בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פופ | הלכה הליידי, נשאר הגאגא

בניגוד לשם אלבומה החדש, ליידי גאגא לא באמת "נולדה ככה" - היא עבדה על זה קשה מאוד. אשר לאלבום עצמו - למי יש זמן לכתוב שירים טובים כשצריך למדוד שמלת אנטריקוט?

תגובות

אם מחפשים את נקודת הזמן המדויקת שבה נהפכה סטפני ג'רמנוטה לפרסונה הכי מתוקשרת על הפלנטה - בקו התפר הדקיק שבין העשור הקודם לנוכחי - הרי שהיא טמונה ברגע שבו איבדה את הקידומת "ליידי" ונותרה רק "גאגא". שינוי סמנטי לכאורה, כמעט בלתי מורגש, שמגלם בתוכו - הברה קליטה אחת שמוכפלת פעמיים - את הנסיקה המעמדית שחוותה, כמו גם את התמורות האדירות שעבר בזכותה שוק הפופ הנשי.

אף שאינה יפה, מוכשרת או שאפתנית יותר מטוענות קודמות לכתר, נדמה שההשפעה של גאגא בזמן אמת על השוק שהיא פועלת בו גדולה יותר מאשר כל זמרת אחרת בעבר. זהו עידן הגאגא. ב"ניו יורק טיימס" טענו שהיא אולי היורשת של מדונה כמלכת הפופ, אבל גם ההיפך המוחלט ממנה. מתחילת דרכה השתמשה מדונה בדימויים פרובוקטיביים כדי להחדיר מסרים פוליטיים-חברתיים-דתיים דרך המוסיקה שלה. אצל גאגא, לעומת זאת, הצד הוויזואלי הוא לא אמצעי אלא המטרה עצמה.

כמה סמלי שאת האישור להיותה האמן המצליח בעולם קיבלה גאגא לפני חצי שנה עם התואר "משתמש הטוויטר הפופולרי ביותר". חפיפה מושלמת בין שני המייצגים הבולטים של רוח התקופה. הפנים והממשק. חיבור מתבקש בין פלטפורמה טכנולוגית דינמית וזמינה, שמגבלת התווים שהיא כופה מחייבת את משתמשיה לכתוב מסרים חדים ובהירים, ליוצרת שכוחה טמון בהבנתה את המדיומים השונים שהיא פועלת בהם; ביכולתה החד-פעמית לסנתז את הרדיקלים החופשיים שתנועתם האסימטרית מכתיבה את התרבות העכשווית.

אף שהיא כותבת, מלחינה ומנגנת, ליידי גאגא היא לא מוסיקאית; היא שעטנז של הערכים הכי מבוקשים בגוגל - סקס, תהילה, סמים ואופנה - שפועלים בו בזמן במרחבים מקבילים. התת מודע הקולקטיבי של המאה ה-21 - להיטי דאנס קליטים וסטנדרטיים למדי - היא רק תירוץ; סיפור כיסוי שעוטף עולם שלם של דימויים חזקים של שונות. עולם מקביל שבו כל אחד אמור להרגיש מקובל ורצוי. הקיצוניות הוויזואלית, שמתודלקת בעקבות הדיאלוג שבנתה עם תעשיית האופנה, וההתמקדות המכוונת בחריג והאקסצנטרי הפכו אותה למוקד משיכה והזדהות בעבור כל הפריקים בעיני עצמם.

"Born this Way", אלבומה החדש, מבקש למקסם את האתוס הזה שהיא לוותה מהדי-ג'יי הניו יורקי-איטלקי (בדיוק כמוה) דני טנאגליה. במשך שנים הנהיג טנאגליה במועדוני מנהטן סדרת מסיבות ששמה "Be Yourself", שחגגה את החריגות של כל מי שבא בשעריה תחת המוטו "תהיו עצמכם" וזכתה למעמד פולחני בעיר ובקהילה הגאה ברחבי העולם. אלא שבניגוד לטנאגליה - הומוסקסואל נמוך קומה וקירח שהיה דחוי עד שגילה את עצמו על רחבת הריקודים, גאגא מעולם לא סבלה מהקשיים הסוציאליים שהיא מייחסת לעצמה. בעוד שטנאגליה דבק ברעיון מתוך חוסר ברירה, גאגא מספחת אותו באופורטוניזם, בידיעה שיש לו כוח שיווקי עצום.

בהופעה שסגרה את הסיבוב הקודם שלה ושודרה ב-HBO (ובארץ ב"יס") היא נשאה מונולוגים ארוכים על התלאות שעברה בדרך להצלחה: המורים בבית הספר לאמנות שלא הכירו בכישרונה, הבנות שהיו מציקות לה, הבנים שהתעלמו ממנה והעדיפו אחרות ואנשי התעשייה שסובבו לה את גבם. כמה חבל שהיא לא באמת נתקלה במהמורות מעוררות האמפתיה הללו. בכתבת תחקיר ב"ניו יורק מגזין" סיפרו חבריה לספסל הלימודים שגאגא היתה פופולרית - הרבה חברות ולא פחות מחזרים - שתמיד קיבלה את התפקידים שהיא רצתה במחזות בית הספר וכבר בגיל צעיר ידעה שהיא עומדת להיות כוכבת. איש מהם גם לא זוכר שהיו לה התנסויות ביחסים לסביים (וגם לא חברים הומואים), כפי שהיא נהנית לספר כדי לצבור אמינות בקרב הקהילה הגאה שאימצה אותה בלהט.

גם המנהלים שעבדו אתה בתחילת הדרך ומספרים על בחורה שאפתנית שתעשה הכל למען ההצלחה, לא מבינים על מה המהומה; מי שבגיל 23 כבר היתה סופרסטארית גלובלית לא יכולה להרשות לעצמה להתלונן על אכזריות התעשייה והמחיר שהיא שילמה על האינדיבידואליזם שלה. היא אולי מעודדת את הקהל לא לחשוש להיות מי שהוא, אבל היא עצמה לא ממש נוהה אחרי העיקרון ההומני; כדי לרדת במשקל, למשל, היא צרכה תקופה ממושכת כדורים מדכאי תיאבון וגם כיום ממעטת לאכול מחשש שתשמין. זה לא עומד בקנה אחד עם המסר שהיא מטיפה לו באדיקות.

גם את השיער המתולתל והכהה שלה היא צבעה מיד כשנשיא חברת התקליטים אינטרסקופ אמר שהיא מזכירה את איימי וינהאוס ומוטב שתצבע לבלונד. אפילו הקשר שלה לדאנס ומועדונים הוא החלטה מושכלת ולא מגרש המשחקים הטבעי שגדלה בו (לעומת מדונה שצמחה מהרחבה). היא בכלל היתה נערת מטאל חובבת מעילי עור וניטים, שהבינה לאן נושבת הרוח ומיהרה לדאות בעזרתה.

דבר דומה קרה עם החיבור שלה לעולם האופנה. גאגא היא כלל לא הפאשיניסטה חובבת האוונגרד שהיא מתיימרת להיות; היא ראתה את האפקט היח"צני שהיה לקליפ של "פפראצי" וראתה כי טוב (זה מסביר למה בסוף היא תמיד נשארת רק עם תחתונים וחזייה). זה מזכיר לי שפעם כשריאיינתי את בני כיתתו של אביב גפן ותהיתי אם הוא באמת חטף מכות בכל הפסקה, הם השתוללו מצחוק וסיפרו שהוא היה הילד הכי מקובל בבית ספר, שקבע על מי יעשו חרם. גם הוא הבין, הרבה שנים לפני גאגא, שהדרך לבמת האיצטדיון עוברת אצל הדחויים - ילדי אור הירח, האוס אוף גאגא - שמחפשים קול להזדהות אתו.

"אני אוהבת להכניס אלמנטים שקריים לסיפור שלי", היא הודתה לא פעם, רק שהמציאות מעידה שזו בדיה מוחלטת מטעמים קרייריסטיים. וזה עובד לה נהדר. גאגא הגיעה למקום שבו היא מצליחה רק מכיוון שהיא גאגא. ההירתמות של התקשורת האמריקאית למסע קידום המכירות של "Born this Way" תעיד על כך. היא הראשונה שקיבלה כבר שני ספשלים ב"Glee", הופיעה בתוכנית סיום העונה של "סאטרדיי נייט לייב" (ושיחקה גם כמעט בכל המערכונים) וזכתה להתייחסות נרחבת גם בפרק של "משפחה מודרנית".

המוסיקה היא משנית בלבד. זה הרי כבר לא משנה איזה שירים היא תשיר, העיקר כמה פרובוקציות יהיו בקליפ ואיזה מעצבים היא תלבש - ובצדק; מלבד שיר אחד, "Fashion of His Love" (שגם הוא נשמע כמו שאריות מ"True Blue" של מדונה) אין ב"Born this Way" שום פזמון ראוי או התפתחות מוסיקלית. ההיפך, יש בו נסיגה ניכרת מ"The Fame", שבו לפחות היה שיר פופ מושלם כמו "פוקר פייס". למי יש זמן לכתוב שירים כשאפשר למדוד שמלת אנטריקוט?

"Born this Way" הוא אלבום צעקני ומפוזר עם הפקה מיושנת (יותר מדי גיטרות אייטיזיות רוקיסטיות), רווי סיסמאות רדודות ("Don't be a drag, just be a queen") שמשרתות את האידיאולוגיה שאימצה לעצמה גאגא כדי לשמר את מעמדה. שינויים עלולים רק להזיק. יש בו תואמים זולים של "אלחנדרו" ("אמריקנו"), "באד רומנס" ("ג'ודאס") ו"ג'אס דאנס" ("Marry the Night"), אבל זה לא באמת משנה. מאחוריו עומד המותג הנכון. בימינו זה כנראה מספיק. *

ליידי גאגא, "Born this Way" (הליקון)



photographer: Mariano Vivanco; Fashion Director: Nicola Formichetti; Hair: Bob Recine; Make Up: Billy B


ליידי גאגא. מודל הזדהות לפריקים בעיני עצמם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו