בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור בגבעת הקפיטול של צ'נדיגר, גולת הכותרת של יצירת לה קורבוזיה

אדריכלות הבטון הברוטליסטית המהוללת התגלתה כמעיקה ומדכדכת

תגובות

השמש יקדה על גבעת הקפיטול של צ'נדיגר, עיר הבירה של פנג'ב המזרחית והריאנה שתיכנן לה קורבוזיה בשנות ה-50 בהזמנתו של נהרו, אבי הודו החדשה, שהתחילה אז את דרכה העצמאית. בנייני הממלכה המונומנטליים - בית המשפט העליון, הפרלמנט ובניין משרדי הממשלה, גולת הכותרת של יצירתו של לה קורבוזיה והשילוש הקדוש של אדריכלות התקופה, התעלפו בחום. נדמה שאדים עלו גם מהבטון החשוף - חומר הבנייה השולט בכיפה בקפיטול ובתקופה שבה נבנה בכל רחבי העולם, בעיקר בעולם ה"מתפתח" שהיה למעבדת ניסויים ענקית לחידושים והמצאות אדריכליים, ובכלל זה בהודו וישראל, שקווי הדמיון ביניהן רבים משהיה אפשר לצפות.

זו לא היתה השמש הים-תיכונית הרומנטית של לה קורבוזיה, שכתב ש"ארכיטקטורה היא משחק מחוכם של גופים באור". השמש של פנג'ב, גם ביום אביבי וטמפרטורה "נוחה" של 36 מעלות בצל, לא שיחקה שום משחקים וגם לא הפגינה התחשבות ברעיונות האדריכליים ובעקרונות התכנון המערביים הקולוניאליסטיים הזרים והמוזרים, שהאדריכל הדגול הנחית מתחת לקרניה.

הבניינים שתיכנן לא הראו מצדם כל סימני הסתגלות לאקלים ולמקום אלא להיפך, הם נאנקו תחת העול ותחת החום ונראו סובלים כלאחר ייאוש, כמונו. שום תצלום מרהיב עין של בנייני הממשל, והם מצטלמים להפליא, לא היה הכנה הולמת למפגש שיבוא ולחוויה המטלטלת והפוקחת עיניים. בתגובה פוסט-טראומטית, נדמה שיחלוף זמן רב עד שאוכל להתקרב שוב לבטון חשוף.

הקפיטול של צ'נדיגר הוא אתר עלייה לרגל לצלייני אדריכלות והדרך אליו היתה מלווה בציפייה נרגשת ומתוחה, מהולה ביראה כמעט דתית. אבל מבט בלתי אמצעי ממרחק נגיעה במבני הממשל, וביקור בית בתוככי המונומנטים שעל הגבעה, היו התנגשות חזיתית בין ההילה שנקשרה וערכם האדריכלי שאין עליו עוררין לבין חוויית המציאות בשטח.

אדריכלות הבטון הברוטליסטית המהוללת התגלתה בצ'נדיגר כמעיקה ומדכדכת, גם לתייר מישראל היודע דבר או שניים על בטון חשוף. המוני בני האדם המגיעים לבנייני הממשל לעבודת יומם או כדי להסדיר עניינים אזרחים או משפטיים נראו באולמות ובמסדרונות הקודרים כקהל שנשבה בניסוי אדריכלי חשאי. החזית הכאוטית של בניין המינהלה נדמית כמקבילה אדריכלית לביורוקרטיה המתנהלת בתוכו.

לה קורבוזיה, שנודע בבוז שרחש לארכיטקטים ה"רקובים", התגלה בקפיטול כאדריכליסט אובססיבי. מעודפי האדריכלות במבנים במתחם - בחזיתות התפורות לפי מידה, בשלל העמודים, בכרכובים דמויי כובע נזירה שהיו לסימן היכר, באלמנטים הפיסוליים על הגגות - היה אפשר לבנות עוד כמה וכמה מבנים.

העודף האדריכלי השורה על המקום גם הופך את מלאכת השינוי והתכנון מחדש לבלתי אפשרית. הכל תפור על פי מידה ומונע גמישות. יותר, כפי שמתברר, הוא הרבה פחות. האדריכלות החדשה של נביא האדריכלות החדשה התגלתה כמזכרת מגושמת מהעבר של העתיד, כמו רהיטים במערה של בני משפחת קדמוני מסדרת הטלוויזיה המיתולוגית המגחיכה את הקידמה הטכנולוגית.

מקרה מבחן לכל מתחם

בעוד השתל המודרניסטי של לה קורבוזיה בצ'נדיגר מסרב להיקלט בגוף הזר, מורשת האדריכלות של האימפריה המוגולית האיסלאמית ששלטה בהודו מאות שנים קודם לכן היתה לחלק בלתי נפרד מהמקום, על-זמני ו"מודרני" עשרת מונים. ואין מנוס מהשוואה. מסגדים ומבצרים שהקימו המוגולים בניו דלהי ובאגרה במאות ה-16 וה-17 רלוונטיים ובני קיימא גם במונחים של היום. המוגולים היו כובשים זרים, אבל החללים רחבי הידיים המאווררים והמוארים שבנו, הארקדות המוצלות והקרירות והקירות מאבן חול מקומית שרק משתבחת עם השנים הם עדות להבנה אינטימית של המקום, שנעלמה מעיניו של המודרניסט הדגול.

שלא יהיו אי-הבנות. ביקור בקפיטול של צ'נדיגר ובעיר עצמה (כתבה נפרדת עליה תתפרסם כאן בקרוב) הוא חובה לכל שוחר אדריכלות ובן תרבות, וחוויה מטלטלת המצדיקה לא רק סטייה מהדרך אלא נסיעה מיוחדת. מול פני בניין הפרלמנט הטובל רגליים בבריכת מים, נוכח עמודי בית המשפט או הרמפה של בניין המינהלה, זה המקום המושלם למחשבות שניות, תובנות ולקחים. במיוחד לאדריכלים מישראל, שהאדריכלות והתכנון העירוני בה מושפעים עד היום ממשנתו ומורשתו של לה קורבוזיה, מאבות המזון העיקריים של הפרויקט הישראלי. הקפיטול עצמו הוא התקדים לתכנון קריות הממשלה, הקמפוסים האוניברסיטאיים, מקרה מבחן לכל "מתחם".

התכנון הכולל של הקפיטול מושתת על עקרונות התכנון המודרני שלה קורבוזיה היה שותף מכריע לגיבושן, והגיעו שם למיצויין המלא. בכפוף לעקרונות, מתחם מבני השלטון מרוחק ומנותק מכל מרקם בנוי. המבנים שבו צפים במרחבים פתוחים וריקים והולכים לאיבוד בחלל חרף ממדיהם הכבירים. המרחקים מנקודה לנקודה בלתי עבירים בחום למרות הצמחייה. אפילו המארחים המקומיים התחמקו בנימוס אלגנטי מלהתלוות אלינו לסיבוב היכרות רגלי עם הסביבה, שבקצה, בסופו של ציר הליכה מתיש, מתנוססת אנדרטת "היד הפתוחה" הנודעת, שעיצב לה קורבוזיה והעניק אותה כמתנה לעיר שתיכנן. אין מה לומר, הלב החסיר פעימה.

היד הפתוחה, סקיצה קטנה ומקסימה של לה קורבוזיה, מתורגמת לפסל מתכתי שתפח מעבר למידותיו, היא פסל החירות של צ'נדיגר. המונומנט אמור לסמל את עצמאותה של הודו, את פתיחותה של הבירה הפנג'בית ואת אופיה הדמוקרטי. השליחות מתומצתת במלים "פתוח לתת, פתוח לקבל", החרוטות על המונומנט. היד היא הלוגו של צ'נדיגר ומתנוססת על כל מזכרת וחפץ חן. למרגלותיו של המונומנט בקפיטול משתרע אמפיתיאטרון קטן שנועד במקורו ל"התבוננות" ולפעילות אזרחית. אבל כמו כל המתחם הוא מיותם וריק, מטעמי ביטחון המזכירים את המצב בישראל, ובגלל הריחוק מכל מקום.

בשנים האחרונות התארגנה מחאה בצ'נדיגר על המגבלות על הכניסה והתנועה בקפיטול, והמקום נפתח לציבור הרחב למשך כמה שעות ביום. תיירים שאינם אורחים רשמיים כמונו נדרשים להשיג אישור מראש לכניסה למבנים ומעטים טורחים לעשות כן. כמו כן חל איסור על צילום במבני הממשל, מה שאולי מסביר את ההיכרות החלקית, אם בכלל, עם המקום כהווייתו. זו מסתתרת היטב מאחורי אינספור תצלומים מרהיבים של יצירות האדריכלות הפוטוגניות שאין סטודנט לאדריכלות שאינו מכיר בעל פה, וגם הבטון החשוף - הפוטוגני כשלעצמו - אינו חושף אותה.

בימים אלה מתקיים דיון ער על הכרזתו של הקפיטול כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו, בתקווה להבטיח קיום נאות למונומנטים ולהפיח רוח חיים במתחם. גם מבקריו הקשים של לה קורבוזיה לא יערערו על כך שיצירתו בשלמותה היא נכס אדריכלי ותרבותי מהמעלה הראשונה, מפתח להבנת המודרניזם והקולוניאליזם האדריכלי במאה ה-20, תנאי הכרחי להבנה והכרת המורשת האדריכלית הישראלית בדור המדינה, והיא ראויה להישמר לדורות הבאים על הטוב והרע שבה.

איפה הצדק? בית המשפט שתיכנן זאב רכטר הוא צאצא ישיר של מבני הממשל בצ'נדיגר. הזנחתו היא פשע אלים

עדיין תחת השפעה מהביקור בצ'נדיגר: בניין בית המשפט בשדרות שאול המלך בתל אביב הוא אחד הצאצאים הרוחניים הבולטים בישראל של מבני הממשל בצ'נדיגר ושל אדריכלות הבטון הברוטליסטית של לה קורבוזיה בכללה, על הרע שבה והטוב שבה. השבוע עשה בית המשפט התל-אביבי כותרת בגלל התנגדותו של משרד האוצר לבצע שיפוץ במבנה הקיים כתנאי להקמתו של בניין חדש לבית המשפט על מגרש סמוך.

בהתנגדות שהגישה לוועדת הערר המחוזית טוענת מינהלת ההקמה של בתי המשפט מטעם האוצר כי "הדעת אינה סובלת" תנאי מעין זה ומבקשת מרשות הרישוי העירונית לבטלו כדי לקדם את הבניין החדש. בכך מבקשת למעשה מינהלת ההקמה לגזור את דינו של הבניין להזנחה והידרדרות, ואולי בסופו של דבר גם להרס.

בלי להתייחס להיבט המשפטי של הטיעון וללא קשר לשאלה אם יתקבל או יידחה בוועדת הערר, הדעת אינה סובלת שרשות ממלכתית שעניינה הקמת בתי משפט תתנער מאחריותה לשיפוץ ולתחזוקה של הבניין הקיים ולהמשך השימוש בו, ולא תסייע להמשך השימוש בו בתקופה שמיחזור מבנים קיימים הוא צו השעה והמצפון. נכון שבניין בית המשפט ההיסטורי בתל אביב, שתיכנן האדריכל זאב רכטר בשנות ה-60, אינו מקום נעים בלשון המעטה, כמו גם בניין בית המשפט בצ'נדיגר שתיכנן לה קורבוזיה באותה תקופה. זה מקום קודר ומדכדך וכפי שאיבחן בחדות נטולת רחמים עו"ד אביגדור פלדמן במאמר מכונן על היכל הצדק: "באמצעות הארכיטקטורה שלו וחלליו הסמויים מעין (הבניין) יוצר ומפעיל את מערכת הענישה שתחילתה מעשה פרשנות וסופה אלימות מאיימת".

מול אלימותה של מערכת הענישה, הזנחתו של בניין בית המשפט והריסתו הם מעשים אלימים ומאיימים כשלעצמם, כמו כל מעשי הרס שנעשו שגרה רעה בישראל. הם גם כרוכים בבזבוז כספי ציבור, בנזק סביבתי ואקולוגי ובניסיון נואל למחיקה ולשכתוב של ההיסטוריה. לפיכך, בקשתה של מינהלת ההקמה לבטל את התנאי המגביל לכאורה, והתנערותה מאחריות לבניין הקיים - שאלמלא הפוסט-טראומה מבית המשפט בצ'נדיגר היה מדורג כאן כיצירת מופת תקופתית - הם פסולים ובלתי קבילים בכל היבט ציבורי. היה ראוי שמינהלת ההקמה לא רק תסכים לשיפוץ, אלא תיזום אותו מלכתחילה ותאפשר המשך השימוש בו בתנאים הולמים והוגנים לכל מי שנצרך, בלית ברירה, למקום הזה.



בניין המינהלה. החזית כמקבילה אדריכלית לביורוקרטיה המתנהלת בתוכו


אנדרטת ''היד הפתוחה''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו