בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ספר: יצורי כלאיים נלחמים בבדידותו של ילד קטן

ספרה של אורית ברגמן, שבמרכזו ילד עצמאי ונבון בעל עולם פנימי עשיר, ממחיש כי "קושי חברתי" הוא מושג סובייקטיבי למדי

תגובות

ליצירי כלאיים יש מקום מיוחד וחשוב במיתולוגיה. החיבור בין חלקי גוף של חיות שונות - ובעיקר החיבור בין חיה לאדם או בין ישות אלוהית לאדם - בורא יצור חדש, דמיוני ורענן, בעל כוחות לא צפויים. בהיות המינים החדשים הללו בלתי מוכרים אפשר לייחס להם כישורים יוצאי דופן, החורגים כמעט תמיד אל העולם הפנטסטי והמאגי.

הנפילים התנ"כיים, הסירנות היווניות ואנזו הנשר-האריה המסופוטמי הם רק דוגמאות אקראיות לגלריה העשירה של יצירי הכלאיים שהמציא האדם. פגסוס והחד-קרן ודומיהם אף נכנסו אל פנתיאון הפילוסופיה, כדוגמאות מקובלות לחידוד טיעונים בתורת הממשות.

קוקוריקו צפרנגול

מה שטוב לקדמונים ולפילוסופים מתאים - אף אם בדגשים אחרים - גם לילדים. ברמה הפשוטה ביותר, ההרכבה המלאכותית של חלקי חיות לכדי אובייקט חדש מאפשרת לילדים להתוודע להיבטים הומוריסטיים. נראה שגם ילדים מרגישים באופן אינסטינקטיבי כי הכלאה בין יונקים לחרקים או בין דגים לציפורים היא "מוזרה", ועל כל פנים כי היא משנה את המציאות ומגחיכה אותה. בשוק הספרים מופיעות מדי פעם חוברות המציגות תמונות של בעלי חיים על פני עמודים החתוכים במרכזם. בעת שמעלעלים בחוברת ניתן לחבר כך חצאי חיות, להרכיב יצורים חדשים ולפרקם.

ספר חדש של המאיירת והמחברת אורית ברגמן, "יומגדול עם צפרנגול וחברים אחרים", הרואה אור בהוצאת כתר, עושה שימוש בז'אנר יצורי הכלאיים למטרה שונה. גיבור הספר הוא ילד קטן, המתמודד עם קשיים יום-יומיים, לכאורה בנאליים, תוך שהוא מקיף עצמו בעולם פנטסטי של חיות שריתך בדמיונו.

ברגמן פורשת בפנינו את יצירי רוחו של הילד וביניהם חיבורים בין צפרדע לתרנגול (ה"צפרנגול"), בין צב לארנבת (ה"צבנבת"), בין דב לאיל (ה"דבאיל") וגם בין פיל לזבוב (ה"פילזבוב"). הילד הוא הדמות היחידה שאינה מזוהה בספר בשמה, עובדה המעצימה את התחושה כי אנו מעמיקים אל תודעתו של המספר ואל עולמו הפנימי.

אולי מתוך האסוציאציה המתבקשת בין מראות פנטסטיים לבין חלומות נפתח הספר (ואף נסגר) בקשיי שינה. לילד קשה להתעורר בבוקר. הוא עייף, משום שיצור רועש מעיר אותו עוד לפני שהשחר עולה. בעמוד הפותח את הספר נראה ילד הישוב על קצה מיטתו, מביט בזנב נוצות מהודר, כזנבו של תרנגול. בעמוד הבא מתברר שזנב התרנגול מחובר לגופה של צפרדע ענקית דווקא. זהו הצפרנגול, המקרקר בעיקשות מתחת לחלונו של הילד וקורא קוקוריקו בקול גדול.

עלילת הספר מתקדמת במעין פעימות, מכפולה לכפולה: עם סיום ההתמודדות עם אפיזודה מסוימת מטרימות מלים בודדות את שיתרחש בעמודים הבאים. "בגן אני תופס את הנדנדה ראשון ומחכה", מספר הילד. המלה "למי?" בצבע שונה של אותיות מקדימה את הכפולה הבאה. המעברים הללו משווים לסיפור מבנה נוקשה משהו, כרצף אפיזודות.

העלילה נפתחת במעגל הפרטי, בביתו של המספר, ועוברת עד מהרה אל המרחב הציבורי. בבית, ה"שממיתולה" (שהיא שממית וחתולה) מחכה בשקט על התקרה במטבח ומסייעת לילד לגמור את האוכל מהצלחת. ה"צבנבת" מסייעת לו להגיע לגן בזמן.

נוכחות אנושית מינורית

חבריו הדמיוניים של המספר באים למלא חלל חברתי ריק. ככלל, הנוכחות האנושית בספר מינורית למדי, עובדה המדגישה כמובן היבטים של בדידות. עם זאת, אין זה ספר עצוב ואף ה"בדידות" המתוארת בו היא סובייקטיבית למדי. גיבורה של ברגמן נראה ילד עצמאי ונבון, שככל הנראה אינו משתלב באופן מיטבי בחברת בני גילו.

איוריה של ברגמן - בצבעים עליזים מאוד, הלקוחים מעולם הפנטסיה - נאמנים לתפקידן של החיות הדמיוניות בחייו של הילד. הם משעשעים ומרוממים, ובדרך כלל מציבים את ההתמודדויות היום-יומיות בהקשר מעודד.

סצינת גן הילדים שונה מעט, שכן בה דווקא הטקסט אופטימי ביחס לנראה באיור. המספר מצהיר כי "יש לו תמיד עם מי לשחק", אך בציור מופיע מבנה שומם, ללא גננות וללא ילדים. גם כאן, הצבעים הבהירים והדמות העולצת של ה"פרפרה" (שילוב בין פרה לפרפרה) המגיעה לביקור בגן מפיגים מעט את המתח.

ברגמן שתלה באפיזודה הזאת רמז עבה למנגנון הנחמה שנוקט הילד. על מתלה הבגדים שבגן נראות בבירור בובות בד קטנות של דב ואיל. בניגוד ליכולתן המוגבלת של בובות לסייע לילד, החיבור ביניהן לכדי יצור בדיוני יוצר חיית-על בעלת כוחות מיוחדים. התוצאה מורגשת כבר בכפולה הבאה: במרחב הפנימי של הגן מופיעים עתה ילדים. הם אמנם משחקים ביניהם, בעוד שהמספר משחק עם הדב-איל, המוגדר כחברו הטוב ביותר ("גדול ורך ומאוד מנומנם, רק לי הוא מרשה לטפס לו על הקרניים"), אין ספק שירידת מפלס החרדה מורגשת.

ברגמן אינה חוסכת מגיבור ספרה התמודדויות נוספות. אחר הצהריים הוא יוצא אל גן המשחקים, על אף חששו מבואם של התנווזים (תנים ברווזים). במקרה זה היצורים הדמיוניים אינם חברים אלא דמויות עוינות.

התנווזים אכן מגיעים לגן המשחקים "בחבורה ענקית מגעגעת, תופסים את המגלשה לשעות ולא מתחשבים באף אחד". הילד "עומד בצד ושותק, לא מתווכח בכלל", והוא מתרץ זאת באי רצונו להעיר את העכבר-אריה ("עכבריה") שבכיסו. אם זה יתעורר, הוא מוסיף, "זה יהיה לא נעים".

הילד שמתארת ברגמן מקיף עצמו, כמו כל אחד, בסוללת מנגנוני הגנה. עלילת הספר חוזרת לקראת סיום אל הבית. פיל-זבוב מעופף מחלץ את הילד מגן המשחקים (ואגב כך מבריח את התנווזים) ומביאו הביתה.

בתום טקסי אכילה ורחצה נכנס הילד למיטה, כדי לנסות לישון. הצפרנגול הגדול שב להטרידו, הפעם במופעו הלילי, כשהוא מקרקר בקול. "באמצע הלילה אני מבין שאין לי שום ברירה", מספר הילד ויוצא החוצה. האיורים מבהירים כי הילד דווקא ישן. עיניו עצומות והוא חולם. חבריו הדמיוניים של הילד מקיפים אותו בשתי הכפולות החותמות את הספר, המוקדשות אך ורק לאיורים, ללא טקסט מלווה. החברים הללו הם שמעניקים לו כוח ועוצמה, שבוודאי יידרשו לו כשיקיץ.



מתוך ''יומגדול עם צפרנגול וחברים אחרים''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו