בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שתיקתה המיסתורית של הסופרת הרפר לי

51 שנה אחרי שראה אור רומן המופת שלה, התעלומה סביב שתיקתה המתמשכת של הרפר לי רק הולכת ומתעצמת. האם סרט תיעודי וספר חדש יצליחו לפזר את המסתורין?

תגובות

"אני רוצה לעשות את המיטב עם הכישרון שאלוהים העניק לי. אני מקווה שכל ספר שאכתוב יעלה על קודמו... במלים אחרות: אני רוצה להיות ג'יין אוסטן של דרום אלבמה", כך אמרה הרפר לי בראיון האחרון שהעניקה ב-1964, ארבע שנים אחרי שפירסמה את ספרה "אל תיגע בזמיר".

עם הצהרות כאלה ובעקבות ההצלחה הגדולה של הספר, שהתפרסם כשהיתה הרפר לי בת 34, קשה היה להאמין שהסופרת לא תוסיף עוד לפרסם דבר, וגם לא תוסיף להתראיין. 51 שנה חלפו מאז, והתעלומה סביב שתיקתה המתמשכת של הרפר לי רק הולכת ומתעצמת. שתי יצירות חדשות מנסות כעת לשפוך אור על התעלומה הזאת. הראשונה שבהן היא סרט תיעודי שיצרה הסופרת והבמאית מרי מרפי ושמו "'Hey, Boo: Harper Lee and ?To Kill a Mockingbird". הרפר לי עצמה לא שברה את שתיקתה ואינה מתראיינת לסרט, אבל הוא כולל ראיונות רבים, בהם עם אחותה, אליס, בת 99.

מלבד מכרים וקרובי משפחה, מרפי גם משוחחת עם אנשים מפורסמים המדברים על אהבתם ל"אל תיגע בזמיר" וקוראים קטעים מתוכו. אחת מהם, אופרה וינפרי, אף מספרת כי נפגשה פעם אחת עם הרפר לי וניסתה לשכנע אותה להשתתף בתוכנית שלה, אבל הסופרת סירבה ואמרה כי היא לא דומה באופיה לסקאוט, הגיבורה העשויה ללא חת של הרומן שכתבה, אלא יותר לבו רדלי, הזאב הבודד.

פרט לסרט התיעודי, עתיד לצאת גם ספר חדש בהוצאת פנגווין, שגם הוא מנסה לפתור את תעלומת שתיקתה המתמשכת של הרפר לי, שלאחרונה מלאו לה 85. סביב הספר, "The Mockingbird Next Door: Life with Harper Lee" כבר התפתחה שערורייה קטנה, המעידה על רגישותם של כל הנוגעים בדבר. הוצאת פנגווין הודיעה כי הספר שכתבה העיתונאית מרג'ה מילס נכתב בשיתוף הרפר לי, אחותה אליס לי, קרובי משפחתן וחבריהן, וכי האחות מספרת בו על חייהן באלבמה, על הילדות שלהן, מגלה איך השפיע "אל תיגע בזמיר" על חייהן, וכמובן מספקת תשובה לשאלה הגדולה מכולן: למה הרפר לי לא כתבה עוד ספר מאז.

אלא שיום אחר כך התפרסמה הודעה מטעמה של הרפר לי, בזו הלשון: "בניגוד לידיעות שהתפרסמו לאחרונה, לא השתתפתי מרצון בשום ספר שנכתב או עומד להיכתב בידי מרג'ה מילס. כל הטענות בנידון הן טענות שווא". הסוכנת של מילס, לעומת זאת, הוסיפה לטעון כי מילס זכתה לתמיכתם של אליס לי ושל ידידי המשפחה, וכי לפני שהרפר לי לקתה בשבץ ב-2007 גם היא שוחחה עם מילס.

במשך השנים עלו סברות שונות ביחס לשתיקתה של הרפר לי. על פי אחת מהן, אולי המרחיקה לכת מכולן, הרפר לי לא יכלה לחזור ולכתוב ספר כמו "אל תיגע בזמיר" משום שידידה הטוב, הסופר טרומן קפוטה, הוא זה שלמעשה כתב את הספר או לכל הפחות שיכתב אותו עד בלי הכר. נגד הסברה הזאת עומדת העובדה שמכתב שכתב קפוטה ב-1959, שנה לפני צאתו של הספר לאור, אינו מרמז על האפשרות הזאת כלל. "נכון, נל (שמה המקורי של הרפר) אכן מפרסמת ספר", כתב קפוטה, "אהבתי אותו מאוד. היא מוכשרת מאוד". צניעות לא היתה ממעלותיו של קפוטה כך שקשה להאמין שהיה מעורב בכתיבת הספר ונמנע מלהזכיר זאת. יש אף הטוענים כי הידידות בין השניים נותקה לאחר שהרפר לי זכתה ב-1961 בפרס פוליצר על ספרה וקפוטה, שפירסם באותה עת את ספרו "בדם קר", קינא בה על כך.

אחת הסברות המתקבלות יותר על הדעת היא כי הרפר לי פשוט לא הצליחה להתמודד עם ההצלחה הגדולה של הספר. אחרי הכל, "אל תיגע בזמיר" נמכר עד היום בכ-50 מיליון עותקים, הוא עובד לסרט קולנוע בכיכובו של גרגורי פק שזכה גם הוא להצלחה, ונחשב לאחד הספרים המרכזיים בתרבות האמריקאית. רק לאחרונה נמכר עותק חתום מהמהדורה הראשונה של הספר תמורת 25 אלף דולר.

במרכז הספר סיפור על גבר שחור ושמו טום רובינסון הנאשם על לא עוול בכפו באונס צעירה לבנה. ההתרחשויות סביב המשפט חושפות את הגזענות והדעות הקדומות של החברה כלפי שחורים. האירוניה הגדולה היא שהספר האנטי-גזעני הזה נכלל לאחרונה שוב ושוב ברשימת הספרים האסורים ללימוד בארצות הברית מפני שנעשה בו שימוש במלה "ניגר".

"זה היה כמו חבטה בראש", אמרה הרפר לי באותו ראיון מ-1964 ביחס להצלחה הגדולה של הספר, "לא ציפיתי להצלחה כזאת עם הספר. בכלל לא חשבתי שאנשים יקנו אותו. חשבתי שהמבקרים ישחטו אותו. קיוויתי למעט וקיבלתי הרבה. במובנים מסוימים זה היה מפחיד בדיוק כמו השחיטה שציפיתי לה".

בסרט התיעודי החדש מדגישים גם את העובדה כי הרפר לי חששה שאינה מסוגלת להתעלות על הספר הראשון שכתבה בחייה. "מכאן אין לי לאן ללכת אלא למטה", היא אמרה לאחת מקרובות משפחתה. לרבים מקוראי "אל תיגע בזמיר" יהיה קשה להתווכח עם קביעה זו.



הרפר לי, 2007. חשבה שהמבקרים ישחטו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו