצוב חולון (ראו מסגרת) יוצג "כיסא משחרר לחץ" מ-2002, כיסא עץ פשוט שעליו הלבישה קראסה מעטה מנופח; או הפרויקט "כשג'ים מגיע לפאריס", שילוב של מזרן, מנורת לילה ושעון מעורר, שאפשר לגלגל לעמוד מאורגן ולאחסן בקלות בפינת החדר. כך נהפך התרחיש הרגיל של אורח לא צפוי הבא לביקור בחלל ביתי קטן למוצר המשלב נדיבות, ניידות ומודולריות.

"רוב הדירות בפאריס קטנות, אין לנו הרבה מקום, כך שאם אורח בא לארוחת ערב ורוצה להישאר לישון זו בעיה", היא מספרת על הסיבה לפרויקט. "זו מחווה של אירוח, הזמנה, כמו לקחת את היד של מישהו וללוות אותו, לכוון אותו, בלי לעשות מזה סיפור. יש כאן תרחיש במובן של הריטואל של האירוח, של קבלת הפנים. רציתי להתמקד ביכולת לחלוק ולארח בנדיבות".

את בטח מקבלת הרבה הערות על כך שלכל דבר יש כמה אפשרויות שימוש.

"כשהייתי צעירה נעלבתי כשהיו אומרים לי שאני עושה דברים משחקיים, כי חשבתי שמתכוונים למגוחכים", היא אומרת בחיוך. "מבחינתי, מדובר במשהו אופטימי, בכך שהבית יכול להיהפך למגרש משחקים, שמאפשר אינטראקציה בין מי שגר בו לבין מי שבא לבקר בו, משהו שמאפשר שינוי. איך אתה יכול לא לדמיין אפילו לעשות איזשהו שינוי במשך, נניח, עשר שנים? החיים זה דבר דינמי. אני תמיד נותנת את הדוגמה של הספה שעיצבתי ל-Dunlopillo: לפעמים אתה רוצה ספה שתהיה מושלמת לישיבה ולפעמים משהו אחר. לפעמים אני מרגישה בגוף שלי שאני רוצה לנוח, ולפעמים אני ממש מרגישה בגב שאני רוצה לשבת זקוף.

"או למשל, הכיסא שנהפך לכיסא עם משטח כתיבה שעיצבתי ל-Danese. החיים הם יותר ממצב אחד: לפעמים אתה רוצה להיות אקטיבי, לפעמים אתה בוחר להיות דווקא פסיבי. זה כמו להסתכל בסרט ואז ללחוץ על מקש 'פאוז', ללכת לעשות כמה דברים ורק לאחר מכן להמשיך. אלו המקומות שאני אוהבת לעבוד עליהם".

ומה עומד מאחורי הכיסא משחרר הלחץ שיוצג בחולון?

"הכל נע סביב רעיון של משהו שמתפתח. יש כיסא רגיל, וכשאתה רוצה להירגע יש לך את כל הריפוד מסביב ואתה יכול לשחק עם זה. אין מדובר בייצור תעשייתי, זו פשוט דרך נוספת לחשוב על כיסא או ספה".

המשחקיות או הצבעוניות קשורות להיותך אשה? האם יש כזה דבר בכלל עיצוב נשי?

"אני לא חושבת שיש משהו שונה בין מעצבים למעצבות. לכולם יש רגישויות שונות, לכולם יש גם רגישות גברית וגם נשית. אנחנו גם לא לגמרי מבינים מה פירוש נשיות או גבריות. בכל מקרה, זה לא בא לידי ביטוי בעבודות שלי. אבל אם יש הבדל, אז אני חושבת שנשים מתעניינות יותר בחיי היום-יום. אם תסתכל על כל הפרויקטים שאני עושה, תראה שמה שמעניין אותי הם החיים".

נראה שאת אוהבת את מה שאת עושה.

"אני אוהבת כשאנשים שמחים. אולי זה קשור לכך שנעשיתי מעצבת בגיל מאוחר יחסית, אחרי שבאתי מעולם השיווק. אז, כשהיתה לי ההארה, זה היה כמו זרם, זה כאילו חיכה שם ואז יצא החוצה".

שומרי מסורת, מחדשי מסורת

ביום חמישי תיפתח במוזיאון העיצוב חולון התערוכה "הישן החדש: עיצוב בהווה מתמשך". מוצגות בה כ-70 עבודות של מעצבים, רובם בשנות ה-30 וה-40 לחייהם, הרואים בעבר מקור השראה ושואבים הנאה רבה משימוש במבחר אייקונים וסמלים מתקופות היסטוריות שונות - החל בקרני צבאים, שעוני קוקייה, כלי פורצלן וחפצים בסגנון הבארוק, וכלה באובייקטים בסגנון הבאוהאוס או בסגנון ממפיס. העיסוק הגורף בעבר בא לידי ביטוי גם בעניין במלאכות יד שונות כאריגה, קליעה, רקמה, ניפוח זכוכית וגילוף בעץ.

המעצבים בתערוכה בוחנים את הקשר בין מסורת לבין חדשנות. הגישות השונות לנושא חגות סביב נושאים דומים: חומריות, תהליכי הרכבה ותצורה, ייצור ושימושים מסורתיים. הקשר בין חדש לישן בא לידי ביטוי בעבודות המתבססות על פיתוח של מודלים היסטוריים וצורניים קיימים, תוך הצעת פרשנות חדשה לצורות מסורתיות. כמו כן, מוצגות בתערוכה מגמות עכשוויות במיחזור ועיצוב מחדש ונבחן תהליך העיצוב מחדש של מודלים קלאסיים והאופן שבו נעשה שימוש מסורתי בחומרים חדשים.

נוסף על המעצבים מחו"ל משתתפים בתערוכה מעצבים רבים מישראל: איילה צרפתי, אילון ערמון, אריק בן שמחון, סטודיו דאג דיזיין, דוד אמר, חיים פרנס, חנן דה לנגה, טל גור, טל מור, טלילה אברהם, יואב רכס, יונתן הופ, יעקב קאופמן, מירב פלד ברזילי, נועם טבנקין, סטודיו אוטוטו, סטודיו אוממי ופיני לייבוביץ.



מלון HI בפאריס בעיצוב קראסה


שלושה מצבים של כיסא ''משחרר לחץ'' שעיצבה קראסה ויוצג במוזיאון העיצוב בחולון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו