בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לסרק נברשת, להתפרקד על קקטוס

פוף שהוא מעין חיית מחמד ועץ-סאונד הם רק כמה מהאובייקטים של סטודיו Interware, שבו יוצרים יחד המעצב הישראלי לשעבר טל לנצמן ובן זוגו, מעצב האופנה מאוריציו גלנטה

תגובות

"למתוח קו מפריד בין חפצי אמנות לבין אובייקטים תעשייתיים - האם זה לא יהיה מעשה אבסורד שמנוגד לרצון שלנו לשמור על איכות החיים שלנו?" כך שואל מוריס וינסנט, ראש העיר סנט אטיין שבצרפת, בפתח קטלוג תערוכת הרטרוספקטיבה של סטודיו Interware, שהוצגה בשנה שעברה בביאנלה לעיצוב של סנט אטיין.

ואמנם, שאלה זו עוברת כחוט השני בין האובייקטים שהוצגו בתערוכה, שנדדה לאחר שנסגרה למילאנו והוצגה בטריאנלה - מוזיאון העיצוב של העיר - במשך שבוע העיצוב שהתקיים בה בחודש שעבר.

בין מאות האירועים שהתקיימו בשבוע העיצוב הצליחה התערוכה לבלוט במקוריות ובחשיבה הקונצפטואלית שלה. זה לצד זה ניצבו בחלל אובייקטים שקשה היה לסווג אותם בקטגוריה אחת: גוף תאורה מזכוכית מלוטשת בדמות גולגולת של נמר; פופים רכים שהודפסו עליהם תצלומים של ארנבים, נמרים, קקטוסים, תפוחים או טקסטורות של שיש; רמקולים שמשתלשלים מהתקרה מחוטים אדומים המחוברים כולם לבסיס אחד ונדמים כמו עץ מהאגדות; ינשוף שכל נוצה שלו עשויה משלוש שכבות של בד בגוונים שונים, שחוברו בחרוזים, הכל בעבודת יד; ועוד.

הטשטוט בין עיצוב לבין אמנות, בין ייצור סדרתי לבין פריטים יחידים, וכן ההתפרשות על מגוון רחב של תחומים, מאפיינים את התוצרים של Interware, והם גם מה שעומדים מאחורי השם. "זהו מונח המשדר מעין אזור דמדומים בין המגמות השונות בעיצוב. מה שמעניין אותנו הוא מה שמתרחש במעבר בין מגמות אלה", אומר טל לנצמן, שייסד לפני שמונה שנים את הסטודיו יחד עם בן זוגו, מעצב האופנה מאוריציו גלנטה.

"לעתים קרובות החפצים שאנחנו מעצבים הם יצורי כלאיים שאין טעם לנסות להגדיר אותם", הוא מבהיר. "מה זה חשוב אם מה שעיצבנו הוא פוף או משהו אחר? מה שמעניין אותנו הוא האיכות של נוכחות החפצים, שלעתים קרובות מזמינים את בעליהם לעשות ג'סטה לא שגרתית, לפתח אתם קשר רגשי או להעלות חיוך. לדוגמה, לסרק או להבריש נברשת זכוכית, להתפרקד בנוחות ולנהל שיחה על גבי שיח קקטוס שהוא למעשה כורסה".

שיתוף הפעולה הראשון של גלנטה ולנצמן, שניהם בני 48, החל שנה לאחר שנפגשו, ב-1999, כשאצרו במשותף תערוכה בניו יורק. גלנטה הוא מעצב אופנה עילית. לנצמן, בוגר המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר, עזב את ישראל לאחר סיום לימודיו והחל לעבוד בפאריס כיועץ תחזיות עיצוב ולאחר מכן גם כעורך המגזין "View Textile".

"כשפתחנו את החברה שלנו, רצינו לעסוק בעיצוב מבלי להגביל את עצמנו", הוא אומר. "רצינו לגעת בכל התחומים ולהציע קונצפט טוטאלי, מרמקולים דרך גופי תאורה ועד שטיחים. התערוכה היא הזדמנות ראשונה לראות במרוכז את פירות שיתוף הפעולה שלנו".

אלה פרויקטים שהוזמנו מכם או שיזמתם?

"גם וגם. במקרה של הפרויקט 'עץ הסאונד', המעצב האמנותי של חברת אליפסון הציע לנו לשתף פעולה בייצור סדרה של רמקולים הוט קוטור. הרעיון היה לעצב רמקולים שמשדרים באופן ויזואלי קונצפט של הצליל עצמו. הבאלנס הוא מצד אחד של החדר לצד השני, ולפעמים יש הבזקים של סאונד ממקומות שונים בחלל. זה שונה מאוד ממה שקיים כיום בעולם ההגברה".

בהתאם לטשטוש בין הדיסציפלינות ותחומי העניין של לנצמן וגלנטה, קשה היה לעקוב אחר הסדר שבו הוצבו המוצגים בתערוכה. לדברי לנצמן, כמו שכל אובייקט שעיצבו השניים יכול לעורר שיחה, הרעיון היה גם לעורר שיחה בין האובייקטים השונים בתערוכה ובינם לבין הקהל. כדוגמה הוא מצביע על שולחן ושמו "פלירט", שהרגליים שלו מוסתרות באלפי חוטים שמחוברים אליו. "דמיינו סצנריו של ארוחה בין אנשים שלא מכירים זה את זה. יש שיחה אחת שמתרחשת מעל השולחן ושיחה אחרת שמתקיימת מתחתיו".

כך גם בנוגע לפופים שעיצבו לחברת צ'רוטי באלרי, עם הדפסי הארנבים, הנמרים, הקקטוסים והתפוחים. אלה מושכים את העין בזכות הניגוד בין החומר הרך לבין הקוצים של הקקטוס, ובין הצורה העגולה לבין הדפסי החיות, ומפתים לגעת בהם. באולם התצוגה של החברה, הפופים בצורת תפוחים הונחו על מדפים כאילו היו בסופרמרקט. בקרוב יהיה אפשר למצוא אותם גם בארץ, ברשת טולמנ'ס.

לנצמן סבור שהפופים מייצגים את הפילוסופיה של הסטודיו: "זה פוף שמולבש ב'שמלה' או בבגד שמודפס בהדפס דיגיטלי עם מוטיבים ריאליסטיים. יש פה חפץ שהוא חבר. לדוגמה הארנב, או גור נמרים, שחשבנו עליהם כעל חפץ שיש לו נוכחות של חיית שעשועים שמחכה בבית כשאנחנו חוזרים הביתה בסוף היום. השפן נהפך לרב-מכר ועבר את כל הציפיות של צ'רוטי באלרי מבחינת תגובת הקניינים. המשחק שלנו עם הקונצפט של הבגדים שאול מעולם האופנה, שבו מה שאפשר למצוא בעונה הנוכחית אי אפשר להשיג בעונה הבאה. היו קנייניות בסין שבכו כי כשהן הגיעו לאולם התצוגה של צ'רוטי באלרי כבר נגמרו כל השפנים", הוא מוסיף בחיוך.

איפה עובר הגבול בין גימיק או אובייקט קונצפטואלי מדי לבין חפץ שיש מאחוריו מחשבה של ממש?

"התשובה פשוטה. כל העשייה שלנו לא באה ממקום של דקורציה ולכל פרויקט צריך להיות 'רזון ד'אטר', זכות קיום. ברגע שאנחנו מגיעים למסקנה שמדובר בפרויקט קישוטי בלבד או גימיקי בלבד, הוא מיד נופל. תמיד לפני שאנחנו יוצאים עם איזשהו מוצר, אנחנו חייבים קודם כל למכור את הרעיון זה לזה, ואם אנחנו לא מצליחים, אז הוא לא עובר".



אובייקטים של סטודיו Interware: פופים, כורסה ועץ-סאונד


תצלומים: אזיו מנצ'וקה ואנדרה מרטירדונה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו