בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השכן שלא ישן: מולאטו אסטטקה מופיע הערב בתל אביב

ג'ים ג'רמוש יצר דמות בסרט "פרחים שבורים" רק כדי שיוכל לשלב בפסקול את מולאטו אסטטקה. הג'זיסט האתיופי הנפלא יופיע הערב בתל אביב

תגובות

באחת הסצינות הראשונות של "פרחים שבורים", סרטו של ג'ים ג'רמוש מ-2005, נראה גיבור הסרט (ביל מאריי) יושב עגמומי בסלון ביתו ומקשיב למוסיקה קלאסית קודרת. השכן שלו נכנס לחדר וגער בו: מה קרה לדיסק שצרבתי לך? למה אתה לא מקשיב לו? השכן ניגש לתקליטייה, מצא את הדיסק הצרוב, הכניס אותו למערכת והקדרות הקלאסית פינתה את מקומה לג'ז-פאנק מהפנט בסולם בלתי מערבי בעליל, שגרם בוודאי לחובבי מוסיקה שחורה להזדקף בכיסאותיהם ולשאול: מה זאת המוסיקה הנהדרת הזאת?

לקטע המעולה שהשכן של ביל מארי השמיע קוראים "Yekermo Sew". כשסרטו של ג'רמוש יצא לאקרנים מעט מאוד אנשים הכירו אותו ואת יוצרו, המוסיקאי האתיופי הנפלא מולאטו אסטטקה. שש שנים לאחר מכן, בין השאר בזכות הסרט, "Yekermo Sew" הוא קטע מוכר ואהוב ואסטטקה הוא אחד המוסיקאים האפריקאים המוערכים בעולם - אורח מבוקש בכל פסטיבל שמכבד את עצמו.

הערב הוא יופיע במועדון בארבי בתל אביב. הביקור מעורר התרגשות גדולה ומוצדקת בקרב חובבי מוסיקה שחורה ואפריקאית בארץ, כמו אלה שהתכנסו ביום שלישי שעבר בבר יפואי, שתו ורקדו לצלילי פסקול על טהרת הג'ז והגרוב מאתיופיה.

עניין של כימיה

ג'ז אתיופי. מי שלא שמע את הפלא הזה עלול לחשוב שמדובר בשילוב תמוה, אבל מדובר בחתונה מוסיקלית מושלמת: אלה שני עולמות שונים לגמרי של מוסיקה שחורה, שיחדיו יוצרים עולם שלישי, מסעיר ביופיו. הוא מחזיר את הג'ז לשורשים האפריקאיים שלו, מרענן את המוסיקה האתיופית המסורתית ולא נשמע כמו שום שילוב אחר בין ג'ז למוסיקה אפריקאית.

הזיקה בין הג'ז למוסיקה האתיופית היתה קיימת עוד לפני שאסטטקה החל לפעול (הג'ז מקורו באפריקה, ואילו למוסיקה האתיופית יש אובססיה ארוכת שנים לכלי נשיפה), אבל אסטטקה היה האיש שתפר את האריג המוסיקלי המשותף בצורה המוקפדת ביותר, וגם נתן לו את השם "אתיו-ג'ז". זה קרה גם בזכות כישרונו הגדול וגם בזכות הביוגרפיה שלו, שנעה על הציר שבין אדיס אבבה, לונדון, בוסטון וניו יורק.

אסטטקה, בן 68, נולד בעיר ג'ימה שבמערב אתיופיה למשפחה אמידה, ונשלח בסוף שנות ה-50 ללמוד הנדסת אווירונאוטיקה בוויילס. זו, על כל פנים, היתה כוונתו, סיפר לפני חמש שנים בראיון ל"הארץ". "אבל מנהל התזמורת של בית הספר, שבה ניגנתי להנאתי, אמר לי 'יכול להיות שתהיה מהנדס טוב, אבל הייעוד שלך הוא להיות מוסיקאי'.

"למעשה, אני חושב שאין הבדל בין מוסיקה למדע. המוסיקאי מצרף צלילים כך שייווצר משהו מעניין; הכימאי מצרף כימיקלים כדי שייווצר משהו מעניין. ההצלחה של שניהם נקבעת על ידי היחסים במבנה שהם יוצרים. במוסיקה קוראים לזה קונטרפונקט, במדע יש לזה שם אחר. אבל זה בדיוק אותו הדבר".

מוויילס עבר ללמוד מוסיקה קלאסית בלונדון, וכשהחליט להתמקד בג'ז נסע לבוסטון, שם היה האפריקאי הראשון בבית הספר היוקרתי ברקלי. מאוחר יותר, בניו יורק, הקים עם מוסיקאים פורטוריקאים את "החמישייה האתיופית", שבה שילב ג'ז, מוסיקה לטינית ומוסיקה אתיופית.

בסוף שנות ה-60, אחרי כעשור במערב, החליט לחזור לאתיופיה. "תמיד יהיה לי כבוד לאמריקה, כי היא הפכה אותי למה שאני", אמר אסטטקה. "אבל היה לי חשוב ליישם את מה שלמדתי ומה שהמצאתי בארץ שלי - להכניס למוסיקה האתיופית תפישות חדשות של קצב, קונטרפונקט, תזמור, הרמוניה".

הקהל צעק

אסטטקה חזר לאתיופיה בתזמון נהדר. בסוף שנות ה-60 התרחש באדיס אבבה רנסאנס מוסיקלי קטן. עד לאותה תקופה לממשלה היה מונופול על הקלטת מוסיקה והפצתה, ולמוסיקאי שרצה לעסוק במקצוע היתה רק אפשרות אחת: לנגן בתזמורת צבאית. אבל ב-1969, כששלטונו של הקיסר היילה סילאסי נחלש, החלו כמה יזמים צעירים להקליט ולהפיץ מוסיקה באופן עצמאי. למרות איומי המשטר כי יישלחו לכלא, לא אונה להם כל רע. עד מהרה התפתחה סביבם סצינה מוסיקלית שוקקת, שמולאטו היה המנהיג שלה. כשדיוק אלינגטון הופיע עם תזמורתו באדיס אבבה ב-1973, מולאטו השמיע לענק הג'ז הקשיש את המוסיקה שלו.

"לעולם לא אשכח את התגובה שלו", סיפר בראיון בהתרגשות רבה. "הוא הקשיב בתשומת לב ואמר: 'מולאטו, למוסיקה שלך יש סאונד כל כך יפה. לא ציפיתי לדבר כזה מאפריקאי. עבודה יפה'".

למרות התסיסה היצירתית, אסטטקה נתקל בקשיים באתיופיה. "ניסיתי לעשות קונצרט ג'ז באחד התיאטרונים באדיס אבבה, ואנשים לא יכלו לסבול את זה", הוא סיפר בראיון. "זה היה מתקדם מדי. ניסיוני. אנשים בקהל ממש צעקו. אבל אני התייחסתי לזה כחוויה חיובית. מדוע? כי זה לא גרם לי להפסיק. גם למיילס דייוויס, המוסיקאי הכי גדול בעולם, צעקו בוז כשהוא התחיל לעשות פיוז'ן בסוף שנות ה-60 והוא בכל זאת המשיך. הדוגמה שלו נתנה לי כוח".

התנגדות הקהל לא ריפתה את ידיו של אסטטקה, אבל הוא נאלץ להיכנע, כמו כל חבריו המוסיקאים, להתפתחויות הפוליטיות. הרנסאנס המוסיקלי של אדיס אבבה הסתיים לאחר שהיילה סילאסי הודח באמצע שנות ה-70 והוחלף במשטר קומוניסטי דכאני. מוסיקה שהושפעה מהמערב נאסרה להשמעה, ומולאטו נאלץ לנטוש את הכלים המזוהים אתו, פסנתר חשמלי וויברפון, עבר לעסוק במוסיקה מסורתית והפסיק להקליט. הוא אפילו היה אחד האחראים מטעם המשטר הקומוניסטי על תחום המוסיקה במדינה.

אתיופיה הרוויחה

סיפורו של אסטטקה היה מסתיים כך לולא בשנות ה-90 התחיל חוקר המוסיקה הצרפתי פרנסיס פלסטו לעבוד על מפעל מוסיקלי מרהיב: סדרת האלבומים "Ethiopiques", שביקשה להציג למאזינים במערב את פלאי המוסיקה האתיופית, ובעיקר את פירותיו של הרנסאנס המוסיקלי של סוף שנות ה-60 ותחילת ה-70. זאת סדרה מונומנטלית שכוללת כ-20 אלבומים, והאלבום הרביעי בה הציג את המוסיקה הנהדרת של מולאטו.

מולאטו חתום כמלחין של כל הקטעים שמופיעים ב-"Ethiopiques 4". לדברי הסקסופוניסט הירושלמי נדב הבר, שמתמחה במוסיקה אתיופית ומנגן ג'ז בהשפעה אתיופית, מדובר למעשה בקטעים הלקוחים מהמוסיקה המסורתית, שמולאטו עיבד בצורה מודרנית. "יש בדיסק אפילו קטע פרי-ג'ז, שלכאורה אין בו שום דבר עממי, אבל כשהשמעתי אותו למוסיקאי שעלה מאתיופיה, הוא אמר שהוא מזהה את המנגינה המסורתית שהוא מבוסס עליה", אומר הבר. "אין בכך כדי להפחית מגדולתו של מולאטו. בתור מעבד הוא היה ענק".

סדרת "אתיופיק" עוררה הדים רבים, בעיקר בקרב חובבי מוסיקת עולם. "לדעתי, יש לכך כמה גורמים", אמר פלסטו בראיון לפני כמה שנים. "הגרוב המיוחד, הדומיננטיות של כלי הנשיפה, הדמיון של המוסיקה האתיופית משנות ה-60 וה-70 למיטב המוסיקה האמריקאית השחורה. ויש דבר נוסף: האופנתיות של מה שמכונה מוסיקת עולם, והתעשייה העניפה שצמחה סביבה, גרמו לנו לחשוב שאנחנו כבר מכירים את כל המוסיקה שנוצרה באפריקה. פתאום התברר שיש תרבות מוסיקלית, אתיופית, שלא הכרנו, וגם זה הוסיף להתלהבות".

אחד האנשים ששמעו את האלבום הרביעי בסדרת "אתיופיק", זה שבו כיכבה המוסיקה של אסטטקה, היה ג'ים ג'רמוש. ג'רמוש כל כך אהב את מה שהוא שמע, שהוא החליט לשלב את המוסיקה של אסטטקה ב"פרחים שבורים". הוא אפילו סיפר ל"ניו יורק טיימס" שיצר את דמותו של השכן האפריקאי אך ורק כדי שיהיה בסיס עלילתי להשמעת המוסיקה של אסטטקה בסרט.

אסטטקה פגש את ג'רמוש כשהיה בניו יורק והופיע עם תזמורת הג'ז הבוסטונית "Either/Orchestra". "יום אחד התקשר אלי למלון מישהו ואמר, 'יש במאי גדול, קוראים לו ג'רמוש, שרוצה לבוא לקונצרט שלך עם כל הצוות שלו'", סיפר אסטטקה. "ג'ים בא להופעה, ובסופה ניגש אלי ואמר 'התאהבתי במוסיקה שלך, היא ממש חדרה לתוכי. אני שוקל להשתמש בה בסרט שאני עושה עכשיו'. אמרתי לו שזה נהדר, ואחרי כמה חודשים הוא התקשר ואמר באילו קטעים שלי הוא בחר. אחרי 40 שנה, סוף סוף עשיתי את זה. סוף סוף יש הכרה בערכה וביופיה של ההמצאה שלי, האתיו-ג'ז.

"לא רק אני הרווחתי מהסרט", הוסיף אסטטקה, "אתיופיה כולה הרוויחה. בדרך כלל מציגים אותה בהקשר של רעב. הסרט, וההופעות שבאו בעקבותיו, גורמים לאנשים להסתכל על המדינה בצורה שונה".

הקריירה של אסטטקה הותנעה מחדש בעקבות "פרחים שבורים", ולפני שנתיים הקליט אלבום משותף ונהדר עם הלהקה האנגלית "Heliocentrics". לישראל הוא בא עם להקה של שמונה נגנים. חובבי מוסיקה שחורה, וכל אלה שהתוודעו לקסמיו של הג'ז האתיופי, לא ירצו להחמיץ את ההופעה שלו.



מולאטו אסטטקה. אין הבדל בין מוסיקה למדע



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו