בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עולמו הנואש של ברונו דימון מגיע לשדרות

הבמאי הצרפתי שהיאוש נשקף מסרטיו הוא אורח פסטיבל הקולנוע בשדרות, שייפתח ביום ראשון. עוד בפסטיבל: טרילוגיה על השפה שיצרה נורית אביב

תגובות

"הריאליזם לכשעצמו אינו מעניין אותי. מה שמעניין אותי זו יכולתו של הקולנוע להתבונן במציאות כאילו היא שקופה, ובו בזמן לחשוף את מה שאינו נראה בה, לחשוף את הנסתר בתוך הגלוי" - כך אמר במאי הקולנוע הצרפתי ברונו דימון בראיון ל"הארץ" לרגל ההקרנה בישראל של סרטו הלפני אחרון, "הדוויג". בשבוע הבא יבוא דימון עצמו לישראל כאורח פסטיבל קולנוע דרום, שייפתח ביום ראשון ומתקיים זו הפעם העשירית בסינמטק שדרות.

בניגוד לפסטיבלי קולנוע אחרים בישראל, פסטיבל קולנוע דרום, המופק על ידי המכללה האקדמית ספיר, מונע על ידי אידיאולוגיה, וזו מתבטאת כידוע הן במיקומו בשדרות והן בהחלטה להוסיף לכותרתו את המלה "דרום". מטרתו המוצהרת של הפסטיבל היא להציג אלטרנטיבה לקולנוע עתיר האמצעים, השאנן והשבע, זה העוסק בזוטות של החיים - לרוב החיים הבורגניים - ולא במהותם הקשה, הנוקשה ואף האכזרית לעתים קרובות. במלים אחרות, אלטרנטיבה לקולנוע של הצפון, עם כל המשמעויות ה"צפוניות" של הקולנוע הזה.

בהקשר הזה, דימון הוא האורח הנכון בפסטיבל הנכון (שגם במהדורותיו הקודמות הביא לישראל אורחים ראויים, דוגמת הדוקומנטריסט הגדול מרסל אופולס והבמאי הפיליפיני בריליאנטה מנדוזה).

דימון, שנולד בצרפת ב-1958, מתאר בסרטיו מציאות קשה, חייתית אפילו, המעוצבת בסגנון קולנועי ישיר, חמור סבר ואף סגפני. סרטיו הראשונים היו אף קשים ואכזריים יותר מן האחרונים, שבהם ניכרת איזו נימה של רוך ומובע חיפוש אחר מידה של חסד וגאולה באותו עולם נואש. בראיון ל"הארץ" אמר דימון, שמטרתו היא לתאר מצב קיומי ובאמצעותו לעורר בצופים רגש - שיכול להיות רתיעה ועוינות או הבנה וחמלה, או כל אלה גם יחד. העיקר שיתעורר בהם רגש, אמר אז דימון, ושהצופים יעברו חוויה שתיחרת בתודעתם.

ארבעה מסרטיו של דימון יוקרנו בפסטיבל קולנוע דרום, ובהם "חיי ישו", סרטו הראשון מ-1997, שתיאר את חייהם של צעירים מובטלים בצפון צרפת, המבלים את רוב זמנם ברכיבה על אופניים ובהתעללות במהגרים מוסלמים (הסרט זיכה את דימון בציון לשבח בתחרות מצלמת הזהב לסרט ביכורים, המתקיימת בפסטיבל קאן). הסרט השני שיוקרן הוא "האנושות" מ-1999, המציג את סיפורו של מפקח משטרה, החוקר פרשת אונס ורצח של ילדה בת 11 ומנסה לשמר על אנושיותו במציאות האלימה.

"פלנדריה" מ-2006, הסרט השלישי, מביא את סיפורם של שני פועלי חווה באזור פלנדריה שבבלגיה, הנשלחים להילחם במדינה במזרח התיכון (שמה אינו מצוין בסרט). הם מבצעים שם פשעי מלחמה וחווים זוועות המבוצעות נגדם בשדה הקרב של אותה מדינה, שההוויה בה אינה שונה מאוד מהמציאות האלימה והאטומה רגשית שממנה הם עצמם הגיעו.

הסרט הרביעי של דימון הוא "הדוויג" - היחיד שלו שהופץ בבתי הקולנוע בישראל ונטש אותם מהר מדי - המגולל את סיפורה של סטודנטית לתיאולוגיה, בתו של שר בממשלת צרפת, שמאוהבת באלוהים, רוצה להקדיש לו את חייה, ומתיידדת עם שני אחים מוסלמים.

גם "האנושות" וגם "פלנדריה" זיכו את דימון בפרס חבר השופטים בפסטיבל קאן, הפרס השני בחשיבותו המוענק באירוע. בפסטיבל קאן שננעל ביום ראשון הוקרן במסגרת "מבט מסוים", הנלווית לתחרות הראשית, סרטו החדש של הבמאי, "מחוץ לשטן". מסופר בו על נווד המתיידד עם אשה צעירה שאביה החורג מתעלל בה, וגם הסרט הזה מתאר מציאות קשה ואלימה, נידחת מבחינה פיסית וגם רגשית - אך גם כזו שנסים יכולים להתחולל בה. את הסרט החדש הזה של דימון לא הצליחו מארגני פסטיבל קולנוע דרום להביא הפעם, ויש לקוות שתינתן לצופים הישראלים הזדמנות לצפות בו באחד הפסטיבלים הבאים שיתקיימו בארץ.

מלבד דימון, מפנה הפסטיבל זרקור גם ליצירתם של שני במאים נוספים: דני קוטה, הפועל בקולנוע העצמאי שהתהווה בחלק דובר הצרפתית של קנדה, והבמאי הסיני וונג בינג. כמו כן יוקרנו בפסטיבל מבחר סרטים מצ'ילה ואוסף של סרטים תיעודיים ממקסיקו.

גם הקולנוע הישראלי יתפוש כמובן מקום נרחב בפסטיבל, שייפתח בסרט "עדות" - יצירתו של שלומי אלקבץ (שביים יחד עם אחותו, רונית אלקבץ, את "לקחת אשה" ו"שבעה"). הסרט הוא מונולוג הנישא על ידי 24 שחקנים ועוסק בעימות בין הנרטיב הישראלי לנרטיב הפלסטיני. הפסטיבל יינעל ב"הערת שוליים", סרטו של יוסף סידר, שזכה בפרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל קאן האחרון.

בין לבין יוקרן מבחר של סרטים ישראלים - עלילתיים ותיעודיים, ארוכים וקצרים. מקום מיוחד יקדיש הפסטיבל לסרטיה התיעודיים של הצלמת והבמאית נורית אביב. בין השאר תוקרן הטרילוגיה שלה העוסקת במקומה של השפה הכתובה והמדוברת בחייו של הפרט ובחיי הקולקטיב שהוא משתייך אליו. הטרילוגיה כוללת את "משפה לשפה" מ-2004, את "לשון קודש, שפת חול" מ-2008, ואת סרטה החדש, "שפה אחת ודברים אחדים".

אביב, שצילמה בין השאר רבים מסרטיו המוקדמים, העלילתיים והתיעודיים, של עמוס גיתאי, יוצרת קולנוע תיעודי ראוי להערכה, המתבונן במציאות ומעצב אותה לכדי דיון תיאורטי ואינטלקטואלי מרוכז וצלול, הנמנע מראוותנות. הקולנוע שלה, אף יותר מסרטיו של דימון, מייצג את מהותו של פסטיבל קולנוע דרום, שגם פועלו בן עשר השנים במציאות הישראלית ראוי להערכה מרובה.



מתוך ''הדוויג'' של ברונו דימון. הגיבורה מאוהבת באלוהים


ברונו דימון. פרסי חבר השופטים בקאן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו