בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תערוכה | פרנץ ברנהיימר

סוד שמור היטב של האמנות הישראלית - יצירתו של פרנץ ברנהיימר - נחשף עכשיו בתפן וזוהי הזדמנות להתוודע אל האמן שפיתח שפה משלו, הנושאת את כובד משקלה של התרבות האירופית

תגובות

התערוכה המעניינת של פרנץ ברנהיימר מתייחדת בכך שהיא מציעה התוודעות לאמן לא מוכר - אחרי מותו. אין הדבר דומה להתבוננות ביצירתו של מאסטר מהעבר שיצירתו כבר עוטרה בשבחים ומקומו כבר הובטח, וזו בוודאי נקודת מבט שונה מצפייה בעבודה עכשווית, כשכל ההשפעות וההקשרים וההתפתחות הפנימית עודם טריים ומפעפעים.

ברנהיימר שכן באמנות הישראלית כמין סוד שמור היטב. הוא התיישב בארץ ב-1961 ולימד ציור באופן פרטי בביתו בטבעון. בשנות ה-70 לימד באוניברסיטת חיפה את תולדות אמנות הרנסנס. תערוכת היחיד האחרונה שלו הוצגה ב-1988 במוזיאון הרצליה. אחרי מותו עסקה אלמנתו, עליזה ברנהיימר, בקיטלוג יצירתו וגם תרמה מעבודותיו למוזאונים החשובים בעולם לאמנות גרפית, בהם האלברטינה בווינה והקופפרשטיך קבינט בברלין.

גוף העבודה של ברנהיימר נחלק לשני נושאים: ציורי עצמות, שאינם מוצגים בתערוכה זו, וציורי שולחן - המוצגים כאן בהרחבה. כל העבודות הן מעיזבונו של האמן, והנושא האחד הנפרש כאן מתגלה כים גדול, שהצופה מוזמן להפליג אליו.

ברנהיימר הביא לשולחן את כל המשקל - הכובד שלעתים מרסק לרסיסים - של תולדות האמנות והתרבות האירופית. הדימוי עובר תהליך: מחפץ קונקרטי למדי הוא נהפך לחזיון תעתועים. השולחן הוא כעין מגנט לסביבתו, אי שעליו משוטטים הכדים, האובייקטים הלא ברורים, הזיכרונות והרוחות.

שפה משלו

ברנהיימר נולד במינכן בשנת 1911 וחי בעיר היפה והשבעה הזאת עד עליית הנאצים לשלטון. משפחתו היא משפחת אספנים וסוחרי אמנות מהחשובות בגרמניה (ששבה ופתחה גלריה במינכן אחרי מלחמת העולם השנייה). מגרמניה היגר לאיטליה, לשווייץ ולבסוף לארצות הברית, שם סיים לימודי תואר שני באמנות באוניברסיטת ייל ולימד עד סוף שנות ה-50 ציור ותולדות אמנות. לפני בואו לארץ התגורר שנים מספר באיטליה. הזיקה הבולטת ביותר של עבודתו היא אכן לציור רנסנס מאוחר וציור מאנייריסטי. עם זאת, הוא פיתח שפה משלו, שפה שמתכנסת בתוך עצמה, מעגלית כמו הצורות העגולות שצייר.

לרוב צייר ברנהיימר שולחן אחד, אך לעתים שניים או יותר. לפעמים, כמו ברישומי עיפרון על נייר מ-1987, עם כיסא לידם או עם מודל. מה שמונח על השולחנות נע מכדים וגביעים וצמחים בשרניים ומה שאפשר לתאר כפירות מוזרים ועד מה שנראה כדבר מה חייתי, ספק שנהבי פילים עצומים שמונחים-צומחים ממשטחים הנראים כנעים למוסיקה לא נשמעת.

בעבודות אחדות צייר ברנהיימר על השולחנות גם פרוטומות (פסלי ראש וצוואר). כך בעבודות גואש על נייר מ-1988. באחרות, חלקן לא מתוארכות, נראות, כמו מרחוק, גם קבוצות של דמויות. העבודות נטולות כותרת, כולן במידות צנועות למדי (הגדולות שבהן, 100X70 ס"מ) ובשלב כלשהו שאלת התיארוך המדויק שלהן נעשית לא-רלוונטית.

אין ולו שולחן אחד הדומה לשולחנות שעליהם טבע דומם כפי שציירו האימפרסיוניסטים או סזאן, הפוסט-אימפרסיוניסט שסלל את הדרך להרחבת גבולותיה של ההתבוננות הציורית בראשית המאה הקודמת.

בעבודות של ברנהיימר השולחן נהפך לעולם. אפשר לחשוב עליו לעתים כתרגיל מחשבתי סביב השאלה אילו אכן היה העולם שטוח, כפי שהאמינו עמים קדמונים שונים וכמו התחושה שיש לרובנו המתהלכים בו, שהיא אולי בסיסית לתחושת הביטחון האנושי.

השולחנות של ברנהיימר הם כפי הנראה, לפחות ברובם המכריע, שולחנות דמיוניים ולא צוירו מהתבוננות. נדמה שיש מידה של צניעות לא שכיחה בהחלטתו לצייר שולחנות הממלאים כך את הדף, מרמזים על נוכחות אנושית אך כמו מסמנים מראש את גבולות ההתמודדות אתה, את גבולות האמירה. מבחינה זו ברנהיימר היה כמי שמקבל עליו לכתוב סונטה, לעמוד בחוקים נוקשים של משקל וצורה וליצוק בהם תכנים גועשים.

כללי הטקס

העבודות המעניינות ביותר הן אלו שבהן השולחנות מצוירים ממבט מלמטה, זווית שאינה זכורה מעבודות אמנים אחרים. ברנהיימר מצייר את רגלי השולחן ומשטח שקוף, כך שהחפצים שעל השולחן נראים גם הם מלמטה. לא פעם התחושה היא כשל מי שעומד תחת חופה של כוכבים, כלומר מביט במה שנדמה קרוב ורחוק בו-בזמן. ברישום עיפרון וגואש על נייר מ-1986, למשל, צייר ברנהיימר קבוצת שולחנות, שלאחד מהם הארכה התלויה מטה. מצע השולחנות שקוף, ובמבט למטה מהצד נראים עליהם כדים, מכלים שנדמה שהם לוכדים דבר מה לא לגמרי מושג.

העיסוק בשולחן, זירה של טקסי אכילה שהם מהטקסים המרכזיים של העולם החילוני, מוביל לקריאת משמעות רליגיוזית. בקטלוג עוסק בכך בהרחבה ישעיהו גבאי, שאצר את התערוכה יחד עם רותי אופק והכיר את ברנהיימר. גבאי כתב את מאמרו היפה כך שכל פרק בו נושא את שמו של אחד מפרקי המיסה הנוצרית לפי סדרם; והוא מסביר: "לא משום התכנים הנוצריים של המיסה, כי אם מתוך ההשתקפות האירופית שלה, ומעל לכל, על שום עוצמתה האנושית".

מהי ההשתקפות האירופית? מדוע ברור כל כך, עוד לפני קריאת תולדות חייו של ברנהיימר, כי הוא נושא עליו כמשא (מתבקש לומר כצלב) את התרבות שבוודאי אהב?

קל לפרוט זאת לצורות, לפרוטומות, לכדים, למפות השולחן, לכיסאות הנדמים ככיסאות המודרניזם של תחילת המאה ה-20. אפשר גם לדבר על השליטה הווירטואוזית בטכניקות הרישום המוכרות ואלה הפחות מוכרות, כמו העבודות בדיו ושעווה.

דומה שההשתקפות האירופית היא דווקא בערעור, בתחושה שלפנינו שיבה של ברנהיימר אל הרגע שבו סדרי עולם בטוח ונינוח כביכול - התערערו, שבו השולחן הערוך נפרע. רעידת האדמה הזאת הותירה כאב גדול וגם חופש חדש; כמו המבט מלמטה, כמו הצורות שנילושו, המבהירים שדבר לא נותר עוד כפי שהיה וגם סידור השולחן לא יעלים את הכאוס. *

פרנץ ברנהיימר. אוצרים: רותי אופק וישעיהו גבאי. המוזיאון הפתוח, גן התעשייה תפן. שעות הפתיחה: ימים א'-ה' 9:00-17:00, שבת 10:00-17:00. עד סוף יוני



ציורים של פרנץ ברנהיימר: מ-1956 ומשנות ה-70



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו