בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גמר תחרות רובינשטיין: דבר הצופים

לקראת הגמר היום כונסו יחד שישה מוסיקאים מקהל הצופים הנאמן כדי לשמש מעין שופטי צללים של התחרות. הם התגלו כביקורתיים מאוד כלפי השופטים הרשמיים ("להחליף אותם בצעירים"), נחצו לשניים בעניין המתחרה היפאני פוקומה, ובחרו ברוב קולות בזוכה: דניל טריפונוב

תגובות

עשרות מתחרים עולים בסך אל הבמה בתחרות רובינשטיין לפסנתר, רציניים ומרוכזים, ואליהם מצטרפים בשלבים האחרונים נגנים קאמריים ותזמורות. מהאולם מאזינים וצופים בהם, חמורי סבר, כתריסר שופטים, שפוסלים או מעלים מקצת מהמתחרים לשלבים הבאים - וכל אחד מהם שומר את נימוקיו לעצמו. כל אלה הם אנשים נכבדים וחשובים, על כך אין ויכוח.

אבל יש גם גיבור ראשי לתחרות רובינשטיין, חשוב אף מהם. גיבור שכולו אנרגיה רוחשת, דעתנות לא מרוסנת, מבט חד ואוזן שאי אפשר לרמות. גיבור ששיפוטו בהיר ואינטליגנטי לא פחות משל השופטים ואולי יותר, כי הוא מרשה לעצמו ללכת עם הלב ולא להיות שבוי בכללים ואולי גם באינטרסים. הגיבור הזה הוא הקהל.

מי ומי בקהל של תחרות רובינשטיין? צעירים רבים, מהם חיילים, רובם כנראה תלמידי אקדמיה ובוודאי תלמידי פסנתר. ומהעבר השני - ותיקי התחרות, שעוקבים אחריה כבר 40 שנה כמעט, עוד מאז שרובינשטיין עצמו פתח אותה. ובתווך: מוסיקאים פעילים, מורים ומורות לפסנתר, חובבי מוסיקה מושבעים, נגנים ונגניות עבר. כל אלה ממלאים את האולם מדי שלוש שנים, תחרות אחר תחרות, זו כבר זו הפעם ה-13.

הם מקשיבים, מתאכזבים על חביביהם שנשרו, זועמים על שופטים שכשלו, מנתחים את הנגינה ואת הסגנונות, מהבארוק והקלאסיקה ועד הרומנטיקה והמאה ה-20, ומהמרים בלי היסוס על הזוכים. הקונסנזוס של הקהל הוא הבחירה הנכונה, ואוי לחבר השופטים שמחמיץ אותה. בשיא הדרמה, אחרי הקונצרטים הקלאסיים עם תזמורת ולפני הקןנצ'רטי הרומנטיים הגדולים, רגע לפני שמוכרזים שמות הזוכים הערב, הזמנו לבית קפה בתל אביב, באמצע הדרך בין מוזיאון תל אביב שבו התקיימו הרסיטלים לבין היכל התרבות שם מתקיימים הקונצרטים בליווי תזמורת, כמה ממאזיני התחרות - כדי לשוחח עליה, להשוות אותה עם קודמותיה ועם תחרויות בינלאומיות אחרות, לסכם ולצפות לעתיד. וגם כדי - מיותר לומר - להמר על תוצאות הערב.

אלה המשתתפים בשיחה:

אילנה אורחוף, מוסיקאית, מומחית בתיאוריה ותולדות המוסיקה, ומורה לשעבר - נערצת - בבית הספר תלמה ילין.

אנה גיא, מוסיקאית ופסנתרנית, ומורה אהובה המגדלת באותו בית ספר דורות של תלמידים.

סיוונה דיאמנט, בוגרת האקדמיה למוסיקה וחובבת מושבעת הבקיאה ברפרטואר ובמבצעיו.

ניסן ספקטור, פיסיקאי, פסנתרן חובב המתגורר בפאריס ובא בכל שנה במיוחד לתחרות.

יוליה צודיקס, כתבת תרבות ברשת הרדיו הרוסית רק"ע, בוגרת האקדמיה למוסיקה בירושלים בקומפוזיציה.

ואחרונה: בתה רינת צודיקס, בת 19, פסנתרנית ומוסיקאית מצטיינת בצבא, סטודנטית בבית הספר בוכמן-מהטה (האקדמיה למוסיקה בתל אביב).

המתחרים

ששת המתחרים שעלו לגמר תחרות רובינשטיין השנה הם בוריס גילטבורג, דניל טריפונוב, אריק זובר, אלכסנדר מוטוזקין, קוטארו פוקומה, ואיליה רשקובסקי. פוקומה היפאני עולה ראשון על המוקד.

סיוונה דיאמנט: "מעניין מה יעשה פוקומה בשלב האחרון. את המוצרט הוא ניגן כמו ילד, נאיבי כל כך".

ניסן ספקטור: "והוא גם הוסיף תווים שלא כתובים בפרטיטורה".

דיאמנט: "לסיכום, מיותר ולא מוצלח".

"ואני בדעה אחרת, לי הנגינה שלו נראתה מאוד מעניינת דווקא בגלל הפשטות שלה", אומרת אנה גיא, "זה צילצל כמו בדולח".

ספקטור: "בדולח? זה צילצל כמו זכוכית. ובכלל, היפאנים לא מסוגלים להבין את מוצרט".

נהמת מחאה כללית מתעוררת סביב השולחן בעקבות דברי ספקטור: "ואנחנו, מהמזרח התיכון, כן מבינים את מוצרט הווינאי?" שואלים אותו.

"הנה, אתה רואה?" הוא פונה אלי, "מה שמאפיין את הקהל זה בעצם חילוקי הדעות".

איך זה ייתכן? הלוא כולכם מקצועיים ומבינים?

אורחוף: "כן, אבל ההבדלים עצומים - בגיל, בהשכלה, בטעם המוסיקלי, ברקע התרבותי".

יש ביניכם הסכמה על מישהו מהפינאליסטים?

דיאמנט: "לדעתי בוריס גילטבורג הישראלי ניגן נהדר את סונטת ?ולדשטיין' של בטהובן".

גיא: "לא. אני מאוד מעריכה אותו, הוא אינטלקטואל - אבל אין לו שאר רוח. את הסונטה השמינית של פרוקופייב אהבתי בנגינה שלו, אבל אז שמעתי את מוטוזקין - ובבת אחת היה ברור איך באמת צריך לנגן אותה".

בשלב זה נוטה השיחה אל הנגנים האהובים שנשרו בדרך. "אני מאוד אהבתי את הסיני ואנג פוהאן", מכריזה אורחוף.

גיא: "נכון! זו ממש החמצה שלא העלו אותו".

ספקטור: "לכל פסנתרן יש אפ ודאון, יש הידרדרות ויש עליות. בשלב אחד בטוחים שהוא בינוני, ופתאום מתגלה אחרת".

אורחוף: "זה מאוד נכון. שמעתי את רודולף סרקין הגדול בשנות ה-70 בשני רסיטלים כאן בתל אביב. הראשון היה אלוהי, השני מיד אחריו - נפילה".

גיא: "וכאן זה קרה לסשה גרניוק: נפילה נוראית כבר בהתחלה, עם הבלקאאוט שלו".

ספקטור: "שמעתי אותו בפאריס, באותו רסיטל בדיוק, והוא ניגן כל כך נפלא. ניגשתי אליו אחרי כן ובירכתי אותו, ואמרתי שאני מכיר אותו מהתחרות הקודמת. כל כך יפה הוא ניגן שם - וכאן בלקאאוט. ככה נופלים כבר בסיבוב הראשון, חבל".

השיחה חוזרת אל שישיית הגמר. דיאמנט: "אריק זובר היה נפלא. כל האטיודים אופ' 10 של שופן בטייק אחד, מההתחלה ועד הסוף - חבל רק שההתחלות שלו איכשהו תמיד קצת מהוססות, בכל היצירות".

אורחוף: "מה פתאום? ממש לא".

ההימורים על דניל טריפונוב גבוהים. יש לו סיכוי?

דיאמנט: "טריפונוב הוא אמן. אני רושמת הערות בתוכנייה על כל מתחרה, ויש לי כבר 12 תוכניות מלאות ברשימות כאלה".

אורחוף: "גם לי, 12 תוכניות והן מתפרקות!"

דיאמנט: "ועם טריפונוב מצאתי את עצמי רק מקשיבה, לא רושמת אפילו מלה. הייתי כל כך מוקסמת".

יוליה צודיקס: "ולא היה לך עליו שום מידע מוקדם?"

דיאמנט: "דווקא כן. היכרתי אותו מתחרות ורשה. פשוט מרתק. לא הפסקתי לצפות בזה באינטרנט. בעלי היה מביא לי אוכל מול המחשב. שם הוא קיבל מקום שלישי, ולא בצדק - הגיע לו לנצח".

ספקטור: "טוב, בוורשה הלוא התוצאות ידועות מראש".

השופטים

יוליה צודיקס: "הבעיה בתחרויות היא שאם אתה נועז מדי השופטים לא יאהבו אותך, וכך אם אתה שמרן. זה מביא לבינוניות".

ספקטור: "ואם להיות לא פוליטיקלי קורקט: יש אנשים שכבר 37 שנה שופטים בתחרות הזאת. אני רוצה לצטט את אובמה, שאותו אני דווקא לא כל כך אוהב: ?העולם מתחדש, משתנה'. אני חושב שצריך להחליף את כולם".

אורחוף: "יפה שכל השופטים הם בעלי רקע פסנתרני, אבל איפה הישראלים, והישראלים הצעירים? אסף זוהר, שי ווזנר, תומר לב, ארנון ארז - לא חסרים כאן פסנתרנים מעולים שהוכיחו את עצמם, גם כמתחרים ברובינשטיין עצמה. הלוא זו תחרות של צעירים, נכון? אז למה זקנים שופטים אותם?"

גיא: "השופטים מטיילים מתחרות לתחרות. הם מכירים את כולם, גם את המתחרים. היו כאלה שעלו כאן לשלב השני, לדעתי לא בצדק, כי בתחרויות קודמות הם הוכיחו את עצמם".

צודיקס: "ואת חושבת שזה מפני שהכירו אותם, ששפטו על סמך תחרויות קודמות?"

גיא: "כן, לדעתי השיפוט לא מסתמך רק על התחרות הזאת. על מוטוזקין שמתי סימן שאלה גדול אבל אחרי שהוא עלה, הוא הוכיח שהמעבר שלו לשלב הבא היה מוצדק".

רינת צודיקס: "הרמה מאוד גבוהה, ובין אלה שעלו לגמר אין כאלה שלא מגיע להם בכלל להיות שם. יש חילוקי דעות עם ההחלטות, גם לי, ואולי הייתי בוחרת מישהו אחר - אבל הבדלים כאלה בין השקפות הם מובנים לגמרי".

יוליה צודיקס: "איך אפשר לכלול בקטגוריה אחת בני 20 ובני 30? מעניין אם השופטים מסתכלים על הפוטנציאל לעתיד - או על מי שכבר השיג את ההישג. יש הבדל גדול בין זה לזה, ומעניין מה חשוב להם".

ספקטור: "הם רוצים לגלות את פסנתרן העתיד".

צודיקס: "והם הצליחו עד עכשיו בתחרויות העבר?"

ספקטור: "לא. זה כישלון גמור".

הרפרטואר

רינת צודיקס: "בחירת התכנים היא זו שלפעמים מפילה את המתחרה. אם הקוריאנית יו ג'ייקיונג לא היתה מנגנת שישה אטיודים של ליסט בעקבות פגניני, שהם קשים כל כך - אולי היא היתה עוברת. זו היתה כביכול תוכנית טובה לתחרות, אבל היא לא הצליחה להתמודד עם החומר הזה, להבריק בו".

גיא: "היו אינטלקטואלים ענקיים כאן, ולפחות אחד מהם לא עלה בגלל הרפרטואר: אלכסיי צ'רנוב, שאצלי היה לו ?וי' יחד עם ?פלוס' - שזה הציון הכי גבוה ובטוח עובר - עד שהוא גמר את שלב א' עם הסונטה מס' 32 של בטהובן. מי יכול לשמוע את זה בכלל?"

אורחוף: "בסוף שמענו יצירות מאותם סגנונות: רחמנינוב וליסט. ולא שמענו דביסי, ראוול, אפילו מעט מאוד ברהמס, ורק יצירה אחת של שוברט".

ספקטור: "הרבה מהתוכניות היו פשוט לא אינטליגנטיות. שרה דנשפור, למשל: היא ניגנה נהדר, אבל יצירות קטנות, לא מוצלחות. כך היא לא הוכיחה את עצמה".

ומה בתוכנית ייחשב אינטליגנטי?

ספקטור: "לדעתי, צריך להתאים את היצירות לאופי של הפסנתרן עצמו. הרי לא כל אחד יכול לנגן את כל היצירות בעולם".

גיא: "הנה היפאני, שהתחיל עם אמנות הפוגה של באך והסונטה אופ' 110 של בטהובן - זה היה נכון".

דיאמנט: "לא היה שם כלום".

גיא: "למה, זה היה נהדר! ובדיוק זו הדרך לפרוש ולהציג את היכולת. קודם שתי היצירות האינטלקטואליות האלה, בשלב הבא הוא עבר להיבט הרומנטי של האישיות שלו, אתמול שמענו את ידי החתול שלו - ככה אני קוראת להן - במוצרט, ובסוף היצירות הענקיות".

זה הגיוני לדרוש מפסנתרן את המגוון העצום הזה?

רינת צודיקס: "כן, בהחלט אפשר להשתלט על רפרטואר כזה. מנסים להראות כאן מגוון: כמה שיותר וירוטואוזי, כמה שיותר קשה, וגם גיוון בתקופות הסגנוניות".

ואת תלכי להתחרות בתחרות כזאת?

"אני מקווה שכן".

וכשאת מכינה רסיטל לא לתחרות, רסיטל גמר למשל?

רינת צודיקס: "אבחר מוסיקה שאני אוהבת, אז בטוח שאנגן אותה הכי טוב".

אורחוף: "ואני הייתי רוצה לשמוע רסיטל שאני אוהבת, שמרתק אותי".

חביב הקהל

מארגני תחרות רובינשטיין מזהים כנראה את החשיבות העצומה שיש לקהל במפעל שלהם, ולכן העניקו לו אפשרות להיות מעורב גם בהחלטות אופרטיביות: להצביע על פרס "חביב הקהל", בסך 2,500 דולר. הפרס הזה מקומם את משתתפי הדיון.

אילנה אורחוף: "החביב שלי, לבקוביץ, בכלל לא עלה לגמר. בסופו של דבר יש רק פרק זמן קצרצר רלוונטי לבחירה הזאת, מתחילת הגמר עד הקונצ'רטי הקטנים - כי את ההצבעה עורכים לפני הקונצ'רטי הגדולים. השלבים הראשונים לא נחשבים, וכל מי שהיה חביב ונשר - כבר נשכח".

דיאמנט: "ובכלל, למה הכוונה ?חביב'? לתסרוקת שלו?"

יוליה צודיקס: "לפי פייסבוק, שגם דרכו אפשר להצביע, איש לא יגיע לטריפונוב. כבר עכשיו הוא מוביל ברוב עצום".

גיא: "ולמה טריפונוב לוקח את אהבת הקהל? פשוט, כי הוא טוב".

יצירות החובה הישראליות

תחרות רובינשטיין קובעת שעל כל מתחרה לנגן יצירה ישראלית. בכל התחרויות עד עתה הוזמנו ממלחינים ישראלים יצירות במיוחד בעבור התחרות. הפעם החליטו קברניטי המפעל לגאול משכחה יצירות של אבות המוסיקה הישראלית - פאול בן חיים ויוסף טל. אלא שהרוב הגורף של המתחרים בחר בחמשת הקטעים של בן חיים דווקא.

אורחוף: "בן חיים קל יותר ללימוד בעל פה, והסונטה של יוסף טל קשה - לכן היינו צריכים לשמוע עשרות פעמים את בן חיים, זה היה עונש".

גיא: "ומי היחיד שניגן את הסונטה של טל במלואה? היפאני".

יש בכלל טעם לקבוע יצירות ישראליות כחובה?

כולם מסכימים, ואפילו בלהט, שזה הדבר הנכון לעשותו. "כן, ודאי, אם התחרות לא תקדם את התרבות המקומית אז מי יעשה זאת?"

יוליה צודיקס: "ובכל זאת, איש לא גמר את הרסיטל שלו עם בן חיים, לא זאת היצירה שרצו שתעשה רושם אחרון ותשאיר לקהל ולשופטים טעם טוב בפה".

ההימור

גיא: "אני מהמרת על רשקובסקי".

אורחוף: "אני לא ממהרת. יש עוד קונצ'רטי גדולים לשמוע. אהמר הערב".

דיאמנט: "טריפונוב, אין ספק"

ואליה מצטרפים גם המשתתפים האחרים בשיחה. לאור הרוב המובהק הזה, לשופטים, כך נראה, לא תהיה ברירה הערב. טריפונוב יהיה הזוכה.



השופטים מן הקהל. מימין: סיוונה דיאמנט, ניסן ספקטור, יוליה צודיקס, אילנה אורחוף, רינת צודיקס ואנה גיא


פוקומה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו